כי לאדם נדמה לו שהשכל האנושי הוא מאוד חכם. למרות שמצד האמת השכל האנושי של האדם, הוא לא יותר חכם מאשר טיפש. והשכל האנושי טיפש בדיוק ולפחות כמו שהוא חכם. והשכל האנושי, יש יותר דברים שהוא לא מבין מאשר מבין. ולבסס אמת אבסולוטית כלשהי, על שכל רעוע כמו של האדם, זה כמו לנסות לבנות בניין באוויר ללא יסודות.
כי כל השכל כולו מוגבל, ואי אפשר לבנות עליו שום דבר. ובשכל האנושי אי אפשר להגיע לשום וודאות. כי כל דבר בעולם, תמיד אפשר לשאול, אולי ההפך המוחלט הוא הנכון. ואין שום דרך לוגית להוכיח, שלא ההפך הוא הנכון. כי כל הוכחה לוגית, מבוססת על טיעון כלשהו והנחת יסוד כלשהי. ותמיד אפשר לשאול, אולי ההפך הוא הנכון?!
ואין שום מוצא לוגי ושכלי, מהשאלה של "אולי ההפך הוא הנכון". כי על כל טיעון וכל הוכחה וכל הנחת יסוד, תמיד אפשר לשאול אולי ההפך הוא הנכון. ואין לשכל האנושי שום דרך להתמודד עם זה. ולמרות שברמה המעשית האדם חי ע"פ השכל שלו וטוב שכך, דהיינו, כך אמור להיות שהאדם יחיה ויתנהל ע"פ השכל המצומצם שלו, אך מכאן ועד להוכיח אמיתות כלשהן בצורה שכלית, עם שימוש בשכל כ"כ חלש, זאת ממש בדיחה.
כי השכל האנושי הוא חלש. מאוד חלש. והשכל האנושי לא יכול לדוגמה לחשוב על אין סוף. כי השכל האנושי לא יכול לדוגמה לדמיין את המספר הגדול ביותר, או את המקום הרחוק ביותר וכיו"ב. כי לכל מספר יש מספר אחר גדול יותר ולכל מקום יש מקום אחר רחוק יותר וכיו"ב.
והשכל האנושי הוא חלש מאוד, והאדם לא יכול לחשוב שתי מחשבות שסותרות זו את זו בבת אחת. כי האדם לא יכול בבת אחת לדמיין לדוגמה שיש דבר כלשהו, ובאותו הרגע גם לחשוב שאין את אותו הדבר. כי זה דבר והיפוכו. והשכל הוא חלש מאוד, והוא מוגבל ביכולות שלו. ולכן, לבנות עליו אמיתות, זאת כמובן טעות רצינית.
וכאשר האדם מגיע אל האמת, אז הוא מרגיש בנוח תמיד עם כל הדעות של כל האנשים שיש בעולם. כי כאשר הוא שומע דעה כלשהי, הוא תמיד מבין כיצד כולם מסכימים עם נקודת האמת שלו. כי כאשר חכם אמיתי אומר איזה דבר, הוא עצמו יודע שגם ההפך של מה שהוא אומר, גם הוא נכון.
כי האמת היא גדולה מאוד, והיא מחברת את כל ההפכים גם מבחינה רעיונית. כי האמת היא החיבור של כל הדעות כולן כדעה אחת וכשכל אחד. והיא השורש של כל הדעות שיש בעולם. וכאשר חכם אמיתי אומר איזה דבר ואומר דעה כלשהי ונוקט בעמדה כלשהי, הוא תמיד יודע שגם ההפך של מה שהוא אומר, גם הוא נכון באותה המידה. ולכן הוא תמיד מרגיש בנוח עם כל דעה ששונה מהדעה שאותה הוא אמר, משום שהוא יודע את האמת, שכולם צודקים כל הזמן מנקודת המבט של האמת האמיתית של המציאות.
וכאשר האדם מחפש את האמת ורוצה לדעת את האמת, אז שואלים אותו (המציאות שואלת אותו) למה ומה הסיבה שבגללה הוא רוצה לדעת את האמת? ואם יש לאדם תשובה כלשהי וסיבה מדוע הוא רוצה לדעת את האמת, אז הוא לא ראוי עדיין לדעת את האמת.
כי כדי לדעת את האמת, לשם כך צריך לרצות לדעת אותה באמת. וכל זמן שיש לאדם עוד רצון כלשהו מלבד הרצון לדעת את האמת, הרי שהוא עוד לא ראוי לדעת את האמת. וכאשר יש לאדם סיבה מדוע הוא רוצה לדעת את האמת, אז זה אומר שיש בעיניו דבר שיותר חשוב מאשר ידיעת האמת. כי הסיבה של הרצון לדעת את האמת, היא תכלית ידיעת האמת, וממילא היא חשובה אצל האדם יותר מאשר הרצון לדעת את האמת.
