חרדה קיומית, חרדת מוות, חרדה רוחנית, פחד קיומי, פחד מוות, פחד להשתגע, החרדה הגדולה ביותר, פחד להיעלם... פנימית עמוקה ביותר. שבה, האדם לא מפחד מכך שיקרה לו דבר רע שיפגע בגופו וכיוב. אלא, שהאדם מפחד מכך שהקיום העצמי שלו ייעלם. והחרדה הקיומית הזאת, יש לה ביטויים שונים, ברמות עומק שונות. כי פחד קיומי, יכול להתבטא גם בחרדה ... חרדה קיומית פנימית יותר, שהיא לדוגמה חרדת מוות, שהאדם מפחד מהמוות. כי יש כאלו, שהמוות מסמל עבורם את סוף הקיום העצמי שלהם. וכאשר האדם מזדהה רק עם החיים שלו כאן בגוף הגשמי שלו, על ידי זה, האדם מפחד מהמוות. משום, שהמוות מסמל עבורו את סוף הקיום העצמי שלו. והאדם מבין, שהמוות עלול להפתיע אותו בכל רגע. ולכן האדם כל חייו מנסה להגן על עצמו מהמוות. כך ... שהאדם מזוהה איתו יותר מכל, זה עם התודעה העצמית שלו. שהיא החוויה הבסיסית ביותר של האדם. שהאדם חווה את הקיום העצמי שלו. שזאת ידיעת האני של האדם, שהוא מודע לעצם קיומו. וכאשר האדם אומר אני, הוא מתכוון יותר מכל לתודעה ... הקיומית. שהיא הפחד של האדם מכך שהתודעה העצמית שלו עצמו תיעלם. כי הדבר שהכי נראה לאדם כברור מאליו, זה הקיום העצמי שלו. וכל דבר בעולם, יכול להפתיע את האדם ברמה כלשהי. אבל הקיום העצמי של האדם, לא ממש מפתיע אותו. והקיום העצמי של האדם, הוא הדבר שהאדם הכי מקבל אותו, כמובן מאליו, בלי להיות מסוגל לחשוב על העדר הקיום העצמי של התודעה העצמית עצמה. ומי שיתבונן יראה, כי גם הקיום העצמי של האדם עצמו, שהוא הדבר שנראה כבטוח ביותר בעולם (אני חושב משמע אני קיים), הוא הדבר הכי לא בטוח שיש בעולם. ולמה? כי הקיום העצמי של האדם, הוא אפשרי המציאות בלבד, אך הוא אינו מחויב המציאות. כי זה שהאדם מודע לכך שהוא עצמו קיים, ... או שלא. אך בכל מקרה, קיומו העצמי של האדם, הוא לא מחויב כלל, אלא הוא רק אפשרות בלבד. ולמה הקיום העצמי של האדם, הוא הדבר הכי פחות בטוח בעולם? תשובה: משום שכל הדברים שיש בעולם, האדם אולי יכול לשלוט עליהם בצורה כלשהי. אבל יש רק דבר אחד ויחיד בעולם, שהאדם לא מסוגל לשלוט עליו כלל. והוא, הקיום העצמי שלו עצמו. כי האדם לא עשה ולא עושה שום מאמץ כלשהו כדי להיות קיים. והקיום העצמי של האדם, לא תלוי בו עצמו בשום צורה שהיא. ולכן ממילא, האדם גם לא יכול להשפיע על הקיום העצמי שלו עצמו בשום צורה שהיא, ולא יכול להגן על הקיום העצמי שלו בשום צורה שהיא. (והאדם לא שולט, גם לא בקיומה של המציאות כולה, שבתוכה הוא עצמו קיים וכולי). ומי ... עצמו מודע לעצם קיומו, בלי שום סיבה מוגדרת. כי אין שום סיבה מוגדרת, שמחייבת את זה שהאדם יהיה מודע לקיום העצמי שלו. ומאחר שאין שום סיבה מוגדרת לכך שהאדם מודע לעצם קיומו, ממילא זה אומר, שבכל רגע ורגע, התודעה העצמית ... עד כדי כך שהאדם מרגיש, שאולי הוא עומד להשתגע לגמרי, עד כדי כך שהוא עצמו לא יהיה מודע יותר לקיום העצמי שלו עצמו. וזהו הפחד הגדול ביותר של האדם והחרדה הקיומית הגדולה ביותר של האדם. כי כל הפחדים שיש בעולם, ... לבדוק ולגלות, מה הוא היה לפני שהוא היה. דהיינו, על האדם להתבונן עמוק אל תוך האני שלו, ואל תוך הקיום העצמי שלו, עד שהוא יראה מיהו ומהו באמת. וכפי שכבר ביארתי את כל הנושאים האלו לעומקם במקומות אחרים. ועל ידי זה שהאדם זוכה לראות ולהבין, ממה התודעה העצמית שלו עשויה? ולמה היא קיימת? ומה מהווה את הקיום העצמי שלו? ולמה הוא עצמו קיים? ומה באמת שולט בקיום העצמי שלו עצמו, ובקיום של כל הדברים כולם? ומה יהיה אם שום דבר לא יהיה? ועל ידי זה שהאדם זוכה ... העדר הקיום המוחלט, שבו האדם לא מודע לשום דבר כלל. ומי שזכה להיעלם לגמרי, ולחזור מהכלום ומההעדר המוחלט, אל הקיום עצמו, הוא, לא מפחד יותר כלל משום דבר בעולם. וכל הדברים האלו, ביארתי אותם לעומקם במקומות אחרים. והמסר הוא, שחרדה ... העצמית של האדם, שזהו האיום שאולי היא תיעלם לגמרי. ומי שיחקור ויבין את מהות התודעה העצמית שלו, ואת מהות הקיום העצמי שלו, עד לקצה האחרון והראשון, על ידי זה יתבטלו אצלו, כל החרדות הקיומיות וכל הפחדים הקיומיים כולם, באשר הם.