ענווה אמיתית וגאווה אמיתית, הן אותו הדבר. ונסביר: גאווה אמיתית היא, כאשר האדם מרגיש שהוא מושלם ושהוא כ"כ טוב, עד שאין דבר אחר שטוב יותר ממנו. אבל גאווה אמיתית כזו, היא טובה, והיא אפשרית רק כאשר יש לאדם ענווה אמיתית. וענווה אמיתית היא, כאשר האדם מרגיש שהכל מושלם, ושהכל מושלם בצורה כזו, שהוא לא יותר טוב משום דבר אחר, ושהכל כ"כ מושלם, עד ששום דבר לא יותר טוב מאשר דבר אחר.

כי, בנקודת האמת, אין גאווה או ענווה. והאמת היא אמת, בין אם היא נראית כגאווה ובין אם היא נראית כענווה. והאמת היא שהכל טוב באותה המידה. ומצד המציאות ומצד התמונה המלאה, הכל זה חלקים שונים שלה, והכל טוב באותה המידה.

והדרך היחידה להגיע לענווה אמיתית, היא רק כאשר האדם מבין את האמת, שהוא אחד עם הכל, וממילא הוא לא טוב יותר או פחות מאף אחד אחר. וכאשר יש לאדם את הענווה הזאת, הרי שזאת גם הגאווה הכי גדולה, כי אז האדם מרגיש שהוא מושלם, כי הכל מושלם. וזאת גאווה וענווה טובה.

וכל זמן שהאדם חושב שהוא טוב יותר ממישהו אחר, זאת גאווה. וכל זמן שהאדם חושב שהוא טוב פחות ממישהו אחר, גם זאת גאווה. משום שאם יש מישהו אחר שהוא יותר טוב ממנו, הרי שיש לאדם סוג של גאווה, שהוא טוב יותר ממישהו אחר כלשהו.

וגם אם האדם חושב שהוא הכי גרוע בעולם ושכולם יותר טובים ממנו, גם זאת גאווה. משום שעצם זה שהוא חושב שיש אפשרות שהוא יהיה טוב יותר, הרי שהמשמעות היא שיש אפשרות שהוא יהיה גרוע יותר. וממילא יש לאדם טיפונת של גאווה, שהוא לא יותר גרוע ממה שהוא.

וגם אם האדם חושב שאין אפשרות שמישהו אחר או שהוא עצמו יהיה גרוע יותר ממה שהוא, גם זאת גאווה. משום שאם האדם חושב שיש אפשרות להיות טוב יותר, הרי שבהכרח שקיימת אפשרות להיות גרוע יותר. וא"כ זאת גאווה. ובכל מקרה, גם להיות גרוע, גם זה משהו. וגם זאת גאווה.

והשלמות של כל הדברים, היא האמת. וכאשר נצמדים אל האמת, לא צריך להסתבך עם...