כי כל זמן שהאדם רוצה לדעת את האמת כדי להשיג לעצמו טובה כלשהי, הרי שהאמת עדיין לא מספיק חשובה לאדם. או במילים אחרות, האדם עדיין לא באמת רוצה לדעת את האמת. כי כאשר שואלים את האדם מדוע הוא רוצה לדעת את האמת, התשובה היחידה שצריכה להיות היא "כדי לדעת את האמת". דהיינו, שהרצון של האדם לדעת את האמת, צריך להיות כדי לדעת את האמת ולא למען כל סיבה אחרת.
וכאשר האדם רוצה לדעת את האמת כדי לדעת את האמת ולא מכל סיבה אחרת כלשהי, אז ורק אז האדם יודע את האמת. והחיבור הזה של הסיבה לתוצאה, הוא החיבור החזק ביותר שיש בעולם, שבו התוצאה היא גם הסיבה. או במילים אחרות, הדבר הוא הסיבה של עצמו. וכאשר התוצאה היא גם הסיבה, אז זו אמת.
ואיך יגיע האדם לרצון כ"כ חזק לדעת את האמת, עד שהוא לא ירצה שום דבר מלבד את האמת? תשובה: על ידי זה שהאדם מרגיל את עצמו לחפש את האמת שיש בכל דבר. ועל ידי זה שהאדם מרגיל את עצמו ללכת אחרי האמת, על ידי זה הוא גורם גם לאמת ללכת אחריו. עד שבסופו של דבר האדם מגיע לרצון אמיתי לדעת את האמת, כדי לדעת את האמת, ואז האדם מבין את האמת.
ומי שרוצה להגיע אל האמת, עליו לנסות בראש ובראשונה להיות אמיתי עם עצמו לגבי הרגשות שלו. כי האדם כל הזמן חי בהדחקה רגשית. והאדם מדחיק כל הזמן המון רגשות שונים והמון מחשבות שונות. ועל האדם להיות אמיתי עם עצמו, ולהיות מודע לתחושה האמיתית שלו לגבי המציאות.
ועל האדם לא לפחד ולא לחשוש לדעת את האמת, גם אם נדמה לאדם שידיעת האמת היא מיותרת. כי לפעמים יש לאדם כל מיני רגשות והוא מפחד לבטא אותם, מאחר שהוא לא יודע איך זה ישפיע עליו, או שהוא חושב שאין בכך תועלת. ומי שרוצה את האמת האמיתית, עליו לא לחשוש מהאמת. והאמת היא ערך בפני עצמו. ולדעת את האמת ולבטא את האמת, זה עצמו חשוב, גם בלי שהאדם מבין איזו תועלת זה מביא לו.
כי כפי שאמרנו, האדם צריך לרצות לדעת את האמת, כדי לדעת את האמת ולא בגלל שום סיבה אחרת. כי אם האדם רוצה לדעת את האמת בגללה סיבה כלשהי, מלבד בגלל רצון אמיתי לדעת את האמת, הרי שהאדם לא מספיק רוצה לדעת את האמת, והוא לא ידע את האמת.
ולכן, על האדם לנסות לברר תמיד מהי האמת, גם בלי קשר לאם זה יביא לו תועלת כלשהי. כי ידיעת האמת, היא עצמה התועלת. ומצד האמת, ידיעת האמת היא עצמה התועלת הגדולה ביותר שהאדם יכול להשיג אי פעם. אבל את זה האדם מבין אחרי שהוא כבר מבין את האמת ורואה את התמונה המלאה וכולי.
אבל עד שזה קורה, על האדם לחפש את האמת בכל דבר, למען חיפוש האמת בכל דבר. ז"א על האדם לברר לעצמו תמיד מה באמת הוא מרגיש, ומה באמת הוא רוצה, ומה באמת הוא חושב, גם אם הוא לא רואה בכך שום תועלת מיידית. כי התועלת שבכך היא, שהאדם מרגיל את עצמו להתחבר אל האמת למען האמת. ולברר את האמת, כדי לקבל שכל להבין את המציאות באמת.
ויש בזה עוד עניין, והוא כי עדיף לחיות בספק מאשר לחיות בשקר. כי לפעמים יש לאדם ספקות לגבי הדרך שלו. ולחיות בספקות זה לא כיף. ואז האדם משקר את עצמו ואומר לעצמו שדרך החשיבה שלו היא נכונה, למרות שהוא יודע שאין לו וודאות מוחלטת לגביה. ואז בעצם האדם בוחר לחיות בשקר, במקום לחפש את האמת.
