זמן ומקום - האם אפשר ואיך אפשר, לצאת מחוויית הזמן והמקום? ובו יתבאר, כיצד אפשר לצאת מחוויית הזמן והמקום. וכדי לצאת מחוויית הזמן והמקום, לשם כך יש להבין, את מהות החוויה הזאת של הזמן והמקום. וחוויית הזמן והמקום, היא בעצם חוויית השינוי. ובכל מקום שיש שינוי, יש זמן ומקום, ובכל מקום שיש זמן ומקום, יש שינוי. כי בלי זמן, לא יכולות להיות קיימות שתי ישויות נפרדות זו מזו. כי צריך רגע זמן שונה ונפרד, לקיומה של כל אחת מהן. וכך גם לגבי המקום, שצריך שני מקומות שונים, לכל אחת מהישויות. כי שתי ישויות שונות, לא יכולות להיות באותו הזמן ובאותו המקום ממש, כי זה הופך אותן לישות אחת. ולכן השינוי, מצריך את הזמן ואת המקום. ובלי שינוי, אין זמן ומקום. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום הפרדה בין רגעי הזמן, ואז העבר ההווה והעתיד אינם נפרדים זה מזה, והם הופכים להיות לישות אחת ולרגע אחד. וכך גם לגבי המקום, שכאשר הכל אחד ממש, אז אין שום הפרדה בין המקומות השונים, ואז ממילא אין שום חוויית מקום כלל. ונמצא אם כן, כי מהות הזמן והמקום, היא מהות השינוי. ומי שרוצה לצאת מהזמן והמקום, עליו להתחבר לנקודת מבט של המציאות, שבה יש רק ישות אחת בלבד. ואם יצליח האדם להתחבר למציאות, שבה יש רק ישות אחת בלבד, הרי שממילא אין שום זמן ומקום. כי גם הזמן והמקום, גם הם צורות שונות וריבוי ושתי ישויות שונות. כי המקום והזמן, נפרדים ושונים זה מזה בצורת החוויה שלהם. ושתי הצורות האלו של הזמן והמקום, הן שתיהן ממהות אחת, שהיא אחדות המציאות, שהיא מחוץ לזמן ולמקום, והיא מהווה אותם. כי ההוויה של הזמן והמקום, היא מחוץ לזמן ולמקום, כי היא חסרה את צורת הזמן והמקום. וכאשר האדם מודע לקיומו העצמי של האני שלו, הרי שממילא האדם בתוך חוויית זמן ומקום. כי משמעות האני קיימת, רק כאשר יש קיום גם למה שאינו אני. ואכ כדי שתהיה משמעות לאני של האדם, לשם כך צריך שיהיה גם מה שהוא אינו האני של האדם. דהיינו, מוכרח שיהיו לפחות שתי ישויות שונות, והן כמובן מצריכות זמן ומקום. וכאשר האדם מרגיש אני, הוא בעצם חווה את המקום והזמן שלו, כנפרדים מהזמן והמקום של מה שאינו הוא. ומי שרוצה לצאת מ

... עד שהאדם לא מבין ששני הצדדים הם למעשה אחד, הוא לא יוכל לחוות את הדברים כפי שהם. מהי המשמעות של חוויית הקיום בהקשר של זמן ומקום? אליעד מפרט כי לא רק האדם יכול להיות קיים או לא קיים, אלא גם העולם שבו הוא חי. למעשה, הזמן והמקום שבו האדם נמצא אינם מחויבים להיות קיימים, והם יכולים להימשך או להיעלם בכל רגע נתון. בחוויה האנושית, יש לאדם תחושת שליטה במציאות, אך למעשה זו רק אשליה. אם ייכחד הזמן והמקום, לא תישאר שום ישות - לא אני ולא לא אני. מהפכה תפיסתית נוספת מתבצעת כאשר אליעד טוען שההבנה שהזמן והמקום לא מחויבים מאפשרת לאדם להבין את משמעות הזמן והמקום בצורה שונה. כשהאדם מבין שהמקום והזמן אינם מחויבים, הוא לא יראה את עצמו כישות ... מהמציאות שמאחוריה, שזו מהות נטולת צורה. ההבנה הזו מובילה לתובנה הפוכה - כל צורת קיום היא לא באמת נפרדת מהמהות, ולכן גם הזמן והמקום אינם באמת נפרדים מהקיום. האם כל צורת קיום ... שני צדדים, עד שתגיע להבנה ששני צדדים הם אחד. מה אמרנו? זה שאתה קיים, זה לא מחויב. העולם שבו אתה קיים, גם הוא לא מחויב. וגם הזמן והמקום, גם הם לא חייבים להיות קיימים. תזכור את זה, ... רוצה להגיע לשם, תזכור שהשם הזה זה לא