אליעד כהן מסביר בהרצאה שלמרות שנהוג לחשוב שלכל שאלה יש תשובה חד - משמעית ומוגדרת, במציאות המצב מורכב יותר. הוא פותח ואומר שהסיבה לכך שהוא לעיתים לא עונה ישירות לשאלות היא לא סתם מקרית. כאשר אדם שואל שאלה, הוא לרוב מניח שהתשובה קיימת באופן נפרד מהשאלה עצמה, אבל בפועל, בנושאים העמוקים והבסיסיים, השאלה עצמה היא למעשה התשובה. לפי אליעד, בנושאים שורשיים כמו "מי ברא את העולם?", "מה הרצון הראשון?" וכדומה, השאלה והתשובה הן למעשה אותו דבר בדיוק, הן אינן נפרדות.
מדוע השאלה עצמה היא התשובה?
אליעד נותן דוגמה לשאלה כמו "איזה יום היום?". במקרה כזה, השאלה והתשובה מופרדות באופן ברור, כי יש יום מוגדר וברור שהתשובה תהיה נפרדת מהשאלה. אך לעומת זאת, בשאלות העמוקות יותר, כמו "מי ברא את העולם?" המצב שונה לחלוטין. כאשר שואלים שאלה כזו, צריך לבדוק היטב את ההנחות שמאחוריה. לדוגמה, השאלה "מי ברא את העולם?" מניחה מראש את קיומו של העולם, את קיומו של הזמן, ואת האפשרות שמשהו בכלל נברא. כשאדם מתחיל להתעמק במושגים האלה הוא יגלה שלמעשה הוא אינו מבין בכלל מה המשמעות של "ברא", או מה פירוש המושג "עולם" או אפילו "זמן". לכן, עצם העמקה בשאלה מבהירה שהשאלה עצמה מכילה את התשובה, שכן הבנת השאלה מובילה להבנת התשובה.
איך אפשר להוכיח דבר והיפוכו?
נקודה חשובה נוספת שאליעד מעלה בהרצאה היא הרעיון שהאדם יכול, באופן שכלי, להוכיח שני דברים סותרים זה לזה לחלוטין. לדוגמה, בשאלה "האם העולם נברא?" אפשר להגיע לשתי תשובות סותרות, שלכל אחת מהן ניתן למצוא אינסוף הוכחות. אפשר להוכיח שהעולם תמיד היה קיים, ומצד שני אפשר להוכיח שהעולם נברא. לכל אחת מהאפשרויות יש אינסוף טיעונים שכליים ולוגיים שיתמכו בה. המשמעות היא שבסופו של דבר, כל שאלה עמוקה מובילה לפרדוקס לוגי, שבו שני צדדים מנוגדים יכולים להיות נכונים באותה המידה.
מהו הפרדוקס הבסיסי בכל שאלה?
לפי אליעד, כל השאלות בעולם, אם מעמיקים בהן לעומק, מגיעות לפרדוקס שבו ניתן להוכיח את שני צידי המטבע. הוא מדגים זאת בנושא של קיום העולם: האדם יכול להוכיח שהעולם נברא ויכול להוכיח שהעולם לא נברא. ההוכחות אינן רק סתירות סתמיות, אלא תהליכים לוגיים שכל אחד מהם יכול להיתפס כאמת מוחלטת בזכות עצמו.
מה קורה כשהאדם מגיע לשורש השכל?
אליעד מסביר שכאשר אדם באמת מבין לעומק את המציאות, הוא מגיע להבנה שהכל אחד. כלומר, ברמה הגבוהה ביותר של השכל, אין כלל הבדל בין "יש סיבה" לבין "אין סיבה", בין "נברא" ל"לא נברא", בין "קיום" ל"חוסר קיום". האדם שמגיע להבנה הזאת כבר לא מחפש תשובות לשאלות, כי הוא רואה שהשאלות עצמן אינן קיימות במובן המהותי.
לדוגמה, אליעד מציג מצב שבו אדם שואל אותו "מה הסיבה שהעולם קיים?". אם אליעד היה עונה באופן פשוט: "יש סיבה ואין סיבה זה אותו הדבר", האדם לא היה מבין כלום. לכן אליעד אומר שצריך שהאדם ישאל את עצמו שאלות עמוקות יותר לגבי מהות ה"סיבה" וה"אין סיבה", שיחקור ויבין בעצמו את משמעות המושגים האלה, ואז יגיע לתובנה שהשאלה עצמה כבר מכילה בתוכה את התשובה. זאת משום שהתשובה האמיתית היא ההבנה שאין שום הבדל בין שני הקצוות של הפרדוקס.
איך מגיעים להבנה שאין הבדל בין סיבה לאין סיבה?
אליעד מדגיש שהדרך היחידה להביא אדם להבנה שהשאלה היא התשובה ושאפשר להוכיח דבר והיפוכו, היא על ידי התבוננות וחקירה עצמאית של המושגים עצמם. לדוגמה, אדם ששואל "למה אני רוצה את מה שאני רוצה?" צריך להתעמק בשאלה ולנסות להבין מה בכלל המשמעות של "רצון". כשהוא יעמיק בשאלה הזאת, הוא יראה בעצמו שהרצון הראשון או הסיבה הראשונה הן בעצם מושגים בלתי מוגדרים. ואז, ברגע שהוא באמת מבין את השאלה, הוא כבר מבין את התשובה. ההבנה השורשית מביאה אותו למקום שבו השאלות כבר לא קיימות.
מה המטרה הסופית של השאלות והתשובות?
הסיבה שאליעד מדגיש שוב ושוב שהשאלה עצמה היא התשובה, היא כדי להביא את האדם למצב שבו הוא כבר לא תלוי בתשובות חיצוניות. המטרה הסופית היא להגיע להבנה העמוקה ביותר, שאין הבדל בין האפשרויות השונות, ושהכל למעשה אחד. בנקודה הזאת, האדם משתחרר לגמרי מהצורך לקבל תשובות ומבין שהמציאות כולה היא שלמות אחת, ואין הבדל אמיתי בין האפשרויות השונות שהוא חשב שקיימות.
- מה הסיבה לקיום העולם?
- האם לכל שאלה יש תשובה?
- איך אפשר להוכיח דבר והיפוכו?
- מהי השאלה האמיתית?
- האם העולם נברא או תמיד היה קיים?
- איך להבין שהכל אחד?
- איך להפסיק לחפש תשובות?