במאמר הזה יתבארו הרבה נושאים וסודות עמוקים. ביניהם העניין של שורש "האני" של האדם ומהי מהותו? מהו שורש הרצון של האדם? מהי מהות הרצון של האדם? מהו הרצון הפנימי ביותר של האדם? מהם שני הצירים וטווחי הרגשות שקיימים במציאות? מהו ציר ההנאה האין סופי? איך להגיע לשורש של המציאות? איך לזהות שקרנים ומנהיגי שקר? ועוד נושאים נוספים.

ונתחיל מהעניין הבא, והוא כי מי שרוצה ליהנות מהחיים בהנאה אין סופית שמתחדשת בכל רגע מחדש, לשם כך עליו ליישר קו עם המציאות כפי שמייד נסביר את מהות העניין. ואם נתבונן נראה, כי טווח הרגשות של האדם נע בין הסבל לבין ההנאה, בין הטוב לבין הרע. ובקצה התחתון ביותר נמצא שיא הסבל ובקצה העליון ביותר נמצאת שיא ההנאה, שיא האושר, שיא השלמות וכולי.

וכל אדם בעולם בכל רגע ורגע נמצא על נקודה כלשהי בין שיא האושר לבין שיא הסבל. כי תחושת הטוב והרע של האדם, תלויות ברמת ההתאמה שיש בין הרצון האישי של האדם, לבין המצב של המציאות. וככל שהרצון האישי של האדם תואם ומתאים יותר למצב של המציאות, כך מצבו הרגשי של האדם טוב יותר.

וכל אדם בכל רגע ורגע, הוא גם רוצה דברים מסוימים במציאות כפי מה שהיא, אבל זו זמנית הוא גם רוצה לשנות דברים כלשהם במציאות. כי כל אדם בכל רגע, תמיד יש איזה כמה רצונות שיש לו שאותם הוא רוצה להשיג. וכל רצון שיש לאדם להשיג איזה דבר בחיים שלו וכיו"ב, הרי שזה בעצם ביטוי לכך שהאדם לא מקבל את המציאות כפי מה שהיא, אלא רוצה לשנות אותה.

כי אבן לדוגמה שאין לה שום רצון עצמי כלל, אצלה באמת אין הבדל בין שום דבר לשום דבר. ואם האדם היה רוצה את המציאות בשלמות כפי מה שהיא, הרי שלא היה צריך להישאר אצל האדם שום רצון עצמי כלשהו מכל סוג שהוא.

וכל העדפה שיש לאדם לגבי דבר כלשהו, אפילו ההעדפה של האדם להיות בריא במקום להיות חולה, או לחיות במקום למות וכיו"ב, או אפילו הרצון של האדם להרגיש טוב, או הרצון להיות קיים, כל דבר שהאדם מעדיף אותו יותר מאשר דבר אחר, הרי שהוא ביטוי לכך שהאדם עדיין לא רוצה את המציאות בשלמות כפי מה שהיא.

ובכל רגע ורגע יש לאדם רצונות שונים שבהם הוא כן רוצה את המציאות. ויש גם רצונות שונים שבהם האדם רוצה לשנות את המציאות, או רוצה שהמציאות תהיה דווקא בצורה כלשהי. שזה בעצם ביטוי לכך שהאדם עדיין לא מרוצה מהמציאות כפי מה שהיא. וככל שיש לאדם יותר רצון עצמי שונה מהמציאות, כך רע לו יותר, וככל שהרצון העצמי של האדם תואם יותר את המציאות, כך טוב יותר לאדם.

ונמצא אם כן, כי האדם כל הזמן נע בין רמת הסבל הגדולה ביותר לבין רמת האושר הגדולה ביותר.

וכאשר אנחנו מתבוננים על הציר הרגשי שיש בין שיא האושר לבין שיא הסבל, הרי שיש באמצע המון נקודות עם המון מינונים שונים של אושר ושל סבל בו זמנית בעוצמות רגשיות שונות. אבל במציאות שלנו יש גם ציר נוסף, והוא הציר שיש בין הטוב והרע לבין העולם שכולו טוב.

