זמן ומקום - האם אפשר ואיך אפשר, לצאת מחוויית הזמן והמקום? ובו יתבאר, כיצד אפשר לצאת מחוויית הזמן והמקום. וכדי לצאת מחוויית הזמן והמקום, לשם כך יש להבין, את מהות החוויה הזאת של הזמן והמקום. וחוויית הזמן והמקום, היא בעצם חוויית השינוי. ובכל מקום שיש שינוי, יש זמן ומקום, ובכל מקום שיש זמן ומקום, יש שינוי. כי בלי זמן, לא יכולות להיות קיימות שתי ישויות נפרדות זו מזו. כי צריך רגע זמן שונה ונפרד, לקיומה של כל אחת מהן. וכך גם לגבי המקום, שצריך שני מקומות שונים, לכל אחת מהישויות. כי שתי ישויות שונות, לא יכולות להיות באותו הזמן ובאותו המקום ממש, כי זה הופך אותן לישות אחת. ולכן השינוי, מצריך את הזמן ואת המקום. ובלי שינוי, אין זמן ומקום. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום הפרדה בין רגעי הזמן, ואז העבר ההווה והעתיד אינם נפרדים זה מזה, והם הופכים להיות לישות אחת ולרגע אחד. וכך גם לגבי המקום, שכאשר הכל אחד ממש, אז אין שום הפרדה בין המקומות השונים, ואז ממילא אין שום חוויית מקום כלל. ונמצא אם כן, כי מהות הזמן והמקום, היא מהות השינוי. ומי שרוצה לצאת מהזמן והמקום, עליו להתחבר לנקודת מבט של ... רק ישות אחת בלבד. ואם יצליח האדם להתחבר למציאות, שבה יש רק ישות אחת בלבד, הרי שממילא אין שום זמן ומקום. כי גם הזמן והמקום, גם הם צורות שונות וריבוי ושתי ישויות שונות. כי המקום והזמן, נפרדים ושונים זה מזה בצורת החוויה שלהם. ושתי הצורות האלו של הזמן והמקום, הן שתיהן ממהות אחת, שהיא אחדות המציאות, שהיא מחוץ לזמן ולמקום, והיא מהווה אותם. כי ההוויה של הזמן והמקום, היא מחוץ לזמן ולמקום, כי היא חסרה את צורת הזמן והמקום. וכאשר האדם מודע לקיומו העצמי של האני שלו, הרי שממילא האדם בתוך חוויית זמן ומקום. כי משמעות האני קיימת, רק כאשר יש קיום גם למה ... גם מה שהוא אינו האני של האדם. דהיינו, מוכרח שיהיו לפחות שתי ישויות שונות, והן כמובן מצריכות זמן ומקום. וכאשר האדם מרגיש אני, הוא בעצם חווה את המקום והזמן שלו, כנפרדים מהזמן והמקום של מה שאינו הוא. ומי שרוצה לצאת ...

... שהאדם לא מבין ששני הצדדים הם למעשה אחד, הוא לא יוכל לחוות את הדברים כפי שהם. מהי המשמעות של חוויית הקיום בהקשר של זמן ומקום? אליעד מפרט כי לא רק האדם יכול להיות קיים או לא קיים, אלא גם העולם שבו הוא חי. למעשה, הזמן והמקום שבו האדם נמצא אינם מחויבים להיות קיימים, והם יכולים להימשך או להיעלם בכל רגע נתון. בחוויה האנושית, יש לאדם תחושת שליטה במציאות, אך למעשה זו רק אשליה. אם ייכחד הזמן והמקום, לא תישאר שום ישות - לא אני ולא לא אני. מהפכה תפיסתית נוספת מתבצעת כאשר אליעד טוען שההבנה שהזמן והמקום לא מחויבים מאפשרת לאדם להבין את משמעות הזמן והמקום בצורה שונה. כשהאדם מבין שהמקום והזמן אינם מחויבים, הוא לא יראה את עצמו כישות נפרדת. הבעיה היא, שההבנה הזו לא תמיד ניתנת להשגה מבלי לחוות את זה באופן ישיר. ככל שהאדם מבין את ... שמאחוריה, שזו מהות נטולת צורה. ההבנה הזו מובילה לתובנה הפוכה - כל צורת קיום היא לא באמת נפרדת מהמהות, ולכן גם הזמן והמקום אינם באמת נפרדים מהקיום. האם כל צורת קיום חייבת להתקיים? למרות שצורת קיום עשויה להיראות כמשהו מבודל ונפרד, אליעד מסביר שגם מהות הצורה היא ... עד שתגיע להבנה ששני צדדים הם אחד. מה אמרנו? זה שאתה קיים, זה לא מחויב. העולם שבו