כפי שכבר ביארתי, גהינום וגן עדן, הם ביטוי לעוצמת הטוב, שאותה מרגיש האדם ביחס למציאות. כאשר האדם מרגיש טוב, הרי שהוא מרגיש גן עדן וכאשר האדם מרגיש רע אז הוא מרגיש גהינום. במאמר הזה נבאר מדוע בתחתית ובקצה הנמוך ביותר של הגהנום נמצא פתח לגן עדן, ומדוע בסופו של דבר הכל מתהפך לטובה בוודאות.
מי שיתבונן בעניין יראה, כי כל הרע שבעולם שורשו בחוסר הבנה. רע קיים כאשר רצונו של האדם לא תואם את המציאות. כאשר האדם רוצה שהמציאות תהיה אחרת ממה שהיא, הרי שזה יוצר אצלו תחושה של רע. ולכן, אילו היה מבין האדם את ההיגיון של המציאות, הרי שהוא היה רוצה את המציאות כפי מה שהיא וממילא הוא לא היה מרגיש רע.
ואם האדם כן מבין את המציאות ועדיין לא מרוצה ממנה, הרי שזה משום, שהוא לא מבין את הסיבה הטובה, שבגללה המציאות היא כפי מה שהיא. ואם האדם כן מבין את הסיבה הטובה של המציאות, ועדיין חושב שיש אפשרות אחרת שיהיה טוב יותר, הרי שההבנה שלו את המציאות היא רק באופן חלקי. והרי שהוא לא מבין מספיק טוב את הטוב של המציאות כפי מה שהיא.
וכל הרע שהאדם מרגיש, שורשו בכך שהאדם לא מבין את המציאות. כאשר קורה לאדם משהו נגד רצונו, והוא לא מבין למה לא קרה אחרת כפי מה שהוא רוצה, וכאשר האדם מרגיש שהוא היה יכול לעשות את המציאות טוב יותר, כי הוא יותר חכם מהמציאות וכולי, הרי שזה גורם לאדם להרגיש רע.
והגהנום, הוא ביטוי לתחושה של האדם, כאשר קיימים פערים בין רצונו של האדם לבין המציאות. וככל שהפערים האלו יותר גדולים, כך האש של הגהנום יותר ויותר חזקה. ותחתית הגהנום היא ביטוי למצב שבו האדם לא מסכים על שום דבר עם המציאות, שזה המצב הקיצון של להרגיש רע. מצב שבו אין שום הסכמה על שום דבר בין האדם לבין המציאות, שזו כמובן התחתית של הגהנום.
יחד עם זאת, בתחתית הגהנום נמצא גן עדן ובסוף הכל חייב להתהפך לטובה בהכרח.
והעניין הוא, כי האדם מטבעו כל הזמן מנסה להבין את המציאות. ובפרט כאשר רע לאדם, שאז הוא עוד יותר מנסה להבין את המציאות, כדי לנסות להתחבר למציאות ולהרגיש טוב. וכאשר האדם מגיע להבנה של המציאות, על ידי זה הוא מרגיש טוב. וככל שרמת ההבנה של האדם את המציאות גדולה יותר, כך האדם מרגיש טוב יותר.
וכאשר האדם מנסה להבין את המציאות, לפעמים הוא מגיע למקומות, שבהם הוא מרגיש שהוא עוד יותר לא מבין את המציאות.
הדבר דומה לאדם רגיל, שינסה להבין את השכל של האדם החכם או הטיפש ביותר בעולם. הניסיון להבין ולהתחבר לצורת המחשבה של האדם החכם / טיפש ביותר בעולם, עלולה להביא את האדם לתחושה, שבה הוא מרגיש חוסר הבנה מוחלט שלו, את האדם החכם / טיפש ביותר בעולם. וזה בגלל גודל הפער שיש בין צורת המחשבה של האדם, לבין צורת המחשבה של האדם החכם / טיפש ביותר בעולם.