וכדי שהאדם ימצא את האמת, לשם כך הוא צריך ליצור כלי לידיעת האמת. והכלי הוא השאלה. כי שאלה יוצרת תשובה. וידיעת...
כי כל השכל כולו מוגבל, ואי אפשר לבנות עליו שום דבר. ובשכל האנושי אי אפשר להגיע לשום וודאות. כי כל דבר בעולם, תמיד אפשר לשאול, אולי ההפך המוחלט הוא הנכון. ואין שום דרך לוגית להוכיח, שלא ההפך הוא הנכון. כי כל הוכחה לוגית, מבוססת על טיעון כלשהו והנחת יסוד כלשהי. ותמיד אפשר לשאול, אולי ההפך הוא הנכון?!
ואין שום מוצא לוגי ושכלי, מהשאלה של "אולי ההפך הוא הנכון". כי על כל טיעון וכל הוכחה וכל הנחת יסוד, תמיד אפשר לשאול אולי ההפך הוא הנכון. ואין לשכל האנושי שום דרך להתמודד עם זה. ולמרות שברמה המעשית האדם חי ע"פ השכל שלו וטוב שכך, דהיינו, כך אמור להיות שהאדם יחיה ויתנהל ע"פ השכל המצומצם שלו, אך מכאן ועד להוכיח אמיתות כלשהן בצורה שכלית, עם שימוש בשכל כ"כ חלש, זאת ממש בדיחה.
כי השכל האנושי הוא חלש. מאוד חלש. והשכל האנושי לא יכול לדוגמה לחשוב על אין סוף. כי השכל האנושי לא יכול לדוגמה לדמיין את המספר הגדול ביותר, או את המקום הרחוק ביותר וכיו"ב. כי לכל מספר יש מספר אחר גדול יותר ולכל מקום יש מקום אחר רחוק יותר וכיו"ב.
והשכל האנושי הוא חלש מאוד, והאדם לא יכול לחשוב שתי מחשבות שסותרות זו את זו בבת אחת. כי האדם לא יכול בבת אחת לדמיין לדוגמה שיש דבר כלשהו, ובאותו הרגע גם לחשוב שאין את אותו הדבר. כי זה דבר והיפוכו. והשכל הוא חלש מאוד, והוא מוגבל ביכולות שלו. ולכן, לבנות עליו אמיתות, זאת כמובן טעות רצינית.
וכאשר האדם מגיע אל האמת, אז הוא מרגיש בנוח תמיד עם כל הדעות של כל האנשים שיש בעולם. כי כאשר הוא שומע דעה כלשהי, הוא תמיד מבין כיצד כולם מסכימים עם נקודת האמת שלו. כי כאשר חכם אמיתי אומר איזה דבר, הוא עצמו יודע שגם ההפך של מה שהוא אומר, גם הוא נכון.
כי האמת היא גדולה מאוד, והיא מחברת את כל ההפכים גם מבחינה רעיונית. כי האמת היא החיבור של כל הדעות כולן כדעה אחת וכשכל אחד. והיא השורש של כל הדעות שיש בעולם. וכאשר חכם אמיתי אומר איזה דבר ואומר דעה כלשהי ונוקט בעמדה כלשהי, הוא תמיד יודע שגם ההפך של מה שהוא אומר, גם הוא נכון באותה המידה. ולכן הוא תמיד מרגיש בנוח עם כל דעה ששונה מהדעה שאותה הוא אמר, משום שהוא יודע את האמת, שכולם צודקים כל הזמן מנקודת המבט של האמת האמיתית של המציאות.
וכאשר האדם מחפש את האמת ורוצה לדעת את האמת, אז שואלים אותו (המציאות שואלת אותו) למה ומה הסיבה שבגללה הוא רוצה לדעת את האמת? ואם יש לאדם תשובה כלשהי וסיבה מדוע הוא רוצה לדעת את האמת, אז הוא לא ראוי עדיין לדעת את האמת.
כי כדי לדעת את האמת, לשם כך צריך לרצות לדעת אותה באמת. וכל זמן שיש לאדם עוד רצון כלשהו מלבד הרצון לדעת את האמת, הרי שהוא עוד לא ראוי לדעת את האמת. וכאשר יש לאדם סיבה מדוע הוא רוצה לדעת את האמת, אז זה אומר שיש בעיניו דבר שיותר חשוב מאשר ידיעת האמת. כי הסיבה של הרצון לדעת את האמת, היא תכלית ידיעת האמת, וממילא היא חשובה אצל האדם יותר מאשר הרצון לדעת את האמת.