אתה קיים, גם הוא לא מחויב. וגם הזמן והמקום, גם הם לא חייבים להיות קיימים. תזכור את זה, שכשאתה אומר, אני רוצה להגיע לשם, אולי לא יהיה שם שתגיע אליו. בחוויה שלך, כשאתה רוצה להגיע לשם, תזכור שהשם הזה זה לא מקום שחייב להיות קיים. אני רוצה להכניס לחלק מהמחשבה שלך, שתזכור, שכשאתה נוסע לשם, כל המקום כולו יכול פתאום להיעלם. כשתגיד מקום מסוים, שבהבנה שלך תדע שהמקום לא מחויב. ואם תחווה את זה, אז לאט לאט אתה חווה את הדברים כפי שהם. שאלה: באין יש את כל האופציות. אליעד: לא, באין עדיין יש, יש נפרדות כפוטנציאל. באין שלפניו, אין בכלל אופציות, אין את הנפרדות אפילו לא כאופציה. אם האדם מכיר בכך שלא יהיה מחויב זמן ומקום, והוא חווה את זה, אז ממילא הוא חווה שלא מחויב שום דבר שיהיה קיים. כי כל מה שקיים נמצא בתוך הזמן והמקום. אמרנו שיש אני שנמצא בתוך זמן ומקום, ואם נעלים את הזמן והמקום, אז גם האני יעלם. זאת הבנה אחת, ויש עוד הבנה שאומרת, שעצם זה שהעלמנו את הזמן והמקום העלמנו אותך, אבל אתה לא נמצא בתוך הזמן והמקום, אלא אתה בעצם סוג של זמן ומקום. ואם אנו מעלימים את הזמן והמקום אז אנחנו מעלימים אותך, כי גם אתה זה זמן ומקום. זה אומר שאתה הוא החדר, ואם העלמנו את החדר אז העלמנו אותך, כי אתה הוא החדר. מה הפירוש של אני? פירושו מה שההפך מלא אני. מה זה אומר? שיש מקום שיש בו אני ויש מקום שאין בו אני. יש זמן שבו אני נמצא ויש זמן שבו אני לא נמצא. האדם לא יכול באותו הזמן לחשוב על עצמו ועל מישהו אחר, ברגע אחד הוא יכול לחשוב על עצמו, וברגע שני לחשוב על מישהו אחר. הכוונה שלאני, יש את הזמן והמקום שלו, וללא אני, יש את הזמן והמקום שלו. זה אומר, שאם העלמנו את הזמן והמקום, אתה נעלם לא בגלל שהיית בתוכם, אלא בגלל שאם אין זמן ומקום, לא יכולה להיות הפרדה של אני ולא אני. תסביר. שאלה: עצם קיומם של האני והלא אני, תלוי בזמן ובמקום. ללא זמן ומקום אין הפרדה בין אני ללא אני. כדי שתהיה דואליות חייב שיהיה זמן ומקום. ואם נבטל את הזמן והמקום, אז אין כבר את המשחק בין שתי ישויות. ואם מתבטל הזמן והמקום, אז ממילא אין אפשרות שתהיה נפרדות. לא בגלל שהנפרדות בתוך הזמן והמקום, אלא שהנפרדות עצמה היא הזמן והמקום. שאלה: האם עצם זה שאתה אומר שלא מחויב שיהיה

... המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 7 מהו סוד הצמצום? במהות של המציאות, המקום והזמן לא מחויבים לקיום. הם לא מחויבים לחיות תמיד, כמו שהמקום יכול להיעלם, בדיוק כמו שהזמן יכול להיעלם. במובן זה, הזמן והמקום לא חייבים להיות קיימים כל הזמן, כי הם לא מהות מוחלטת. כשאדם חולם חלום, כל הזמן והמקום של החלום תלויים במי שחולם את החלום, ואם הוא מתעורר, כל המקום והזמן של החלום נעלמים. הזמן והמרחב נראים לנו כמשהו ממשי, אך יש פרספקטיבה שבה המקום והזמן לא קיימים, כמו בחלום. מקום יכול להיעלם לחלוטין אם יפסיקו לחלום אותנו, ואם החולם יפסיק לחלום אותנו, אז לא יהיה מקום כלל. למעשה, המיקום הוא לא מוחלט, ובמציאות הגלובלית, אין לנו קנה מידה מוחלט למקום. המקום והזמן תלויים אחד בשני: הזמן לא יכול להתקיים בלי מקום, ואם לא היה מקום, לא היה זמן. הזמן, בעצם, מוגדר על ידי המקום, והמקום מוגדר על ידי הזמן. האם יש הבדל בין זמן למקום? הזמן והמרחב הם צורות, הם תופעות שנמדדות, אבל בעמקם הם ישות אחת. כשאין זמן ואין מקום, אין שום