מקום שחייב להיות קיים. אני רוצה להכניס לחלק מהמחשבה שלך, שתזכור, שכשאתה נוסע לשם, כל המקום כולו יכול פתאום להיעלם. כשתגיד מקום מסוים, שבהבנה שלך תדע שהמקום לא מחויב. ואם תחווה את זה, אז לאט לאט אתה חווה את הדברים כפי ... יש, יש נפרדות כפוטנציאל. באין שלפניו, אין בכלל אופציות, אין את הנפרדות אפילו לא כאופציה. אם האדם מכיר בכך שלא יהיה מחויב זמן ומקום, והוא חווה את זה, אז ממילא הוא חווה שלא מחויב שום דבר שיהיה קיים. כי כל מה שקיים נמצא בתוך הזמן והמקום. אמרנו שיש אני שנמצא בתוך זמן ומקום, ואם נעלים את הזמן והמקום, אז גם האני יעלם. זאת הבנה אחת, ויש עוד הבנה שאומרת, שעצם זה שהעלמנו את הזמן והמקום העלמנו אותך, אבל אתה לא נמצא בתוך הזמן והמקום, אלא אתה בעצם סוג של זמן ומקום. ואם אנו מעלימים את הזמן והמקום אז אנחנו מעלימים אותך, כי גם אתה זה זמן ומקום. זה אומר שאתה הוא החדר, ואם העלמנו את החדר אז העלמנו אותך, כי ... אני. מה זה אומר? שיש מקום שיש בו אני ויש מקום שאין בו אני. יש זמן שבו אני נמצא ויש זמן שבו אני לא נמצא. האדם לא יכול באותו הזמן לחשוב על עצמו ועל מישהו אחר, ברגע אחד הוא יכול לחשוב על עצמו, וברגע שני לחשוב על מישהו אחר. הכוונה שלאני, יש את הזמן והמקום שלו, וללא אני, יש את הזמן והמקום שלו. זה אומר, שאם העלמנו את הזמן והמקום, אתה נעלם לא בגלל שהיית בתוכם, אלא בגלל שאם אין זמן ומקום, לא יכולה להיות הפרדה של אני ולא אני. תסביר. שאלה: עצם קיומם של האני והלא אני, תלוי בזמן ובמקום. ללא זמן ומקום אין הפרדה בין אני ללא אני. כדי שתהיה דואליות חייב שיהיה זמן ומקום. ואם נבטל את הזמן והמקום, אז אין כבר את המשחק בין שתי ישויות. ואם מתבטל הזמן והמקום, אז ממילא אין אפשרות שתהיה נפרדות. לא בגלל שהנפרדות בתוך הזמן והמקום, אלא שהנפרדות עצמה היא הזמן והמקום. שאלה: האם עצם זה שאתה אומר שלא מחויב שיהיה ...

... יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 7 מהו סוד הצמצום? במהות של המציאות, המקום והזמן לא מחויבים לקיום. הם לא מחויבים לחיות תמיד, כמו שהמקום יכול להיעלם, בדיוק כמו שהזמן יכול להיעלם. במובן זה, הזמן והמקום לא חייבים להיות קיימים כל הזמן, כי הם לא מהות מוחלטת. כשאדם חולם חלום, כל הזמן והמקום של החלום תלויים במי שחולם את החלום, ואם הוא מתעורר, כל המקום והזמן של החלום נעלמים. הזמן והמרחב נראים לנו כמשהו ממשי, אך יש פרספקטיבה שבה המקום והזמן לא קיימים, כמו בחלום. מקום יכול להיעלם ... כלל. למעשה, המיקום הוא לא מוחלט, ובמציאות הגלובלית, אין לנו קנה מידה מוחלט למקום. המקום והזמן תלויים אחד בשני: הזמן לא יכול להתקיים בלי מקום, ואם לא היה מקום, לא היה זמן. הזמן, בעצם, מוגדר על ידי המקום, והמקום מוגדר על ידי הזמן. האם יש הבדל בין זמן למקום? הזמן והמרחב הם צורות, הם תופעות שנמדדות, אבל בעמקם הם ישות אחת. כשאין זמן ואין מקום, אין שום צורה. המהות של הזמן והמהות של המקום הן לא צורות נפרדות, אלא ישות אחת. אם נפרק את הזמן והמרחב, כל מה שנותר הוא מהות אחת, שהיא מעבר לצורת הזמן ולצורת המקום. זאת הישות שאליה שואפים, אם תצליח להרגיש אותה, תוכל להבין שמהות הזמן והמרחב לא נפרדת, כי הם תמיד היו תמיד יהיו אחד. האם יש הבדל ... היא בעצם אחדות אחת. כל פרט בנפרדות הוא גם הישות הכוללת. לא מדובר על מה היה לפני הזמן, אלא על מהות הזמן. הזמן תמיד היה קיים