... הסבל, למה יש סבל? ידיעה היא סבל, איך נוצר סבל? מהו סבל? מהי מהות הסבל?
אושר או סבל, איך לא לסבול?
תמיד יש חיסרון, תכלית הידיעה שלא נדע, למה באמת יש סבל? מהם הגורמים לסבל? כיצד ידע גורם לסבל? ... מהחוויה הפיזית עצמה, אלא מהתודעה האנושית שמבינה ומשיגה מידע. אליעד מציין שהסיבה האמיתית לסבל היא הידיעה עצמה. הוא טוען שכל ידיעה כרוכה
בחיסרון, ולכן כל מי שיודע משהו חייב להרגיש סבל. מהו קשר בין ידיעה לסבל? אליעד מסביר כי כאשר אדם יודע משהו, לדוגמה על שולחן, הוא לא רק יודע מהו השולחן אלא גם את מה שאין בו. ההכרה במשהו ייחודי בעולם קשורה בהכרח בהבנת
חיסרון של מה שאין בו. כל ידיעה, לפי אליעד, יוצרת
חיסרון שמוביל לסבל. אם אתה יודע שמשהו קיים, אתה גם יודע על מה שהוא לא, וזה כרוך בסבל. ... דבר, ובכך יפסיק לסבול. זהו תהליך של פירוק הידע עד שאין לו משמעות או הגדרה - במקום שיידע על משהו, הוא יגיע לנקודה שבה הוא לא יודע כלום.
היכולת לשאול שאלות ולפחות להסכים על משהו לא ידוע היא הדרך להפסיק את הסבל. דוגמה לכך ... לדעת, תפסיק גם לסבול. הוא מדגיש שכל דבר בעולם, אם הוא קיים, הוא גם לא קיים, וזו סיבה נוספת לכך שתודעה המבוססת על ידיעה מובילה להרגשת
חסר. אם תשאול את עצמך שאלות כמו מהו שולחן? ותשאל את עצמך מהו כאב?, תגיע בסופו של דבר ... להיפטר ממנו בעזרת מדיטציה. יש תודעה, מה זה תודעה? משהו, והתודעה הזאת יודעת דברים, יש לה אינפורמציה בראש. מה שאני רוצה לחדד, שחוויית
החיסרון מחויבת מעצם הידיעה. עצם זה שאתה יודע משהו, זה מחייב שיהיה
חיסרון. אני מנסה להסביר את חוויית הסבל מנקודה כזאת שאתה תהיה חייב לסבול אלא אם כן תעשה את מה שאני אומר. יש הרבה שיטות, ואני רוצה להסביר איך בעיני תלוי הסבל, ואז זה מוביל לכך שאתה לא
יכול לפתור זאת בשום דרך, חוץ מהדרך שאני מסביר. אני טוען שהסבל תלוי בעצם הידיעה. עצם זה שאתה יודע משהו, למשל זה שולחן, לדעת פירושו לסבול. למעשה לדעת ולסבול זה אותה מילה. לדעת זה גם להיות
מאושר וגם לסבול. אם אתה יודע משהו אתה גם
מאושר וגם סובל, למה? כי כדי לדעת משהו אתה צריך להיות בחוויה של
חיסרון. כדי לדעת שמשהו קיים, אתה צריך לדעת שמשהו
חסר. ואם אתה יודע זאת, אתה
והחיסרון הם אחד. כשאתה יודע משהו, אתה כאילו מתחבר איתו, כשאתה יודע קיר, למעשה חווית את
החיסרון של הקיר. כול התירגולים מנסים לעשות הרבה דברים, אך הם לא מצליחים להפסיק את זרם המחשבות שלך. ואני טוען שאפילו אם תהיה הצופה או המתבונן אתה תמיד תחווה
חיסרון. להתבונן פירושו גם לסבול. כול דבר בעולם הוא גם ישנו וגם איננו. השולחן, הוא יש שולחן ואין את השאר. כל דבר בעולם הוא יש את מה שהוא, ואין את מה שהוא לא, ולכן אתה חווה את
החיסרון. שאלה: אז למעשה אתה מדבר על מצב שאין בו יש ואין. אליעד: נכון. עצם זה שאתה יודע ... אתה יודע משהו אז חייב שגם תיסבול. לדעת זה לא רק לסבול, כי אם אני יודע מה זה שולחן, אני יודע לא רק מה שאין, אני גם יודע מה שיש. ההפך של
חיסרון זה יתרון. אני יודע גם על
החיסרון וגם על היתרון. אני יודע על היתרון של השולחן, ואני יודע על
החיסרון של מה שהוא לא. שום שיטה
לא יכולה לגרום לך לא לדעת. איך עושים זאת? אני טוען באמצעות הבנה. הבנה של תהליכים. אם אתה לוקח את הדברים שאתה יודע ובודק אותם, הם בסוף נעלמים לך, בסוף אתה לא
יכול לדעת אותם. קח בעיה ותשאל, האם אני בטוח בזה? מה שיעלה - בטוח, לא בטוח, בטוח, לא בטוח, ... לא עומד לפתור לך את הבעיות של הגוף, אבל כאשר יש לך בעיה, האני שלך לא ידע את קיומה של הבעיה. אתה מגיע לכזאת תפיסה שאפילו את הבעיה אתה לא
יכול לדמיין. הפיתרון הוא שהכל תלוי בידיעה. אם אתה תדע מה המהות האמיתית, זה יגרום לך לא לדעת שום דבר, ואז אין שום שאלה. צריך ללכת בדבר אחד עד הסוף. אני חוזר, השורש האמיתי של הסבל, זה הידיעה. עצם זה שאתה יודע, זאת חוויית
חיסרון. לא משנה מה אתה יודע, באם יש לך או אין לך. הפיתרון, זה הבנה עמוקה עד הקצה האחרון. ...