במאמר הזה נבאר את הסוד של הייאוש. והסוד של הייאוש, הוא בעצם ההסבר האמיתי לסיבה שבגללה קיים ייאוש בעולם. וכאן במאמר נגלה את הסיבה האמיתית לכל סוגי הייאוש השונים שיש בעולם. וגם את הסוד הזה, לא יודע אותו שום פסיכולוג / מורה רוחני וכיו"ב בעולם. וגם מי שיודע אותו, לא יודע מה הפתרון האמיתי לייאוש.

והעניין הוא, כי לכל אדם יש רצונות שונים. וכאשר האדם רוצה איזה דבר, האדם עושה את הפעולות שאותן הוא חושב שהוא יכול לעשות, כדי להשיג את הרצון שלו. וכאשר יש לאדם איזה רצון חזק, האדם מוכן אפילו להתאמץ ולהשקיע המון משאבים כדי להשיג את המטרה שלו. וככל שהאדם משקיע יותר משאבים ומתאמץ יותר כדי להשיג איזו מטרה, כך האדם עוד יותר רוצה להשיג את המטרה הזאת.

וכאשר האדם מגלה שהוא לא יכול להשיג את המטרה הזאת, הדבר הזה גורם לאדם לפגיעה במצב הרוח שלו, בירידה במוטיבציה האישית שלו, בתחושה של עצבות ודיכאון. וגם בתחושה של ייאוש. כי הייאוש הוא כאשר האדם נכנע ומוותר על הרצון שלו להשיג דבר כלשהו.

כי כאשר האדם רוצה איזה דבר, והאדם מבין שהוא לא יכול להשיג את אותו הדבר, והאדם מוותר על הרצון שלו להשיג את אותו הדבר, הרי שיש כאן סוג של ייאוש. וזה בעצם אומר שכל אדם כל הזמן חווה רמות שונות של ייאוש. כי כל רצון שבא לאדם במשך היום ושהאדם מוותר על הרצון שלו, הרי שזה בעצם סוג של ייאוש.

ומצד האמת, כולם נמצאים ברמה כלשהי של ייאוש. כי בעולם שלנו יש פוטנציאל אין סופי של אפשרויות. ומטבע הדברים האדם רוצה להרגיש כמה שיותר טוב. ושום אדם לא היה מסרב לקבל את הכל. דהיינו, אף אחד לא היה מסרב לדוגמא להיות בעל יכולת בלתי מוגבלת וכיו"ב.

ובתוך תוכם של כל האנשים יש איזה רצונות נסתרים, שבני האדם התייאשו מכך שכרגע הדבר יהיה אפשרי. דהיינו, כל הדברים שאותם האדם מבין שהוא לא יכול להשיג. כגון לדוגמא לעוף בשמים כמו ציפור, או לנשום מתחת למים כמו דג וכיו"ב. כי בעולם שלנו יש המון ישויות שונות. ולכל ישות יש את היכולות הייחודיות שלה. כי גם לאש וגם למים וגם לרוח וכיו"ב, גם להן יש את היכולות שלהן.

ומצד האמת אילו היה האדם יכול, הוא היה מאוד שמח שיהיו לו את סך כל היכולות האפשריות. וכפי שאכן המדע מנסה כל הזמן לפתח המצאות חדשות, שבאמצעותן יוכל האדם להגדיל את סך כל היכולות שלו. וכל יכולת שהמדע רואה שהיא קיימת בעולם, המדע מנסה לגרום לכך שגם האדם יהיה בעל היכולת הזו.

וזה בעצם אומר שמטבע בני האדם לרצות את הכל בשלמות. אך האדם מבין שאין אפשרות שיהיו לו את כל היכולות כפי מה שהוא רוצה כאן ועכשיו. ורוב בני האדם לא חיים עם רצון מתמיד להשיג את השלמות. וזה משום שהם בעצם חיים בתוך ייאוש מלהשיג את השלמות.