ולא נוצר משום מקום. מהות המקום והזמן היא לא שאלה של מה היה לפני או איך נוצרו, אלא של מהותם. מי שיתבונן יראה שזמן ומקום לא מחויבים קיום. האם אפשר להבין את המקום והזמן? המקום והזמן הם מעבר להבנה שלנו, אנחנו לא יכולים לדמיין ... הקיומיות ביותר - מה זה מקום ומה זה זמן, מהו הלא יודע הזה. האדם מגיע להבנה שהמהות של הזמן והמקום היא לא נפרדת מההוויה שלהם. איך ניתן להבין את המהות של המציאות? המציאות, המקום והזמן, כולם נרקמים יחד. אם תנסה לקחת את כל האפשרויות של המקום והזמן ותערבב אותן, תבין שהמהות של

... ברא את העולם? בריאת העולם, מי ברא את היקום? המפץ הגדול, איך נברא העולם? מרחב הזמן והמקום למה השאלה מי ברא את העולם אינה נכונה? השאלה מי ברא את העולם? נפוצה מאד, אך אליעד כהן מסביר שהיא מבוססת על הנחת יסוד מוטעית ולכן השאלה עצמה אינה לגיטימית. ... ברא את העולם אינה מספקת פתרון אמיתי לשאלת הבריאה, אלא רק מזיזה את הבעיה שלב אחד אחורה - מי ברא את אלוהים עצמו? מה המשמעות האמיתית של מרחב המקום והזמן? אליעד כהן מסביר כי יש להבדיל בין דברים מוגבלים בתוך המציאות, כמו כוס מים או כדור הארץ, לבין המציאות עצמה שהיא המרחב והזמן האינסופיים. כוס מים, למשל, יכולה להיות קיימת או לא קיימת בזמנים שונים. אבל המקום עצמו - המרחב שבתוכו הכוס קיימת - הוא אינסופי, ולא יכול להיווצר או להיעלם. כלומר, המקום לא נברא מעולם, הוא פשוט קיים תמיד. אם מישהו טוען שהמקום מוגבל או בעל גבול, תמיד יהיה משהו גדול יותר שמכיל אותו. לכן, המרחב הוא אינסופי מטבעו. אותו עיקרון בדיוק תקף לזמן. אם מישהו מנסה לטעון שלזמן יש התחלה או סוף, הוא למעשה אומר שיש רגע לפני הזמן ואחרי הזמן , וזו סתירה לוגית כי כל אמירה כזו יוצרת למעשה ציר זמן רחב יותר, שבתוכו נמצא הזמן שאותו האדם ניסה להגביל. לפיכך, גם הזמן הוא אינסופי ואינו יכול להיווצר או להיעלם. האם אלוהים יכול להיות מחוץ למקום ולזמן? אליעד מסביר שאם נטען שאלוהים יצר את המקום והזמן, נגיע לסתירה. אם אלוהים יצר את העולם, הרי שהיה לפני ואחרי הבריאה, מה שאומר שאלוהים עצמו כפוף לזמן. אם הוא כפוף לזמן, הוא אינו כל - יכול או בלתי מוגבל, אלא נמצא בתוך מסגרת המקום והזמן, ולכן אלוהים כזה אינו יכול להיות ההסבר לבריאת העולם. יתרה מכך, אם אלוהים נמצא בתוך מרחב גדול יותר שמכיל אותו ואת העולם, אז השאלה מי ברא את העולם חוזרת שוב ... מי ברא את העולם היא חסרת משמעות? אליעד כהן מסכם כי השאלה מי ברא את העולם? היא חסרת משמעות, משום שההנחה שבבסיסה אינה נכונה. הנחת היסוד שהמקום והזמן התחילו להיווצר היא שקרית, ולכן כל ניסיון לחפש את הבורא של העולם הוא ניסיון מיותר שמבוסס על אמונה ולא על הוכחה. האמת הפשוטה היא שהמקום והזמן תמיד היו קיימים, ולכן אין משמעות לחיפוש אחר בורא שיצר אותם. המרחב והזמן הם האינסוף עצמו, וכל השינויים שמתרחשים (כמו המפץ הגדול, הופעת כדור הארץ וכו) הם אירועים המתרחשים בתוך האינסוף, ולא תחילת הקיום של האינסוף עצמו. אליעד מדגיש כי המשמעות האמיתית של התפיסה הזו היא שאין צורך עוד לחפש יוצר או סיבה לקיומו של העולם, כי העולם, המרחב והזמן עצמם קיימים תמיד, ומעולם לא נבראו ולא יכולים להיעלם. מי ברא את העולם? האם העולם תמיד היה קיים? מה היה לפני המפץ הגדול? האם אפשר להוכיח שהיקום נברא? האם אלוהים כפוף לזמן? האם המרחב אינסופי? האם הזמן הוא אינסופי? ...

