וכאן אבאר עוד אחת מהדרכים איך באפשרותך להעביר מסרים ולשכנע במסרים שונים, באמצעות שימוש בהומור / קומדיה / בצחוק וכיו"ב.
וכפי שכבר ביארתי, כל רעיון בעולם, אפשר להתייחס אליו כאל רעיון מחויב או כאל רעיון אפשרי. ורעיון אפשרי פירושו, רעיון שהוא יכול להיות נכון ויכול לא להיות נכון. ורעיון מחויב פירושו, רעיון שמוכרח שהוא נכון. וכאשר אתה רוצה לשכנע מישהו במשהו, בעצם ברצונך להפוך אצלו את האפשרי למחויב. דהיינו, שהוא לא יתייחס אל הרעיון שלך כאל רעיון אפשרי, אלא כאל רעיון מחויב. ושהוא לא יחשוב שאולי אתה צודק, אלא שאתה צודק בוודאות.
ולפעמים לא רק שאתה צריך להפוך את האפשרי למחויב, אלא שאתה צריך גם לגרום לרעיון עצמו להיות רעיון אפשרי, עבור זה ששומע אותו. כי בתת מודע של כל אדם, יש לגיטימציה וגם חוסר לגיטימציה לכל הרעיונות שבעולם. אבל ברמת המודעות של האדם, כל אדם מקבל דברים מסוימים כלגיטימיים ודברים אחרים כלא לגיטימיים. ולפעמים בעיני האדם, יש רעיונות שנתפשים בעיניו, שהם אפילו לא בגדר של רעיון אפשרי. משום שהאדם ברמת המודעות החיצונית שלו, לא מקבל את אותם רעיונות בצורה לגיטימית בכלל.
ובמקרה כזה לדוגמה, אם ברצונך לשכנע מישהו במשהו שהוא אפילו לא רואה בו רעיון לגיטימי, ובפרט אם ברצונך לא רק לגרום לאדם לקבל את הרעיון כרעיון אפשרי וכרעיון לגיטימי, אלא גם לגרום לו להתייחס אל הרעיון הזה כאל רעיון מחויב, לשם כך עליך להכניס לאותו האדם את הרעיון הזה, דרך תת המודע, מהדלת האחורית, באמצעות סוג של מניפולציה. וזאת על ידי זה שאתה לוקח את הרעיון, ועוטף אותו בעטיפה מרגיעה של הומור.
דהיינו, אתה לוקח את הדבר הרציני שאתה רוצה לומר, ואתה עוטף אותו בעטיפה לא מחייבת, שהיא העטיפה של ההומור / בידור / צחוק / סטנדאפ וכיו"ב. כאשר המשמעות של העטיפה היא, שהיא בעצם גורמת לרעיון הרציני, להתחיל לקבל לגיטימציה באמצעות זה שאתה בעצם אומר אותו בצורה מצחיקה והומורית.
ואסביר: המשמעות של ההומור היא, המחיקה והטשטוש שבין מציאות לבין דמיון. כי ההומור בעצם לוקח דברים ומגדיר אותם, תוך כדי זה שהוא משאיר אותם לא מוגדרים. כי ההומור גם אומר את הרעיון, אבל גם בעצם שולל אותו, בכך שהוא אומר שזה רק בהומור ולא ברצינות. דהיינו, לומר משהו בהומור, זה כאילו לומר שהוא נכון, וגם לומר שהוא לא נכון בו זמנית.
וכאשר רוצים לגרום לשתול מסרים לתת מודע של מישהו, מסרים שיגרמו לו להתחיל לחשוב ברצינות, על משהו שהוא לא חושב עליו אפילו לא בצחוק, עושים את זה על ידי זה שמדברים עם אותו האדם על אותו הנושא, אבל עושים זאת בצורה מצחיקה. דהיינו, שמעלים את האפשרות הזאת בצחוק ובהומור. כאשר בעצם ההומור נותן תמיד את האפשרות לטעון שזה לא מחייב ושזה רק בהומור. אבל באמת באמצעות ההומור, אפשר לגרום לאדם להתחיל לחשוב על דברים, שהוא לא היה רוצה לחשוב עליהם בצורה רצינית.