ונסביר: כפי שאמרנו שיש סבל ויש אושר ויש רע ויש טוב. וכל הרגשות בעולם נעים כל הזמן בין הטוב לבין הרע ברמת מינון וברמת עוצמה כלשהי. אבל כאשר מגיעים לקצה של האושר או גם לקצה של הסבל, מגלים שיש עוד ציר נוסף של הנאה, והוא ציר ההנאה האין סופי, שבו יש אך ורק טוב תמיד. ציר שבו אין שום רע כלל. ושבו יש אך ורק התקדמות בעוצמה של ההנאה ושל הטוב.

ולציר הזה מגיע האדם, בין אם הוא מגיע לקצה הסבל ובין אם הוא מגיע לקצה האושר. בכל אחד ואחד מהמקרים, בסוף הציר של הסבל ושל ההנאה, בסופו יש את ציר ההנאה והטוב האין סופי.

ובמאמר מוסגר, כאן יש שאלה קשה, והיא שלכאורה לא יכול להיות שקיים ציר שיש בו רק טוב, ושגם מצד שני רמת הטוב שלו עולה כל הזמן. כי אם נאמר שרמת הטוב עולה, הרי שמשמע שהטוב הקודם היה פחות טוב, דהיינו, רע. וא"כ היכן שיש התקדמות של טוב, הרי שבהכרח שיש שם גם רע.

והשאלה הזאת ידועה, וגם התשובה שלה כבר ביארתי במקום אחר. והתשובה בקצרה היא, שהדבר דומה לכוס של מים. שכוס המים יכולים להיות לה שני מצבים. מצב אחד שבו היא מלאה באופן חלקי ומצב שני שבו היא מלאה בשלמות.

וכאשר הכוס מלאה באופן חלקי, יש אין סוף אפשרויות ומצבים לרמה שבה הכוס מלאה. כי ניתן למלא את הכוס באין סוף רמות שונות. שזה בעצם מייצג את הציר שיש בין ההנאה הכי גדולה לבין הסבל הכי גדול. אבל יש גם את הכוס המלאה לגמרי. בין אם היא מלאה לגמרי בריקנותה ובין אם היא מלאה לגמרי בדבר כלשהו. אבל יש גם את שתי נקודות הקיצון, שבהן יש אחדות.

דהיינו, יש את אין סוף האפשרויות שבין כוס מלאה לבין כוס ריקה. ובנקודות הקיצון יש אחדות של כוס שהיא כולה מלאה או כולה ריקה. ואחרי שמגיעים לאחדות הזאת, עכשיו יש אין סוף גדלים של כוסות. כי כל כוס, יש כוס אחרת גדולה ממנה.

ואם ניקח שתי כוסות שונות בגודלן, ושתיהן יהיו מלאות עד סופן בשלמות, ונשאל: איזו כוס מלאה יותר? אז התשובה תהיה, ששתי הכוסות מלאות בשלמות ב 100% באותה המידה, ואף על פי כן כוס אחת תהיה עם רמת שלמות גדולה יותר מאשר הכוס השנייה.

והנמשל: הרצון של האדם הוא כמו כוס וכלי קיבול של אושר. ויש את הכוס המלאה והריקה במינונים שונים. שזה בעצם המצב של כל בני האדם בעולם. שבכל רגע ורגע הרצון של האדם מלא וחסר ברמת מינון כלשהי. אבל יש גם את נקודות הקיצון, שבהן יש השתוות של אחדות, כי בהן יש רק או אי שביעות רצון מלאה או שביעות רצון מלאה.

ואחרי הנקודות האלו, יש את הציר של ההנאה בלבד ללא כל סבל. כי אם האדם מגיע למצב שבו הוא לא רוצה את המציאות בכלל, דהיינו, המצב של הכוס הריקה, זה מתהפך אצלו לטובה. כי הסבל של האדם נובע רק מהפער שבין הרצון שלו לבין המציאות. וכאשר האדם מגיע לנקודה שבה הוא לא רוצה שום דבר בשלמות, ממילא הוא מתאחד עם האדם שרוצה את הכל בשלמות.

כי אם האדם באמת לא רוצה שום דבר בשלמות, הרי שממילא כבר אין שום הבדל אצלו בין שום דבר לשום דבר, וממילא הוא כן רוצה את הכל בשלמות. כי כדי שהאדם לא ירצה את המציאות, לשם כך הוא צריך כן לרצות איזה משהו אחר. אבל אם האדם לא רוצה שום דבר במציאות, ממילא הוא כבר לא יכול לא לרצות את המציאות כפי מה שהיא, כי אין לו שום דבר אחר שהוא יכול לרצות אותו במקום את המציאות כפי מה שהיא.