זמן ומקום, מהות הזמן, מהות המקום, מה זה זמן? מה זה מקום? אחדות המציאות, ריבוי אחדויות, ריבוי אלוהים, ממה הכל עשוי, זמן אין סופי, מקום אין סופי, אין סוף מקום, אין סוף זמן מהם באמת זמן ומקום? אליעד כהן מסביר בצורה מקיפה ועמוקה את משמעות המושגים זמן ומקום, ושואל האם אלו מושגים מוחלטים או יחסיים. רוב האנשים מניחים שהזמן והמקום הם דברים מוחלטים וברורים מאליהם, אך אליעד מבהיר שהבנת המושגים האלה היא מורכבת הרבה יותר. הוא מציג שאלה מרכזית: האם הזמן והמקום קיימים בזכות עצמם, או שהם חלק ממשהו גדול יותר? כדי לענות על כך, יש לבדוק האם המושגים זמן ומקום הם נצחיים, או שהם החלו בנקודת זמן מסוימת בעבר. האם הזמן והמקום נצחיים? לפי אליעד, הטענה שהזמן והמקום קיימים לנצח מביאה עימה פרדוקסים רבים. לדוגמה, אם נאמר שהזמן הוא אינסופי, אין משמעות לשאלה מה היה לפני הזמן, שכן עצם הביטוי לפני מניח את קיומו של הזמן. אם כך, מושגים אלו יכולים להיות הראשונים והבסיסיים במציאות, אך עדיין יש לשאול: ... לזמן ולמקום, מציאות שאינה כפופה לחוקי הפיזיקה המוכרים לנו. מציאות כזו חייבת להיות נטולת שינוי ונטולת מיקום, ולכן קשה מאוד לתפוס אותה בשכל האנושי, המורגל בחשיבה של זמן ומקום. כל ניסיון להגדיר מציאות שכזו יוצר מיד פרדוקס: אם היא נמצאת מחוץ לזמן, איך ניתן ... ניתן בכלל לתפוס מה יש מעבר לזמן ולמקום? אליעד מבהיר כי התפיסה האנושית מוגבלת מעצם טבעה. השכל שלנו מחפש גבולות והגדרות, ולכן קשה לנו מאוד להבין רעיון כמו מציאות ללא זמן ומקום. למרות זאת, עצם העלאת השאלה מאפשרת להרחיב את החשיבה ולפתוח אופקים חדשים להבנת המציאות. האם יש משהו לפני או אחרי הזמן והמקום? אליעד מתאר מצב בו הזמן והמקום קיימים תמיד, כך שאין להם התחלה ואין להם סוף. במקרה כזה, לא יכול להיות מצב של לפני או אחרי, שכן אלו ביטויים שתלויים בקיום הזמן. כאשר אנו מדברים על משהו שקיים מחוץ לזמן, הוא חייב להיות משהו שלא נתפס במושגים הרגילים שלנו. האם הזמן והמקום הם חומריים או מופשטים? אליעד מציג את האפשרות שהזמן והמקום הם למעשה חומרים מסוג מסוים, שמהם עשויה כל המציאות. הוא נותן דוגמה שאם נחשוב שהזמן עשוי מחומר מסוים, נאלץ לשאול ממה החומר הזה עצמו עשוי, וכן הלאה, עד שמגיעים לכלום ... לקטגוריות ומושגים, אך מעבר לתודעה, המציאות יכולה להיות אחדותית באופן מוחלט. בסופו של דבר, אליעד כהן מציג את הרעיון שההבחנות בין דברים הן סובייקטיביות, ולכן המושגים של זמן ומקום תלויים בתפיסתנו בלבד. הוא מעלה את האפשרות שהאמת על המציאות היא שהיא לחלוטין אחדותית וחסרת הבחנות, ורק התפיסה האנושית שלנו יוצרת הבחנות בין יש ואין, זמן ומקום. מה זה זמן? מה זה מקום? האם הזמן הוא מוחלט? האם יש משהו מעבר לזמן ולמקום? מהי המציאות האמיתית? מהו הזמן ומהו המקום? השאלה מהו זמן ומהו מקום היא מהותית להבנת המציאות. אנשים רבים מניחים שהזמן והמקום הם דברים מוחלטים, אך למעשה הם מושגים יחסיים התלויים בתודעתנו. כדי להבין זאת, יש לשאול: האם הזמן והמקום הם ישויות מוחלטות או שמא הם חלק ממשהו אחר? האם הזמן והמקום הם נצחיים? אחד הרעיונות המרכזיים הוא שהזמן והמקום עשויים להיות נצחיים. אם

