... להכרה שהכל נמצא בתוך מסגרת של מקום וזמן. כל דבר שישנו בעולם, כולל מחשבות, רצונות ופוטנציאלים, מתקיים בתוך מרחב של מקום וזמן. כדי שתהיה הגדרה כלשהי כמו אני, חייב להיות גם לא אני, וההבחנה הזאת דורשת מרחב. לכן, כל המציאות נמצאת בתוך מקום וזמן, ואין בה שום דבר שהוא באמת מוחלט ומחויב כשלעצמו. האם המקום והזמן עצמם הם מוחלטים? הנקודה הבאה שאליעד חוקר היא האם המקום והזמן עצמם מחויבים או שהם גם אפשריים בלבד. הוא מסביר שגם הפוטנציאל עצמו, שהוא האפשרות שמשהו יתקיים בעתיד, תופס מקום וזמן. אפילו אם נלך אחורה בזמן, לפני המפץ הגדול, קיים פוטנציאל, ופוטנציאל זה בעצמו תופס מרחב. לכן הוא מציע את הרעיון שהמקום והזמן הם עצמם אינסופיים ולא נבראו לעולם, והעולם פשוט תמיד היה קיים באינסוף אפשרויות. מה המשמעות של ... גישת קדמות העולם, שאומרת שהמקום והזמן תמיד היו קיימים ולא נבראו לעולם, וגישה דתית יותר של חידוש העולם, הטוענת שהמקום והזמן נבראו יש מאין על ידי אלוהים. לטענתו, גם אם אומרים שאלוהים ברא את העולם, נותרת הבעיה - מי ברא ... ולכן ההסבר הפשוט יותר הוא שהמקום והזמן תמיד היו קיימים. הוא מוסיף כי בעולם אינסופי עם אינסוף אפשרויות, הסדר שאנו מכירים אינו מיוחד או ... כדי להבין את המהות הפנימית של המקום והזמן, אליעד מציג את רעיון הכלום. הכלום הוא מצב שאין בו שום דבר, כולל אין מקום, אין זמן, ואין ... כיצד שאלת הבריאה קשורה לתפיסת הזמן והמקום? איך ניתן להשתמש בשכל כדי להגיע לחוויה שמעבר לשכל? מה המשמעות של תפיסת יש ואין כאחד עבור הרצון ... ורצונות, מתקיימות בתוך מרחב של מקום וזמן. אליעד מחדד שכל הגדרה של אני כרוכה בהבדלה מלא אני, כלומר, מתקיימת הבחנה בין דברים, והבחנה מחייבת מרחב של מקום וזמן. במקום שבו אין שניים (רק ישות אחת ויחידה), לא יכולה להתקיים הבחנה או הגדרה כלשהי. איך קשורים המקום והזמן לדיון על בריאת העולם? מתוך ההבנה שכל ישות בעולם תלויה במקום ובזמן, עולה השאלה: האם המקום והזמן עצמם תלויים במשהו? אם מנסים לייחס את הכל לפוטנציאל, גם פוטנציאל תופס סוג של מקום או הפרדה ... האפשרות שהעולם תמיד היה קיים, והמקום והזמן הם אין סופיים. ההיגיון הפשוט מבחינתו הוא שהמקום והזמן היו כאן תמיד, ומשום כך אולי לא צריך כלל אלוהים כחיצוני לבריאה. באותה מידה, אפשר לומר שגם אם ... (שהעולם נברא מאין). הוא אומר שהזמן והמקום לכאורה מתקיימים אינסוף, ולכן לא צריך להניח שיש ישות חיצונית שבראה אותם. העולם הוא בלתי מוגבל ... מהו הרעיון של שתי ישויות - זמן ומקום? אליעד מסביר שקיימות שתי ישויות נצחיות: מקום וזמן, והן פועלות תמיד. הוא מוסיף שההבנה הזו משמעה שהמקום והזמן עצמם הם הכוח המהווה והמניע של כל הבריאה, ואין בהכרח צורך להניח קיומו של אלוהים נפרד. עם זאת, ... שעוטפת את שניהם. כלומר, אם המקום והזמן אינם מחויבי המציאות בפני עצמם, אולי קיימת ישות אחת, פנימית יותר, שמולידה את המקום והזמן (לפני הזמן ולפני המקום). לפיכך, גם לגבי השאלה האם המקום הוא אין סופי - הוא אין סופי רק בהקשר ... שתי ישויות אין סופיות שונות (מקום וזמן), מציעים שיש ישות על - זמנית ועל - מקומית שמייצרת את שניהם. כיצד הרעיון של אין מוליד את היש? ... כיצד שאלת הבריאה קשורה לתפיסת הזמן והמקום? איך ניתן להשתמש בשכל כדי להגיע לחוויה שמעבר לשכל? מה המשמעות של תפיסת יש ואין כאחד עבור הרצון ... דבר כל הדברים שישנם קיימים בתוך מקום וזמן, זה לא דווקא מקום וזמן פיזי, כל דבר גם מחשבות ורצונות. אם כל מה שמצוי הייתה מחשבה בלבד, האם הייתה מחשבה? לא, כי אין ... זה אומר שכול הדברים קיימים בתוך מקום וזמן. בא נדבר על הזמן, אם יש רק רגע אחד של מציאות, אם למשל בתודעה שלי יש רק רגע אחד, בלי עבר ובלי ... צריך לעשות השוואה למשהו. למעשה הזמן והמקום הם אותו דבר, אנו צריכים זמן כדי לעבור בין שני מקומות. הבנו שכול הישויות בעולם תלויות במקום ...

... המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 7 מהו סוד הצמצום? במהות של המציאות, המקום והזמן לא מחויבים לקיום. הם לא מחויבים לחיות תמיד, כמו שהמקום יכול להיעלם, בדיוק כמו שהזמן יכול להיעלם. במובן זה, הזמן והמקום לא חייבים להיות קיימים כל הזמן, כי הם לא מהות מוחלטת. כשאדם חולם חלום, כל הזמן והמקום של החלום תלויים במי שחולם את החלום, ואם הוא מתעורר, כל המקום והזמן של החלום נעלמים. הזמן והמרחב נראים לנו כמשהו ממשי, אך יש פרספקטיבה שבה המקום והזמן לא קיימים, כמו בחלום. מקום יכול להיעלם לחלוטין אם יפסיקו לחלום אותנו, ואם החולם יפסיק לחלום אותנו, אז לא יהיה מקום כלל. למעשה, המיקום הוא לא מוחלט, ובמציאות הגלובלית, אין לנו קנה מידה מוחלט למקום. המקום והזמן תלויים אחד בשני: הזמן לא יכול להתקיים בלי מקום, ואם לא היה מקום, לא היה זמן. הזמן, בעצם, מוגדר על ידי המקום, והמקום מוגדר ... הנפרדות הזאת היא בעצם אחדות אחת. כל פרט בנפרדות הוא גם הישות הכוללת. לא מדובר על מה היה לפני הזמן, אלא על מהות הזמן. הזמן תמיד היה קיים ולא נוצר משום מקום. מהות המקום והזמן היא לא שאלה של מה היה לפני או איך נוצרו, אלא של מהותם. מי שיתבונן יראה שזמן ומקום לא מחויבים קיום. האם אפשר להבין את המקום והזמן? המקום והזמן הם מעבר להבנה שלנו, אנחנו לא יכולים לדמיין אותם או להבין אותם עד הסוף. כל תשובה עליהם היא בסופו של דבר לא יודע. כאשר האדם מבין שהוא לא יודע, הוא מגיע לנקודה שבה הוא שואל את השאלות הקיומיות ביותר - מה זה מקום ומה זה זמן, מהו הלא יודע הזה. האדם מגיע להבנה שהמהות של הזמן והמקום היא לא נפרדת מההוויה שלהם. איך ניתן להבין את המהות של המציאות? המציאות, המקום והזמן, כולם נרקמים יחד. אם תנסה לקחת את כל האפשרויות של המקום והזמן ותערבב אותן, תבין שהמהות של הזמן והמקום היא בעצם חיבור של כל הדברים שכוללים את הזמן והמרחב. הכיוון כאן הוא להבין את העולם מבלי לחפש תשובות, כי התשובות עשויות להגיע מהמהות של השאלות עצמן. האם יש הבדל בין זמן למקום? מהות הזמן והמרחב הבנת המקום והזמן האם הזמן והמקום הם ישות אחת? צמצום הזמן והמקום הספר להיות אלוהים, חלק 1 עמוד 72 עד כה הסברנו, לכאורה, שאיך שלא נסובב את הגלגל, הנפרדות היא הראשונה. כי כל דבר יש לו את ... שיש ראשון, אז יש לו את ההיפוך שלו. זה היבט אחד, מדוע הנפרדות היא הדבר הראשון. כי אם יש אחדות אז תמיד יש