כי כל זמן שהאדם רוצה לדעת את האמת כדי להשיג לעצמו טובה כלשהי, הרי שהאמת עדיין לא מספיק חשובה לאדם. או במילים אחרות, האדם עדיין לא באמת רוצה לדעת את האמת. כי כאשר שואלים את האדם מדוע הוא רוצה לדעת את האמת, התשובה היחידה שצריכה להיות היא "כדי לדעת את האמת". דהיינו, שהרצון של האדם לדעת את האמת, צריך להיות כדי לדעת את האמת ולא למען כל סיבה אחרת.
וכאשר האדם רוצה לדעת את האמת כדי לדעת את האמת ולא מכל סיבה אחרת כלשהי, אז ורק אז האדם יודע את האמת. והחיבור הזה של הסיבה לתוצאה, הוא החיבור החזק ביותר שיש בעולם, שבו התוצאה היא גם הסיבה. או במילים אחרות, הדבר הוא הסיבה של עצמו. וכאשר התוצאה היא גם הסיבה, אז זו אמת.
ואיך יגיע האדם לרצון כ"כ חזק לדעת את האמת, עד שהוא לא ירצה שום דבר מלבד את האמת? תשובה: על ידי זה שהאדם מרגיל את עצמו לחפש את האמת שיש בכל דבר. ועל ידי זה שהאדם מרגיל את עצמו ללכת אחרי האמת, על ידי זה הוא גורם גם לאמת ללכת אחריו. עד שבסופו של דבר האדם מגיע לרצון אמיתי לדעת את האמת, כדי לדעת את האמת, ואז האדם מבין את האמת.
ומי שרוצה להגיע אל האמת, עליו לנסות בראש ובראשונה להיות אמיתי עם עצמו לגבי הרגשות שלו. כי האדם כל הזמן חי בהדחקה רגשית. והאדם מדחיק כל הזמן המון רגשות שונים והמון מחשבות שונות. ועל האדם להיות אמיתי עם עצמו, ולהיות מודע לתחושה האמיתית שלו לגבי המציאות.
ועל האדם לא לפחד ולא לחשוש לדעת את האמת, גם אם נדמה לאדם שידיעת האמת היא מיותרת. כי לפעמים יש לאדם כל מיני רגשות והוא מפחד לבטא אותם, מאחר שהוא לא יודע איך זה ישפיע עליו, או שהוא חושב שאין בכך תועלת. ומי שרוצה את האמת האמיתית, עליו לא לחשוש מהאמת. והאמת היא ערך בפני עצמו. ולדעת את האמת ולבטא את האמת, זה עצמו חשוב, גם בלי שהאדם מבין איזו תועלת זה מביא לו.
כי כפי שאמרנו, האדם צריך לרצות לדעת את האמת, כדי לדעת את האמת ולא בגלל שום סיבה אחרת. כי אם האדם רוצה לדעת את האמת בגללה סיבה כלשהי, מלבד בגלל רצון אמיתי לדעת את האמת, הרי שהאדם לא מספיק רוצה לדעת את האמת, והוא לא ידע את האמת.
ולכן, על האדם לנסות לברר תמיד מהי האמת, גם בלי קשר לאם זה יביא לו תועלת כלשהי. כי ידיעת האמת, היא עצמה התועלת. ומצד האמת, ידיעת האמת היא עצמה התועלת הגדולה ביותר שהאדם יכול להשיג אי פעם. אבל את זה האדם מבין אחרי שהוא כבר מבין את האמת ורואה את התמונה המלאה וכולי.
אבל עד שזה קורה, על האדם לחפש את האמת בכל דבר, למען חיפוש האמת בכל דבר. ז"א על האדם לברר לעצמו תמיד מה באמת הוא מרגיש, ומה באמת הוא רוצה, ומה באמת הוא חושב, גם אם הוא לא רואה בכך שום תועלת מיידית. כי התועלת שבכך היא, שהאדם מרגיל את עצמו להתחבר אל האמת למען האמת. ולברר את האמת, כדי לקבל שכל להבין את המציאות באמת.
ויש בזה עוד עניין, והוא כי עדיף לחיות בספק מאשר לחיות בשקר. כי לפעמים יש לאדם ספקות לגבי הדרך שלו. ולחיות בספקות זה לא כיף. ואז האדם משקר את עצמו ואומר לעצמו שדרך החשיבה שלו היא נכונה, למרות שהוא יודע שאין לו וודאות מוחלטת לגביה. ואז בעצם האדם בוחר לחיות בשקר, במקום לחפש את האמת.
וכדי שהאדם ימצא את האמת, לשם כך הוא צריך ליצור כלי לידיעת האמת. והכלי הוא השאלה. כי שאלה יוצרת תשובה. וידיעת...
050-3331-331