האם האמירות השנויות במחלוקת של רבנים אכן מייצגות את היהדות?

לאחרונה התפרסם סרטון ובו אמירות של רבנים על נשים, ובו נאמרו דברים כמו שאישה שמתלבשת באופן לא צנוע "מגיע לה להירצח", או ש"אישה שבוגדת בבעלה צריך לשרוף אותה". דוגמאות נוספות כוללות טענה שכל הצרות בעולם מגיעות מנשים לא צנועות, או שאישה מטבעה נחותה מהגבר. סביב הסרטון פרץ דיון סוער, ושאלה מרכזית שעלתה היא האם אמירות אלה מייצגות את היהדות עצמה או רק את האנשים הדתיים שאומרים אותן.

מה ההבדל בין היהדות לבין האנשים הדתיים שמקיימים אותה?

כדי להבין את הסוגיה, אליעד כהן מסביר שיש להבחין בין "יהדות" לבין "דתיים". היהדות עצמה היא אוסף של כתבים, כמו התורה, המשנה, הגמרא וההלכה. האנשים הדתיים הם מי שטוענים שהם חיים לפי היהדות ומקיימים את המצוות שלה. אך בפועל, קיים פער משמעותי בין מה שכתוב בטקסטים לבין איך שהדתיים מתנהגים ביום - יום.

לדוגמה, לפי התורה מי שמחלל שבת צריך למות. במציאות של ימינו, אף דתי לא הורג באופן רשמי אדם שמחלל שבת, אף שייתכן שאירעו תקריות אלימות בודדות. זה מדגים את הפער בין הטקסט הדתי לבין ההתנהגות בפועל של הדתיים.

האם היהדות היא אכן גזענית או שוביניסטית?

לשאלה זו אליעד כהן משיב בפירוש שכן. לדבריו, הטקסטים הדתיים מכילים מסרים גזעניים ושוביניסטיים בצורה ברורה. למשל, בברכות השחר, האדם מודה לאלוהים בכל בוקר: "ברוך שלא עשני אישה", "ברוך שלא עשני גוי" ו"ברוך שלא עשני עבד". המשמעות הפשוטה של הדברים האלה היא שאישה, גוי או עבד הם נחותים יותר, ולכן האדם מודה לאלוהים על כך שהוא לא נולד במעמד זה.

גם טקסטים אחרים בתורה מדברים על נשים כרכוש הגבר, לדוגמה, "לא תחמוד בית רעך... ואשת רעך", כשהאישה מופיעה ליד רכוש כמו בהמות או עבדים. בתקופה התנ"כית, אישה נחשבה ממש לחלק מהרכוש של הגבר, בדיוק כמו בעלי חיים. לכן לפי היהדות, התפיסה כלפי האישה או הגויים היא נחותה וברורה.

האם אמירות הרבנים אכן מייצגות את רוב הציבור הדתי?

אליעד כהן מסביר שרוב הציבור הדתי אינו באמת מזדהה ביום - יום עם הטקסטים האלה בצורה ישירה. למרות שהרבנים אומרים דברים שוביניסטיים או גזעניים, רוב הציבור הדתי אינו מתייחס לנשים או לגויים כאנשים נחותים ברמה הפרקטית והמעשית. בפועל, רוב האנשים הדתיים חיים חיים מודרניים, וכך נוצרת אצלם סתירה פנימית בין אמונותיהם לבין החיים בפועל.

ככל שהאדם דתי יותר קיצוני, הוא מאמין ומזדהה עם רעיונות אלה בצורה מלאה. למשל, בכתות דתיות קיצוניות כמו "לב טהור", "נשות השאלים", או "נטורי קרתא", מאמינים בטקסטים אלה באופן מלא, ומייחסים להם משמעות מעשית.

כיצד מתמודדים הדתיים עם הטקסטים הבעייתיים האלה?

רוב האנשים הדתיים מתקשים להתמודד עם הטקסטים האלה, ולכן הם מסלפים או מנסים להסביר אותם באופן שונה. הם טוענים, לדוגמה, שהאמירות כמו "ברוך שלא עשני אישה" הן לא כפשוטן, ומנסים לתת פירושים שונים ומתוחכמים, מתוך רצון שלא להודות במשמעות האמיתית והישירה של הדברים. רוב הדתיים חיים בקונפליקט מתמיד בין הטקסט הדתי לבין הערכים המודרניים, ולכן הם מוציאים את הטקסטים מהקשרם, כדי להרגיש נוח יותר.

לעומת זאת, דתיים קיצוניים דווקא נצמדים למשמעות הפשוטה של הדברים, ובמובן זה הם מייצגים את המקור האמיתי של היהדות. הרבנים שהקהל הדתי הרחב מגנה, כמו הרב אמנון יצחק או הרב ברלנד, נחשבים לקיצוניים דווקא משום שהם לוקחים את הטקסטים ברצינות מלאה. לכן, רבנים אלה מנודים גם בתוך הציבור הדתי עצמו.

כיצד יש להסתכל על היהדות בסופו של דבר?

אליעד כהן מסכם שחשוב להבחין בין היהדות כטקסטים כתובים, לבין האנשים הדתיים שמאמינים בה. הטקסטים היהודיים הם אכן גזעניים ושוביניסטיים בצורה ישירה וברורה, ואף חמורה ממה שהרוב חושב. לעומת זאת, רוב הציבור הדתי אינו מזדהה עם המסרים האלה ברמה המעשית, אלא חי בקונפליקט מתמיד של ניסיון ליישב בין אמונתם הדתית לבין החיים בעולם מודרני ומוסרי.

הסיכום של אליעד כהן מצביע על כך שאין כאן שאלה של "הוצאה מהקשרם" של הטקסטים הדתיים, אלא הטקסטים הם כפשוטם: גזעניים ושוביניסטיים. אך האנשים הדתיים עצמם ברובם אינם חיים את הטקסטים האלה במלואם.