כי כל אחד בחייו חשב לפחות פעם אחת שברצונו להשיג את השלמות שהכל יהיה כרצונו ממש. אך מהר מאוד גילה האדם שיש רצוי ומצוי. ומהר מאוד נאמר לאדם על ידי אנשים שונים שאין אפשרות להשיג את השלמות. והדברים האלו גרמו לאדם להתייאש מלהשיג את השלמות. עד כדי כך שהרצון הזה להשיג את השלמות, נדחק לגמרי, עד שהאדם כבר לא זוכר שהוא רוצה להשיג את השלמות. שזה בעצם אומר לחיות מתוך יאוש מתמיד.

כי כנ"ל, כל רצון פנימי שיש לאדם ושהאדם מוותר על הגשמת ומילוי הרצון שלו, הרי שזה סוג של ייאוש.

והנה, אם נתבונן נראה, כי מאחר שבעצם יאוש הוא כל וויתור על מילוי רצון, הרי שבעצם זה אומר שהדרך היחידה להגיע לנקודה שבה האדם לא יחווה שום יאוש כלשהו, היא על ידי זה שהאדם ימלא את כל הרצון שלו וישיג את כל הרצון שלו בשלמות. ואילו היה יכול האדם למלא את כל הרצון שלו בשלמות, הרי שממילא האדם לא היה חווה כל סוג של ייאוש.

אלא שהשאלה המתבקשת היא, כיצד באמת יכול האדם להשיג את כל הרצונות שלו בשלמות?

והתשובה היא די פשוטה, ואפשר להגיע אליה על ידי התבוננות פשוטה. והעניין הוא, כי לכל דבר יש שורש. ומי שרוצה לדעת איך יכול האדם למלא את כל הרצון שלו בשלמות, עליו פשוט לנסות לגלות את השורש ואת הסיבה שבגללה האדם רוצה בכלל למלא את הרצון שלו בשלמות.

והעניין הוא, כי האדם רוצה להרגיש טוב. וכל רצון שיש לאדם, נובע מתחושת חיסרון שיש לאדם. כי האדם רוצה רק את מה שהוא מרגיש שחסר לו. ותחושת החיסרון גורמת לאדם להרגיש רע. ומאחר שהאדם רוצה להרגיש כמה שיותר טוב, לכן האדם רוצה למלא את כל הרצון שלו.

וזה בעצם אומר, שכאשר האדם אומר שהוא רוצה למלא את כל הרצון שלו בשלמות, הרי שמה שהוא באמת רוצה, זה לא להרגיש שום תחושה של חסר. כי אילו לדוגמא היה יכול האדם בצורה כלשהי לגרום לכל הרצונות שלו להיעלם, הרי שממילא האדם לא היה מרגיש כל סוג של חסר. וממילא גם הרצון למלא את כל הרצונות היה נעלם.

ואם אנחנו רואים שכאשר דבר אחד מתקיים, אז הדבר השני נעלם, זה אומר שדבר אחד הוא השורש של הדבר האחר, כי קיומו של דבר אחד תלוי בקיומו של הדבר האחר שהוא השורש שלו. ואם אנחנו רואים שכאשר אין לאדם שום רצונות, ממילא הרצון שלו למלא את כל הרצון שלו נעלם, ממילא זה אומר שהשורש של הרצון למלא את כל הרצונות, הוא הרצון הפנימי יותר של האדם, שהוא שהאדם רוצה לא להרגיש כל תחושה של חסר, דהיינו, להעלים את כל הרצונות והחסרונות שלו.

ועכשיו השאלה היא, כיצד יכול האדם למלא את הרצון הזה עצמו? דהיינו, כיצד יכול האדם לגרום לכך שכך הרצונות שלו ייעלמו?

והתשובה היא, שגם כאן יש שורש. והשורש הוא שכל הרצונות שיש לאדם, גם הם תלויים במשהו שורשי אחר, והוא בצורת החשיבה של האדם. כי כאשר יש לאדם רצון כלשהו, הדבר הזה הוא ביטוי לכך שהאדם לא רוצה את המצב של המציאות כפי מה שהיא. כי אילו רצה האדם את המציאות כפי מה שהיא, ממילא הוא לא היה חווה רצון שהיא תהיה שונה.

