וכאן יתבאר, כי כל השכל וכל הרעיונות שיש בספר הזה, הם כולם הקדמות ומבואות בלבד, אל הרעיון הסופי, שהוא עצמו, בכלל לא כתוב בספר.
כי כדי שהאדם יהיה מאושר באמת, לשם כך עליו לשחרר את האחיזה שלו לגמרי, מכל הגדרה שהיא. ועל האדם לשחרר את עצמו אפילו מהגדרת ה"אני" שלו כישות נפרדת מהמציאות. והשחרור הזה צריך להיות בשלמות, גם ברמה השכלית וגם ברמה הרגשית. כי כדי שהאדם יחווה שחרור מוחלט באמת, מה"אני" שלו ומהישות שלו ברמה הרגשית, לשם כך על האדם להגיע לשחרור מוחלט ברמה השכלית.
ושחרור מוחלט ברמה השכלית, פירושו שהאדם תופס במחשבתו את הבלתי נתפס. שהאדם מצליח להכיל ולהגדיר בתוך מחשבתו, את הדבר שאין אפשרות להכיל ולהגדיר אותו. וכמובן שיש כאן פרדוקס ובעיה רצינית.
כי מצד מהות ה"אני" של האדם, אין שום הפרדה כלל בין ה"אני" של האדם, לבין שאר כל הדברים. ואם התודעה של האדם, הייתה מצליחה להכיל בתוכה את המהות של עצמה, על ידי זה הייתה מתבטלת אצל האדם חוויית העצמי שלו לגמרי. כי מצד המהות של התודעה, היא לא קיימת כישות נפרדת כלל.
ויש כאן פרדוקס בעייתי. והוא, כי מצד אחד כדי שהאדם ישתחרר לגמרי, מהישות הסופית שלו, לשם כך עליו להכיל בתוכו את המהות האין סופית של עצמו. אבל הדבר אינו אפשרי. משום שהאדם לא יכול מעצם קיומו להכיל דבר אין סופי. כי אם יכיל האדם בתוך התודעה שלו את מהותו, דהיינו, את מהות התודעה שלו, הרי שהתודעה עצמה תחדל מלהתקיים כישות שמודעת לעצמה (ותהיה קיימת בסוג קיום אחר).
ובכל זאת קיימת דרך עבור האדם, להכיל בתוכו את הדבר שנוגד את עצם תחושת ה"אני" שלו (כפי שכבר אבאר בהמשך). והנה, התפישה הזאת שבה האדם תופש את מהות ה"אני" שלו, דהיינו, את מהותה של המציאות עצמה, שהיא מפרקת לאדם את חוויית ה"אני" הנפרד שלו, התפישה הזאת ניתן להגדיר אותה, כתפישה מעל המחשבה.
ולמה מעל המחשבה? כי כדי שדבר יוכל להיכנס לתוך המחשבה של האדם, לשם כך צריך להגדיר אותו. והאדם לא מסוגל להכניס לתוך מחשבתו, דבר שהוא אינו מוגדר. וההגדרה של האדם את הדבר, היא זו שמאפשרת לאדם להכיל בתוך מחשבתו את הדבר.
וזה בעצם אומר, שהתכלית הסופית היא, שהאדם יכיל בתוך התודעה שלו, שכל שאין אפשרות להגדיר אותו. כי כל הגדרה שלו, הופכת אותו לסופי. ואם הוא סופי, אז הוא לא מחויב המציאות והוא לא המהות של המציאות.
ובסוף התהליך, על האדם להכיל בתוכו את מהות המציאות עצמה, שאותה לא ניתן להגדיר כלל, משום שהיא מחוץ לכל ההגדרות. כי כל ההגדרות, הן לבושים שונים של מהות המציאות. וזה בעצם אומר שהמכוון והתכלית, הם מחוץ להגדרות כלשהן.
והדרך של האדם להשיג במחשבתו את הבלתי מושג, דהיינו, את מה שנקרא השגת האין סוף, שהיא השגת עצמות ומהות המציאות, שהיא בעצם תפישת האדם את ה"אני" האמיתי שלו, הדרך לעשות זאת, היא על ידי הקדמות, שאותן השכל של האדם כן יכול לתפוש.
כי ההקדמות, הן מבואות ודרכים של שכלים שונים, שמובילים את השכל של האדם להתבונן, אל מה שיש מעבר ומעל ומתחת לתפישת השכל הרגילה שלו. כי השכל יכול לתפוש את כל המציאות כולה ללא כל הגבלה. אלא שבמשך היום, האדם משתמש בשכל נמוך (לא משתמש בשלמות בשכל שלו). ועל ידי זה האדם חווה את הנפרדות של המציאות, שקיימת רק ברמת הלבושים של המציאות.