וכל זה ביארתי כבר במקומות אחרים, שבנקודת הרע הגדולה ביותר במציאות, שם הכל מתהפך לטובה. ואחרי שהאדם מגיע לנקודת הקצה של האושר או של הסבל, שם הכל מתהפך לטובה, ועכשיו האדם מתחיל להתקדם בסולם של העולם שכולו טוב. שבו האדם תמיד מרגיש טוב בשלמות. אלא שבכל פעם רמת השלמות הזאת עולה, על ידי זה שהרצון של האדם בכל רגע הופך להיות גדול יותר, ועל ידי זה האדם נהנה יותר מהמציאות בכל רגע חדש עד אין סוף.

ובין הציר של הטוב והרע לבין הציר של העולם שכולו טוב, יש נקודת מפגש. ונקודת המפגש הזו היא השתוות הרצון, שהיא המצב שבו האדם מיישר קו עם המציאות. ומי שרוצה להגיע להנאה אין סופית, עליו לעבור דרך הנקודה שבה הוא מיישר קו עם המציאות.

פירוש: כי מי שרוצה להגיע לנקודה שבה הוא תמיד ירגיש אך ורק טוב, ושבנוסף רמת ההנאה שלו מהמציאות רק תעלה כל הזמן, לשם כך עליו לעבור דרך נקודת החיבור שיש בין הציר שמעורב בו טוב ורע, לבין הציר שבו יש אך ורק טוב תמיד עד אין סוף.

ונקודת החיבור שיש בין הצירים האלו, היא נקודת ההשתוות, הנקודה שבה האדם מאפס את הרצון שלו ומשווה אותו למצב של המציאות בשלמות שאין שלמות אחריה. דהיינו, הנקודה שבה האדם משווה את הרצון העצמי שלו אל המציאות, נקודה שבה האדם חווה את ההעלמות של הרצון העצמי שלו, נקודה שבה האדם לא יכול להצביע על שום הבדל בין הרצון העצמי שלו לבין המציאות לגבי שום דבר בעולם.

והנקודה הזאת היא נקודת האפס, שנמצאת בין ציר המספרים החיובי עד אין סוף שהוא הציר של העולם שכולו טוב, לבין ציר המספרים השלילי, שבו יש טוב ורע, מצבי רוח משתנים בעוצמות שונות וכיו"ב. ונקודת האפס הזו פירושה, שהאדם מגיע לנקודה של רצון אין סופי. דהיינו, רצון ללא הגדרה, רצון שבו האדם גם מצד אחד רוצה את המציאות, אבל גם מצד שני הרצון של האדם לא מוגדר בשום צורה.

כי הגדרת הרצון של האדם, היא שורש הרע. כי הגדרת הרצון פירושו שהאדם מעדיף דבר אחד יותר מאשר דבר אחר. ופוטנציאל האפשרויות של המציאות שלנו בכל רגע ורגע, הוא אין סופי. וכאשר יש לאדם רצון מוגדר, על ידי זה הוא יוצר גבול בין הפוטנציאל של המציאות, לבין הישות של עצמו. כי הוא בעצם מתחבר לרצון אחד יותר מאשר לאפשרות אחרת.

ואיפוס הרצון, הוא גם שורש הרצון. כי בנקודת השורש של הרצון של האדם, אין שום הבדל בין שום רצון כלשהו לבין כל רצון אחר. ובנקודת שורש הרצון של האדם, האדם מבחינתו אין אצלו שום הזדהות רגשית עם שום רצון. ואח"כ הרצונות של האדם הופכים להיות יותר ויותר מוגדרים, שעל ידי זה האדם מבטא את רצונו בעולם.

אבל מצד נקודת שורש הרצון של האדם, בנקודת שורש הרצון של האדם, אין שום הגדרה כלל של טוב ורע. כי שם בנקודת ההתחלה של הרצון של האדם, שם הרצון לא מוגדר כלל. ושם אין אצל האדם הבדל בין טוב לרע, כי עוד אין שום רצון מוגדר כלל, ושם אין שום הגדרת רצון.