וזה בעצם אומר, שהשורש של כל הרצונות של האדם, הוא משום שהאדם לא רוצה את המציאות כפי מה שהיא בשלמות. כי אילו רצה האדם את כל המציאות בשלמות, ממילא כל הרצונות של האדם היה נעלמים, ואז ממילא זה היה מעלים גם את הרצון של האדם למלא את כל רצונו בשלמות. ואז ממילא גם האדם לא היה חווה שום סוג של ייאוש. כי הרי כבר אין לו שום רצון להתייאש ממנו, מאחר שהכל כרצונו.

אך כיצד יכול האדם לרצות את כל המציאות בשלמות בכל רגע ורגע כפי מה שהיא?

והתשובה היא, שקיימת דרך אחת ויחידה לכך שהאדם ירצה את כל המציאות בשלמות ושהאדם יהיה בתחושה של הרמוניה מתמדת עם המציאות. והדרך היחידה היא על ידי הבנת הסיבה של המציאות. כי כאשר האדם לא רוצה איזה דבר, הרי שזה אומר שהוא לא מבין את הסיבה שבגללה קורה אותו הדבר.

כי כאשר קורה לאדם דבר נגד רצונו, ומסבירים לאדם מה הסיבה שזה קרה, על ידי זה האדם מקבל את מה שקרה. ואם האדם לא מקבל את מה שקרה למרות שהסבירו לו את הסיבה, הרי שזה מבטא את זה שהאדם עדיין לא מספיק מרוצה מהסיבה שבגללה הוא מבין שהדברים קרו. דהיינו, האדם בתוך תוכו שואל מהי הסיבה של הסיבה.

כי כאשר אומרים לאדם שדבר כלשהו קרה בגלל סיבה כלשהי, והאדם עדיין לא מרוצה, זה אומר שבתוך תוכו האדם לא מקבל את הסיבה הזאת, כי הוא חושב שעדיין היה יכול להיות אחרת. דהיינו, האדם מפקפק בהכרחיות של הסיבה. כי האדם במחשבתו מבין שאולי יש אפשרות אחרת טובה יותר, שבה הדברים יהיו אחרת. והאדם לא מבין מדוע הסיבה עצמה הכרחית.

ובקצרה נגדיר, כי בכל פעם שהאדם לא מרוצה מסיבה כלשהי ומהסבר כלשהו מדוע הדברים קרו, הרי שזה מבטא את זה שיש לאדם בתוך תוכו שאלה על הסיבה עצמה, מהי הסיבה של הסיבה עצמה.

ונמצא אם כן, כי מי שרוצה להגיע למצב שבו הוא תמיד ירצה את המציאות, עליו להבין את הסיבה הראשונה של כל הסיבות. כי כל זמן שהאדם לא מבין את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, אלא מבין רק סיבות כלשהן, הרי שתמיד בתוך ליבו של האדם תהיה שאלה, של מהי ההכרחיות של הסיבה עצמה. דהיינו, האדם לעולם לא יוכל להזדהות רגשית עם הסיבה ועם האירועים.

כי הסיבה הראשונה היא אמת. כי האמת אינה צריכה הוכחה. כי היא אמת בלי הוכחה. והאדם אולי צריך שיראו לו את האמת, אך האמת קיימת גם בלי שיראו שהיא קיימת. והסיבה הראשונה של כל הסיבות, היא האמת. כי קיומה לא תלוי בשום דבר אחר שיש בעולם.

כי כל הסיבות כולן תלויות בסיבות אחרות שקודמות להן. אך הסיבה הראשונה היא האמת. ומאחר שהיא האמת, ממילא היא לא תלויה בשום דבר אחר שיש בעולם. ושורש היציבות בעולם היא האמת. כי האמת היא יציבה תמיד. ומי שמבין את האמת של המציאות, הוא מבין את הסיבה הראשונה של המציאות בשלמות, והוא זוכה ליציבות רגשית.