והספר הזה, הוא כולו הקדמות. והכוונה היא, שהתכלית של הלימוד בספר, היא לא שהאדם יסכים עם כל מה שכתוב בספר, כי זאת לא התכלית כלל. ומי שילמד את הספר ויגיע למסקנה ולהבנה שכל דברי הספר הם אמת, הוא ימשיך להיות כמו כולם ממש.
והתכלית של הלימוד בספר, היא שהאדם יתבונן בהקדמות ובשכלים שיש בספר הזה, ושעל ידי זה האדם יצליח לאחר מכן להשיג באופן עצמאי את השגת האין סוף עצמו, שהיא נמצאת מעל השכל ובתוך עומק פנימיות השכל ובשורש השכל, של הספר הזה ושל המציאות כולה.
והספר הזה הוא רק מעין חבלים, שאיתם יכול האדם לטפס אל מחוץ למקום ואל מחוץ לזמן, ולהשקיף משם על האירועים כולם. כי כפי שכבר אמרנו, הטועה הולך בדרך, בלי לדעת להיכן היא מובילה אותו. ובמובן הזה, כולם טועים. וכולם הולכים בדרך, בלי לדעת להיכן היא מובילה.
כי כדי שהאדם יוכל לדעת להיכן הדרך מובילה, לשם כך עליו להסתכל על המציאות, מנקודת מבט חיצונית מחוץ למרחב המקום והזמן. כי כל דרך מובילה לדרך אחרת. וכל עולם וכל רגע מובילים לעולם ולרגע אחר נוסף. וכל זמן שהאדם לא מצליח לראות מה יש בסוף הזמן, ובקצה האחרון של הדרך, הוא לא באמת יודע האם דרכו טובה או לא.
והאדם לא יכול לראות את סוף הדרך שבה הוא הולך, משום שהמקום הוא אין סופי. וגם הדרך היא אין סופית. כי כל תוצאה סופית, היא גם הסיבה הראשונה של תהליך אין סופי חדש. וכדי שהאדם יראה את סוף הדרך שבה הוא הולך, לשם כך עליו לצאת מהמקום לגמרי, ולהסתכל משם על המקום כולו.
והדבר כמובן אינו אפשרי. כי איך יכול האדם לצאת מהמקום?! ולצאת מהמקום, פירושו לצאת מתפישה של הגדרות ושל נפרדות. כי הנפרדות היא המקום. כי המקום מאפשר את ההפרדה של הישויות השונות. וכאשר הכל אחד ממש, אין שום מקום כלל.
ולאן צריך האדם...
כי כדי שהאדם יהיה מאושר באמת, לשם כך עליו לשחרר את האחיזה שלו לגמרי, מכל הגדרה שהיא. ועל האדם לשחרר את עצמו אפילו מהגדרת ה"אני" שלו כישות נפרדת מהמציאות. והשחרור הזה צריך להיות בשלמות, גם ברמה השכלית וגם ברמה הרגשית. כי כדי שהאדם יחווה שחרור מוחלט באמת, מה"אני" שלו ומהישות שלו ברמה הרגשית, לשם כך על האדם להגיע לשחרור מוחלט ברמה השכלית.
ושחרור מוחלט ברמה השכלית, פירושו שהאדם תופס במחשבתו את הבלתי נתפס. שהאדם מצליח להכיל ולהגדיר בתוך מחשבתו, את הדבר שאין אפשרות להכיל ולהגדיר אותו. וכמובן שיש כאן פרדוקס ובעיה רצינית.
כי מצד מהות ה"אני" של האדם, אין שום הפרדה כלל בין ה"אני" של האדם, לבין שאר כל הדברים. ואם התודעה של האדם, הייתה מצליחה להכיל בתוכה את המהות של עצמה, על ידי זה הייתה מתבטלת אצל האדם חוויית העצמי שלו לגמרי. כי מצד המהות של התודעה, היא לא קיימת כישות נפרדת כלל.
ויש כאן פרדוקס בעייתי. והוא, כי מצד אחד כדי שהאדם ישתחרר לגמרי, מהישות הסופית שלו, לשם כך עליו להכיל בתוכו את המהות האין סופית של עצמו. אבל הדבר אינו אפשרי. משום שהאדם לא יכול מעצם קיומו להכיל דבר אין סופי. כי אם יכיל האדם בתוך התודעה שלו את מהותו, דהיינו, את מהות התודעה שלו, הרי שהתודעה עצמה תחדל מלהתקיים כישות שמודעת לעצמה (ותהיה קיימת בסוג קיום אחר).
ובכל זאת קיימת דרך עבור האדם, להכיל בתוכו את הדבר שנוגד את עצם תחושת ה"אני" שלו (כפי שכבר אבאר בהמשך). והנה, התפישה הזאת שבה האדם תופש את מהות ה"אני" שלו, דהיינו, את מהותה של המציאות עצמה, שהיא מפרקת לאדם את חוויית ה"אני" הנפרד שלו, התפישה הזאת ניתן להגדיר אותה, כתפישה מעל המחשבה.