ההפך. ודבר נוסף שהסברנו, ששני המקיפים הכי גדולים הם, הזמן והמקום. שלא משנה איך תסובב את הגלגל תמיד יהיה מקום וזמן . הגענו לזה שיש שני מקיפים כך שהשורש הוא לא אחד. אז מהו סוד הצמצום. אם נתבונן קצת נראה שהמקום והזמן הם לא הכי גדולים. כי אם אתה מבין שמקום זה צורה סופית, והזמן זה גם צורה סופית, אז למעשה יש להם מהות. איך מבינים שהמקום והזמן הם לא הכי גדולים? כי המקום הוא לא סך כל הדברים, כי יש זמן. והזמן אף הוא לא סך כל הדברים, כי יש מקום. ולכן המקום והזמן הם צורות. ואם שניהם צורות, אז יש משהו יותר גדול. אמנם הזמן הוא אין סופי, אבל הוא אין סופי ביחס לעצמו. הזמן לא אין סופי כי ... את הזמן? אלו שאלות טיפשיות, כי הזמן תמיד קיים, לא יצרו אותו. גם לשאול מה יש מאחורי המקום, זה גם שאלה טיפשית, כי אין גדול מהמקום. אין טעם לשאול, מי ברא את הזמן והמקום, השאלה האמיתית היא, מה זה זמן? כי הזמן היה לפני המפץ הגדול. כרגע במהות שלו, יש את ה - DNA מה שהוא היה לפני המפץ הגדול. קח זמן, רגע אחד, ותנסה לבדוק מה הוא. אתה רוצה לדעת איך נוצר המקום? תבדוק, מה הוא מקום? כי דרכו תוכל להגיע למקום שהוא היה, לפני שהוא היה. בעיקרון תחקור על הזמן והמקום כרגע, לא מה היה פעם. ומי שיתבונן יראה שהזמן והמקום לא מחויבי המציאות, כל המרחב הענק של המקום והזמן לא חייב שיהיה קיים. למשל האדם חולם חלום, עם מקום וזמן, ולמעשה כל הקיום של החלום תלוי במי שחולם את החלום. אם הוא החליט להתעורר אז כל המקום שלך נעלם. המקום נראה לאדם כמשהו ממשי, ... יהיה כלום. אתה אומר, המקום הוא אין סופי, אבל למעשה הוא נמצא בשום מקום. זה כמו שאתה מטייל ואומר, איזה מקום גדול, אבל תזכור שאתה נמצא בשום מקום. תנסו לחוות את המקום והזמן משני פרספקטיבות. הזמן והמקום הם לא מחויבי המציאות, כי הזמן מוגדר ומוגבל על ידי המקום, והמקום מוגדר מוגבל על ידי הזמן. אם לא היה זמן לא היית יכול לנוע ... לא היה יכול להיות שום דבר, בשום רגע. כי איפה הוא יהיה? הרי אין לו מקום. ואם לא היה זמן, אבל יש לך הרבה מקום, אז מתי תשים את המקום אם אין זמן? ולכן בעיקרון המקום והזמן תלויים אחד בשני. אם

... להיות אלוהים - האני ושורש הרצון - איך נוצר הרצון איך נוצר האני של האדם, כלום, אין, המקום והזמן, חלק 2 איך נוצר הרצון ומה הוא האני? כדי להבין איך נוצר הרצון ומהו האני של האדם, יש תחילה להבין מהו ... את האין, שהוא ההוויה שממנה הכל עשוי. האדם שואל: מה יש לפני האני והלא אני? והתשובה היא - כלום מוחלט, העדר מוחלט של מקום וזמן. כאשר מפרקים את כל הצורות של העולם (כולל את המקום והזמן עצמם), נשאר רק כלום, וזוהי ההוויה האמיתית של המציאות. לכן אליעד מסביר שהמהות האמיתית של האדם, של ... ולא אני, למשל האני זה הגוף, הגוף יכול להיות קיים ולא להיות קיים, אז אם לא תהיה קיים, מה יישאר? מה שהיה שם קודם, המקום והזמן שבתוכם אתה קיים. יש משהו כללי שבתוכו יש אני ולא אני, עכשיו אתה יכול להוציא את האני, ויכול להכניס ... האני והלא אני זה בעצם כלום? איך הגענו למסקנה שלפני האני והלא אני יש כלום? אם הולכים לפני האני ולא אני, יש למעשה מקום וזמן לפניהם, אם לא היה מקום וזמן לא יכול להיות אני ולא אני, למשל כדי שיהיה אני צריך שיהיה מקום וזמן. אם נפרק את כל הצורות, נעלים את כל הצורות, אז נקבל כלום. האני נמצא בתוך מקום וזמן, ויש מקום וזמן שבו האני לא נמצא. מה מקיף את כל הצורות? הכלום. אם נסיר מהעולם את כל הצורות שהם אני ואת כל הצורות שהם לא אני, מה יישאר? נקבל מקום וזמן ריקים. מה זה מקום וזמן? זה גם שניים. יש אני ויש לא אני, והלא אני כולל את כל המקום והזמן . ואם אומרים שבהוויה שלי אין שום צורה, אין שם אני ולא אני, אז זה אומר שבהוויה שלי אין את הצורה שלי ואין את הצורה של הלא אני עם המקום והזמן, אז ההוויה זה הכלום. אני ולא אני, פירושו דבר שקיים בתוך מקום וזמן, אם נסיר את כל הצורות של האני ונסיר את כל הצורות של הלא אני, נקבל מקום וזמן ריקים. מה זה מקום וזמן? זה עדיין שתיים. יש מקום ויש זמן, אם יש הבדל בין מקום לזמן אז הם שניים, אם לא היה הבדל לא היינו אומרים זה מקום וזה זמן. ואם זה שניים, אז אם נפרק אותם, מה נקבל? משהו שהוא בלי מקום וזמן. שאלה: מה זה לפרק? אליעד: מקום זה ישות? זמן זה ישות? מה מהווה אותם? משהו שאין בו צורה של מקום ... קורא לו כלום, אתה עשוי ממנו. שאלה: מתי הדיסק מתחלף במוח? אליעד: יש דרגות שונות. למשל אם אתה מכיר בכך שאתה צורה של זמן ומקום, אז כבר התחלף לך משהו בדיסק. כי פתאום המקום והזמן הם לא סתם משהו, הם משהו פעיל. האדם בחוויית המציאות שלו, כשהוא הולך ברחוב, האם הוא סתם הולך או שהוא מרגיש שהמקום והזמן זזים? זה כבר מראה שהדיסק התחלף. ואז הוא חושב, מה זה מקום וזמן? זה כלום, אז איך אני מצפה להבין את עצמי, אם זה כלום בסוף. איך אני יכול להבין מה זה כלום? אז כמו ... יכול לדעת מה הם ההתנגדויות. כול מה שישנו, אם תוריד ממנו את כל הצורות, מה תקבל? כלום. אם תקלף את הצורות יישאר לך מקום וזמן ריקים, איך מורידים את הצורה של המקום והזמן? קודם תדמיין מה זה, ואחר כך תנסה לחשוב על משהו הפוך, תראה שאתה לא יכול לחשוב, נכון? זה נקרא כלום. זה אומר שההפך שלו, זה הדבר שאתה לא יכול לחשוב עליו. שאלה: אין הפך של זמן ומקום. אליעד: נכון, האין הפך, הוא הכלום. האין הזה שלא נכנס לי במחשבה, הוא הכלום. אם תחשוב בבית מה זה לפני הזמן והמקום, אתה תגלה שזה הכלום. גם האין הוא ישות מורכבת. האדם אומר, האין הוא תמיד קיים, איך יכול להיות ... לא מוכרח. כאן אנחנו רואים שהמהות אלוהים ההוויה גם היא לא מחויבת המציאות. בעיקרון, אתה קודם צריך להכיר בכך שהאין לפני הזמן והמקום, הוא ההוויה של הזמן והמקום. ואחרי שאתה מתבונן בזה, האין הכלום הופך להיות עבורך משהו ממשי. הגעת להבנה שהכלום הוא משהו ממשי. זה ... ההפך, באמצעות השלילה. אי אפשר לחשוב על כלום, כי לחשוב על כלום, זה לא לחשוב בעצם. לחשוב על כלום זה לחשוב מה ההפך מהמקום והזמן. יש כאן תהליכים, דבר ראשון שאתה מבין שחשוב זה הפנימיות, אחר כך אתה מבין שמה שחשוב זה מה שאתה רוצה, אחר אתה מבין שהמהות היא הרצון, אחר אתה מבין שהמהות היא הקיום, אחר אתה מבין שאתה זה צורה של זמן ומקום, אחר אתה מבין שהמקום והזמן הם צורה של כלום, ואתה צורה של כלום. ואחרי שאתה מבין וחווה את זה, אחרי שאתה מבין מה זה יש ומה זה ...

