האם משבר הקורונה הוא עונש מאלוהים?

אליעד כהן פותח ואומר שיש משהו מהותי שצריך לחשוב עליו בנוגע למשבר הקורונה. לדעתו, כל הסבל, המשבר הכלכלי, חוסר הוודאות והכאוס שמתחולל במדינה בעקבות הגל השני של הקורונה, הוא למעשה עונש מאלוהים. הוא מתייחס באופן ישיר לאלו שמתלוננים על ההתנהלות הכושלת של הממשלה בתקופת הקורונה ואומר שכל זה הוא בעצם תוצאה ישירה של הבחירות שהאנשים עצמם עשו בבחירות האחרונות. לטענתו, לכל אדם שסובל מגיע העונש שהוא חווה, והוא נותן הסבר מפורט ומפורש לגבי זה.

האם הצבעת לביבי או לגנץ?

אליעד כהן מבהיר שאם אדם הצביע בבחירות האחרונות לביבי נתניהו, מגיע לו לסבול ממשבר הקורונה. הוא מציין זאת בבירור ובאופן חד, אפילו באמירות קיצוניות כמו "הצבעת לביבי - תחנק". הוא מסביר שההצבעה לביבי משמעה תמיכה בניהול הכושל לטענתו של משבר הקורונה, ולכן מי שתמך בו צריך לשאת בתוצאות.

באותה מידה, אליעד אומר שגם מי שהצביע לבני גנץ הוא גרוע באותה מידה, וגם לו מגיע עונש, כי לדעתו, גנץ אינו מנהיג טוב יותר מביבי. הוא מחדד שלשני המנהיגים יש יכולות ניהול גרועות באותה מידה, ולכן מי שבחר בהם אחראי לאותה התוצאה הרעה של המשבר.

מה לגבי מי שהצביע למפלגה אחרת?

אליעד כהן לא פוטר מאחריות גם את אלה שהצביעו למפלגה אחרת מלבד נתניהו או גנץ. לדעתו, גם אלה שמאמינים שהמועמד שלהם היה מנהל את המשבר טוב יותר, צריכים להיענש במידה מסוימת. אמנם העונש שלהם קטן יותר, כי הם ניסו לבחור אחרת, אך עדיין יש להם חלק מסוים באחריות למשבר. הסיבה שהוא נותן לכך היא שהם לא נלחמו מספיק כדי שאנשים נוספים יצביעו כמוהם. לדבריו, הם נשארו אדישים ולא הפעילו מספיק לחץ או השפעה כדי לשנות את המציאות.

האם לא להצביע זו גם בעיה?

אליעד ממשיך ומסביר שגם מי שלא הצביע כלל, מגיע לו לסבול מהמשבר. לדעתו, אי - השתתפות בבחירות היא גרועה לא פחות מבחירה לא טובה, כי מי שלא הצביע נתן לאחרים לבחור במקומו, ולכן הוא אשם באותה המידה על התוצאה.

איך קשורה ההצבעה בבחירות לסבל מהקורונה?

אליעד כהן נותן דגש לכך שכל המשבר והסבל מהקורונה הוא למעשה תוצר ישיר של הבחירות הדמוקרטיות. לטענתו, האנשים שמתלוננים על המשבר, הסבל הכלכלי, העסקים הסגורים, ועל כך שצריך לחבוש מסכות בכל מקום, צריכים להפנים שהם עצמם האחראים לכך. הוא מתאר מצב שבו האזרח הפשוט נחנק ממשבר כלכלי ובריאותי, בעוד מנהיגיו ממשיכים לקבל משכורת קבועה, ואף מכנה באופן אירוני את המסכות שהציבור מחויב ללבוש כ"מסכת כלבים". כך הוא מציג בצורה קיצונית את ההבדל בין המנהיגים לציבור: המנהיגים לא באמת סובלים, בעוד הציבור סובל קשות.

מה ניתן ללמוד מזה לקראת הבחירות הבאות?

אליעד כהן מסיים בהמלצה ברורה: הוא אומר שבבחירות הבאות, אנשים חייבים לזכור היטב את מה שקרה בתקופת הקורונה ולהחליף את ההצבעה שלהם. לדעתו, אנשים צריכים לחשוב טוב למי להצביע, ולא לחזור על הטעות שהובילה למשבר. הוא קורא לאנשים להיות יותר מעורבים ואחראים, ומדגיש שכל מה שקורה הוא תוצאה של הבחירות שכל אחד ואחד עושה. לדעתו, אנשים חייבים לקחת אחריות ולבחור אחרת בפעם הבאה כדי לא להגיע למצב כזה שוב.

הוא מסכם בכך שבפעם הבאה, אסור להצביע לאותם האנשים שבחרו בהם בפעם הקודמת, ועליהם לקחת אחריות מלאה לתוצאות של הבחירות שהם עושים. הוא קורא לאנשים לחשוב יותר, לשנות את הבחירות שלהם, ולהיות מעורבים כדי למנוע את המשך הסבל והכישלונות בעתיד.