צורה. המהות של הזמן והמהות של המקום הן לא צורות נפרדות, אלא ישות אחת. אם נפרק את הזמן והמרחב, כל מה שנותר הוא מהות אחת, שהיא מעבר לצורת הזמן ולצורת המקום. זאת הישות שאליה שואפים, אם תצליח להרגיש אותה, תוכל להבין שמהות הזמן והמרחב לא נפרדת, כי הם תמיד היו תמיד יהיו אחד. האם יש הבדל בין נפרדות לאחדות? ההבנה האמיתית היא שאין הבדל בין אחדות לנפרדות, אם אתה מצליח ... הגדולה יותר, תוכל להבין שהמציאות שלנו קיימת באופן נפרד אך כל הנפרדות הזאת היא בעצם אחדות אחת. כל פרט בנפרדות הוא גם הישות הכוללת. לא מדובר על מה היה לפני הזמן, אלא על מהות הזמן. הזמן תמיד היה קיים ולא נוצר משום מקום. מהות המקום והזמן היא לא שאלה של מה היה לפני או איך נוצרו, אלא של מהותם. מי שיתבונן יראה שזמן ומקום לא מחויבים קיום. האם אפשר להבין את המקום והזמן? המקום והזמן הם מעבר להבנה שלנו, אנחנו לא יכולים לדמיין אותם או להבין אותם עד הסוף. כל תשובה עליהם היא בסופו של דבר לא יודע. כאשר האדם מבין שהוא לא יודע, הוא מגיע לנקודה שבה הוא שואל את השאלות הקיומיות ביותר - מה זה מקום ומה זה זמן, מהו הלא יודע הזה. האדם מגיע להבנה שהמהות של הזמן והמקום היא לא נפרדת מההוויה שלהם. איך ניתן להבין את המהות של המציאות? המציאות, המקום והזמן, כולם נרקמים יחד. אם תנסה לקחת את כל האפשרויות של המקום והזמן ותערבב אותן, תבין שהמהות של

... מי ברא את היקום? המפץ הגדול, איך נברא העולם? מרחב הזמן והמקום למה השאלה מי ברא את העולם אינה נכונה? השאלה מי ברא את ... - מי ברא את אלוהים עצמו? מה המשמעות האמיתית של מרחב המקום והזמן? אליעד כהן מסביר כי יש להבדיל בין דברים מוגבלים בתוך ... כמו כוס מים או כדור הארץ, לבין המציאות עצמה שהיא המרחב והזמן האינסופיים. כוס מים, למשל, יכולה להיות קיימת או לא קיימת בזמנים שונים. אבל המקום עצמו - המרחב שבתוכו הכוס קיימת - הוא אינסופי, ולא יכול להיווצר או להיעלם. כלומר, המקום לא נברא מעולם, הוא פשוט קיים תמיד. אם מישהו טוען שהמקום מוגבל או בעל גבול, תמיד יהיה משהו גדול יותר שמכיל אותו. לכן, המרחב הוא ... שלזמן יש התחלה או סוף, הוא למעשה אומר שיש רגע לפני הזמן ואחרי הזמן, וזו סתירה לוגית כי כל אמירה כזו יוצרת למעשה ציר זמן רחב יותר, שבתוכו נמצא הזמן שאותו האדם ניסה להגביל. לפיכך, גם הזמן הוא אינסופי ואינו יכול להיווצר או להיעלם. האם אלוהים יכול להיות מחוץ למקום ולזמן? אליעד מסביר שאם נטען שאלוהים יצר את המקום והזמן, נגיע לסתירה. אם אלוהים יצר את העולם, הרי שהיה לפני ואחרי ... הוא אינו כל - יכול או בלתי מוגבל, אלא נמצא בתוך מסגרת המקום והזמן, ולכן אלוהים כזה אינו יכול להיות ההסבר לבריאת העולם. יתרה ... משמעות, משום שההנחה שבבסיסה אינה נכונה. הנחת היסוד שהמקום והזמן התחילו להיווצר היא שקרית, ולכן כל ניסיון לחפש את הבורא של ... מיותר שמבוסס על אמונה ולא על הוכחה. האמת הפשוטה היא שהמקום והזמן תמיד היו קיימים, ולכן אין משמעות לחיפוש אחר בורא שיצר אותם. המרחב והזמן הם האינסוף עצמו, וכל השינויים שמתרחשים (כמו המפץ הגדול, הופעת כדור הארץ ... עוד לחפש יוצר או סיבה לקיומו של העולם, כי העולם, המרחב והזמן עצמם קיימים תמיד, ומעולם לא נבראו ולא יכולים להיעלם. מי ברא את העולם? האם ... נברא? האם אלוהים כפוף לזמן? האם המרחב אינסופי? האם הזמן הוא אינסופי? ...

