שלומי - אם מדובר במשהו "ישים" ולא תיאורטי (בהמשך לאורי), אז הדבר חייב לעבור הטמעה שלי8, ארגון שלי, תקשורת שלי* - שנובעת מההטמעה והארגון - ורק אז מדובר בידע. לפני - כן, זה מידע.

אבל את המידע הזה, לפני שהפך לידע, אני יכולה לקבל מעצמי או מאחרים.

המידע מאחרים יכול לתת לי השראה לחקירה העצמית שלי.

ואני יכולה לתקשר לגביו, גם לפני שהטמעתי ואירגנתי אותו בתוכי, כחלק מתהליך ההטמעה והארגון.

לזכור להביא את הדברים בשם אמרם!! ובנפרד פרשנויות שלי, ולא לדבר כאילו אני מומחית. כמו שענבל מביאה לפעמים קצרצרים של אליעד עם איזו הקדמה שלה. זה חלק מהתהליך שבו הדברים - החיצוני והפנימי - מתחילים להתערבב.

אם הייתי מוגבלת לדבר רק על דברים שחקרתי ואני יודעת ב - 100%, אז הייתי שותקת. כמו הסיפור על האדם הנאור שראה פשע מתבצע לנגד עיניו, ולקחו אותו להעיד בתחנת המשטרה, שאלו מה ראית? והוא ענה: זה שראה, לא מדבר. זה שמדבר, לא ראה. או משהו כזה (-:

וגם לקחת בחשבון -

* לא כל דבר אני יכולה לחקור. אני מוגבלת. יש מחקרים שהם יותר תקפים ככל שהם מתבססים על אוכלוסיות רחבות יותר ומומחים שמפרשים את התוצאות ולא אני. (חיוני למטרנה ויטמין B).

*החבר שלך שמתעניין בתיאוריה. יכול להיות שזה מעורר בו השראה. מה רע בזה? כמו שאני מקשיבה למוסיקה שעושה לי נעים באוזניים, אולי הוא נדלק מההיסטוריה.

זה יותר בעייתי (לכאורה), אם הוא חושב שזה משפר לו את אומנות הלחימה עצמה וזה לא. אבל אולי הוא בורח לזה, כי הוא לא יודע איך להיות יותר טוב באמנות עצמה, ואולי הוא לא מאמין בעצמו, ובמקרה הזה, זה עצוב, מצד אחד, כי הוא מתעסק במשהו שמסיח אותו מהדבר האמיתי, ומשמח, מצד שני, כיוון שכככל שיתעסק בדבר הלא - אמיתי, הוא יראה שאינו מקבל מזה תוצאות, ובאופן טבעי (מתישהו - בגלגול הזה או הבא) ירפה מהדבר הריק. ויש לזכור שאומנות הלחימה עצמה היא אמיתית וההיסטוריה היא ריקה - באופן יחסי, כי מפרספקטיבה רחבה יותר גם האימונים ונשכלולים של אמנות - הלחימה, למעשה, זה התעסקות במה שלא עצמך, שלא אמיתי.