ולהגיע לאיפוס הרצון, פירושו שהאדם מגיע לנקודת השתוות בין הטוב לבין הרע. נקודה שבה אין אצל האדם שום הבדל בין שיא הטוב לבין שיא הרע. נקודה שבה האדם מגיע לשלמות האחדות בין הטוב לבין הרע, בשלמות כזו שאין שלמות אחריה ושלמות גדולה ממנה. כי כל זמן שיש אצל האדם הבדל כלשהו בין טוב לבין רע, הרי שהאדם עדיין לא הגיע לנקודת שורש הרצון שלו.

כי לכל הדברים שיש בעולם יש להם שורש, וגם לרצון של האדם יש שורש. וכל דבר בעולם הוא חלק מדבר אחר גדול יותר ממנו. וכל הרצונות של האדם, הם חלק מרצון אחר אין סופי, שבו יש את כל הרצונות בו זמנית בבת אחת, ללא הגדרה כלשהי.

כי כל רצון שיש לאדם, הוא בעצם ביטוי של פוטנציאל הרצון. ובנקודת הפוטנציאל של הרצון, שם נמצאים כל הרצונות האפשריים בבת אחת. ובנקודת שורש הרצון ששם כל הרצונות נמצאים בבת אחת, שם אין הבדל בין רצון כלשהו לבין רצון אחר. ושם הרצון הוא אין סופי. ושם אין שום הגדרת רצון או רצון בצמצום כלשהו.

כי הרצון של האדם שאיתו האדם חי בחיי היום יום, הוא רצון מצומצם מוגבל ומוגדר. כי כאשר האדם רוצה דבר כלשהו, באותו הרגע האדם לא רוצה את ההפך של אותו הדבר. כי האדם לא יכול גם לרצות בשלמות וגם לא לרצות בשלמות את אותו הדבר. וכל פעולה שאותה עושה האדם, היא בעצם רצון מוגדר ומוגבל.

כי כאשר כל הרצונות של האדם הם באותה עוצמת כוח, הרי שהאדם לא יכול לעשות שום פעולה כלל. כי כל הפעולות נובעות מכך שיש רצון אחד שהוא יותר חזק מאשר רצון אחר. שאז האדם עושה את הרצון הגדול יותר שלו. שזאת הבחירה החופשית, שבה האדם בוחר את הרצון החזק יותר שלו.

אבל בנקודת שורש הרצון, ששם נמצאים כל הרצונות בו זמנית, שם אין שום בחירה חופשית כלל. כי שם אי אפשר לבחור בין שום דבר לשום דבר, מאחר שכל הרצונות שם הם בעלי אותו כוח ממש. ושם בנקודת שורש הרצון, שם גם יש איזון אמיתי בין כל הרצונות.

כי בנקודת שורש הרצון, שם ורק שם יש את החיבור של ההפכים של כל הרצונות. כי בפוטנציאל של האדם הוא יכול גם לרצות וגם לא לרצות כל דבר ודבר שקיים במציאות. ובנקודת שורש הרצון, שם יש את כל סוגי הרצונות האפשריים בכל העוצמות השונות בו זמנית. ושם יש באותה הנקודה גם את הרצון של כל הדבר, וגם את אי הרצון של כל דבר.

וזה הסוד של איזון הרצון שיש לחכם האמיתי. כי כפי שכבר ביארתי, לחכם האמיתי יש איזון בין הרצונות שלו. כי הוא בכל רגע ורגע גם רוצה את הדבר וגם לא רוצה את הדבר בו זמנית. והאיזון הזה אפשרי על ידי שורש הרצון, ששם כל הרצונות מאוזנים בשלמות. וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקום אחר.

ובנקודת שורש הרצון, שם אין הבדל בין טוב לבין רע, כי שם הכל טוב תמיד. כי כדי שיהיה רע, לשם כך על האדם להגדיר את הרצון שלו. כי רצון מוגדר יכול ליצור רע או טוב מוגבל. אבל רצון בלתי מוגדר בשום צורה, הוא לא יכול ליצור שום רע כלל, אלא רק טוב אין סופי בלבד.