... בהגדרה של חיים מחוץ לכדור הארץ, בעולמות מקבילים. וכאשר מדברים על יקומים מקבילים, מתכוונים לומר שיש עוד מרחבי מקום וזמן, שהם מקבילים למרחב המקום והזמן שלנו. ולצורך ההמחשה נאמר, כי הכוונה היא, שממש כרגע ברגע הזה ממש, ובמקום הזה ממש, יש עוד כדור ארץ, שדומה ושונה לכדור הארץ שלנו במקצת, ... בשלמות, אז הוא אחד. וגם אם רק סביבתו שונה, גם זה מגדיר אותו כשונה). והרעיון של היקומים המקבילים, הוא שמרחב המקום והזמן שלנו הם אין סופיים, אבל יש עוד מרחבי מקום וזמן אין סופיים, שהם קיימים במקביל אחד על השני ואחד בתוך השני. והכל בתוך מרחב מקום אחר גדול עוד יותר, שמכיל את כל מרחבי המקום שלנו. ... שלא ניתן להגביל אותו. כי גם אם נגביל אותו, הרי שנמצא אותו בתוך מרחב זמן אחר גדול עוד יותר. ובנוסף על כך שמרחב המקום והזמן הם אין סופיים, גם הפוטנציאל של המציאות, גם הוא אין סופי. כי הטועים חושבים, שהפוטנציאל של המציאות שלנו הוא סופי, וכי הוא מוגבל לחוקי ... אחרות. והם גם שוכחים, שאין שום חוקי טבע אמיתיים באמת. כי כל חוקי הטבע, הם רק תיאור של התצפיות של בני האדם במקום וזמן מוגבלים. אך החוקים עצמם לא קיימים כלל. ואין שום חוק שאומר, שהחוקים האלו חייבים לעבוד בכל מקום ובכל זמן. ואפילו אין חוק, שאומר שחוקי ... גם יתרון להיות זקן, שאז יש יציבות. וזה נובע רק מהשכל של האחדות, ששם שום דבר לא משתנה לעולם). ובכל נקודה של מקום וזמן, יש בה אין סוף אפשרויות אפשריות, כיצד אותה נקודת מקום וזמן תיראה. ומאחר שמרחב המקום שלנו הוא אין סופי, ומאחר שמרחב הזמן שלנו הוא אין סופי, ומאחר שמרחב האפשרויות והצורות השונות של המציאות גם הוא ... סופי, הרי שזה אומר שאנחנו כאן, לא יותר מאשר אפשרות אחת, מיני אין סוף אפשרויות נוספות, שפרושות על פני כל מרחב המקום והזמן. ומסתבר לומר, שבתוך מקום אין סופי וזמן אין סופי ואין סוף אפשרויות, כנראה שיש בהם את כל האפשרויות כולן. וממילא זה אומר, שאך הגיוני הוא הדבר, שיש חיים בעוד כוכבי לכת אחרים. משום שאין שום סיבה, שבתוך מקום וזמן אין סופיים ואפשרויות אין סופיות, אין שום סיבה לחשוב, שיהיו חיים רק כאן בכדור הארץ הקטן שלנו, במקום ובזמן הזה. כי אנחנו לא יותר ... העניין של היקומים המקבילים. והוא, כי מנקודת מבט ראשונה, העניין נשמע מופרך. כי על מה ולמה שיהיו עוד מרחבי מקום וזמן שמקבילים ליקומים שלנו?! אלא, שמי שיחקור את העניין, יגלה, שאכן באמת בוודאות מוחלטת, יש עוד אין סוף יקומים מקבילים בפועל. וכיצד ניתן לחקור ולאמת את העניין הזה? והדרך לגלות את ההבנה הזאת, היא על ידי זה שהאדם חוקר ומתבונן, על המהות של מרחב הזמן והמקום שלנו. כי הטועים שואלים, איך נוצרו בעבר הזמן והמקום. שזו שאלה של טועים, שלא מבינים שהזמן והמקום לא נוצרו מעולם, אלא הם קיימים בצורה אין סופית. כי אי אפשר בלי זמן כלשהו ובלי מקום כלשהו. ואפשר בלי זמן ומקום מוגדרים, אבל בלי זמן ומקום בכלל, אי אפשר כלל. וכפי שכבר ביארתי במקומות אחרים. והשאלה שכן צריכה להישאל, היא מהם הזמן והמקום שלנו? ומה הם ברגע הזה ובמקום הזה ממש? וממה הזמן והמקום עשויים? ומהי מהותם? ומה מהווה אותם? ומה מכיל אותם? ומה מגביל ומגדיר אותם, להיות נפרדים זה מזה וכל אחד בצורה אחרת? וכאשר האדם מתבונן בעניין הזה, במהות הזמן והמקום, אז הוא מגלה את האחדות של המציאות. והוא מגלה שהזמן והמקום, אלו צורות של מהות אחרת, שהיא חסרת הצורה של הזמן והמקום שלנו, וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקום אחר. וכאשר האדם מבין את מהות הזמן והמקום שלנו, ואת עניין האחדות של המציאות, אז הוא מבין שיש אין סוף יקומים שמקבילים ליקום שלנו, שיש בהם את כל האפשרויות האפשריות. כי כל זמן ... מנקודת מבט שונה לגמרי, שיוצרת גם חוויה אחרת לגמרי וחיים אחרים לגמרי. והעניין הוא, כי מנקודת המבט של האחדות שלפני המקום והזמן שלנו, צורת המציאות שלנו, לא קיימת יותר מאשר כל צורת מציאות אחרת. כי מצד האחדות של המציאות, כל האפשרויות כולן קיימות בו זמנית, אפילו ללא ... המקום האחד הזה שמכיל בתוכו את כל המקומות, עם הרגע הזה שמכיל בתוכו את כל הרגעים, והכל לישות אחת ויחידה, שאפילו הגדרת זמן ומקום אין בה. והישות הזאת, היא לא איזו ישות בדיונית שנפרדת מהמציאות שלנו, אלא היא המהות של מרחב הזמן והמקום שלנו. כי אנחנו נמצאים בתוך הישות הזאת והאחדות הזאת של המציאות. כי האחדות הזאת, היא גדולה יותר מאשר המקום והזמן שלנו. משום שהאחדות הזאת, שהיא מהות המציאות שלנו, היא חסרה את הצורה וההגבלה של המקום והזמן שלנו. והמכנה המשותף, הוא רחב יותר, מאשר הצורות שיש בו. ואנחנו כרגע נמצאים, בתוך האחדות הזאת. וכאשר האדם מבין שהוא נמצא בתוך האחדות של ... בשני יקומים מקבילים בו זמנית. כי כדי להיות בשני יקומים מקבילים בו זמנית, לשם כך האדם צריך לצאת תודעתית ממרחב המקום והזמן שלנו, ולהיות בתוך מרחב זמן ומקום אחרים, וזה תוך כדי שהוא נמצא גם כאן במקום ובזמן שלנו, בלי לצאת מהם. ועוד נוסיף, כי אם יחווה האדם את היקומים המקבילים מצד האחדות של ... לא באמת משתנה אף פעם. כי כל המצבים כולם, קיימים כל הזמן ובכל מקום. והאדם רק נדמה לו שיש שינוי, מחמת שהוא חווה מקום וזמן מוגבלים. וכאשר האדם רוצה לשנות את המציאות, עליו לדעת כי המציאות הזאת שאליה הוא רוצה להגיע, היא כבר קיימת כרגע ממש. והוא כבר נמצא שם ...