ולפעמים, כאשר האדם מנסה להבין דברים מאוד פנימיים במציאות, הוא נתקל בדברים שהם מאוד קשים להבנה. וככל שהאדם יותר מנסה להבין אותם, כך הוא מרגיש עוד יותר שהוא לא מבין אותם, מה שגורם לאדם להרגיש עוד יותר רע.
והסיבה שבגללה האדם מתקשה להבין את הדברים הקשים שיש במציאות, היא לא בגלל שהם באמת קשים להבנה, אלא בגלל שצריך לפעמים צורת חשיבה קצת שונה כדי להבין אותם. המציאות בסופו של דבר קיימת ועובדת באופן פשוט ומופלא להפליא. ובהחלט אפשרי להבין אותה. אלא שלשם כך צריך לפעמים לשנות קצת את צורת המחשבה המקובלת, ועל ידי זה אפשר להבין כל דבר קשה שיש במציאות.
והתהליך הזה שבו האדם מנסה להבין את המציאות, יש לו סוף בהכרח. ובסופו בהכרח הכל מתהפך לטובה. כי כאשר האדם מנסה להבין ולהבין את המציאות, בסופו של התהליך יכולות לקרות אחת משתי אפשרויות. אפשרות אחת היא, שהאדם אכן יבין את הכל ואז ממילא הוא הגיע אל השלום המיוחל עם המציאות. אפשרות השנייה היא, שבסופו של התהליך האדם לא יבין את המציאות בכלל, וגם אז יגיע השלום המיוחל.
ונסביר: אם נתבונן נראה, כי הסיבה שבגללה האדם מרגיש רע, היא לא רק בגלל שהוא לא מבין את המציאות, אלא היא דווקא גם בגלל שהוא כן מבין את המציאות. מדוע?
תשובה: רע יכול להיווצר רק על ידי זה שהאדם רוצה אחרת מאשר מה שקורה. וככל שהאדם חכם יותר, כך יש לו דעה יותר עצמאית ביחס למציאות, וכך יש לו רצון יותר עצמאי. וממילא ככל שהאדם חכם יותר, כך קיימת אפשרות גדולה יותר להתנגשות, בין הרצון שלו לבין המצב של המציאות.
אם האדם לא היה מבין את המציאות בכלל, דהיינו, אם היה האדם מרגיש שהוא לא מבין שום דבר, ממילא הוא לא היה שיפוטי לגבי המציאות, וממילא היה מקבל את הכל באהבה...
מי שיתבונן בעניין יראה, כי כל הרע שבעולם שורשו בחוסר הבנה. רע קיים כאשר רצונו של האדם לא תואם את המציאות. כאשר האדם רוצה שהמציאות תהיה אחרת ממה שהיא, הרי שזה יוצר אצלו תחושה של רע. ולכן, אילו היה מבין האדם את ההיגיון של המציאות, הרי שהוא היה רוצה את המציאות כפי מה שהיא וממילא הוא לא היה מרגיש רע.
ואם האדם כן מבין את המציאות ועדיין לא מרוצה ממנה, הרי שזה משום, שהוא לא מבין את הסיבה הטובה, שבגללה המציאות היא כפי מה שהיא. ואם האדם כן מבין את הסיבה הטובה של המציאות, ועדיין חושב שיש אפשרות אחרת שיהיה טוב יותר, הרי שההבנה שלו את המציאות היא רק באופן חלקי. והרי שהוא לא מבין מספיק טוב את הטוב של המציאות כפי מה שהיא.
וכל הרע שהאדם מרגיש, שורשו בכך שהאדם לא מבין את המציאות. כאשר קורה לאדם משהו נגד רצונו, והוא לא מבין למה לא קרה אחרת כפי מה שהוא רוצה, וכאשר האדם מרגיש שהוא היה יכול לעשות את המציאות טוב יותר, כי הוא יותר חכם מהמציאות וכולי, הרי שזה גורם לאדם להרגיש רע.
והגהנום, הוא ביטוי לתחושה של האדם, כאשר קיימים פערים בין רצונו של האדם לבין המציאות. וככל שהפערים האלו יותר גדולים, כך האש של הגהנום יותר ויותר חזקה. ותחתית הגהנום היא ביטוי למצב שבו האדם לא מסכים על שום דבר עם המציאות, שזה המצב הקיצון של להרגיש רע. מצב שבו אין שום הסכמה על שום דבר בין האדם לבין המציאות, שזו כמובן התחתית של הגהנום.