... לאופן שבו ניתן להגדיר את קיומו של אלוהים: אלוהים נמצא בתוך מקום וזמן. אלוהים נמצא מחוץ למקום וזמן. לדבריו, אם אלוהים היה נמצא בתוך מקום וזמן, הוא בהכרח לא היה אלוהים, מכיוון שאלוהים מוגדר כישות מוחלטת, בלתי מוגבלת, שהיא הבסיס לקיום עצמו. אם אלוהים היה קיים בתוך מקום וזמן, הוא היה מוגבל למקום וזמן האלו, ולכן לא היה יכול להיות הבסיס והגורם לקיומם, אלא רק תוצר שלהם. למה אלוהים לא יכול להיות קיים בתוך מקום וזמן? אליעד טוען שלפי הדת, אלוהים הוא מי שברא את המקום והזמן, ולכן לא יכול להיות שהוא עצמו יהיה תלוי בהם או מוגבל על ידם. אם אלוהים היה קיים בתוך מקום וזמן כלשהם, המשמעות היא שיש מרחב זמן ומקום קדום יותר וגדול יותר, שמכיל אותו, ולכן אותה ישות לא יכולה להיות מוגדרת כאלוהים. כאן אליעד נותן את דוגמת המפץ הגדול. לפי המדע, המקום והזמן נוצרו במפץ הגדול. אבל אליעד מסביר שזה בלתי אפשרי, כי המפץ הגדול בעצמו התרחש בתוך מקום וזמן אחר, רחב יותר. אם כך, בהכרח חייב להיות ציר זמן קודם וציר זמן אחריו, ומקום גדול יותר ממנו. כלומר, זמן ומקום תמיד קיימים באופן אינסופי, ואף אירוע לא יכול להתרחש מחוץ לזמן ומקום לחלוטין. לכן, אפילו אם נאמר שאלוהים ברא את העולם במפץ הגדול, הוא היה חייב לעשות זאת מתוך מקום וזמן גדולים יותר. למה אלוהים לא יכול להיות מחוץ למקום וזמן? אליעד מדגיש שכאשר מדברים על אלוהים שנמצא מחוץ למקום וזמן, אין הכוונה רק מחוץ לזמן ולמקום המוכרים לנו, אלא מחוץ לכל זמן ומקום אפשריים, לחלוטין. הוא מסביר שזו בעצם המשמעות המקורית של המושג אלוהים - ישות שנמצאת מחוץ לכל דבר קיים. אך כאן נעוצה הסתירה שאליעד ... הוא למעשה אינו קיים בכלל. המושג יש פירושו ישות התופסת מקום וזמן כלשהו, בין אם חומרי או רוחני. ישות שקיימת חייבת להימצא באיזשהו מרחב ובאיזשהו זמן, אפילו אם מדובר במרחב וזמן מחשבתיים בלבד. לדוגמה, ... המחשבה. המרחב הזה, למרות שאינו חומרי, עדיין מהווה סוג של מקום וזמן שבו הפיל קיים. אבל אלוהים, לפי ההגדרה הדתית, לא נמצא בשום מקום או זמן, אפילו לא במרחב דמיוני או מחשבתי, ולכן פשוט לא יכול להיות קיים. מה הסתירה המרכזית בטענת הדתיים לגבי קיום אלוהים? אליעד מסביר שהדתיים טוענים שאלוהים ברא את הזמן והמקום שלנו. אבל הוא שואל אותם, ומי ברא את המקום והזמן שבתוכם אלוהים עצמו נמצא? אם הם אומרים שהזמן והמקום הללו תמיד היו קיימים, אפשר לומר בדיוק באותה מידה שגם הזמן והמקום שלנו תמיד היו קיימים, ואז אין צורך במושג אלוהים שברא אותם. זוהי הסתירה המרכזית: אם אלוהים נמצא בתוך מקום וזמן קדומים, הוא אינו אלוהים. ואם הוא נמצא מחוץ לכל מקום וזמן באופן מוחלט, הוא למעשה לא קיים כלל. מדוע האמירה יש אלוהים היא חסרת היגיון לפי אליעד? אליעד טוען שהאמירה יש אלוהים היא חסרת היגיון ... יש והמילה אלוהים סותרות זו את זו. יש פירושו ישות שתופסת זמן ומקום כלשהו. אלוהים פירושו ישות שאינה תופסת שום זמן ושום מקום. לכן, המילים האלו בהכרח מנוגדות. הוא מסביר שאם מישהו טוען שאלוהים קיים, הוא חייב להגדיר באיזה זמן ומקום אלוהים נמצא. ואם הוא יאמר שאלוהים נמצא מחוץ לכל זמן ומקום אפשריים, זה בדיוק כמו לומר שאלוהים הוא אין. כלומר, המושג אלוהים הוא מושג נרדף לאין, לכלום, לדבר שלא קיים בשום צורה. לכן, כל ניסיון ...

... להיראות כלא רלוונטיות, אך יש הטוענים כי במציאות שבה הזמן והמקום אינסופיים, ייתכן שימצאו דרכים להתחבר ליקומים אחרים ולהשתמש במשאבים הנמצאים בהם. המדענים עצמם בודקים רעיונות ... יודע, אולי יימצאו דרכים להחיות מתים או לעקוף את מגבלות הזמן. כיצד תפיסת יקומים מקבילים משחררת מחשבות או פחדים? כאשר מאמינים בקיומם של יקומים מקבילים, החוויה האישית עשויה לשחרר את האדם ... משום שהכל כבר קורה במקום אחר. מה טוענים המדענים על הזמן והמקום? הטענה המדעית הרווחת אומרת שלזמן ולמקום יש גבול, ושהיקום נוצר במפץ הגדול לפני כ - 14 מיליארד שנה, אז גם נוצרו המקום והזמן כפי שאנו מכירים אותם. תיאוריה זו נתמכת על ידי מרבית המדענים, אולם יש מי שסבורים שהזמן והמקום הם אינסופיים. לפי גישה זו, ייתכן שהיקום שלנו הוא רק אחד מתוך אינסוף יקומים, וכל מה שמתרחש ביקום שלנו יכול ... הייתה בסופו של דבר