האם חוש המישוש הוא מציאות או דמיון?

אליעד כהן מסביר בהרצאה שמה שאנחנו חווים באמצעות החושים, ובפרט דרך חוש המישוש, הוא לא בהכרח המציאות המוחלטת אלא ביטוי של המחשבה והדמיון שלנו. אליעד פותח בדוגמה פשוטה ואומר שאם נדמיין אש שורפת לנו את האצבע, נוכל ממש להרגיש את הכאב, אפילו מבלי שנחווה אש במציאות. הוא מדגיש שהמוח שלנו מסוגל ליצור תחושה חזקה ואמיתית, על אף שהדבר מתרחש רק בדמיון.

האם אפשר להרגיש טעם רק בעזרת המחשבה?

בהמשך, אליעד משתמש בדוגמה נוספת הקשורה לטעם של סושי. הוא מסביר שאם נתמקד כל היום בלחשוב על סושי, בסופו של דבר הטעם שנחווה כשנאכל כל דבר אחר יתחיל להרגיש לנו כמו סושי. הרעיון הזה ממחיש עד כמה העוצמה של המחשבה והדמיון יכולה להשפיע על החוויה החושית שלנו, עד כדי כך שהגבולות בין מציאות לדמיון מטשטשים. הדוגמה הזו מדגישה את הטענה של אליעד שהמציאות היא בעצם מה שאנחנו חושבים שהיא.

האם חוש המישוש הוא הוכחה למציאות?

אליעד מתעמק בשאלה כיצד אנחנו יכולים לדעת אם השולחן שאנחנו מרגישים מולנו הוא באמת קיים. הוא אומר שאם נעצום עיניים ונניח את היד על השולחן, עדיין תהיה לנו תחושה של שולחן. אבל אם מישהו יזיז את השולחן מבלי שנדע, האם נוכל להיות בטוחים שהוא עדיין שם? אנחנו מניחים שהשולחן קיים כי החושים שלנו אומרים לנו זאת, אבל התחושה הזו היא בסופו של דבר רק פרשנות של המוח, של המחשבה.

אליעד ממשיך ומסביר כי אנשים מתרגלים לסמוך על החושים שלהם. הם בטוחים שאם הם רואים משהו, או מרגישים משהו, אז בוודאי שהוא קיים. אך הוא מדגיש שאין זה כך בהכרח. כל מה שאנחנו תופסים כחושים הוא בעצם פרשנות שהמוח שלנו נותן למציאות שסביבנו. הוא מדגים זאת בכך שאם מישהו מאוד ישכנע אותנו שהוא נוגע בנו מבלי לגעת, נרגיש כאילו באמת נוגעים בנו. הוא מסביר שזה מוכיח שהחוויה החושית היא לא אובייקטיבית אלא סובייקטיבית לחלוטין, תלויה לחלוטין בתודעה שלנו.

כיצד החושים מבלבלים אותנו?

אליעד מסביר כי החושים עצמם לא מבלבלים אותנו. מה שמבלבל אותנו הוא האמונה שהחושים משקפים מציאות מוחלטת, בשעה שהם בסך הכל מעבירים מידע סובייקטיבי. הוא אומר שהבלבול נוצר כאשר אנחנו מנסים להבדיל בין מה שאנחנו תופסים כמציאות לבין מה שאנחנו חושבים כמציאות. החושים אינם טועים - הטעות היא בדרך שבה אנחנו מפרשים את מה שהחושים מציגים לנו. הוא מדגים זאת בכך שאם אדם רואה מולו שולחן, הוא בטוח לחלוטין שהשולחן קיים, אך למעשה אין לו דרך לוודא זאת מעבר לפרשנות של החושים.

הוא ממשיך ואומר שהעולם שאנחנו חווים מבוסס ברובו על ההרגלים ועל הזיכרונות שלנו. כשאנחנו מרגישים משהו באמצעות החושים שלנו, אנחנו מאמינים לחלוטין שזו המציאות, אך למעשה כל מה שאנחנו חווים הוא רק ביטוי של המחשבה שלנו. זאת, כיוון שלמוח אין דרך להבדיל באמת בין חוויה דמיונית לחוויה אמיתית אם החוויה מספיק חזקה וברורה.

איך אפשר להבחין בין דמיון למציאות?

אליעד מסביר שלמרות שהכל תלוי בתודעה שלנו, אפשר לפתח הבחנה בין מה שאנחנו חושבים לבין מה שבאמת קיים. הדרך לעשות זאת היא לשאול את עצמנו בכל רגע האם החוויה הזו נובעת רק מהחושים או שהיא קיימת באופן מוחלט ואובייקטיבי. הוא מדגיש כי ההבדלה בין דמיון למציאות נמצאת בתוך האדם, וככל שהאדם יהיה מודע יותר לאופן שבו המוח שלו מפרש את המציאות, כך הוא יוכל להבחין בצורה טובה יותר מהי מציאות אובייקטיבית ומהי רק אשליה של מחשבה או דמיון.

האם אפשר להבדיל בין חלום למציאות?

אליעד מבהיר שכפי שאנחנו לא יודעים בוודאות אם חלום הוא מציאות או רק דמיון, כך קשה לדעת בוודאות האם המציאות שאנחנו חווים בהכרה מלאה היא אכן המציאות האמיתית. הוא נותן דוגמה על אדם שמאמין לחלוטין במה שהוא רואה, כמו שולחן או כיסא, ואומר שהאדם לעולם לא יוכל לדעת בוודאות אם המציאות אכן קיימת או שהיא רק יצירה של המוח שלו. הוא מסביר שהבעיה איננה באמיתות השולחן או הכיסא אלא באמונה של האדם שמה שהוא מרגיש הוא אובייקטיבי.

אליעד מסכם את הרעיון באמירה שהאדם צריך כל הזמן לבדוק ולברר מה באמת אמיתי ומה רק פרשנות סובייקטיבית. ככל שהאדם יחפור יותר עמוק בנושא הזה, כך הוא יגלה שמה שהוא מחשיב כמציאות מוחלטת הוא במקרים רבים רק דמיון, ולהפך.