הפכים זהים. לוגיקה. פילוסופיה. היגיון. קיצוניות. אחדות. אמת בלתי תלויה. טאוטולוגיה. עקרון / כלל השלישי מן הנמנע. מתמטיקה. פילוסופיה של המתמטיקה. אקסיומות. פורמאליזם. לוגיציזם. אינטואיציוניזם. משפטי האי שלמות של קורט גדל. קונסיסטנטיות. עקביות. להוכיח דבר והיפוכו. אקסיומה. מובן מאליו. נקודת מוצא. הוכחה ישירה. הוכחה באינדוקציה. הוכחה בדרך השלילה. מושגים מנוגדים. ועוד.
שני הפכים שזהים זה לזה. מהי מהותם? היכן ניתן למצוא כאלו? מהי מהותה של המציאות?
כפי שכבר ביארתי יותר מפעם אחת, כל ההפכים כולם נפגשים בקצוות שלהם (ראה כאן).
המציאות מאפשרת את קיומם של כל ההפכים זה לצד זה, אך אותה המציאות מהווה את שניהם.
מה שאומר בעצם, כי במהותם ובשורשם כל ההפכים זהים זה לזה.
דוגמה:
כל הצורות השונות של המציאות טובות באותה המידה = כל הצורות השונות של המציאות רעות באותה המידה.
שתי צורות המחשבה הנ"ל מגיעות אל אותה התוצאה הרגשית = שתיהן יוצרות רגש טוב אין סופי. הכיצד?
המהות של שני ההפכים האלו היא אחת. שני ההפכים אומרים את אותו הדבר. שניהם אומרים כי המהות של כל הצורות השונות של המציאות היא אחת וכי אין הבדל מהותי בין שום צורה של המציאות לשום צורה אחרת.
שני ההפכים הנ"ל מובילים לכך שאין טוב יותר או טוב פחות ואין רע יותר או רע פחות.
כאשר האדם מבין את הנ"ל, ממילא הוא לא ירצה את מה שאין לו ולא יפחד לאבד את מה שיש לו = טוב אמיתי.
כל זמן שאדם חושב שיש רע יותר ורע פחות / שיש טוב יותר וטוב פחות, הוא תמיד ירגיש רע, כי הוא תמיד ירגיש חסר את הטוב יותר / הפחות רע. כאשר האדם מבין שהמהות היא אחת, הוא מפסיק לרצות לשנות את המציאות + אינו תלוי רגשית בצורה כלשהי של המציאות = אושר.
טוב יחסי = רע יחסי = אחדות = טוב אמיתי.
האושר הגיע בשתי הדרכים הנ"ל, רק כאשר האדם הגיע לשורש ולמהות של שתי הדעות ההפוכות זו מזו.
המהות של המציאות היא אחת. ומצידה אין הבדל בין שום דבר לשום דבר. וזו אמת מוחלטת ובלתי תלויה. מדוע? כי מגיעים לאותה ההבנה מ 2 הקצוות של 2 הדעות השונות = אמת מוחלטת.
כאשר כל הצדדים מסכימים על אותו הדבר = אמת בלתי תלויה.
דוגמה נוספת:
מי שיודע את הכל מרגיש אותו הדבר כמו מי שאינו יודע שום דבר.
ידיעה חלקית = רע.
ידיעה מלאה = חוסר ידיעה מוחלטת = טוב.
הכיצד?
אם האדם יודע את הכל = מבין את ההיגיון של כל דבר = מבין את הסיבה של כל דבר = מרגיש טוב.
אם האדם אינו מרגיש טוב = חושב שהיה יכול לעשות מציאות מושלמת יותר = חושב שההיגיון של המציאות אינו מספיק טוב = חושב שהוא חכם יותר מהמציאות = טיפש = חוסר ידיעה.
כל החוכמה של האדם היא חלק מהמציאות. האדם לעולם אינו יכול להיות חכם יותר מהמציאות, משום שכל חוכמתו היא חלק ממנה.
מסקנה: ידיעה שלמה של הכל = טוב מוחלט. חוסר ידיעה = רע.
אבל גם מהצד השני מגיעים לאותה הנקודה. גם לא לדעת כלום בשלמות = טוב אמיתי.
הכיצד?
רע = ידיעה חלקית. אם האדם אינו יודע דבר, הרי שלא יכול להיות רע לו כלל.
רע = התנגדות בין ידיעות שונות.
רצון נוצר מידיעה. אם אין ידיעה של דבר, אין רצון של דבר. אין רצון = טוב בשלמות.
אם האדם אינו יודע דבר = אינו רוצה דבר = מרגיש טוב בשלמות.
גם כאן, שני הקצוות ההפוכים הובילו לאותה הנקודה.
תובנה:
מבחינה מהותית לדעת הכל = לא לדעת שום דבר. לא משנה להיכן תלך, תגיע לאותו המקום.
דוגמה נוספת:
לאהוב כל דבר בצורה שווה = לא לאהוב שום דבר, כדבר בפני עצמו.
לאהוב דבר = לאהוב את הדבר ולא להיות בהעדר אהבה לדבר = ישנם דברים שהאדם אוהב פחות וישנם דברים שהאדם אוהב יותר = האדם אוהב את הדבר בגלל הצורה החיצונית שלו.
לאהוב כל דבר באותה המידה = להרגיש את אותה מידת האהבה כלפי כל דבר = לא לאהוב שום דבר יותר מאשר דבר אחר = לאהוב את המהות = לא לאהוב שום דבר שאינו המהות.
שנאה לכל הדברים באותה המידה = אהבת כל הדברים באותה המידה.
לכעוס על הכל באותה המידה = להיות רגוע, כי שום דבר כבר אינו מכעיס. כעס = העדר טוב. אם אין שום טוב יחסי, אז אין שום רע יחסי = טוב באמת.
