מה הקשר בין לא להגדיר הגדרות לבין לחזור למצב שלפני הבריאה?

כאשר אליעד כהן מדבר על לא להגדיר הגדרות, הוא למעשה מתכוון לכך שהדרך לחזור לנקודת ההתחלה, לזמן שקדם לבריאת העולם והמפץ הגדול, היא על ידי הימנעות מהגדרות. אליעד מסביר כי לפני הבריאה, לפני המפץ הגדול, כל המציאות הייתה בלתי מוגדרת לחלוטין. לא היה זמן ולא היה מקום מוגדר. כל המקומות שהיום נראים שונים ומרוחקים היו למעשה בנקודה אחת. כדי להבין זאת טוב יותר, הוא מציע דימוי פשוט:

אם לוקחים את כל הזמנים, את כל האירועים, את כל המצבים האפשריים ומחברים אותם יחד, מתקבלת תמונה אחת יחידה, בלתי נפרדת. המהות של אותה נקודה לפני הבריאה הייתה בדיוק זו: חוסר מוחלט בהגדרה או בצמצום. לא היו הבחנות בין "פה" ל"שם" או בין "עכשיו" ל"אחר כך". הכל היה מרוכז במקום ובזמן אחד. רק לאחר הבריאה או המפץ הגדול, התחיל תהליך של הפרדה. תמונה אחת זו, שמכילה את כל האפשרויות יחד, החלה להתפרד לתמונות רבות ושונות, וכך נוצרה המציאות המוגדרת שאנו חיים בה כיום.

מדוע הגדרה יוצרת מציאות נפרדת?

אליעד כהן מסביר שהגדרה היא תהליך של הפרדה. בכל פעם שאדם מגדיר משהו, הוא בעצם יוצר הפרדה: "את זה אני רוצה ואת זה אני לא רוצה". הגדרות גורמות לאדם לראות דברים כנפרדים זה מזה, וההפרדה הזו יוצרת למעשה את המציאות שבה אנו חיים. העולם כפי שאנו מכירים אותו, העולם המוגדר, מורכב מהבחנות והפרדות כאלה. אם ניקח לדוגמה את מושג הזמן - הזמן מוגדר בכך שיש "לפני" ויש "אחרי", יש "עכשיו" ויש "אחר כך". כל אחת מההגדרות האלה היא בעצם הפרדה. לפני המפץ הגדול לא הייתה אפשרות להבחין בזמן, ולכן לא הייתה מציאות מוגדרת ונפרדת.

איך לחזור למצב הראשוני שלפני הבריאה?

לדברי אליעד כהן, החזרה לנקודה הראשונית - זו שהייתה לפני הבריאה ולפני המפץ הגדול - מתרחשת על ידי ויתור על ההגדרות. כשהאדם מפסיק להגדיר, הוא מפסיק להפריד בין דבר לדבר. במצב של חוסר הגדרה מוחלט, הכל חוזר להיות אחד. במצב זה אין זמן ואין מרחב, אין העדפות ואין התנגדויות, הכל נמצא באותה נקודה אחת, בדיוק כמו שהיה לפני שהמציאות המוגדרת נוצרה.

כיצד מתבטא התהליך של בריאת העולם דרך דימוי של תמונות?

אליעד כהן מציע דימוי נוסף כדי להמחיש את התהליך של בריאת העולם: אם ניקח את כל המצבים האפשריים של המציאות, את כל האירועים וכל התמונות האפשריות, ונערום אותן זו על גבי זו, נקבל למעשה תמונה אחת מאוחדת. לפני הבריאה, כך הוא אומר, כל המצבים האפשריים של היקום היו מאוחדים בנקודה אחת, בתמונה אחת יחידה. הבריאה היא בעצם תהליך הפוך של הפרדה. במקום שתהיה תמונה אחת שמכילה הכל, התמונות התחילו להתפרד ולהיווצר כמציאויות נפרדות. כך נוצרו ההגדרות, ההפרדות והבחירות השונות של בני האדם.

מה המשמעות של "עמדת הכוח" ביחס להגדרות?

המשמעות של "עמדת הכוח", לפי אליעד כהן, היא המצב שבו האדם נמצא לפני שהוא מגדיר דבר מסוים. ברגע שהאדם מתחיל להגדיר, הוא מאבד את אותה עמדת כוח. כאשר האדם בוחר או מעדיף משהו אחד על פני דבר אחר, הוא למעשה מצמצם את עצמו ומאבד את המצב ההתחלתי של האחדות. כדי לחזור לעמדת הכוח האמיתית, צריך פשוט להפסיק להגדיר ולהפסיק להעדיף. רק אז אפשר לשוב לאותה נקודה שבה הכל מאוחד.

למה אסור להגדיר לפי אליעד כהן?

אליעד כהן מדגיש שאסור להגדיר מכיוון שההגדרה עצמה יוצרת מציאות מוגבלת. ההגדרה יוצרת מציאות של ניגודים והפרדות. מי שרוצה להגיע להבנה עמוקה יותר של המציאות, חייב לוותר על ההגדרות. על ידי ויתור זה, האדם משתחרר מהצמצום וההפרדה וחוזר לנקודה של האחדות המוחלטת. ההימנעות מהגדרה היא הדרך היחידה לחזור למצב שלפני הבריאה.