למה אנשים לא מקשיבים להנחיות של הסגר בקורונה?

אליעד כהן מסביר כי אנשים לא מצייתים להנחיות של הסגר, משום שהבקשה להישאר בבית לא תחומה בזמן. כשהבקשה או ההנחיה אינן מוגבלות ומוגדרות לתקופת זמן ספציפית, האדם חש תחושת צמצום, הגבלה ומחנק. לדוגמה, כאשר אדם מתבקש לשבת בבית ללא הגבלת זמן מוגדרת, הוא עשוי להרגיש כאילו קוברים אותו בחיים, ולכן הוא יתקשה לקבל את ההנחיה ולציית לה. לעומת זאת, אם היו אומרים לאדם להישאר בבית לפרק זמן מוגדר כגון שבועיים או חודש, הוא היה מבין שיש לכך סוף ברור ומוגדר, מה שהיה גורם לו להרגיש תחושת הקלה והבנה של המצב. אדם צריך לדעת מראש מתי יוכל לצאת ומהו התנאי המדויק לסיום ההנחיה, למשל: "תישאר בבית עד שירד גשם" או "תישאר בבית עד תאריך מסוים". כאשר אין בהירות, האדם חווה תחושה קשה יותר שמביאה להתנגדות פנימית להנחיות, ולכן הוא פחות משתף פעולה ומזלזל בסגר.

כיצד להעביר הנחיות בצורה נכונה?

אליעד כהן מסביר שאחד הכללים החשובים ביותר בהעברת הנחיות הוא תמיד לתת מסגרת זמן ברורה ומדויקת להנחיה. כאשר אתה אומר לאדם "אל תעשה משהו" או "אי אפשר", האדם מיד מרגיש תחושת הגבלה קשה, ומתעורר בו רצון להתנגד או להתמרד. כדי למנוע את התחושה הזו, יש להוסיף להנחיה מידע לגבי הזמן או התנאים שבהם ההנחיה תשתנה או תסתיים.

לדוגמה, אם הילד שלך פונה אליך בזמן שאתה עסוק, ואתה אומר לו: "אני עסוק", המסר הלא - ישיר שאתה מעביר הוא: "אל תפנה אליי לעולם". הילד אינו יודע מתי כן תוכל להיות זמין עבורו, ולכן הוא עלול להרגיש דחייה או לחץ. לעומת זאת, אם תאמר לילד: "אני אהיה פנוי בעוד שעה", או "אני אהיה זמין בשמונה בערב", הילד יקבל מסגרת ברורה ומוגדרת לזמן ההמתנה. זה יפחית את התחושה השלילית שלו ויגדיל את נכונותו להקשיב ולהמתין בסבלנות.

עוד דוגמה שאליעד נותן היא כאשר מישהו מבקש ממך משהו, במקום להגיד "אין אפשרות כרגע", תגיד: "תהיה אפשרות כאשר יתקיים תנאי מסוים". בצורה זו האדם שמולך ירגיש פחות תחושת לחץ וצמצום, ויוכל לקבל את ההנחיה או ההגבלה בקלות רבה יותר.

איך להפחית תחושת לחץ וצמצום כאשר נותנים הנחיות?

לפי אליעד כהן, אנשים נוטים להרגיש צמצום כאשר אומרים להם: "אי אפשר", "אין אפשרות", או "אני לא זמין". תחושה זו יוצרת לחץ וגורמת לאדם להרגיש רע. לכן, חשוב לנסח את ההנחיה כך שהאדם יבין שהיא מוגבלת או זמנית. במקום לומר "אין אפשרות", עדיף לומר: "תהיה אפשרות כאשר...". במקום לומר "אני לא זמין", עדיף לומר: "אני אהיה זמין בשעה מסוימת". על ידי כך, מקבל ההנחיה ירגיש הרבה פחות מצומצם, ופחות לחוץ או מוגבל.

כאשר האדם יודע במדויק מתי או באילו תנאים יוכל לקבל את מבוקשו או לשוב לשגרה, תחושת המצוקה שלו פוחתת, והסיכוי שהוא יקשיב ויציית להנחיות עולה משמעותית. באופן כזה ההנחיה או הבקשה תהיה יעילה יותר ותתקבל בצורה טובה יותר.

איך להשתמש בטכניקה זו עם ילדים ועם אנשים קרובים?

אליעד כהן מדגים את החשיבות של הטכניקה בהעברת מסרים ברורים גם מול ילדים. למשל, כאשר הילד מבקש תשומת לב מההורה, במקום להגיד לילד: "אני עסוק כרגע", מה שיכול לגרום לילד תחושת דחייה וחוסר הבנה לגבי מתי ההורה יהיה זמין, יש לומר לילד מתי בדיוק ההורה יהיה פנוי עבורו. לדוגמה, "אני אהיה פנוי עוד שעה" או "אני אתפנה אליך בשמונה בערב". הילד יקבל כך תחושת ביטחון ובהירות לגבי המצב ויהיה מוכן יותר לקבל את ההמתנה ואת ההגבלה הזמנית.

למה אנשים מרגישים לחץ מהנחיות ללא הגבלת זמן ברורה?

אנשים מרגישים לחץ כאשר אין להם בהירות לגבי סיום ההגבלה. אליעד מסביר שהלחץ נובע מכך שההגבלה נתפסת כבלתי מוגבלת, דבר שגורם לאדם להרגיש שהוא מצומצם לתמיד. כאשר אין לאדם אור בקצה המנהרה ואין לו מסגרת זמן מוגדרת וברורה להסתכל עליה, הוא מתקשה לקבל את ההנחיה ומתחיל להתנגד לה נפשית, באופן מודע או בלתי מודע. לכן, כדי להקל על ההרגשה השלילית ולגרום לאנשים לשתף פעולה עם ההנחיות, חיוני להגביל אותן באופן ברור ובעל אופק מוגדר.