מתממשת. מכאן עולה המסקנה שאם המרחב והזמן אינסופיים, אז קיימת גם האפשרות ליקום שבו פיל בעל שלושה ראשים יכול להתקיים. יחד עם זאת, עולה השאלה אם כל האפשרויות מתממשות ... האפשרויות. איך רעיון היקומים המקבילים משתלב בהיגיון של הזמן והמקום? אם הזמן והמקום באמת אינסופיים, כפי שמציעה הגישה של יקומים מקבילים, אז לכל מקום וזמן יש אינסוף אפשרויות שמתקיימות בו זמנית. כלומר, במקום בו אנחנו רואים שולחן, ייתכן שביקום מקביל בדיוק באותו רגע יקרה משהו אחר ... כבר איפשהו, ושהכל קורה בו זמנית. חקירות על תפיסת המקום והזמן הסברים על קוונטיקה וחתול שרדינגר משמעות הבחירה החופשית באינסוף יקומים התמודדות עם פחדים דרך הבנת הפוטנציאל ... המחקר נגלה דרכים חדשות להחיות מתים, לעקוף את מגבלות הזמן או לשנות את מה שנדמה כקבוע. כיצד תפיסת יקומים מקבילים משחררת מחשבות או פחדים? יש טענה שבאופן חווייתי, מי שמאמין בקיומם של ... הטוב כי הוא כבר קיים גם ככה. האם המדע תומך בתפיסה של זמן ומקום אינסופיים? עולה כאן התייחסות לעמדה המקובלת של מדענים רבים האומרת שלמקום ולזמן יש גבול, בגלל תיאוריית המפץ הגדול: היקום התחיל לפני כ - 14 מיליארד שנה, ואז נוצרו המקום והזמן המוכרים לנו. לפי אותה תפיסה, לפני כן לא היה מקום ולא היה זמן. מנגד, נטען שיש היגיון בסיסי פשוט שלפיו המקום והזמן הם אינסופיים, תמיד אפשר להמשיך עוד ועוד במקום או בזמן. אחד ההסברים הוא שהמדענים מתייחסים לגבולות היקום שלנו, אך ייתכן שמעבר לאותם גבולות מתקיים מרחב נוסף של מקום וזמן בלתי מוגבלים. האם אינסוף אפשרויות מבטיח שכל דבר אכן יקרה איפשהו? בשלב זה מובאת דוגמת הקובייה: אם זורקים קובייה אינסוף פעמים, ... יופיעו כל התוצאות האפשריות והרצפים האפשריים. מאחר שהמקום והזמן אינסופיים (כך לפי הטענה), טוענים שיש אינסוף דרכים לארגן את החומר, ולכן מתקיים גם פיל בעל שלושה ראשים איפשהו, ... אפשרות אחרת. כיצד הרעיון של יקומים מקבילים קשור לאינסוף מקום וזמן בו - זמנית? יש טענה שאם באמת יש אינסוף מקום ואינסוף זמן, ולא רק רצף אחד, אז לא רק שבעתיד או בעבר יופיעו אינסוף צורות, אלא שכל ... פיל עם שלושה ראשים). כיצד זה מחבר לחוויה אישית ולתפיסת הזמן והמקום? מי שמקבל את ההסתכלות הזו עשוי לחוות שהזמן והמקום אינם מוגבלים לתמונה אחת בלבד. ברגע שאתה חווה את כל היקומים בו - זמנית, אינך מבדיל עוד בין כאן לשם או בין עבר לעתיד, כי הכל מתרחש כל הזמן ובאותו מקום, רק שבכל מימוש רואים משהו שונה. מוסבר שהתחושה של זמן (ההבדל בין אתמול, היום ומחר) נובעת מההיצמדות לפרספקטיבה אחת, ... האינסופי. כאשר חוקרים זאת עד הסוף, לכאורה חווים שהזמן והמקום מתבטלים, כי הכל נוכח כל הזמן בכל מקום. האם עדיין חשוב להחליט החלטות כגון האם ללמוד או האם לעבוד? מצד אחד, במבט מהיקום הצר שלנו, בהחלט יש הבדל ויש משמעות ... מדעית ופילוסופית רחבה. האם זה סותר את תפיסת החלל והזמן המקובלת? כן ולא. מצד אחד, גישת אינסוף יקומים מנוגדת לתפיסה הרגילה שלנו, הרואה רק מציאות אחת בכל רגע. מצד שני, גישות כאלה ... של אינסוף היקומים - הכל קורה בהכרח, פשוט במרחב אחר של מקום וזמן . איך זה משפיע על הרגשת הסבל וההנאה? מי שמסגל את ההבנה הזו לעומק, טוען שהוא פחות נלחץ מהחיים ומעריך אותם אחרת. אם הכל בכל מקרה ... לרעיון זה? אומרים שכשאתה חולם, אתה חווה עולם שלם שבו הזמן יכול להרגיש ארוך מאוד, אף על פי שבמציאות הערה מדובר אולי בשניות ספורות. כך אפשר לדמיין שהחלום הוא גלישה לתוך יקום מקביל, ושם ... וגם לתפיסת החיים ברמה האישית ביותר. חקירות על תפיסת המקום והזמן הסברים על קוונטיקה וחתול שרדינגר משמעות הבחירה החופשית באינסוף יקומים התמודדות עם פחדים דרך הבנת הפוטנציאל ... להעביר משאבים מיקום ליקום. יש שטוענים שאולי כן, כי אם הזמן והמקום עצומים ואינסופיים, אולי יש דרכים שלא מוכרות לנו. בנוסף, יש מי שטוען שהעיסוק בריבוי עולמות חשוב כי המדע בודק ... שמאפשרות להחיות מתים, ואולי יתגלו הסברים נוספים על טבע הזמן, המקום והחומר. מה פירוש אין סוף מקום וזמן? ישנה טענה שבמסגרת ההיגיון הפשוט, המקום והזמן עצמם הם אינסופיים. לכאורה, אם נוסעים ימינה תמיד אפשר להמשיך עוד ימינה, ואם הולכים בשנים אחורה תמיד אפשר ללכת ...