וכידוע, יש כאלו שלוקחים את שיטת השכנוע הזאת, ומשתמשים בה כדי לרמות אנשים וכדי לעשות מניפולציות על אנשים, בצורה רעה. אבל כמובן שיש גם את האפשרות על ידי השיטה הזאת לעזור לאנשים. כי לפעמים לדוגמה האדם לא מאמין בעצמו, ולפעמים לדוגמה האדם משקר את עצמו ושוכח אמת כלשהי. ולפעמים האדם לא מוכן לראות את האמת שיכולה לעזור לו כי הוא מפחד ממנה וכיו"ב.
ואז מי שהוא מומחה להומור ומומחה לשכנוע בו זמנית, הוא רואה איזה רעיון האדם לא מוכן לקבל אותו, והוא לוקח את אותו הרעיון, ועוטף אותו בצורה מצחיקה, ושם אותו על השולחן, בצורה מצחיקה והומורית, כדי לגרום לאדם להתחיל לחשוב על אותו הרעיון, לפחות בצורה מצחיקה. כי לפעמים האדם לא מוכן לשמוע את האמת בצורה רצינית. ואז אומרים לו את האמת בצורה מצחיקה, כדי שיתחיל לחשוב על הדברים, אפילו בתור בדיחה.
ואח"כ אחרי שהאדם מתחיל לחשוב על הדברים בתור בדיחה, עכשיו אפשר להתחיל לאט לאט להפסיק לצחוק, ולשאול אותו, אולי זה באמת ככה?! אולי זה לא רק בצחוק?! ולאט לאט אפשר להתחיל לחזור על אותו הרעיון בדיוק, עם פחות צחוק ועם פחות הומור, ולהתחיל לחזור על אותו הרעיון בצורה יותר רצינית. עד שהאדם מתחיל גם להתייחס לנושא בצורה רצינית.
ונמצא אם כן, כי ההומור הוא סוג של גשר מעבר, בין מה שקיים...
וכפי שכבר ביארתי, כל רעיון בעולם, אפשר להתייחס אליו כאל רעיון מחויב או כאל רעיון אפשרי. ורעיון אפשרי פירושו, רעיון שהוא יכול להיות נכון ויכול לא להיות נכון. ורעיון מחויב פירושו, רעיון שמוכרח שהוא נכון. וכאשר אתה רוצה לשכנע מישהו במשהו, בעצם ברצונך להפוך אצלו את האפשרי למחויב. דהיינו, שהוא לא יתייחס אל הרעיון שלך כאל רעיון אפשרי, אלא כאל רעיון מחויב. ושהוא לא יחשוב שאולי אתה צודק, אלא שאתה צודק בוודאות.
ולפעמים לא רק שאתה צריך להפוך את האפשרי למחויב, אלא שאתה צריך גם לגרום לרעיון עצמו להיות רעיון אפשרי, עבור זה ששומע אותו. כי בתת מודע של כל אדם, יש לגיטימציה וגם חוסר לגיטימציה לכל הרעיונות שבעולם. אבל ברמת המודעות של האדם, כל אדם מקבל דברים מסוימים כלגיטימיים ודברים אחרים כלא לגיטימיים. ולפעמים בעיני האדם, יש רעיונות שנתפשים בעיניו, שהם אפילו לא בגדר של רעיון אפשרי. משום שהאדם ברמת המודעות החיצונית שלו, לא מקבל את אותם רעיונות בצורה לגיטימית בכלל.
ובמקרה כזה לדוגמה, אם ברצונך לשכנע מישהו במשהו שהוא אפילו לא רואה בו רעיון לגיטימי, ובפרט אם ברצונך לא רק לגרום לאדם לקבל את הרעיון כרעיון אפשרי וכרעיון לגיטימי, אלא גם לגרום לו להתייחס אל הרעיון הזה כאל רעיון מחויב, לשם כך עליך להכניס לאותו האדם את הרעיון הזה, דרך תת המודע, מהדלת האחורית, באמצעות סוג של מניפולציה. וזאת על ידי זה שאתה לוקח את הרעיון, ועוטף אותו בעטיפה מרגיעה של הומור.