דהיינו, הוא מגיע למצב כזה שבו אין לו שום שאלה מהי הסיבה של הסיבה עצמה. כי קיומה של האמת האמיתית, לא תלוי בשום דבר. וכל זמן שיש לאדם הסבר כלשהו לגבי מהי הסיבה הראשונה של המציאות, וכל זמן שעדיין אפשר לשאול מבחינה שכלית, מהי הסיבה של הסיבה עצמה, ומדוע הסיבה עצמה מוכרחת, הרי שזה אומר שהאדם עוד לא הגיע אל האמת של המציאות, ושהאדם עוד לא מבין את המציאות.

ומי שרוצה להיות מאושר, עליו להבין את הסיבה הראשונה של המציאות. כי על ידי זה נוצרת הזדהות רגשית מוחלטת, בין האדם לבין המציאות. ואז האדם חווה שלמות עצמית מלאה, ואז ממילא האדם לא מרגיש שום סוג של ייאוש או וויתור כלשהו.

אלא, שיש כאן בעיה. והבעיה היא שברמה הלוגית האדם לא יכול להבין את הסיבה הראשונה. כי על כל סיבה תמיד יהיה ניתן לשאול מהי הסיבה שלה עצמה. וזה בעצם סוד גדול, שאף אחד בעולם לא יודע איך ברמה הלוגית יכול בכלל האדם להבין את הסיבה הראשונה. כי הרי על כל סיבה תמיד יהיה ניתן לשאול מה הסיבה שלה עצמה.

ומאחר שהפתרון לכל הבעיות שיש בעולם, הוא שהאדם יבין את הסיבה הראשונה, ומאחר שהאדם לא יכול מבחינה שכלית תפישתית להבין את הסיבה הראשונה, כי היא נמצאת במרחק אין סופי מהשכל של האדם, מאחר שהיא הסיבה הראשונה של כל האירועים, דהיינו, סיבה במרחק אין סופי מהשכל של האדם, לכן האדם חווה ייאוש בחייו.

וכל חכמי החכמים בעולם, וכל מורי הדרך הרוחניים שיש בעולם, וכל הפסיכולוגים והפילוסופים, וכל השיטות הרוחניות שיש בעולם, וכל מי שאומר שאי אפשר להשיג את השלמות, הרי שהוא מלא בייאוש עצמי. כי הוא התייאש מלפצח את הסוד של איך אפשר להבין את הסיבה הראשונה.

כי כל מורי הדרך הרוחניים בעולם, כולם ניסו לגלות את הסיבה הראשונה של כל הסיבות. וגם המדענים כל הזמן מנסים להבין מה היה לפני המפץ הגדול, שזה בעצם ביטוי לרצון להבין את התחלת כל האירועים, שהיא בעצם הסיבה הראשונה. מאחר שמבחינה לוגית פשוטה אי אפשר להגדיר סיבה ראשונה, כי תמיד תהיה שאלה מה הסיבה של עצמה, לכן כולם חיים בייאוש גדול מאוד.

וכל מי שאומר שהאדם לא יכול להגיע אל השלמות שלו, וכל מי שאומר שאין שלמות מוחלטת, וכל מנהיג שקר שמייאש את האדם מלמצוא את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, הרי שהוא חי בייאוש גדול מאוד.

כי יש סיבה ראשונה ויש דרך שכלית להבין אותה. וזה שהאדם לא יודע את הדרך, זה לא אומר שאין דרך. וזה שנראה לאדם שאין דרך, גם זה לא אומר שאין דרך. אך מנהיגי השקר שיש בכל דור ודור, הם מייאשים את העולם מלחקור ולגלות את הסיבה הראשונה.

כי הם מלמדים את האדם שהשכל של האדם מוגבל, ושהאדם לא יכול לחקור את מה שהיה בנקודת ההתחלה הראשונה, ושהאדם לא יכול להבין את הכל, וכיו"ב שקרים משקרים שונים, שהם בסך הכל ביטויים שונים של הטיפשות והשקר והייאוש הגדול שבו נמצאים אותם מנהיגי שקר שמרמים את האדם לחשוב שהוא לא יכול למצוא תשובות לכל השאלות.