ולמה מעל המחשבה? כי כדי שדבר יוכל להיכנס לתוך המחשבה של האדם, לשם כך צריך להגדיר אותו. והאדם לא מסוגל להכניס לתוך מחשבתו, דבר שהוא אינו מוגדר. וההגדרה של האדם את הדבר, היא זו שמאפשרת לאדם להכיל בתוך מחשבתו את הדבר.
וזה בעצם אומר, שהתכלית הסופית היא, שהאדם יכיל בתוך התודעה שלו, שכל שאין אפשרות להגדיר אותו. כי כל הגדרה שלו, הופכת אותו לסופי. ואם הוא סופי, אז הוא לא מחויב המציאות והוא לא המהות של המציאות.
ובסוף התהליך, על האדם להכיל בתוכו את מהות המציאות עצמה, שאותה לא ניתן להגדיר כלל, משום שהיא מחוץ לכל ההגדרות. כי כל ההגדרות, הן לבושים שונים של מהות המציאות. וזה בעצם אומר שהמכוון והתכלית, הם מחוץ להגדרות כלשהן.
והדרך של האדם להשיג במחשבתו את הבלתי מושג, דהיינו, את מה שנקרא השגת האין סוף, שהיא השגת עצמות ומהות המציאות, שהיא בעצם תפישת האדם את ה"אני" האמיתי שלו, הדרך לעשות זאת, היא על ידי הקדמות, שאותן השכל של האדם כן יכול לתפוש.
כי ההקדמות, הן מבואות ודרכים של שכלים שונים, שמובילים את השכל של האדם להתבונן, אל מה שיש מעבר ומעל ומתחת לתפישת השכל הרגילה שלו. כי השכל יכול לתפוש את כל המציאות כולה ללא כל הגבלה. אלא שבמשך היום, האדם משתמש בשכל נמוך (לא משתמש בשלמות בשכל שלו). ועל ידי זה האדם חווה את הנפרדות של המציאות, שקיימת רק ברמת הלבושים של המציאות.
והספר הזה, הוא כולו הקדמות. והכוונה היא, שהתכלית של הלימוד בספר, היא לא שהאדם יסכים עם כל מה שכתוב בספר, כי זאת לא התכלית כלל. ומי שילמד את הספר ויגיע למסקנה ולהבנה שכל דברי הספר הם אמת, הוא ימשיך להיות כמו כולם ממש.
והתכלית של הלימוד בספר, היא שהאדם יתבונן בהקדמות ובשכלים שיש בספר הזה, ושעל ידי זה האדם יצליח לאחר מכן להשיג באופן עצמאי את השגת האין סוף עצמו, שהיא נמצאת מעל השכל ובתוך עומק פנימיות השכל ובשורש השכל, של הספר הזה ושל המציאות כולה.
והספר הזה הוא רק מעין חבלים, שאיתם יכול האדם לטפס אל מחוץ למקום ואל מחוץ לזמן, ולהשקיף משם על האירועים כולם. כי כפי שכבר אמרנו, הטועה הולך בדרך, בלי לדעת להיכן היא מובילה אותו. ובמובן הזה, כולם טועים. וכולם הולכים בדרך, בלי לדעת להיכן היא מובילה.
כי כדי שהאדם יוכל לדעת להיכן הדרך מובילה, לשם כך עליו להסתכל על המציאות, מנקודת מבט חיצונית מחוץ למרחב המקום והזמן. כי כל דרך מובילה לדרך אחרת. וכל עולם וכל רגע מובילים לעולם ולרגע אחר נוסף. וכל זמן שהאדם לא מצליח לראות מה יש בסוף הזמן, ובקצה האחרון של הדרך, הוא לא באמת יודע האם דרכו טובה או לא.
והאדם לא יכול לראות את סוף הדרך שבה הוא הולך, משום שהמקום הוא אין סופי. וגם הדרך היא אין סופית. כי כל תוצאה סופית, היא גם הסיבה הראשונה של תהליך אין סופי חדש. וכדי שהאדם יראה את סוף הדרך שבה הוא הולך, לשם כך עליו לצאת מהמקום לגמרי, ולהסתכל משם על המקום כולו.
והדבר כמובן אינו אפשרי. כי איך יכול האדם לצאת מהמקום?! ולצאת מהמקום, פירושו לצאת מתפישה של הגדרות ושל נפרדות. כי הנפרדות היא המקום. כי המקום מאפשר את ההפרדה של הישויות השונות. וכאשר הכל אחד ממש, אין שום מקום כלל.
ולאן צריך האדם...
050-3331-331