... איפה אלוהים נמצא? מה זה אלוהים? האם יש אלוהים? מה ההגדרה של אלוהים? מי ברא את העולם? הקיום של אלוהים, מציאות הבורא, מציאות השם יתברך, החלל הפנוי, תורת הצמצום, מרחב המקום והזמן, מימד הזמן, המפץ הגדול, היקום האם אלוהים קיים? מהו אלוהים? שאלת קיומו של אלוהים היא אחת השאלות הפילוסופיות הגדולות ביותר. השאלה אינה פשוטה, שכן כדי להבין אם אלוהים קיים או ... לאלוהים בצורה שונה: יש שמדברים על אלוהים כישות מימית, אחרים ככוח אינסופי חסר צורה, ויש המציעים לראות את אלוהים כמייצג של המציאות עצמה. האם אלוהים מוגדר במושגים של מקום וזמן? אליעד מציין כי כל דבר בעולם, בין אם מדובר בחפץ פיזי כמו יד, כדור הארץ או רעיון, קיים במקום ובזמן. כאשר שואלים אם אלוהים קיים, השאלה היא האם הכוונה לאלוהים שנמצא במקום פיזי, בזמן מסוים (כמו אלוהים בשמיים), או האם מדובר בישות שמחוץ למקום ולזמן, כפי שתיארוה בחלק מהתפיסות הדתיות והפילוסופיות. האם אלוהים מוגבל או אינסופי? אם אלוהים מוגדר כישות הנמצאת בתוך מקום וזמן, הרי שמדובר בישות מוגבלת. כלומר, אם אלוהים מוגבל למקום וזמן, הוא לא שונה מהותית מכל ישות אחרת בעולם, ובכך לא ניתן להתייחס אליו כאל אלוהים במובן העמוק של המילה. למעשה, כל ישות מוגבלת במרחב ובזמן היא רק עוד חלק מהיקום, ואינה יכולה להיות אלוהית במובן של כוח אינסופי וחסר גבול. האם אלוהים קיים מחוץ למקום ולזמן? אם נטען שאלוהים קיים מחוץ למקום ולזמן, עלינו להבין מה משמעות הדבר. במונחים של התפיסה האנושית, כל דבר שמקיים מקום וזמן נחשב לקיים, אך כאשר מדברים על דבר שמחוץ למקום ולזמן, קשה מאוד להגדיר אותו כיש. הדבר יוצר את הקושי להביע את קיום אלוהים, שכן אם הוא לא נמצא במקום ולא נמצא בזמן, קשה להבין כיצד ניתן לומר שהוא קיים. האם מציאות היא אלוהים? בהמשך ... אז יש לה קיום שאין צורך להוכיח, שכן המציאות כולה קיימת באופן ברור. האם אלוהים קיים? מהו אלוהים? המציאות כאלוהים האם אלוהים מוגבל בזמן ובמקום? האם אלוהים קיים מחוץ לזמן ומקום? הגדרת קיום אלוהים למה בכלל שואלים אם אלוהים קיים? האם אנשים שואלים האם אלוהים קיים? מתוך סקרנות? מתוך רצון למצוא הוכחה? אולי יש כאלה שיטענו שאי אפשר להוכיח, אבל הם בוחרים ... שהיא ישנה או איננה. אבל בכל פעם ששואלים האם דבר מסוים קיים?, כמו למשל האם חתול קיים? או האם יש מפלצת ספגטי מעופפת אי שם?, מתעוררת השאלה הבאה: האם מחפשים ישות שנמצאת בתוך המקום והזמן המוכרים לנו? האם מחפשים משהו שנמצא מחוץ למקום ולזמן? או שמא מחפשים משהו שלא שייך בכלל למושגים של מקום או זמן? הסיבה שזה חשוב היא שכל דבר שאנחנו מכירים - בני אדם, כדור הארץ, רגשות, רצונות, רעיונות - כולם מתקיימים באיזשהו מרחב וזמן. לדמיין דברים בתוך ומחוץ למקום ולזמן היד שלנו, למשל, קיימת כרגע במקום מוגדר ובזמן מסוים. כדור הארץ סובב סביב עצמו וסביב השמש, וגם הוא תמיד תופס מקום כלשהו ומשתנה בזמן כלשהו. אפילו מחשבה - כשאדם חושב על פיל, המחשבה הזו תופסת את מוחו בזמן נתון, ולא מאפשרת לחשוב על תרנגול באותו הרגע בדיוק (לפחות בתפיסה הפשוטה). הכל תופס מקום וזמן כלשהו, גם אם זה מקום רוחני או רעיוני. מכאן, כששואלים האם אלוהים קיים?, צריך להבין אם מתכוונים: לאלוהים שנמצא איפה שהוא, בתוך היקום, במקום פיזי ובזמן מסוים (למשל, אלוהים שיושב בשמיים). במקרה כזה, הוא בעצם מוגבל כמו כל דבר אחר שנמצא בעולם, כי הוא קיים במקום כלשהו בזמן מסוים. לאלוהים שקיים מחוץ למקום ולזמן. אבל מה המשמעות של קיים מחוץ למקום ולזמן? למשהו אחר לחלוטין, שלא אפשרי לתפוס אותו במושגים של יש או אין. נניח שמישהו טוען אלוהים קיים בשמיים. זה אומר שהוא תופס איזשהו אזור בשמיים, בזמן כלשהו, אולי באיזו נקודה ביקום. ... טעם להשתחוות לו יותר מאשר להשתחוות לשמש או לירח. יש גם אפשרות שמישהו ידמיין אלוהים כזה שברא את העולם בבוקר אחד, כתב חוקים מסוימים והנחילם, אבל עדיין הוא בתוך מערכות המקום והזמן. אם כן, זה מציב אותו כבעל הגבלה מסוימת - שהרי הוא לא מקיף את הכל באופן מוחלט, אלא חי בתוך החוקיות הכללית. אלוהים מחוץ למקום ולזמן - האם זה אומר שהוא לא קיים? יש מי שיגיד: טוב, אז אלוהים לא נמצא במקום ובזמן, אלא מחוץ להם. לכאורה, אם הוא מעבר לכל מושג של מקום וזמן, אז ייתכן שמדובר בכוח עצום וחסר גבול. אבל אז עולה השאלה: האם יש בכלל משמעות להגיד על משהו שהוא קיים אבל אין לו שום מקום ושום זמן?. במוח האנושי, המושג קיים קשור בקיום בזמן ובמקום. כשאומרים על חפץ שהוא לא קיים, המשמעות היא שאין לו מקום ואין לו זמן. לפי הלוגיקה הזו, משהו שמחוץ לזמן ולמקום דומה למשהו שאינו קיים. וכשהשכל לא יכול לדמיין אותו, אנחנו עומדים מול קושי לשייך לו את המילה ישנו. המציאות עצמה כאלוהים אז מה כן יש מחוץ למקום ולזמן? אם נבחן, נראה שהדבר היחיד שנמצא שם הוא המציאות בכללותה, או הכלום לפי צורת ביטוי מסוימת. למה הכוונה? אפשר לומר: המציאות היא סך כל מה שקיים. המציאות היא גם זו שנמצאת מעבר לכל הגדרה של זמן ומקום, כי היא כוללת את הזמן והמקום בתוכה. אי אפשר להכחיש שיש מציאות. גם אם נאמר אין כלום, עדיין יש מציאות של אין כלום. כלומר, קשה לתפוס מצב שבו אין מציאות בכלל. ברגע שיש משהו, גם אם זה כלום, הוא קיים באופן ... אין מציאות הוא עדיין דמיון המתרחש בתוך מציאות כלשהי. לפי התפיסה הזו, אלוהים הוא המציאות האינסופית שמכילה בתוכה את הכל. היא לא מוגדרת בזמן אחד או במקום אחד, כי