וכל אירוע שיש בעולם שבו האדם חווה סוג כלשהו של ייאוש, זה ביטוי לכך שהאדם בתוכו התייאש מלהבין את הסיבה הראשונה בגלל המגבלה השכלית להבין אותה. כי הבנת הסיבה הראשונה, היא הפתרון של כל הבעיות שיש בעולם. וכל הבעיות שיש בעולם, הן ביטויים שונים של חוסר היכולת להבין את הסיבה הראשונה.

וכל אדם בעולם שחווה סוג כלשהו של ייאוש, שורש הייאוש הוא בכך שהאדם לא מצליח לגלות את הסוד איך הוא כן יכול להבין את הסיבה הראשונה שנמצאת במרחק אין סופי ממנו. כי לוגית ושכלית לא ניתן לתפוס במחשבה את הסיבה הראשונה.

והייאוש הוא הוויתור על הרצון. והרצון הכי גדול של האדם בעולם, הוא להבין את הסיבה הראשונה. וגם הייאוש הכי גדול של האדם, הוא הייאוש והוויתור של האדם על זה שהוא יבין את הסיבה הראשונה.

כי כל הדברים שבעולם, האדם כן יכול להשיג אותם מבחינה לוגית. כי מבחינה לוגית יכול להיות שהמדע יפתח איזו תרופה, שתאפשר לאדם לעוף באוויר וכיו"ב. אך מבחינה לוגית, יש דבר אחד שהוא בלתי אפשרי, והוא היכולת להבין מהי הסיבה הראשונה. כי לוגית תמיד יש אפשרות לשאול מה היה לפני.

והמשימה הכי קשה בעולם, היא לפצח את הסוד של מהי הסיבה הראשונה. ואת הסוד הזה מעטי מעט אם בכלל פיצחו. וכל הייאוש שיש בעולם, הוא ביטוי של הייאוש של בני האדם מלפרוץ את המחסום השכלי ולנסות בכל זאת להבין את הסיבה הראשונה, כדי להיות מאושרים באמת.

והסיבה שרמת הייאוש והדיכאון האנושי עולה כל הזמן, היא כי לאט לאט כל בני האדם בעולם מגיעים אל השורש של בעיית הדיכאון וחוסר השמחה. והשורש הוא חוסר היכולת להבין את הסיבה הראשונה. וחוסר היכולת הזאת באה לידי ביטוי בכל הדברים שיש בעולם. כי כל פעם שקורה לאדם דבר נגד רצונו, הרי שזה מבטא את זה שהאדם לא מבין את הסיבה הראשונה. כי אילו הבין האדם את הסיבה הראשונה, הכל היה כרצונו תמיד.

ויש חכם אמיתי גדול, שהוא יודע את ההסבר של הסיבה הראשונה וגם את הדרך איך להגיע אליה. כי יש סוד ויש דרך איך לגלות את הסיבה הראשונה. והחכם האמיתי בכל העצות שלו, מראה לאדם את הדרך איך להבין את הסיבה הראשונה.

כי כדי להבין את הסיבה הראשונה, לשם כך על האדם ללכת בדרך מחשבתית כלשהי, שתאפשר לו להבין את הסיבה הראשונה. ובעצות של החכם האמיתי, יש עמקות מאוד גדולה. כי כלפי חוץ העצות שלו נראות רגילות כמו עצות של כל שאר מנהיגי השקר שמייאשים את האדם, כי הם בעצם חיים בשקר ובייאוש גדול.

אך החכם האמיתי בעצות שלו יש עמקות מחשבתית מאוד גדולה. וכאשר האדם שמעמיק את מחשבתו בשכל של החכם האמיתי, על ידי זה האדם מזכך את צורת המחשבה שלו, ועל ידי זה החכם האמיתי מוביל גם את האדם, את כל בני האדם בעולם, להיות מסוגלים לתפוס במחשבה שלהם את הסיבה האמיתית וממילא להיות מאושרים באמת ובשלמות.