יחד עם זאת, בתחתית הגהנום נמצא גן עדן ובסוף הכל חייב להתהפך לטובה בהכרח.
והעניין הוא, כי האדם מטבעו כל הזמן מנסה להבין את המציאות. ובפרט כאשר רע לאדם, שאז הוא עוד יותר מנסה להבין את המציאות, כדי לנסות להתחבר למציאות ולהרגיש טוב. וכאשר האדם מגיע להבנה של המציאות, על ידי זה הוא מרגיש טוב. וככל שרמת ההבנה של האדם את המציאות גדולה יותר, כך האדם מרגיש טוב יותר.
וכאשר האדם מנסה להבין את המציאות, לפעמים הוא מגיע למקומות, שבהם הוא מרגיש שהוא עוד יותר לא מבין את המציאות.
הדבר דומה לאדם רגיל, שינסה להבין את השכל של האדם החכם או הטיפש ביותר בעולם. הניסיון להבין ולהתחבר לצורת המחשבה של האדם החכם / טיפש ביותר בעולם, עלולה להביא את האדם לתחושה, שבה הוא מרגיש חוסר הבנה מוחלט שלו, את האדם החכם / טיפש ביותר בעולם. וזה בגלל גודל הפער שיש בין צורת המחשבה של האדם, לבין צורת המחשבה של האדם החכם / טיפש ביותר בעולם.
ולפעמים, כאשר האדם מנסה להבין דברים מאוד פנימיים במציאות, הוא נתקל בדברים שהם מאוד קשים להבנה. וככל שהאדם יותר מנסה להבין אותם, כך הוא מרגיש עוד יותר שהוא לא מבין אותם, מה שגורם לאדם להרגיש עוד יותר רע.
והסיבה שבגללה האדם מתקשה להבין את הדברים הקשים שיש במציאות, היא לא בגלל שהם באמת קשים להבנה, אלא בגלל שצריך לפעמים צורת חשיבה קצת שונה כדי להבין אותם. המציאות בסופו של דבר קיימת ועובדת באופן פשוט ומופלא להפליא. ובהחלט אפשרי להבין אותה. אלא שלשם כך צריך לפעמים לשנות קצת את צורת המחשבה המקובלת, ועל ידי זה אפשר להבין כל דבר קשה שיש במציאות.
והתהליך הזה שבו האדם מנסה להבין את המציאות, יש לו סוף בהכרח. ובסופו בהכרח הכל מתהפך לטובה. כי כאשר האדם מנסה להבין ולהבין את המציאות, בסופו של התהליך יכולות לקרות אחת משתי אפשרויות. אפשרות אחת היא, שהאדם אכן יבין את הכל ואז ממילא הוא הגיע אל השלום המיוחל עם המציאות. אפשרות השנייה היא, שבסופו של התהליך האדם לא יבין את המציאות בכלל, וגם אז יגיע השלום המיוחל.
ונסביר: אם נתבונן נראה, כי הסיבה שבגללה האדם מרגיש רע, היא לא רק בגלל שהוא לא מבין את המציאות, אלא היא דווקא גם בגלל שהוא כן מבין את המציאות. מדוע?
תשובה: רע יכול להיווצר רק על ידי זה שהאדם רוצה אחרת מאשר מה שקורה. וככל שהאדם חכם יותר, כך יש לו דעה יותר עצמאית ביחס למציאות, וכך יש לו רצון יותר עצמאי. וממילא ככל שהאדם חכם יותר, כך קיימת אפשרות גדולה יותר להתנגשות, בין הרצון שלו לבין המצב של המציאות.
אם האדם לא היה מבין את המציאות בכלל, דהיינו, אם היה האדם מרגיש שהוא לא מבין שום דבר, ממילא הוא לא היה שיפוטי לגבי המציאות, וממילא היה מקבל את הכל באהבה...
050-3331-331