היא הזמן והמקום עצמם. מצד שני, זו מציאות לא מוגדרת. היא לא דתית, לא חילונית, לא טובה ולא רעה - היא פשוט הכל. היא המקיפה את כל האפשרויות. בהסתכלות כזו, אין צורך להוכיח אם המציאות קיימת - זה ... דברים שונים, ובכך מעלה התלבטות לגבי הרעיון שאלוהים ממלא הכל. אלוהים שהוא לא בתוך הזמן, לא מחוץ לזמן ולא קשור לזמן יש גישה נוספת: אולי אלוהים לא קשור בכלל לממדים של מקום וזמן. הוא לא בפנים ולא בחוץ - אלה פשוט לא מושגים שרלוונטיים לגביו. במקרה כזה, שוב אין משמעות לשאלה האם הוא קיים?, כי מושג הקיום הרגיל שלנו מבוסס כולו על זמן ומקום. אם המושג קיים הוא תוצר של חשיבה המבוססת זמן - מקום, אז מה הטעם לומר שאלוהים קיים או לא קיים במובן הזה? השורה התחתונה - על מה באמת מדובר? אנשים שתוהים אם יש אלוהים, צריכים ... על הבריאה והעולם מישהו עשוי לשאול: מה לגבי הטענה שאלוהים ברא את העולם יש מאין?. הכוונה ביש מאין היא לומר שהיקום לא תמיד היה, אלא הגיע מנקודה טרנסצנדנטית לחלוטין שמחוץ למקום ולזמן. אבל אז חוזרת השאלה: מה שונה ההגדרה הזו מהגדרת המציאות האינסופית? אם הכלום שמחוץ למקום ולזמן ברא את הכל, כיצד כלום הופך למשהו? ייתכן שאנשים יתארו אלוהים ככלום שנמצא מחוץ לכל הגדרה, אבל אז יגידו שהכלום הזה בכל זאת ברא יש. וכאן נכנסים למושגים מורכבים כמו החלל הפנוי או ... הרחבה ואפשרויות לחקירה נוספת כדי לא להסתפק רק בקריאת התיאורים כאן, אפשר להמשיך לחקור בנושאים כמו: האם העולם נברא, ואם כן על ידי מי? מה המשמעות של אלוהים בתוך או מחוץ לזמן ולמקום? האם אפשר להיות אלוהים במובן של להזדהות עם המציאות כולה? האם יש לנו בחירה חופשית, או שהכל קבוע מראש? יש אנשים שכתבו ספרים שלמים כדי להסביר איך להגיע לתודעה של אני הוא ...

... נוצר המקום? איך נוצר הזמן? לפני המקום והזמן, מחוץ למקום ולזמן, בלי מקום וזמן, לא תופס מקום וזמן , נמצא בכל מקום, נמצא בכל זמן, איפה נמצא אלוהים? ... את הרעיון הבסיסי שדבר שתופס מקום וזמן לא יכול לשתף את אותו המרחב והזמן עם דבר אחר. הוא נותן ... אם היה לאן לזוז, אז כבר היה מקום וזמן. אליעד מסביר שהשאלה הזו נקראת סוד החלל הפנוי ופרדוקס ... הזמן? האם אלוהים מעל המקום? מי ברא את המקום והזמן? איך נוצרו המקום והזמן? האם אין עוד מלבדו? האם אלוהים מלא כל הארץ ... אין? מה ההבדל בין יש לאין? האם אפשר להיות בלי זמן ומקום? האם אפשר להיות מחוץ לזמן ולמקום? מה היה לפני שנוצר העולם? איך נוצר ... להיות שני דברים באותו מקום? האם יש משהו שלא תופס מקום וזמן? האם מחשבה תופסת מקום? האם מחשבה ... האם האטומים תופשים מקום? סוגים של מקום וזמן , מקום פיזי, מקום רעיוני, מקום מחשבתי, מקום מופשט, ... יכולים להיות באותו מקום? האם יש דבר שלא תופס מקום או זמן? מה יש מחוץ לזמן? מה יש מחוץ ...

... כאשר חווים שהכל אחד, כבר אין שאלה על מה קדם למה, כי אין באמת הפרדה של זמנים והתרחשויות שונות. איך מסתדר הסתירה בין כלום למשהו? במבט שלנו יש שולחן, קיר, מקום וזמן, אך בשורש, ההוויה עשויה מאין. מצד אחד ניתן להבין שהעולם עשוי מכלום, ומצד שני ממשי לחלוטין. אליעד מסביר שיש כאן קושי: מצד הלוגיקה, אם הכל עשוי ... אליעד מגדיר הוויה כדבר שממלא את הכל, הוא לפני המקום ולפני הזמן. הוא משתמש בדוגמה: המקום עשוי מ - X, הזמן עשוי מ - Y, ושניהם עטופים על ידי מציאות אחת, שהיא מחוץ למקום ולזמן, ולכן אין הבדל אמיתי בין אין מקום לאין זמן. ההוויה היא הכלום שהוא למעשה המקור לכל היש. מכאן גם נובע שהכל אחד, כי אותו אין מקום וזה שמעבר לזמן הם בעצם הוויה אחת ואי אפשר להפריד ביניהם. האם המקום והזמן הם אשליה, וכיצד החלום מדגים זאת? כדי להמחיש זאת, מביא אליעד דוגמאות מחלומות: אדם יכול לישון רבע שעה, ובחלום לעבור אירועים של שבעים שנה. בזמן קצר נכנסים אינסוף אירועים. באופן דומה המקום בחלום הוא עצום, אבל בפועל הוא רק נקודה במחשבה. מכאן אפשר ללמוד שגם המקום והזמן שאנו חווים בערות הם בעצם תלויים בתודעה גדולה יותר, והם מקבלים את נפחם ממנה. מדוע גם הדיבור על אחדות נפרד מהחוויה עצמה? אליעד מסביר שכל ניסיון ... היא כלום אז הכל חייב להיות כלום. אבל זה לא כלום, יש פה שולחן. אז יש כאן בעיה ממש רצינית, מצד אחד אתה מבין שהדבר הזה עשוי מכלום, כי אם תלך למטה תגיע לחיבור של מקום וזמן שזה אחד, בסדר? ואם זה באמת כלום אז איך יש משהו? איך זה יכול להיות שזה גם כלום וגם משהו? יש כאלה שאומרים שפעם זה היה כלום אבל עכשיו זה עשוי ... גם אחד ברובד כל שהוא. אבל עדיין השאלות לא נגמרות. הכל אחד פירושו שכול הנפרדות הזאת, תיקח את האין, וקח שולחן למשל, אלו שני הפכים, האין זה ללא סוף והשולחן זה מקום וזמן, עכשיו דחס אותם אחד לשני לדבר אחד, מה קבלת? קבלת דבר לא מוגדר. תחשוב השולחן תופס מקום וזמן, ותחשוב שהלבוש הוא ההוויה, אל תעשה הפרדה בין הלבוש להוויה. מה ההפך של הוויה? לבוש למשל. שאלה: מה היא הוויה? אליעד: הוויה היא הדבר שמהווה. להיות. הדבר הפנימי ביותר. לדוגמה, מה שמהווה את השולחן זה העץ. ההוויה זה מה שממלא את כל המקום והזמן. למשל המקום עשוי מ - X והזמן עשוי מ - Y. ה - X שממנו עשוי המקום, הוא בלי מקום המציאות היא לפני המקום והזמן. המקום והזמן הם חלק ממשהו שנמצא לפניהם. למעשה המציאות עוטפת וממלאה את המקום והזמן. מה עוטף וממלא את הכל? המקום והזמן. ומה עוטף את המקום והזמן , משהו שהוא Xו - Y. עכשיו ה - X שעוטף את המקום הוא מחוץ למקום אז