... זה נכלל בהגדרה של חיים מחוץ לכדור הארץ, בעולמות מקבילים. וכאשר מדברים על יקומים מקבילים, מתכוונים לומר שיש עוד מרחבי מקום וזמן, שהם מקבילים למרחב המקום והזמן שלנו. ולצורך ההמחשה נאמר, כי הכוונה היא, ... אם הוא דומה בשלמות, אז הוא אחד. וגם אם רק סביבתו שונה, גם זה מגדיר אותו כשונה). והרעיון של היקומים המקבילים, הוא שמרחב המקום והזמן שלנו הם אין סופיים, אבל יש עוד מרחבי מקום וזמן אין סופיים, שהם קיימים במקביל אחד על השני ואחד בתוך השני. והכל בתוך מרחב מקום אחר גדול עוד יותר, שמכיל את כל מרחבי המקום שלנו. והכל בתוך מרחב זמן אחר, שמכיל את כל מרחבי הזמן שלנו. וגם מרחב המקום הזה הגדול ביותר, גם הוא יש לו עוד מרחבי מקום אחרים מקבילים ... אפשרי שיהיו חיים בצד השני של כדור הארץ, כי אז אנשים יפלו מכדור הארץ, וכיוב שאר טעויות מחשבתיות. והעניין הוא, כי מרחב המקום שלנו הוא אין סופי. וגם מרחב הזמן שלנו הוא אין סופי. כי אין סוף למקום ואין סוף לזמן. כי אם נגביל את המקום לכל צורה וגבול שהם, הרי שתמיד הצורה והגבול של מרחב המקום, הוא עצמו יהיה בתוך מרחב מקום גדול יותר. וכיוב לגבי הזמן, שלא ניתן להגביל אותו. כי גם אם נגביל אותו, הרי שנמצא אותו בתוך מרחב זמן אחר גדול עוד יותר. ובנוסף על כך שמרחב המקום והזמן הם אין סופיים, גם הפוטנציאל של המציאות, גם ... סוף אפשרויות אחרות. והם גם שוכחים, שאין שום חוקי טבע אמיתיים באמת. כי כל חוקי הטבע, הם רק תיאור של התצפיות של בני האדם במקום וזמן מוגבלים. אך החוקים עצמם לא קיימים כלל. ואין שום חוק שאומר, ... מחדש. (ויש גם יתרון להיות זקן, שאז יש יציבות. וזה נובע רק מהשכל של האחדות, ששם שום דבר לא משתנה לעולם). ובכל נקודה של מקום וזמן, יש בה אין סוף אפשרויות אפשריות, כיצד אותה נקודת מקום וזמן תיראה. ומאחר שמרחב המקום שלנו הוא אין סופי, ומאחר שמרחב הזמן שלנו הוא אין סופי, ומאחר שמרחב האפשרויות והצורות השונות של ... גם הוא אין סופי, הרי שזה אומר שאנחנו כאן, לא יותר מאשר אפשרות אחת, מיני אין סוף אפשרויות נוספות, שפרושות על פני כל מרחב המקום והזמן. ומסתבר לומר, שבתוך מקום אין סופי וזמן אין ... בהם את כל האפשרויות כולן. וממילא זה אומר, שאך הגיוני הוא הדבר, שיש חיים בעוד כוכבי לכת אחרים. משום שאין שום סיבה, שבתוך מקום וזמן אין סופיים ואפשרויות אין סופיות, אין שום סיבה לחשוב, שיהיו ... נכנס לתמונה העניין של היקומים המקבילים. והוא, כי מנקודת מבט ראשונה, העניין נשמע מופרך. כי על מה ולמה שיהיו עוד מרחבי מקום וזמן שמקבילים ליקומים שלנו?! אלא, שמי שיחקור את העניין, יגלה, ... וכיצד ניתן לחקור ולאמת את העניין הזה? והדרך לגלות את ההבנה הזאת, היא על ידי זה שהאדם חוקר ומתבונן, על המהות של מרחב הזמן והמקום שלנו. כי הטועים שואלים, איך נוצרו בעבר הזמן והמקום. שזו שאלה של טועים, שלא מבינים שהזמן והמקום לא נוצרו מעולם, אלא הם קיימים בצורה אין סופית. כי אי אפשר בלי זמן כלשהו ובלי מקום כלשהו. ואפשר בלי זמן ומקום מוגדרים, אבל בלי זמן ומקום בכלל, אי אפשר כלל. וכפי שכבר ביארתי במקומות אחרים. והשאלה שכן צריכה להישאל, היא מהם הזמן והמקום שלנו? ומה הם ברגע הזה ובמקום הזה ממש? וממה הזמן והמקום עשויים? ומהי מהותם? ומה מהווה אותם? ומה מכיל אותם? ומה מגביל ומגדיר אותם, להיות נפרדים זה מזה וכל אחד בצורה אחרת? וכאשר האדם מתבונן בעניין הזה, במהות הזמן והמקום, אז הוא מגלה את האחדות של המציאות. והוא מגלה שהזמן והמקום, אלו צורות של מהות אחרת, שהיא חסרת הצורה של ...