כאשר האדם אינו אוהב שום דבר = אינו מעדיף שום דבר יותר מאשר את האחר = אהבה זהה לכולם.
תובנה:
ברובד של המהות, האהבה זהה לחלוטין...
שני הפכים שזהים זה לזה. מהי מהותם? היכן ניתן למצוא כאלו? מהי מהותה של המציאות?
כפי שכבר ביארתי יותר מפעם אחת, כל ההפכים כולם נפגשים בקצוות שלהם (ראה כאן).
המציאות מאפשרת את קיומם של כל ההפכים זה לצד זה, אך אותה המציאות מהווה את שניהם.
מה שאומר בעצם, כי במהותם ובשורשם כל ההפכים זהים זה לזה.
דוגמה:
כל הצורות השונות של המציאות טובות באותה המידה = כל הצורות השונות של המציאות רעות באותה המידה.
שתי צורות המחשבה הנ"ל מגיעות אל אותה התוצאה הרגשית = שתיהן יוצרות רגש טוב אין סופי. הכיצד?
המהות של שני ההפכים האלו היא אחת. שני ההפכים אומרים את אותו הדבר. שניהם אומרים כי המהות של כל הצורות השונות של המציאות היא אחת וכי אין הבדל מהותי בין שום צורה של המציאות לשום צורה אחרת.
שני ההפכים הנ"ל מובילים לכך שאין טוב יותר או טוב פחות ואין רע יותר או רע פחות.
כאשר האדם מבין את הנ"ל, ממילא הוא לא ירצה את מה שאין לו ולא יפחד לאבד את מה שיש לו = טוב אמיתי.
כל זמן שאדם חושב שיש רע יותר ורע פחות / שיש טוב יותר וטוב פחות, הוא תמיד ירגיש רע, כי הוא תמיד ירגיש חסר את הטוב יותר / הפחות רע. כאשר האדם מבין שהמהות היא אחת, הוא מפסיק לרצות לשנות את המציאות + אינו תלוי רגשית בצורה כלשהי של המציאות = אושר.
טוב יחסי = רע יחסי = אחדות = טוב אמיתי.
האושר הגיע בשתי הדרכים הנ"ל, רק כאשר האדם הגיע לשורש ולמהות של שתי הדעות ההפוכות זו מזו.
המהות של המציאות היא אחת. ומצידה אין הבדל בין שום דבר לשום דבר. וזו אמת מוחלטת ובלתי תלויה. מדוע? כי מגיעים לאותה ההבנה מ 2 הקצוות של 2 הדעות השונות = אמת מוחלטת.
כאשר כל הצדדים מסכימים על אותו הדבר = אמת בלתי תלויה.
דוגמה נוספת:
מי שיודע את הכל מרגיש אותו הדבר כמו מי שאינו יודע שום דבר.
ידיעה חלקית = רע.
ידיעה מלאה = חוסר ידיעה מוחלטת = טוב.
הכיצד?
אם האדם יודע את הכל = מבין את ההיגיון של כל דבר = מבין את הסיבה של כל דבר = מרגיש טוב.
אם האדם אינו מרגיש טוב = חושב שהיה יכול לעשות מציאות מושלמת יותר = חושב שההיגיון של המציאות אינו מספיק טוב = חושב שהוא חכם יותר מהמציאות = טיפש = חוסר ידיעה.
כל החוכמה של האדם היא חלק מהמציאות. האדם לעולם אינו יכול להיות חכם יותר מהמציאות, משום שכל חוכמתו היא חלק ממנה.
מסקנה: ידיעה שלמה של הכל = טוב מוחלט. חוסר ידיעה = רע.
אבל גם מהצד השני מגיעים לאותה הנקודה. גם לא לדעת כלום בשלמות = טוב אמיתי.
הכיצד?
רע = ידיעה חלקית. אם האדם אינו יודע דבר, הרי שלא יכול להיות רע לו כלל.
רע = התנגדות בין ידיעות שונות.
רצון נוצר מידיעה. אם אין ידיעה של דבר, אין רצון של דבר. אין רצון = טוב בשלמות.
אם האדם אינו יודע דבר = אינו רוצה דבר = מרגיש טוב בשלמות.
גם כאן, שני הקצוות ההפוכים הובילו לאותה הנקודה.
תובנה:
מבחינה מהותית לדעת הכל = לא לדעת שום דבר. לא משנה להיכן תלך, תגיע לאותו המקום.
דוגמה נוספת:
לאהוב כל דבר בצורה שווה = לא לאהוב שום דבר, כדבר בפני עצמו.
לאהוב דבר = לאהוב את הדבר ולא להיות בהעדר אהבה לדבר = ישנם דברים שהאדם אוהב פחות וישנם דברים שהאדם אוהב יותר = האדם אוהב את הדבר בגלל הצורה החיצונית שלו.
לאהוב כל דבר באותה המידה = להרגיש את אותה מידת האהבה כלפי כל דבר = לא לאהוב שום דבר יותר מאשר דבר אחר = לאהוב את המהות = לא לאהוב שום דבר שאינו המהות.
שנאה לכל הדברים באותה המידה = אהבת כל הדברים באותה המידה.
לכעוס על הכל באותה המידה = להיות רגוע, כי שום דבר כבר אינו מכעיס. כעס = העדר טוב. אם אין שום טוב יחסי, אז אין שום רע יחסי = טוב באמת.
כאשר האדם אינו אוהב שום דבר = אינו מעדיף שום דבר יותר מאשר את האחר = אהבה זהה לכולם.
תובנה:
ברובד של המהות, האהבה זהה לחלוטין...
050-3331-331