דהיינו, אתה לוקח את הדבר הרציני שאתה רוצה לומר, ואתה עוטף אותו בעטיפה לא מחייבת, שהיא העטיפה של ההומור / בידור / צחוק / סטנדאפ וכיו"ב. כאשר המשמעות של העטיפה היא, שהיא בעצם גורמת לרעיון הרציני, להתחיל לקבל לגיטימציה באמצעות זה שאתה בעצם אומר אותו בצורה מצחיקה והומורית.
ואסביר: המשמעות של ההומור היא, המחיקה והטשטוש שבין מציאות לבין דמיון. כי ההומור בעצם לוקח דברים ומגדיר אותם, תוך כדי זה שהוא משאיר אותם לא מוגדרים. כי ההומור גם אומר את הרעיון, אבל גם בעצם שולל אותו, בכך שהוא אומר שזה רק בהומור ולא ברצינות. דהיינו, לומר משהו בהומור, זה כאילו לומר שהוא נכון, וגם לומר שהוא לא נכון בו זמנית.
וכאשר רוצים לגרום לשתול מסרים לתת מודע של מישהו, מסרים שיגרמו לו להתחיל לחשוב ברצינות, על משהו שהוא לא חושב עליו אפילו לא בצחוק, עושים את זה על ידי זה שמדברים עם אותו האדם על אותו הנושא, אבל עושים זאת בצורה מצחיקה. דהיינו, שמעלים את האפשרות הזאת בצחוק ובהומור. כאשר בעצם ההומור נותן תמיד את האפשרות לטעון שזה לא מחייב ושזה רק בהומור. אבל באמת באמצעות ההומור, אפשר לגרום לאדם להתחיל לחשוב על דברים, שהוא לא היה רוצה לחשוב עליהם בצורה רצינית.
וכידוע, יש כאלו שלוקחים את שיטת השכנוע הזאת, ומשתמשים בה כדי לרמות אנשים וכדי לעשות מניפולציות על אנשים, בצורה רעה. אבל כמובן שיש גם את האפשרות על ידי השיטה הזאת לעזור לאנשים. כי לפעמים לדוגמה האדם לא מאמין בעצמו, ולפעמים לדוגמה האדם משקר את עצמו ושוכח אמת כלשהי. ולפעמים האדם לא מוכן לראות את האמת שיכולה לעזור לו כי הוא מפחד ממנה וכיו"ב.
ואז מי שהוא מומחה להומור ומומחה לשכנוע בו זמנית, הוא רואה איזה רעיון האדם לא מוכן לקבל אותו, והוא לוקח את אותו הרעיון, ועוטף אותו בצורה מצחיקה, ושם אותו על השולחן, בצורה מצחיקה והומורית, כדי לגרום לאדם להתחיל לחשוב על אותו הרעיון, לפחות בצורה מצחיקה. כי לפעמים האדם לא מוכן לשמוע את האמת בצורה רצינית. ואז אומרים לו את האמת בצורה מצחיקה, כדי שיתחיל לחשוב על הדברים, אפילו בתור בדיחה.
ואח"כ אחרי שהאדם מתחיל לחשוב על הדברים בתור בדיחה, עכשיו אפשר להתחיל לאט לאט להפסיק לצחוק, ולשאול אותו, אולי זה באמת ככה?! אולי זה לא רק בצחוק?! ולאט לאט אפשר להתחיל לחזור על אותו הרעיון בדיוק, עם פחות צחוק ועם פחות הומור, ולהתחיל לחזור על אותו הרעיון בצורה יותר רצינית. עד שהאדם מתחיל גם להתייחס לנושא בצורה רצינית.
ונמצא אם כן, כי ההומור הוא סוג של גשר מעבר, בין מה שקיים...
050-3331-331