... אלוהים באופן מדויק. מהן שתי האפשרויות לקיומו של אלוהים? אליעד מסביר שיש שתי אפשרויות בלבד לאופן שבו ניתן להגדיר את קיומו של אלוהים: אלוהים נמצא בתוך מקום וזמן. אלוהים נמצא מחוץ למקום וזמן. לדבריו, אם אלוהים היה נמצא בתוך מקום וזמן, הוא בהכרח לא היה אלוהים, מכיוון שאלוהים מוגדר כישות מוחלטת, בלתי מוגבלת, שהיא הבסיס לקיום עצמו. אם אלוהים היה קיים בתוך מקום וזמן, הוא היה מוגבל למקום וזמן האלו, ולכן לא היה יכול להיות הבסיס והגורם לקיומם, אלא רק תוצר שלהם. למה אלוהים לא יכול להיות קיים בתוך מקום וזמן? אליעד טוען שלפי הדת, אלוהים הוא מי שברא את המקום והזמן, ולכן לא יכול להיות שהוא עצמו יהיה תלוי בהם או מוגבל על ידם. אם אלוהים היה קיים בתוך מקום וזמן כלשהם, המשמעות היא שיש מרחב זמן ומקום קדום יותר וגדול יותר, שמכיל אותו, ולכן אותה ישות לא יכולה להיות מוגדרת כאלוהים. כאן אליעד נותן את דוגמת המפץ הגדול. לפי המדע, המקום והזמן נוצרו במפץ הגדול. אבל אליעד מסביר שזה בלתי אפשרי, כי המפץ הגדול בעצמו התרחש בתוך מקום וזמן אחר, רחב יותר. אם כך, בהכרח חייב להיות ציר זמן קודם וציר זמן אחריו, ומקום גדול יותר ממנו. כלומר, זמן ומקום תמיד קיימים באופן אינסופי, ואף אירוע לא יכול להתרחש מחוץ לזמן ומקום לחלוטין. לכן, אפילו אם נאמר שאלוהים ברא את העולם במפץ הגדול, הוא היה חייב לעשות זאת מתוך מקום וזמן גדולים יותר. למה אלוהים לא יכול להיות מחוץ למקום וזמן? אליעד מדגיש שכאשר מדברים על אלוהים שנמצא מחוץ למקום וזמן, אין הכוונה רק מחוץ לזמן ולמקום המוכרים לנו, אלא מחוץ לכל זמן ומקום אפשריים, לחלוטין. הוא מסביר שזו בעצם המשמעות המקורית של המושג אלוהים - ישות שנמצאת ... דבר קיים. אך כאן נעוצה הסתירה שאליעד מציג: אם אלוהים נמצא מחוץ לכל מקום אפשרי וכל זמן אפשרי, הוא למעשה אינו קיים בכלל. המושג יש פירושו ישות התופסת מקום וזמן כלשהו, בין אם חומרי או רוחני. ישות שקיימת חייבת להימצא באיזשהו מרחב ובאיזשהו זמן, ... אם מדובר במרחב וזמן מחשבתיים בלבד. לדוגמה, הוא מסביר שאדם שחולם על פיל, אותו פיל נמצא במרחב המחשבה. המרחב הזה, למרות שאינו חומרי, עדיין מהווה סוג של מקום וזמן שבו הפיל קיים. אבל אלוהים, לפי ההגדרה הדתית, לא נמצא בשום מקום או זמן, אפילו לא במרחב דמיוני או מחשבתי, ולכן פשוט לא יכול להיות קיים. מה הסתירה המרכזית בטענת הדתיים לגבי קיום אלוהים? אליעד מסביר שהדתיים טוענים שאלוהים ברא את הזמן והמקום שלנו. אבל הוא שואל אותם, ומי ברא את המקום והזמן שבתוכם אלוהים עצמו נמצא? אם הם אומרים שהזמן והמקום הללו תמיד היו קיימים, אפשר לומר בדיוק באותה מידה שגם הזמן והמקום שלנו תמיד היו קיימים, ואז אין צורך במושג אלוהים שברא אותם. זוהי הסתירה המרכזית: אם אלוהים נמצא בתוך מקום וזמן קדומים, הוא אינו אלוהים. ואם הוא נמצא מחוץ לכל מקום וזמן באופן מוחלט, הוא למעשה לא קיים כלל. מדוע האמירה יש אלוהים היא חסרת היגיון לפי אליעד? אליעד טוען שהאמירה יש אלוהים היא חסרת היגיון משום שהמילה יש והמילה אלוהים סותרות זו את זו. יש פירושו ישות שתופסת זמן ומקום כלשהו. אלוהים פירושו ישות שאינה תופסת שום זמן ושום מקום. לכן, המילים האלו בהכרח מנוגדות. הוא מסביר שאם מישהו טוען שאלוהים קיים, הוא חייב להגדיר באיזה זמן ומקום אלוהים נמצא. ואם הוא יאמר שאלוהים נמצא מחוץ לכל זמן ומקום אפשריים, זה בדיוק כמו לומר שאלוהים הוא אין. כלומר, המושג אלוהים הוא מושג נרדף לאין, ...

