כי החכם האמיתי כ"כ אוהב את האחדות של המציאות, עד שהוא לא יכול להסיח את דעתו ממנה, אפילו לא לרגע אחד, כי היא עצמה באחדות ממש עם דעתו. וכל הדיבורים והמחשבות של החכם האמת, הם כולם, רק על האחדות של המציאות. אלא, שבכל פעם אחדות המציאות, מולבשת אצלו בצורות שונות. והחכם האמיתי, הוא לעולם לא משוחח שום שיחת חולין, וכל שיחות החולין שלו, מלובש בהן שכל של האחדות.

כי הדבר האחרון שמעניין את החכם האמת, זה הלבוש החיצוני של שיחת החולין. וכאשר החכם האמיתי, מדבר עם האדם איזו שיחת חולין, הוא מלביש לו שם שכל ודרך חשיבה, שבאמצעותם האדם מתקרב אל האחדות והשלמות של המציאות.

ולכן, כאשר האדם שומע את החכם האמיתי משוחח בשיחת חולין כלשהי, עליו להקשיב היטב היטב, לשכל הפנימי של שיחת החולין, ולראות את צורת החשיבה של החכם האמיתי, שמלובשת בתוך שיחת החולין, וממנה לקבל עצות, איך להתקרב אל האחדות של המציאות.

כי הטועים, נדמה להם ששיחות החולין של החכם האמיתי, הן שיחות חולין. והם עד כדי כך טועים, עד שלפעמים הם מעדיפים לשמוע דיבורים שנראים כחוכמה, ממי שאינו חכם אמיתי, יותר מאשר לשמוע שיחת חולין, של החכם האמיתי.

ועל האדם לדעת, שהתכלית הסופית, נמצאת מחוץ לכל הדיבורים כולם ומחוץ לכל המחשבות כולן. והשכל שמלובש בשיחת החולין של מי שהוא חכם אמיתי, הוא כולו עצות של אמת עבור האדם, איך להבין את מה שיש מעבר לשכל. מה שאין כך השכל של מי שהוא חכם שקר, שדבריו נראים כחכמים, עבור האדם שטועה כמותו...