הוא ללא מקום. וה - Y שעוטף את הזמן הוא גם ללא זמן. עכשיו האם יש הבדל בין Xל - Y ... אני ולא אני, זה נקרא מקום, אז שואלים מי ברא את האני, אבל צריך לשאול מה זה אני? מה זה לא אני? משהו נמצא לפניהם. הוא, יש ללא אני, יש ללא לא אני. תחשוב שאנחנו לפני המקום והזמן, אין מקום וזמן, אז מה יש בכל זה? אין כל זה, כי אין מקום. אבל במילים שלנו אנו חייבים לדבר בצורה של מקום, אז תחשוב שאין מקום ואין זמן, אז מהיש בהכל? מה ממלא את המרחב האין סופי? אין, כלום. אתה צריך להבין שהמקום והזמן נמצאים בתוך כלום. כל המקום הגדול הזה נמצא בשום מקום. זה כאילו אין אתה נמצא? בשום מקום. זה עדיין לא האחד, זה יש מקום, יש אין מקום. לדוגמה, מקום, ... ברגע. מה שאני בא לומר, שזה מחבר אותך להבנה שהמקום למרות שהוא גדול, גדול, גדול, הוא נמצא בשום מקום. וזה לא נקרא הכל אחד, זה נקרא שיש הוויה שמקיפה וממלאת את המקום והזמן, את הלבוש, את הצמצום. והכל אחד פירושו, שההוויה והלבוש הם אחד, ואז אין לך שאלה. בליקוטי מוהרן רבי נחמן אומר שאם האדם היה מבין שהכל אחד, אז הוא ... שמניע את הכל. אפשר לקרוא לו, אלוהים, המציאות, שום דבר, כלום, אפשר לקרוא לו איך שרוצים, אפשר לקרוא לו אקראי, לא משנה. יש משהו שמניע את הכל. ומאחר שהוא נמצא לפני המקום והזמן, זה אומר שלא יכול לקרות שום דבר שהוא לא ירצה. האם הוא תלוי רגשית המשהו? לא, הוא תמיד מרוצה. עכשיו אם תצליח להגיע להשתוות תודעתית עם ... ואחר כך אתה רוצה, אתה מגיע למצב שזה לא יקרה מבלי שאתה תרצה. הוא הבוחר, הוא הבחירה, הוא מהווה את הבוחר, הוא גם חווית הבחירה, הוא ההוויה של הכל, הוא מהווה את המקום והזמן. הכל זה המקום, אין הבדל בין השערה למקום ריק, מבחינת המקום. היש נמצא בתוך המקום. כנל לגבי הזמן. כול מה שאני בא להגיד הוא, שיש ישות אחת שעושה את ...

... הרגש והשכל, חווית האני כצורה של מקום וזמן, להרגיש את מה שאתה מבין, הבנה רגשית, בירור האמת מה המשמעות של חוויית האני כצורה של מקום וזמן? אליעד כהן מסביר כי תפיסת האני היא למעשה תפיסה של צורה בתוך מקום וזמן. כאשר אדם חושב על עצמו, לרוב הוא תופס את עצמו כישות ייחודית ומבודדת, אך במציאות, האדם הוא בסך הכל צורה אחת מיני אינספור צורות הנעות בתוך מרחב וזמן אינסופיים. הבנה עמוקה של הרעיון הזה אמורה לשנות מהיסוד את חוויית המציאות של האדם, ואת האופן שבו הוא מתייחס לעצמו ולסביבתו. לפי אליעד, רוב האנשים לא מרגישים ביום - יום שהם רק צורה בתוך המקום והזמן, אלא חווים את עצמם כישות נפרדת, בעלת רצונות וחוויות ייחודיות. לכן, לדבריו, אדם שיבין באמת את הרעיון שהוא רק צורה של מקום וזמן, יחווה את המציאות באופן שונה לחלוטין. לדוגמה, כאשר אדם אומר אני רעב, הוא לרוב לא חושב שזו צורה של זמן ומקום שרוצה לאכול, אלא מתייחס לזה כאילו יש לו אישיות ורצון ייחודי. מהו המקום והזמן שאליעד מדבר עליהם? אליעד מדגיש שההבנה של מהו מקום וזמן חיונית לצורך ההבנה של מה אני באמת. לדבריו, המקום והזמן הם מציאות אינסופית המכילה אינספור צורות ותופעות, ואחת הצורות הללו היא האדם. המשמעות של אני היא רק צורה זמנית וחולפת בתוך המציאות הזו, בדיוק כמו כוכב, עלה או כל חפץ אחר שקיים ... בין ההבנה השכלית של המציאות לבין החוויה הרגשית שלה. למה לא מספיק להבין את הרעיונות, וצריך גם להרגיש אותם? אליעד מדגיש שאדם יכול להבין רעיונית שהוא צורה של מקום וזמן, אך כל עוד הוא לא מרגיש את ההבנה הזו, הוא לא באמת הפנים אותה. הפער הזה בין ההבנה השכלית לבין החוויה הרגשית, הוא שגורם לאדם להמשיך לחוות חיסרון וסבל, ולהרגיש שהוא נפרד ... רק על ידי הבנה של נקודת ההתחלה של הרצון והקיום, אפשר להבין באמת את המהות של האני, ואת מה שמעבר למקום ולזמן. האם זה משנה איך מתנהגים אם הכל הוא רק צורות של מקום וזמן? אליעד נותן דוגמה עם היטלר, כדי להמחיש את הרעיון הזה: אם אדם באמת היה חווה שהוא רק צורה בתוך המקום והזמן, האם היה מתייחס להיטלר כפושע או רק כעוד צורה נוספת של המציאות? מצד אחד, ברור לנו שהיטלר עשה דברים רעים. מצד שני, אם כל דבר הוא רק צורה של מקום וזמן, אין הבדל מהותי בין מה שעשה היטלר לבין כל דבר אחר שקורה במציאות. המטרה של הדוגמה הזו היא להראות עד כמה ההבנה שלנו של המציאות היא שטחית ולא שלמה, ועד כמה יש לנו שאלות ותפיסות ... שונות במציאות. כלומר, לא אמור להיות הבדל מהותי בין פעולה של קניית ומכירת מכוניות לבין הצטרפות לטאליבן או טיפול בחולים. הכל הוא ביטוי של אותו הדבר בדיוק - מקום וזמן . אך לדבריו, אם האדם עדיין מרגיש שיש הבדל, עליו להמשיך לשאול ולחקור עד שהוא מבין את המהות לעומק. הבירור הזה אמור להביא לחוויה שלמה של המציאות שבה האדם מרגיש באמת שהוא לא שונה מכל מה שקיים, ושהוא באמת רק צורה חולפת בתוך המקום והזמן. לסיכום, התהליך שאליעד מציע הוא ברור ואינטנסיבי, ודורש מהאדם לחקור באופן מלא ושלם את כל התפיסות והאמונות שלו, על מנת להגיע לחוויה אמיתית של מציאות אחדותית ושלמה. ההבנה ... אמורה לא רק לשנות את החוויה האישית, אלא גם להביא לשלום פנימי, לסוף הסבל, ולחיבור בין השכל והרגש באופן מלא ומאוחד. מה זה חווית האני? איך לחבר שכל ורגש? מה זה מקום וזמן? איך לחוות אחדות עם המציאות? מהי חקירת האמת? האם הכל שווה ערך? למה האדם רוצה דברים? אליעד: מי שהיה מבין באמת את כל מה שהסברנו, צריכה להיות לו חווית מציאות אחרת, לגבי הנושא של האני. אין לי בעיה שנאמר, שאני זה צורה של מקום