... כפי שכבר ביארתי בהרחבה (כאן) אלוהים הוא המציאות עצמה שהייתה בטרם הופיע העולם המקום והזמן. אלוהים הוא ההעדר המוחלט של היש שהיה בטרם היו ציר הזמן ומרחב המקום. וכפי שכבר ביארתי, מה שנדמה לאדם ככלום זהו בכלל השלם והדבר הגדול ביותר שקיים. וכל היקום כולו הוא רק פחות מנקודה אחת ביחס לכלום שהוא השלם ... לפי סיפור בריאת העולם וגם לפי תאוריית המפץ הגדול, לדעת כולם היקום דהיינו, מרחב המקום וציר הזמן לא היו קיימים מאז ומעולם. זא לדעת כולם, הייתה מציאות שלא היה בה זמן, והמציאות הזאת היא אלוהים שהוא מעל הזמן ומעבר למקום. הוויכוח בין הבריאתנים לבין תאוריית האבולוציה הוא רק על התאריכים, אך על המהות כולם מסכימים. כמובן שהאמת היא אחת, והאמת היא שהזמן עצמו נוצר בכל רגע מחדש. דהיינו, בריאת העולם המפץ הגדול מתרחש בכל רגע מחדש, כפי שכבר ביארתי כאן. אך קיימת גם דעה פילוסופית נוספת שלישית שאינה מדעית ו או דתית, שאומרת כי הזמן והמקום היו קיימים כל הזמן וכי היקום עצמו בכלל לא נברא מעולם, אלא הוא היה קיים כל הזמן. בנוסף, תחושת הזמן עצמה גורמת לאדם להרגיש כי הזמן היה קיים כל הזמן, מאחר שהאדם אינו מסוגל להבין בשכלו מהי מציאות ללא זמן. כך שנדמה כאילו העולם בכלל לא נברא מעולם, דהיינו, הזמן והמקום כל הזמן היו קיימים. נמצא כי יש 2 דעות מנוגדות. דעה 1 - בריאת העולם המפץ הגדול, שטוענות כי המקום והזמן נבראו יש מאין. דעה 2 - העולם קדמון, דהיינו, המקום והזמן קיימים מאז ומעולם. אז מהי האמת? וכיצד היא משתקפת ב 2 הדעות ההפוכות? האמת היא ששתי הדעות נכונות בו זמנית. מצד האמת חוויית הזמן והמקום נוצרות בכל רגע מחדש. מצד האמת לאמיתה, כל רגע זאת בריאה חדשה ועולם חדש לגמרי. מצד האמת לא צריך יותר מאשר מחשבה אחת שנמשכת פחות מרגע אחד, כדי להכניס לתוכה את כל הזמן כולו וגם את המקום כולו (ראה כאן). הגיל האמיתי של היקום כולו, הוא פחות מרגע אחד. היקום כולו נוצר כרגע כפי מה שהוא כרגע. הזמן עצמו מתהווה בכל רגע מחדש יש מאין, בדיוק כמו ברגע הבריאה המפץ הגדול. ונחדד את העניין הזה עוד יותר. קיימות 2 נקודות מבט שונות על ציר הזמן. נקודת מבט של האדם מתוך ציר הזמן ונקודת מבט של המציאות אל תוך ציר הזמן שבתוכה. מנקודת המבט של האדם שנמצא בתוך ציר הזמן, מנקודת המבט שלו הזמן קיים מאז ומעולם וגודלו הוא אין סופי. מנקודת המבט של האדם שנמצא בתוך הזמן, הזמן עצמו אורכו נדמה כאין סופי לשני הצדדים, דהיינו, עבר ועתיד. מצד האדם שנמצא בתוך הזמן, הזמן נברא כרגע בהווה וברגע הזה, עם תחושה של אין סוף זמן אחורה וקדימה. חשוב לזכור, כי אם לא היה לאדם דמיון, הרי שגם העבר וגם ... על קיומו של העתיד, אלא הוא תמיד היה חי את הרגע הזה של ההווה. בכל מקרה, בכל רגע הזמן עצמו נוצר מחדש עם התחושה רגש שאורכו הוא אין סופי לשני הכיוונים. גם מרחב המקום עצמו הוא תחושה שיש לאדם. בפועל לא ממש צריך מקום כדי להרגיש מקום. לדוגמה, בחלום בשעת השינה האדם מרגיש מקום, למרות שלא באמת קיים

... שתי ישויות זהות זו לזו ברגע אחד, הן נפרדות זו מזו במקום שלהן. כך שכל נקודה במרחב הזמן והמקום, היא נפרדת מכל נקודה אחרת ומכל ישות אחרת שנמצאת במרחב הזמן והמקום. ומאחר שמרחב הזמן והמקום הם אין סופיים, ממילא ברמה החיצונית ביותר יש אין סוף ישויות שנפרדות זו מזו. כי ברמה החיצונית ביותר, כל ישות נפרדת מכל שאר הישויות האחרות בזמן ובמקום שלה. אבל בין הרמה הראשונה של האחדות, שבה גם הזמן והמקום הם ישות אחת, לבין הרמה האחרונה שבה כל נקודה במרחב הזמן והמקום היא ישות אחרת, בטווח הזה יש הרבה רמות שונות של נפרדות. כי יש את הרמה הראשונה שבה הכל אחד ממש. ובה גם הזמן והמקום הם ישות אחת. וכל המקום כולו הוא נמצא כולו בתוך נקודה אחת ממש. וכל מרחב הזמן כולו, גם הוא נמצא בתוך נקודה אחת ממש. ובשורש המציאות, שם הזמן והמקום הם ישות אחת ממש. כי בעומק המציאות, שם אין זמן ואין מקום כלל. כי יש משהו פנימי יותר מהזמן והמקום . ואחכ נפרדו הזמן והמקום. ונפרדה התודעה של האני של האדם מהתודעה הישות והאני של המציאות עצמה. וגם נוצרה נפרדות בין הרצון העצמי של האדם לבין הרצון של המציאות. ... עוד רמות שונות של נפרדות. כי כל בני האדם רוצים בתוך תוכם את אותו הדבר. וכל אדם כל הזמן רוצה את אותו הדבר ממש. ואף על פי כן, כל אחד בכל רגע ורגע רוצה משהו אחר ורצון אחר. והתהליך של התהוות הנפרדות מהאחדות, הוא בכל הרמות של המציאות. כי בכל פעם ... הנפרדות. ועפ התפישה הזאת נצטרך לומר שכל ישות היא אין סופית והיא ממלאת את כל מרחב הזמן והמקום . ושכל ישות היא בעצם סך כל הישויות. ואכ הגענו שוב פעם לשורש האחדות. וכפי שכבר ביארתי, כל הקצוות נפגשים זה עם זה. ואפשר לומר שהכל נפרד ... וממילא אין שום שאלה כלל. כי יש כאלו שבטעות חושבים שהאחדות פירושו שאין טוב ורע, ושאין זמן ומקום וכיוב. אך המחשבה הזאת עצמה היא נפרדות. כי היא מפרידה בין הדבר לבין שורשו. כי הם בטעות חושבים שהאחדות שבשורש, נפרדת מהנפרדות שבתוצאה של השורש. אך מצד ...