... בהרחבה (כאן) אלוהים הוא המציאות עצמה שהייתה בטרם הופיע העולם המקום והזמן. אלוהים הוא ההעדר המוחלט של היש שהיה בטרם היו ציר הזמן ומרחב המקום. וכפי שכבר ביארתי, מה שנדמה לאדם ככלום זהו בכלל השלם והדבר הגדול ביותר שקיים. וכל היקום כולו הוא רק פחות מנקודה אחת ביחס לכלום שהוא ... וגם לפי תאוריית המפץ הגדול, לדעת כולם היקום דהיינו, מרחב המקום וציר הזמן לא היו קיימים מאז ומעולם. זא לדעת כולם, הייתה מציאות שלא היה בה זמן, והמציאות הזאת היא אלוהים שהוא מעל הזמן ומעבר למקום. הוויכוח בין הבריאתנים לבין תאוריית האבולוציה הוא רק על התאריכים, אך על המהות כולם מסכימים. כמובן שהאמת היא אחת, והאמת היא שהזמן עצמו נוצר בכל רגע מחדש. דהיינו, בריאת העולם המפץ הגדול מתרחש בכל רגע מחדש, כפי שכבר ביארתי כאן. אך קיימת גם דעה פילוסופית נוספת שלישית שאינה מדעית ו או דתית, שאומרת כי הזמן והמקום היו קיימים כל הזמן וכי היקום עצמו בכלל לא נברא מעולם, אלא הוא היה קיים כל הזמן. בנוסף, תחושת הזמן עצמה גורמת לאדם להרגיש כי הזמן היה קיים כל הזמן, מאחר שהאדם אינו מסוגל להבין בשכלו מהי מציאות ללא זמן. כך שנדמה כאילו העולם בכלל לא נברא מעולם, דהיינו, הזמן והמקום כל הזמן היו קיימים. נמצא כי יש 2 דעות מנוגדות. דעה 1 - בריאת העולם המפץ הגדול, שטוענות כי המקום והזמן נבראו יש מאין. דעה 2 - העולם קדמון, דהיינו, המקום והזמן קיימים מאז ומעולם. אז מהי האמת? וכיצד היא משתקפת ב 2 הדעות ההפוכות? האמת היא ששתי הדעות נכונות בו זמנית. מצד האמת חוויית הזמן והמקום נוצרות בכל רגע מחדש. מצד האמת לאמיתה, כל רגע זאת בריאה חדשה ועולם חדש לגמרי. מצד האמת לא צריך יותר מאשר מחשבה אחת שנמשכת פחות מרגע אחד, כדי להכניס לתוכה את כל הזמן כולו וגם את המקום כולו (ראה כאן). הגיל האמיתי של היקום כולו, הוא פחות מרגע אחד. היקום כולו נוצר כרגע כפי מה שהוא כרגע. הזמן עצמו מתהווה בכל רגע מחדש יש מאין, בדיוק כמו ברגע הבריאה המפץ הגדול. ונחדד את העניין הזה עוד יותר. קיימות 2 נקודות מבט שונות על ציר הזמן. נקודת מבט של האדם מתוך ציר הזמן ונקודת מבט של המציאות אל תוך ציר הזמן שבתוכה. מנקודת המבט של האדם שנמצא בתוך ציר הזמן, מנקודת המבט שלו הזמן קיים מאז ומעולם וגודלו הוא אין סופי. מנקודת המבט של האדם שנמצא בתוך הזמן, הזמן עצמו אורכו נדמה כאין סופי לשני הצדדים, דהיינו, עבר ועתיד. מצד האדם שנמצא בתוך הזמן, הזמן נברא כרגע בהווה וברגע הזה, עם תחושה של אין סוף זמן אחורה וקדימה. חשוב לזכור, כי אם לא היה לאדם דמיון, הרי שגם העבר וגם ... אלא הוא תמיד היה חי את הרגע הזה של ההווה. בכל מקרה, בכל רגע הזמן עצמו נוצר מחדש עם התחושה רגש שאורכו הוא אין סופי לשני הכיוונים. גם מרחב המקום עצמו הוא תחושה שיש לאדם. בפועל לא ממש צריך מקום כדי להרגיש מקום. לדוגמה, בחלום בשעת השינה האדם מרגיש מקום, למרות שלא באמת קיים

