למה המצב במדינה נראה כפי שהוא נראה?

אליעד כהן מתחיל את דבריו בשאלה, למה בעצם המדינה שלנו נראית כמו שהיא נראית. הוא מסביר שהנושא אינו באמת המדינה, אלא האדם עצמו והמציאות שהוא חי בה. לפי אליעד, מה שקורה במדינה הוא השתקפות של מה שקורה בתודעה של האנשים עצמם. הוא נותן דוגמה שהתרחשה לאחרונה בנושא הפנסיה לנשים: בעוד שבמדינה אחרת התושבים יצאו להפגין ברחובות נגד העלאת גיל הפרישה לנשים, בישראל אנשים התלוננו אך לא פעלו בצורה ממשית כדי ליצור שינוי אמיתי.

אליעד טוען שהמדינה היא למעשה שיקוף של האדם הפרטי - "אדם עולם קטן". הוא מדגיש כי הבעיות במדינה הן אותן הבעיות שקיימות באדם הפרטי. כשאדם שואל את עצמו, "למה החיים שלי תקועים?" התשובה זהה לתשובה לשאלה "למה המדינה תקועה?". הוא מדגיש כי אנשים פשוט לא מוכנים ללכת עם האמת שלהם עד הסוף.

מה הסיבה שהמדינה מלאה בשחיתות פוליטית?

אליעד אומר בצורה ברורה שהסיבה העיקרית שהמדינה נראית כפי שהיא נראית היא בגלל השקר העצמי שבו אנשים חיים. אנשים מקטרים ומתלוננים, אבל בפועל לא עושים דבר כדי לשנות את המצב. הוא מביא דוגמה על עיתונאים ואנשי תקשורת שמתלוננים, אך כשמציעים להם להתמודד בעצמם לפוליטיקה כדי לשנות את המצב, הם מסרבים. כך הם מגלים שגם הם חיים בשקר, כי אילו המצב באמת היה מפריע להם עד הסוף, הם היו פועלים כדי לשנות אותו בפועל.

מדוע אנשים לא פועלים לשינוי המצב?

אליעד מסביר שהסיבה המרכזית לכך שאנשים לא פועלים לשינוי היא כי הם מפחדים. הם חיים בפחד מול אלו שמתעללים בהם, ולכן הם לא פועלים. הוא נותן דוגמה מפורטת מאוד של החרדים במדינה, אשר לא רק משתלטים על משאבים, אלא גם עושים מניפולציות רגשיות ופועלים בשיטת "הפוזק הנגזל" - הם תוקפים ובמקביל מציגים את עצמם כקורבנות. אליעד מסביר שזה קורה משום שאנשים חילוניים הסכימו להתפשר כבר מההתחלה, וברגע שהתפשרו מעט, החרדים לקחו עוד ועוד.

מהי התוצאה של פשרה על העקרונות שלך?

אליעד מחדד נקודה חשובה ביותר לגבי הפשרה. הוא מדגיש שכאשר אדם מתפשר על דבר קטן, הוא עלול למצוא את עצמו מוותר יותר ויותר, עד שהוא מאבד שליטה על המצב. הוא מדגים זאת בנושא המורשת היהודית: לדבריו, ברגע שאנשים הסכימו להתפשר קצת ולתת משאבים ציבוריים קטנים למורשת היהודית, הם איבדו שליטה והחרדים החלו להשתלט על תקציבים ומשאבים גדולים הרבה יותר.

אליעד משווה את המצב הזה גם לסכסוך עם הפלסטינים: הוא טוען שלא משנה אם המעשה הנכון הוא לתת מדינה לפלסטינים או לא, אלא שאם אדם מחליט משהו, עליו ללכת איתו עד הסוף ולא להתפשר חלקית.

מה הקשר בין המקרה של גלעד שליט לבין השינוי החברתי?

אליעד נותן דוגמה מפורטת מאוד בנושא גלעד שליט כדי להמחיש את הטענה שלו: לדבריו, אף אחד לא באמת רוצה לשחרר את גלעד שליט בצורה מוחלטת. אפילו הוריו, אשר מאוד רוצים אותו בבית, לא מוכנים לעשות הכל. אילו הדבר היחיד שהוריו היו רוצים היה להחזיר את בנם הביתה, הם היו פועלים אחרת לחלוטין, והבן שלהם היה כבר בבית. הוא מסביר שרק כאשר הרצון שלך הוא מוחלט ומוחשי ואין לך שום רצון אחר, אתה יכול להשיג את המטרה שלך. אם יש לך רצונות נוספים, אתה בהכרח לא פועל במקסימום האפשרי כדי להשיג את מה שאתה טוען שאתה רוצה.

מה אפשר ללמוד מהמציאות על האושר הפנימי של האדם?

אליעד מסביר שהמציאות החיצונית (כמו שחיתות פוליטית או סוגיית גלעד שליט) היא רק משל עבור האדם הפרטי. לדבריו, אדם צריך להבין את המציאות לעומק - מה התכלית של חייו ומה המטרה של כל דבר שהוא עושה. אם אדם באמת היה מבין את התכלית של החיים, הוא לא היה סובל יותר. אדם שסובל ומרגיש ריקנות עושה זאת משום שהוא אינו הולך עד הסוף עם ההבנה שלו.

אליעד מדגיש שאם אדם באמת היה רוצה להיות מאושר, הדבר היחיד שהוא היה רוצה זה להבין את המציאות. הוא מספר דוגמה מרבי נחמן, שם אחד התלמידים אמר שהוא רוצה להגיע לארץ ישראל אך מחכה להזדמנות נוחה, ורבי נחמן ענה לו שאם הוא באמת היה רוצה, הוא היה פשוט הולך ברגל. זו מטאפורה לכך שאם אדם באמת רוצה להיות שלם ומאושר, הוא חייב ללכת עד הסוף עם הרצון שלו, ללא פשרות.

איך להיות מאושר וליצור שינוי אמיתי במציאות שלך?

לסיכום דבריו, אליעד מדגיש שוב כי הדרך היחידה להיות מאושר וליצור שינוי אמיתי היא להיות אמיתי עם עצמך. על האדם להיות ישר ולבדוק כל הזמן את האמת הפנימית שלו: למה הוא עושה את מה שהוא עושה, ומה הוא באמת רוצה. הוא טוען שאם האדם יהיה אמיתי עם עצמו, הוא יגיע להבנה שהמציאות מושלמת בדיוק כמו שהיא.

אליעד מסיים באמירה שהמקום שנקרא "גן עדן" הוא המקום שבו האדם אמיתי עם עצמו באופן מוחלט. הוא מוסיף שרק אדם שהוא איש אמת יכול להיכנס ל"גן עדן", וזה אפשרי רק אם האדם באמת רוצה להגיע לשם.