... של חיים מחוץ לכדור הארץ, בעולמות מקבילים. וכאשר מדברים על יקומים מקבילים, מתכוונים לומר שיש עוד מרחבי מקום וזמן, שהם מקבילים למרחב המקום והזמן שלנו. ולצורך ההמחשה נאמר, כי הכוונה היא, ... בשלמות, אז הוא אחד. וגם אם רק סביבתו שונה, גם זה מגדיר אותו כשונה). והרעיון של היקומים המקבילים, הוא שמרחב המקום והזמן שלנו הם אין סופיים, אבל יש עוד מרחבי מקום וזמן אין סופיים, שהם קיימים במקביל אחד על השני ואחד בתוך השני. והכל בתוך מרחב מקום אחר גדול עוד יותר, שמכיל את כל מרחבי המקום שלנו. והכל בתוך מרחב זמן אחר, שמכיל את כל מרחבי הזמן שלנו. וגם מרחב המקום הזה הגדול ביותר, גם הוא יש לו עוד מרחבי מקום אחרים מקבילים ... חיים בצד השני של כדור הארץ, כי אז אנשים יפלו מכדור הארץ, וכיוב שאר טעויות מחשבתיות. והעניין הוא, כי מרחב המקום שלנו הוא אין סופי. וגם מרחב הזמן שלנו הוא אין סופי. כי אין סוף למקום ואין סוף לזמן. כי אם נגביל את המקום לכל צורה וגבול שהם, הרי שתמיד הצורה והגבול של מרחב המקום, הוא עצמו יהיה בתוך מרחב מקום גדול יותר. וכיוב לגבי הזמן, שלא ניתן להגביל אותו. כי גם אם נגביל אותו, הרי שנמצא אותו בתוך מרחב זמן אחר גדול עוד יותר. ובנוסף על כך שמרחב המקום והזמן הם אין סופיים, גם הפוטנציאל של המציאות, גם ... אחרות. והם גם שוכחים, שאין שום חוקי טבע אמיתיים באמת. כי כל חוקי הטבע, הם רק תיאור של התצפיות של בני האדם במקום וזמן מוגבלים. אך החוקים עצמם לא קיימים כלל. ואין שום חוק שאומר, ... גם יתרון להיות זקן, שאז יש יציבות. וזה נובע רק מהשכל של האחדות, ששם שום דבר לא משתנה לעולם). ובכל נקודה של מקום וזמן, יש בה אין סוף אפשרויות אפשריות, כיצד אותה נקודת מקום וזמן תיראה. ומאחר שמרחב המקום שלנו הוא אין סופי, ומאחר שמרחב הזמן שלנו הוא אין סופי, ומאחר שמרחב האפשרויות והצורות השונות של ... הרי שזה אומר שאנחנו כאן, לא יותר מאשר אפשרות אחת, מיני אין סוף אפשרויות נוספות, שפרושות על פני כל מרחב המקום והזמן. ומסתבר לומר, שבתוך מקום אין סופי וזמן אין ... כולן. וממילא זה אומר, שאך הגיוני הוא הדבר, שיש חיים בעוד כוכבי לכת אחרים. משום שאין שום סיבה, שבתוך מקום וזמן אין סופיים ואפשרויות אין סופיות, אין שום סיבה לחשוב, שיהיו ... העניין של היקומים המקבילים. והוא, כי מנקודת מבט ראשונה, העניין נשמע מופרך. כי על מה ולמה שיהיו עוד מרחבי מקום וזמן שמקבילים ליקומים שלנו?! אלא, שמי שיחקור את העניין, יגלה, ... לחקור ולאמת את העניין הזה? והדרך לגלות את ההבנה הזאת, היא על ידי זה שהאדם חוקר ומתבונן, על המהות של מרחב הזמן והמקום שלנו. כי הטועים שואלים, איך נוצרו בעבר הזמן והמקום. שזו שאלה של טועים, שלא מבינים שהזמן והמקום לא נוצרו מעולם, אלא הם קיימים בצורה אין סופית. כי אי אפשר בלי זמן כלשהו ובלי מקום כלשהו. ואפשר בלי זמן ומקום מוגדרים, אבל בלי זמן ומקום בכלל, אי אפשר כלל. וכפי שכבר ביארתי במקומות אחרים. והשאלה שכן צריכה להישאל, היא מהם הזמן והמקום שלנו? ומה הם ברגע הזה ובמקום הזה ממש? וממה הזמן והמקום עשויים? ומהי מהותם? ומה מהווה אותם? ומה ... אותם? ומה מגביל ומגדיר אותם, להיות נפרדים זה מזה וכל אחד בצורה אחרת? וכאשר האדם מתבונן בעניין הזה, במהות הזמן והמקום, אז הוא מגלה את האחדות של המציאות. והוא מגלה שהזמן והמקום, אלו צורות של מהות אחרת, שהיא חסרת הצורה ...

... המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 5 מהי משמעות הזמן והמקום לפי ההרצאה? הזמן והמקום הם שני מקיפים אין סופיים שמקיפים את כל הדברים בעולם. אליעד מסביר כי כל דבר בעולם נפרד במיקום ובזמן, ובין שני המקיפים הגדולים ביותר, המקום והזמן, יישארו כל הדברים נפרדים, גם אם נמחוק את כל הצורות. הוא מציין כי המקום והזמן הם חיוניים לכל יצור שצריך מקום וזמן כדי להתקיים. כל שינוי בזמן ובמקום יוצרת חוויית זמן שהיא לא בהכרח נכונה או שקרית, אך היא חלק מהמציאות של כל פרט. האם הזמן והמקום יכולים להיות סופיים? לא. הזמן והמקום הם אינסופיים. אם ננסה להקדים זמן ולהגיד שיש לו התחלה, אנו נגלות שלפני הזמן היה זמן אחר, ומכך אנו מבינים כי הזמן תמיד קיים. באותו אופן, הזמן אינסופי כי תמיד ניתן לחוות אותו ולהרגיש אותו ברגעים שונים. כמו כן, המקום אינסופי כי אם נחליט שזמן או מקום מוגבלים, מיד תיווצר האפשרות לעוד מקום או זמן. השאלה האם הזמן והיקום התחילו, לא ניתנת להוכחה. מהו פוטנציאל הנפרדות? הנפרדות, כפי שמוסבר בהרצאה, אינה נפרדת מהפוטנציאל שלה. תמיד קיימת האפשרות לנפרדות, ולכן גם זמן ומקום תמיד קיימים. אם נאמר שאין זמן ומקום, הרי שזה מצריך את קיומם, כי תמיד יש את הפוטנציאל לשם יצירה של עולם חדש. כך, תמיד קיימת האפשרות שהמציאות תשתנה ותיווצר ... כאפשרות. כל שינוי במציאות הוא ביטוי של אפשרות שנעשתה לממשות. אם אנחנו מדברים על התחלה או סוף, זו תפיסה יחסית בלבד, שמתארת את השינוי שקרה. זאת אומרת, אם אנו אומרים שהזמן התחיל, אנחנו למעשה מדברים על שינוי בזמן עצמו, ולמעשה על רצף שבחווייתנו נתפס כהתחלה. הזמן המקום הפוטנציאל של נפרדות התחלה וסוף מהות האחדות המצוי הראשון הספר להיות אלוהים, חלק ראשון עמוד 67 כול הדברים בעולם נפרדים זה מזה במקום ובזמן, כי שני המקיפים הגדולים ביותר הם המקום והזמן. כל דבר צריך מקום וזמן, וגם אם נמחק את כל הצורות, בסוף יישאר לנו חלל פנוי. אבל עדיין כל הדברים יישארו נפרדים במקום ובזמן שלהם. אפשר באותו רגע לשים שני ספרים, אך במקומות אחרים, ויכולים באותו מקום לשים שני ספרים, אך בזמנים אחרים. ולכל זמן ומקום יש את הישות שלו. במקום הזה ובזמן הזה יכול להיות רק אחד. אבל אם כמה דברים נמצאים באותו מקום ובאותו זמן הרי שהם ישות אחת ממש. למעשה יש שתי ישויות אין סופיות שהן המקום והזמן. ולמה הזמן אין סופי? כי אם תאמר שהזמן התחיל בנקודה כל שהיא, זה אומר, שאמרת שהיה זמן לפני נקודה כל שהיא ואחרי נקודה כל שהיא. בעצם במילה התחלה, אתה אומר לפני. זה אומר שעשית עוד היקף זמן. כול הזמן כולו עבורי הוא כהרף עין. אך מצד התפיסה שלך, תמיד יש חוויית זמן. זמן פירושו שינוי. הזמן הוא אין סופי, למה? כי אם תגיד שהייתה לו התחלה, תתבונן פנימה ותראה שאתה חווה זמן יותר גדול. ואולי זאת חוויית שקר, ואולי זה שאתה חווה עכשיו זמן זה גם שקר, אבל תתבונן פנימה ותראה שכאשר אתה אומר, הזמן נוצר, אז אתה חווה לפני ואחרי. למעשה יש מקיף אין סופי של זמן. כול מה שאני רוצה להראות הוא שהזמן תמיד קיים, מה ההוכחה שהזמן תמיד קיים? אתה לא יכול להוכיח שהזמן לא תמיד היה קיים. אתה גם לא יכול להוכיח ש