וזמן. האני זה משהו שקיים בתוך המקום והזמן. ההבנה הזאת עצמה אמורה לשנות לך את החוויה, של האני שלך. מה זה האני בסך הכל? זה משהו שקיים בתוך המקום והזמן. יש אין סוף מקום ואין סוף זמן, יש אין סוף דברים ויש גם אני, וזהו. אם היית מבין את זה, שאני זה צורה של מקום וזמן, חווית המציאות שלך הייתה שונה. כול אדם שביום יום לא חווה שהוא ישות שקיימת בתוך המקום והזמן, אלא שהוא חווה שהוא משהו מעבר לזה, זה אומר שהוא עוד לא הבין מה שהסברנו. ביום יום כשאתה אוכל, האם אתה זוכר שאתה צורה בתוך המקום והזמן שזזה? מה זה אני? יש מקום אין סופי וזמן אין סופי, שיש בתוכו אין סוף צורות, ושאחת מהצורות זה אתה, ואתה צורה שנעה וזזה ולא מעבר לכך. שאלה: זה שאני בתוך תחושה של מקום וזמן מביא אותי לכלום. מה אני בכלל? מי אני בכלל? אליעד: זה באמת ככה, זה אפילו יותר גרוע, גם המקום והזמן זה כלום, אבל בסוף את מגלה שאת אלוהים. אבל את אמורה לחפש את האמת ולא את אלוהים. תחפשי את האמת תגלי את אלוהים. תחפשי את אלוהים לא תגלי שום דבר. האדם ביום יום כשיש לו בעיה בחיים, ... של הבין? שהוא מסוגל להסביר את זה, ושכול דבר ודבר שהוא יגיד, נשאל אותו, אולי ההפך הוא הנכון, ושהוא יצליח להסביר את זה. כל אחד יכול להסביר שהוא זה צורה של מקום וזמן, אבל כאשר אתה מוכיח את ההוכחה שלך, נשאל אותך, מי אמר? אולי זה לא נכון? מי שרוצה לחוות שכשהוא אומר אני, שהוא זה צורה של מקום וזמן, ולא מעבר לכך, צריך להבין שהוא צורה של מקום וזמן, אבל השאלה היא כמה אתה מבין? כי יש פה בספר פרק שבו נאמר שלכל אדם, על כל הבנה שיש לו, יש לו שאלות נסתרות שהוא לא שאל אותן. אם היינו רוצים היינו יכולים להוכיח משהו אחר. כול זמן שלא ביטאת את כל הספקות שלך, כל זמן שלא שאלת את כל השאלות האפשריות, על המשפט שאתה זה צורה של מקום וזמן, וקבלת תשובות, זה אומר שעדיין לא הבנת שאתה זה צורה של מקום וזמן. הבנת גם שאתה זה צורה של מקום וזמן, אבל עדיין אתה מבין שאתה זה עוד דברים. ולכן אתה לא חווה את זה, וגם שנסיים את הפרק ונוכיח שהכל אחד, גם אז לא תבין בשלמות. ולכן אני אומר לכם מראש, שההבנה היא לא שלמה. אני מראה ...

... שלא היה קיים? כשאומרים העולם לא תמיד היה קיים, חשוב קודם להגדיר למה בדיוק מתכוונים במילה עולם. האם מדובר בכדור הארץ בלבד, ביקום, במרחב המקום והזמן, או אולי בכל המציאות כולה? אליעד מסביר שכשאומרים שהעולם נברא, חייבים לברר: האם הכוונה שהחומר שממנו עשוי העולם נברא? אולי החומר תמיד היה קיים? האם רק הצורה של העולם נבראה, אבל החומר תמיד היה קיים? האם הזמן והמקום עצמם נבראו? אם כן, איך ניתן לדמיין מצב שבו לא היו מקום וזמן? למשל, אליעד מביא דוגמה של אצבע. ניתן לדמיין שהאצבע לא קיימת, אבל האם אפשר לדמיין שהחומר הבסיסי שממנו עשויה האצבע ייעלם לחלוטין? ומה אם גם המקום והזמן לא יהיו קיימים בכלל? האם אפשר בכלל לדמיין מציאות כזו? מה המשמעות של המושגים יש ואין בחקירה על אלוהים? השלב הבא הוא להגדיר את ... של קיום. לדוגמה: האם יש פירושו משהו שקיים במקום ובזמן מסוים? האם אין משמעותו שלא נמצא בשום מקום ובשום זמן? אם אלוהים מוגדר כישות שנמצאת מחוץ לזמן ולמקום, האם הוא יש או אין? האם אפשרות לקיום של משהו, הופכת אותו ליש או שזה עדיין נחשב אין? אליעד ממליץ לקחת נייר ולהגדיר בדיוק את ... שבחרנו? אחרי שיש הגדרה מדויקת של אלוהים, יש לבחון אם בכלל יכולה להיות קיימת ישות כזו. למשל, אם אלוהים מוגדר כישות אינסופית שלא נמצאת בשום מקום וזמן, יש לבדוק האם בכלל אפשר להיות קיים בלי מקום וזמן. אם זה לא אפשרי, אז ההגדרה של אלוהים מתבררת כבלתי אפשרית. אליעד מדגיש שצריך לבדוק כל אפשרות בקפדנות רבה, בלי להאמין מראש ... ומה זה אין? האם העולם נברא על ידי אלוהים? האם אלוהים יכול להיות קיים מחוץ לזמן? איך להגדיר את המושג אלוהים? האם העולם תמיד היה קיים? האם הזמן והמקום נבראו? מה ההבדל בין קיום בפועל לבין פוטנציאל קיום? הקדמה שאלה גדולה עומדת לפנינו: האם יש אלוהים, והאם אלוהים ברא את העולם או לא ... בין האם העולם לא היה קיים בכלל, ואז נברא? לבין האם היו צורות, חומרים או ממדים אחרים שהיו קיימים מאז ומעולם? ומתוך כך צצה שאלה נוספת: האם הזמן והמקום עצמם היו קיימים תמיד? הרי יכול להיות שהמקום והזמן היו קיימים תמיד, ורק החומר או הצורה שבתוכם נוצרו מתישהו. כמו כן, קיימת אפשרות שהעולם קיים מאז ומעולם, ואלוהים לא ברא אותו אלא רק ... כדי לבחון האם העולם נברא, עלינו להגדיר מה הכוונה במילה עולם. האם מדובר רק בכדור הארץ? האם הכוונה לכל החומר ביקום? האם העולם כולל גם את הזמן והמקום עצמם? האם הכוונה למערכת השמש בלבד, או לכל המציאות כולה על כל ממדיה? קיימים המון הסברים אפשריים למילה עולם. יש כאלה שיאמרו שהעולם ... העולם לא היה קיים, עלינו לדייק: מה פירוש לא היה קיים? האם רק החומר לא היה קיים? האם הצורה שלו לא היתה קיימת, אבל משהו אחר כן היה? האם המקום והזמן היו קיימים לבד, בלי חומר? או אולי לא היה קיים דבר, ואף לא מרחב וזמן? צריך גם לשאול: מהי המשמעות של קיים או אינו קיים? אם משהו לא ... הללו חשובות כדי להבין מה פירוש העולם לא היה קיים. השאלות הנגזרות וחקר האפשרויות נקודה יסודית נוספת היא שייתכן שהמילה עולם כוללת את הזמן והמקום עצמם. במקרה כזה, אמירה כמו העולם לא היה קיים תצטרך להסביר איך בכלל אפשר לדבר על לפני שהעולם היה קיים אם לא היה זמן. כי אם לא קיים הזמן, לא ברור מה