אליעד: מה זו בדידות? בדידות = לבד = בודד = בדיד = אחד.

מי הכי בודד? - אלוהים. אין לו עם מי לדבר, אף אחד לא מבין אותו, אין עוד כמוהו, הוא לא רואה אף אחד חוץ ממנו. מצד שני, גם לא רע לו מזה שהוא בודד.

בדידות היא ביטוי של "אני לא מסתדר עם מה שקורה לידי", זהו שורש הבדידות. בדידות - ההיפך שלו הוא חיבור או הרמוניה. כל רגע שהאדם קיים, הוא נמצא באינטרקציה עם המציאות. לפעמים המציאות תואמת את מה שהוא רוצה ולפעמים לא. ככל שהמציאות לא תואמת את מה שהאדם רוצה, כך הוא מרגיש יותר בודד. למה הוא מרגיש בודד? כי הוא מרגיש שהוא מבודד מהמציאות והיא עושה כרצונה, והוא לעומתה, רוצה דברים אחרים. כלומר, בדידות נמדדת לפי כמות הדברים שאתה מרגיש שהמציאות לא כרצונך. לדוגמה - אם תקום בבוקר ותמצא את עצמך במדבר, וטוב לך שם, אזי אתה לא בודד. אבל, אם אתה מוצא את עצמך בבית מלון, ומלא אנשים מסביבך ולא טוב לך שם, אזי אתה בודד. זאת אומרת, בדידות היא אינה פונקציה של כמה אנשים אתה רואה מסביבך, אלא, פונקציה של עד כמה אתה מרגיש מבודד מהסיטואציה. מה מבודד אותך מהסיטואציה? הרצון שלך, הקונפליקט שלך מול המצב הנתון. לדוגמה - יש בנאדם שחולה במחלה סופנית והוא יכול להרגיש בודד, ויש כזה שגם חולה במחלה סופנית, אבל לא מרגיש בודד.

יש את נקודת המבט הראשונה שבה הכל אחד - זה 100% בדידות, אבל גם 100% חיבור. למה? כי אם יש רק דבר אחד, ניתן לומר שהוא הכי בודד, אבל גם ניתן לומר שהוא הכי שלם! כי אין לו ריחוק משום דבר. כדי שתהיה בדידות - צריך שיהיו לפחות 2 דברים, ושאחד יהיה רחוק מהשני. והרי, אם יש רק ישות אחת קיימת, אזי לא יכולה להיות בדידות. אתה יכול לומר עליה שהיא בודדה אבל מצד שני, היא לא בודדה משום דבר, כי אין שום דבר שהיא מבודדת ממנו, ולכן אלוהים זה שיא הבדידות ושיא השלמות, כלומר, שני ההפכים בו זמנית. ברגע שקיימת יותר מישות אחת, מחויב המציאות שתמיד תרגיש גם בודד. למה? כי עצם זה שאתה אומר "זה אני" ו - "זה לא אני" - זאת בדידות. הבדידות מחייה את הקיום שלך. בזכות הבדידות אתה קיים, כי אם היית חווה הרמוניה מלאה וחיבור לכל הדברים, אז לא היית מרגיש שאתה קיים. כל הרצונות שלך גם נובעים מבדידות, כי אתה אומר - "אני רוצה את זה ולא את זה" - אז אתה מרגיש בדידות (דחייה) ממה שאתה לא רוצה. אתה מרגיש ריחוק ממה שאתה לא רוצה, וחיבור למה שאתה כן רוצה. לו יצוייר שלא הייתה שום בדידות, אז אתה לא היית יכול לרצות שום דבר, כי אין אפשרות לרצות משהו כשאתה מחובר לכל הדברים...

ברגע שיש ישות אחת - זה 100% בדידות ו - 100% חיבור (מה זה בעצם אומר?), וברגע שיש יותר מישות אחת, אתה תמיד חייב להיות בודד וגם מחובר, כי אם אתה תהיה רק בודד ב 100%, אז אתה לא קיים כי אין לך יחסיות למשהו, ואם אתה מחובר ב 100% אז גם אתה לא קיים. לכן בסופו של דבר, לא משנה איך נסובב את הגלגל, אתה תמיד תהיה מחובר וגם בודד. אין בנאדם שרק טוב לו עם עצמו, כי בעיקרון לא יכול להיות לך רק טוב עם עצמך כי אתה בודד ביחס לעצמך. מה הכוונה? הכוונה היא לכל הדברים הרעים שאתה רואה בעצמך - אתה מרגיש בודד ביחס אליהם, אתה לא רוצה אותם בעצמך. אתה תופש את עצמך בצורה כלשהי, רואה בעצמך יתרונות וחסרונות (אתה לא יכול לראות בעצמך רק יתרונות כי אין בך רק יתרונות), יש לך שיפוטיות, ולכן תמיד תמצא בך גם חסרונות ועל כן תמיד תרגיש בודד מעצמך, תמיד תרגיש גם מנוכר מעצמך (מהחסרונות שבך). מהיבט מסוים, אתה גם לא יכול לראות רק חסרונות, ולכן אתה תמיד תראה גם יתרונות, ולכן אתה לא יכול להרגיש 100% בדידות מעצמך או 100% שנאה עצמית כלפי עצמך, כי יש בך תמיד גם יתרונות. זה הכל עניין של מינונים של המשחק. באופן עקרוני וכללי, ככל שיש יותר דברים בחיים שאתה נמצא איתם בקונפליקט, כך חוויית הבדידות מתעצמת. ככל שאתה פחות מרוצה מדברים, ככה אתה חווה יותר בדידות, כי אתה בעצם מרגיש דחוי מהמציאות. כשאתה דוחה (לא רוצה) דברים ממך אז אתה מרגיש בודד, וכשאתה רוצה דברים אז אתה מרגיש מחובר....