וכל מה שהוסבר כאן לגבי שורש הרצון, נכון גם לגבי שורש כל הרגשות, או השורש של כל המחשבות או שורש כל הידיעות או שורש השכל של האדם וכל כיו"ב. כי לכל דבר יש שורש, ובשורש הרגשות, שם ורק שם יש איזון בין כל הרגשות. כי שם כל הרגשות הם קיימים בבת אחת כישות אחת. ובשורש כל המחשבות, שם נמצאות כל המחשבות בבת אחת. ובשורש כל הידיעות, שם נמצאות כל הידיעות כידיעה אחת. ובשורש השכל, שם יש את כל צורות המחשבה האפשרויות, כדבר אחד.

ומי שרוצה לגלות את שורש הרגשות שלו, עליו לנסות להגיע לנקודה רגשית שבה הוא יצליח להרגיש את כל הרגשות האפשריים בבת אחת. ומי שרוצה לגלות את שורש המחשבות, עליו לנסות לחשוב על דבר אחד ומחשבה אחת, שתכלול בתוכה את כל המחשבות האפשריות בבת אחת, כולל את כל ההפכים כולם בבת אחת בתוך אותה המחשבה. ומי שרוצה לגלות את שורש הידיעות ולהבין את המהות של מה שהוא יודע, עליו לנסות לדעת דבר אחד שיכלול בתוכו את כל המידע שיש בעולם כולו.

וכאן נגלה עוד סוד גדול, והוא כי גם לשורש הרצון גם לו יש עוד שורש אחר. וגם לשורש המחשבות ששם נמצאות כל המחשבות שבעולם בבת אחת, גם לו יש שורש אחר גדול יותר ממנו. כי בין השורש של כל המחשבות לבין כל מחשבה ומחשבה יש הבדל מהותי, והוא ההבדל שבין הפוטנציאל של הדבר לבין הדבר עצמו. בין הכוח לבין הפועל.

כי שורש הרצון או שורש המחשבה וכיו"ב, הוא נבדל מהותית מכל מחשבה ומחשבה ומכל רצון ורצון. ויש שורש אחד גדול עוד יותר, שהוא מכיל בתוכו גם את שורש כל המחשבות כשורש לא מוגדר ולא מצומצם, וגם בו זמנית הוא מכיל בתוכו את כל המחשבות כולן כישויות נפרדות זו מזו.

וכפי שכבר ביארתי במקום אחר, שגם ל"אין" יש שורש. שהוא שורש שמכיל בתוכו את ה"יש" ואת ה"אין" בו זמנית כישות אחת. וכך גם לכל שורש יש תמיד שורש אחר גדול יותר, שמכיל גם את השורש של הדבר וגם את הדבר עצמו כישות אחת.

וכעקרון, גם לשורש הראשון גם לו יש שורש אחר גדול עוד יותר, כי יש אין סוף מעל אין סוף עד אין סוף. בדיוק כמו המשל של ציר הטוב האין סופי. ויש שלמות מעל שלמות עד אין סוף.

ועכשיו נגלה עוד סוד, והוא כי לשורש הרצון ולשורש המחשבות ולכל שאר השורשים בעולם, יש להם שורש אחד שמאחד את כולם כישות אחת. כי כפי שאמרנו לדוגמה לכל רצון יש שורש. ובשורש של כל הרצונות, שם נמצאים כל הרצונות כישות אחת וכרצון אחד. וכך גם לגבי כל הרגשות מחשבות וכיו"ב. ויש עוד שורש אחר, שבו המחשבה / רצון / רגש וכיו"ב, כולם ישות אחת ממש.

כי גם שורש הרצון גם הוא ביטוי של משהו אחר. וגם שורש המחשבות הוא עצמו ביטוי של משהו אחר. ויש שורש אחד, שכולל בתוכו את כל השורשים. דהיינו, ישות שבה אין שום הבדל בין רגש לבין רצון לבין ידיעה לבין מחשבה וכל כיו"ב. וגם אח"כ יש עוד שורשים פנימיים עוד יותר. אך בכל מקרה יש שורש אחד שמאחד תחתיו את כל הישויות וכולי.

ונחזור לעניין הקודם, והוא שמי שרוצה להגיע לציר ההנאה האין סופית, עליו לשם כך לעבור בנקודת האיפוס של כל הדברים, שהיא נקודת ההתחלה של כל הדברים. שהיא הנקודה שבה שום דבר לא מוגדר כלל בשום צורה, אפילו לא הגדרת ה"אני" והגדרת ה"עצמי" של האדם.