פירוש לפני. גם לא ברור מה פירוש לא היה מקום אם לא היה ממד מרחבי כלשהו. מכאן צצות שאלות: האם המקום והזמן עצמם נבראו? ואם כן, באיזה אופן? האם יש אופציה שמרחב המקום והזמן יהיו לא קיימים בכלל, ואיך נוכל בכלל להבין מצב כזה? לאחר שמבהירים את השאלות האלה, יש לעבור לחקירת הנושא האם באמת ייתכן שהעולם לא היה קיים אי פעם?. האם יש היגיון שחומר העולם, או הזמן והמקום עצמם, התחילו פתאום? או שאולי תמיד היו, ובשלב מסוים הופיעה צורה מסוימת של היקום? ואולי באמת אי אפשר לקבוע שהעולם החל אי פעם, כי ... קיים - האם הוא באמת ברא את העולם? כדי לחקור האם יש אלוהים? עלינו בראש ובראשונה להגדיר מה זה יש ומה זה אין. האם יש פירושו נמצא היכנשהו במקום וזמן? האם אין משמעו לא תופס שום מקום ושום זמן? אם כן, ואם נרצה להגדיר שאלוהים לא תופס מקום וזמן, יצא שכלפי ההגדרה הזו הוא בגדר אין. אבל אולי הוא אין במובן הזה, ובכל זאת יש באופן אחר על - ממדי? ולכן חובה להיכנס לעומק ... אם כך, ברור שאותו חומר יסודי חייב להיות קיים, שהרי אם יש עולם - משהו בסיסי שממנו הוא מורכב ודאי קיים. יש מגדירים אחרת: אלוהים הוא מעל המקום והזמן, אלוהים הוא כל המציאות כולה, אלוהים הוא אינסופי או אלוהים הוא התודעה הראשונית. בכל הגדרה חדשה אנו חייבים לבדוק האם היא מתיישבת עם ההגדרות הקודמות שלנו ליש ואין. אם אלוהים אינו תופס מקום וזמן, ואנו הגדרנו קודם לכן שכל דבר שישנו תופס מקום וזמן - נוצר לנו סתירה לוגית. לכן, כל הגדרה שמעלים דורשת בדיקה: האם בכלל אפשר לקיים אותה במסגרת ההיגיון שלנו? כמו כן, גם בתוך היהדות ... ומה פירוש אלוהים, אפשר לשאול: האם אלוהים ברא את העולם? וגם כאן נשאלת השאלה: מה בדיוק אומרת המילה ברא? האם העולם לא היה קיים בכלל, כולל הזמן והמקום , עד שאלוהים ברא אותו? או שהעולם היה קיים באיזושהי צורה פוטנציאלית? האם גם האפשרות להיווצרות עולם נבראה, או שהאפשרות היתה שם מאז ומעולם, ורק התממשה? אם מחליטים שאלוהים קיים מחוץ לזמן ולמקום, אז איך ניתן לומר שהעולם נוצר בנקודת זמן? שהרי אם לא היה זמן, מה פירוש לפני הבריאה? ואם חומרים התהוו רק מכלום, צריך להסביר מה ... או לא בלי לבחון את כל השלבים. חקירה אמיתית דורשת שנעבור שלב אחר שלב: להגדיר מהו עולם. האם זה רק כדור הארץ? האם זה כל היקום? האם כולל גם זמן ומקום? או אולי כל המציאות כולה? להבין את המשמעות של לא כל הזמן היה קיים. האם באמת יתכן שהזמן והמקום לא היו? האם יתכן שהחומר לא היה, אבל המקום והזמן כן היו? לעמוד על ההבדל בין אפשרות קיום לבין קיום בפועל. לפני הקיום, האם אפשרות הקיום עצמה היתה קיימת? להגדיר מהי ישות שהיינו ... מרתק בפני עצמו, מפני שהוא מוביל אותנו לברר הרבה יותר מאשר רק את עניין בריאת העולם. הוא מוביל אותנו להבנות יסודיות בנוגע לתפיסת המציאות, למהות הזמן והמקום, למהות האפשרות והחומר, ולבסוף גם למהות התודעה שלנו, ואיך כל אלו משתלבים בהנחה על קיומו של אלוהים. בסיום, כדאי לזכור שאפשר ... נצחיות העולם שאלת היש והאין בחקירה שכלית מה זה יש? מה זה אין? מה ההגדרה של יש? מה הגדרה של אין? מה זה יש אלוהים? מה זה אין אלוהים? קיום בלי מקום וזמן , קיום מחוץ למקום ולזמן, מה זה קיים? מה זה לא קיים? מה ההגדרה של קיים? מה ההגדרה של לא קיים? העולם קדמון, קדמות העולם, העולם נברא על ידי בורא, האם העולם ... להיות שאין אלוהים? קיום כאפשרות, קיום כפוטנציאל, משהו שלא קיים בכלל, משהו שכל הזמן קיים, החומר שממנו עשויה המציאות, ממה הכל עשוי? מה היה לפני המקום והזמן? ממה עשויים

... הדבר שממנו עשויים המקום והזמן. וההוויה הזאת, היא נמצאת באחדות מוחלטת, עם כל הצורות כולן. שהרי בלעדיה, אין שום חיות לשום דבר. והוא נגד השכל, שהצורה היא גם צורה סופית, וגם ... ושהיא נמצאת בתוך זמן ומקום, הרי שמצד האמת, היא עצמה ממלאת את כל המקום והזמן כולם, לישות אחת ממש. וזה כמובן נגד השכל של האדם. ובנוסף, כאשר הכל אחד ממש, זה אומר שהמהות שממלאת את הכל, התכונות שלה, הן בעצם התכונות של כל צורה ... אחת מהן מהווה את כל המקום והזמן כולם, והכל בו זמנית ממש. ומי שיתבונן עוד יראה, כי כאשר הצורה ממלאת את הכל, הרי שכבר אין שום צורה כלל. כי אם בכל הזמן והמקום יש רק צורה אחת, הרי שכבר אין לה שום משמעות של צורה כלל. וכל צורה שהיא, אם היא תמלא את כל המקום והזמן כולם, הרי שתמיד נקבל את ישות אחת, שהיא חסרת כל צורה. והוא דבר פלא. (המהות ממלאת את כל המקום והזמן, מבפנים ומבחוץ. דהיינו, המהות נמצאת בכל מקום ובכל זמן, אבל היא גם מקיפה אותם, מחוץ להפרדה שלהם. וכל צורה ממלאת את המקום והזמן, עד אין סוף, ועד ביטול הצורה של המקום והזמן עצמם). והכל אחד תמיד. דהיינו, כל האפשרויות כולן וכל הצורות כולן, נמצאות בכל מקום ובכל זמן תמיד. ואצל האדם, הדבר הזה נקרא יקומים מקבילים. שיש אין ... שאלה ושום שינוי של זמן ומקום כלל. והבנת האדם את השכל הזה, היא מחליפה לאדם את חווית הזמן והמקום שלו. כי האדם מבין את האמת, שהזמן והמקום שלו, שבהם הוא רואה נפרדות, הם רק אפשרות אחת, מתוך אין סוף אפשרויות שקיימות כל הזמן, והוא עצמו רק אפשרות אחת, מתוך כל האפשרויות האלו. וכאשר כל ... כל צורה ממלאת את כל המקום והזמן באופן אין סופי, בגלל שהכל אחד תמיד. וכאשר כל המקום והזמן מלאים בצורה אחת, וכל שכן שבכל מקום ובכל זמן, יש את כל הצורות כולן, הרי שבפועל אין שום נפרדות כלל. כך שאפילו יקומים מקבילים אין כאן, כי הכל אחד ...