... ישויות זהות זו לזו ברגע אחד, הן נפרדות זו מזו במקום שלהן. כך שכל נקודה במרחב הזמן והמקום, היא נפרדת מכל נקודה אחרת ומכל ישות אחרת שנמצאת במרחב הזמן והמקום. ומאחר שמרחב הזמן והמקום הם אין סופיים, ממילא ברמה החיצונית ביותר יש אין ... מכל שאר הישויות האחרות בזמן ובמקום שלה. אבל בין הרמה הראשונה של האחדות, שבה גם הזמן והמקום הם ישות אחת, לבין הרמה האחרונה שבה כל נקודה במרחב הזמן והמקום היא ישות אחרת, בטווח הזה יש הרבה רמות שונות של נפרדות. כי יש את הרמה הראשונה שבה הכל אחד ממש. ובה גם הזמן והמקום הם ישות אחת. וכל המקום כולו הוא נמצא כולו בתוך נקודה אחת ממש. וכל מרחב הזמן כולו, גם הוא נמצא בתוך נקודה אחת ממש. ובשורש המציאות, שם הזמן והמקום הם ישות אחת ממש. כי בעומק המציאות, שם אין זמן ואין מקום כלל. כי יש משהו פנימי יותר מהזמן והמקום. ואחכ נפרדו הזמן והמקום. ונפרדה התודעה של האני של האדם מהתודעה הישות והאני ... רמות שונות של נפרדות. כי כל בני האדם רוצים בתוך תוכם את אותו הדבר. וכל אדם כל הזמן רוצה את אותו הדבר ממש. ואף על פי כן, כל אחד בכל רגע ורגע רוצה משהו ... ועפ התפישה הזאת נצטרך לומר שכל ישות היא אין סופית והיא ממלאת את כל מרחב הזמן והמקום. ושכל ישות היא בעצם סך כל הישויות. ואכ הגענו שוב ... אין שום שאלה כלל. כי יש כאלו שבטעות חושבים שהאחדות פירושו שאין טוב ורע, ושאין זמן ומקום וכיוב. אך המחשבה הזאת עצמה היא נפרדות. כי היא מפרידה בין הדבר ...

... ובחירה חופשית. אליעד מסביר שמהות האדם היא לא בהכרח מחויבת, גם לא קיומו של הזמן והמקום. הוא טוען כי הקיום שלנו, כמו גם קיומו של העולם והזמן, הוא לא בהכרח מחויב. כלומר, כל דבר יכול להפסיק להיות קיים ברגע, וכל פרט קיומנו תלוי במצבים משתנים. העולם כולו, לדעתו, הוא תופעה שיכולה להיעלם. אם נעלים את כל מה שקיים בעולם, מה ... התודעה. כל פעולה שנעשית, נובעת ממקום פנימי שלא שייך ישירות לאדם עצמו. האם הזמן והמקום קיימים בתודעה? הזמן והמקום נידונים גם הם כקטגוריות שאותן האדם תופס, אך הם לא מחויבים. אם לא היה זמן, לא היה אדם. אם לא היה מקום, גם לא היה אדם. האדם תופס את הזמן והמקום, אבל הוא לא מחויב עליהם. אליעד מדבר על זה שמה שנכון לגבי הזמן והקיום שלנו, תלוי בהבנה של היקום עצמו, של תודעת האדם שנכנסת לתוך הזמן והמקום. בחירה חופשית קיומו של האדם אלוהים הזמן והמקום האם אנו שולטים ברצונותינו? ממשיכים בחלק ראשון בספר להיות אלוהים, עמוד 169. בקצרה אמרנו שהאדם מתבונן על הרצון שלו, והאדם מחויב לעשות את מה שהוא רוצה. מצד אחד ... רק שקיומו של האדם הוא לא מחויב אלא גם קיומו של העולם לא מחויב, וגם קיומם של הזמן והמקום הוא לא מחויב. חוויית הקיום של האדם היא אופציונאלית, והא יכול להיות קיים ויכול גם לא להיות קיים. שאלה: ואלוהים האם הוא נצחי? אליעד: אם אתה שואל עליו, הוא לא ... אם אתה הגוף, אז לא משנה לך מה קורה במקום מרוחק. אבל אם אתה בתוכך חווה שאתה הזמן והמקום, אז מה שקורה רחוק, גם הוא קשור אליך. אז כשאתה אומר אני, למי אתה מתכוון? אפילו אם תגיד שאתה התודעה, האם אתה יודע מה קורה עכשיו בסין? לא, ולכן אתה חווה שסין בחוץ. אנו אומרים שהזמן והמקום לא מחויבים, ולכן גם אתה לא מחויב להיות קיים. אם לא היית יודע להבדיל בין שום שינוי, לא היה זמן. אם הייתה קיימת רק ישות אחת, לא היה אתמול, היום ומחר, ולכן לא היה זמן ומקום. הזמן והמקום קשורים זה לזה, אבל הם לא אותו הדבר. בגלל שיש זמן ומקום, יש אני ולא אני, אם לא היה זמן ומקום, לא היה אני ולא אני. ומכאן שהאדם תופס זמן ומקום, כי בלי זמן ומקום אין אני. האדם למעשה הוא צורה של זמן ומקום. לסיכום, יש לאדם בחירה חופשית לעשות כרצונו, אבל מה שהאדם רוצה לא תלוי בו. אבל לא רק שהרצון שלך לא תלוי בך, אלא שגם הקיום שלך לא תלוי בך. מי החליט עכשיו שאתה תשב? שאלה: נראה לי ...