איך בנויה שיטת השכנוע של בנימין נתניהו?

שיטת השכנוע של בנימין נתניהו בנויה על עיקרון מרכזי - העברת האחריות ממנו למישהו אחר. אליעד כהן מסביר שהטכניקה הזו מבוססת על מניפולציה לוגית ורגשית שמטרתה לנתב את הכעס או התסכול של הציבור כלפי גורם אחר, ובכך להסיר את האשמה מראש הממשלה.

כאשר מתרחש אירוע שלילי, לדוגמה פיגוע, אנשים פונים לראש הממשלה בשאלה: "למה היה פיגוע?". מבחינה פורמאלית, הם בעצם מתלוננים על כך שהמדינה לא מנעה את האירוע, ולכן באופן טבעי הפניה נעשית אל ראש הממשלה שאחראי על ניהול המדינה והביטחון שלה. כאן נכנסת המניפולציה לפעולה. נתניהו לוקח את המהות של הטענה (התסכול והכעס מהאירוע) ומפרק אותה לשני מרכיבים: המהות והצורה. הוא מזהה שהמהות של הכעס היא האירוע עצמו, אבל הצורה שבה הכעס מתבטא היא האשמה כלפיו, ואז הוא מעביר את אותה מהות - הכעס - לצורה אחרת של אשם אחר, למשל אבו מאזן, החמאס, איראן, התקשורת או השמאל.

כיצד משתמש נתניהו בהזדהות רגשית לצורך מניפולציה?

אליעד מדגיש שחלק מהטכניקה של נתניהו היא גילוי אמפתיה כלפי הציבור. לאחר שהציבור מביע כעס או פחד בעקבות אירוע שלילי, נתניהו מזדהה איתם רגשית, ומביע צער על הסיטואציה הקשה. לכאורה, ההזדהות הזו נותנת לאנשים תחושה שנתניהו מבין אותם ושותף לרגשות שלהם. לדוגמה, אם אנשים חוששים להסתובב ברחוב אחרי פיגוע, נתניהו יגיד כמה זה נורא ומפחיד להסתובב ברחובות. אולם מיד לאחר מכן הוא מפנה את האשמה למישהו אחר. למרות שנתניהו מביע הזדהות ואמפתיה, בפועל הוא אינו לוקח אחריות על האירוע עצמו ואינו מציע פתרון אמיתי לסיטואציה.

אליעד נותן דוגמה למצב שבו אדם שודד מישהו ברכב, וכשהקורבן שואל "למה אתה שודד אותי?", השודד עונה: "נכון, אתה צודק, זה באמת נורא ואיום." בעצם השודד מזדהה עם הקורבן, אך לא מפסיק את השוד, כך שההזדהות הופכת לחלק מהמניפולציה, כי היא מרגיעה זמנית את הקורבן ולא נותנת פתרון אמיתי.

מה ההבדל בין המהות לצורה בשיטת השכנוע?

אליעד משתמש בדימוי "לא העכבר אשם, אלא החור אשם" כדי להדגים את שיטת השכנוע. המשמעות היא, שנתניהו מסיט את הדיון מהאחריות הישירה שלו (כראש ממשלה) למישהו אחר (למשל: "הטרוריסטים הם האשמים, לא אני"). נתניהו מתייחס לכעס של הציבור כאל מהות מופשטת, שאותה ניתן "להלביש" על צורה אחרת של אשמה, ובכך לגרום לציבור להפנות את הכעס למקום אחר.

הבעיה בשיטה זו, כפי שמסביר אליעד, היא שציבור בוחר בראש ממשלה בדיוק בשביל למנוע את הבעיות האלה, ואם ראש הממשלה לא מצליח למנוע את האירועים או לנהל את המערכת כך שתמנע אותם, אז אין סיבה שהוא יישאר בתפקידו. אליעד מדגיש שהאחריות של ראש ממשלה היא לייצר פתרונות אמיתיים ולמנוע אירועים שליליים, ולא רק להסביר מי אשם בהם לאחר שהם מתרחשים.

כיצד פועל עקרון "לא יכולתי לעשות כלום" כחלק מטכניקת השכנוע?

נתניהו משתמש בטענה שהאירועים היו בלתי נמנעים או שאינם באחריותו הישירה. למשל, הוא יטען שהפיגועים הם תוצאה של גורמים שאין לו שליטה עליהם, וכך מסיר מעצמו אחריות. לדברי אליעד, זו מניפולציה קלאסית. הוא נותן דוגמה מחיי היום - יום, שבה חברת ביטוח טוענת שהיא לא אחראית לנזקי טבע למרות שהפוליסה מבטיחה כיסוי. הטענה "אין מה לעשות" אינה קבילה לדעת אליעד, כי תפקידו של המנהיג הוא למצוא דרכים ולספק פתרונות - ואם אין לו פתרון, הוא צריך להודות בכך בגלוי וללכת הביתה.

מדוע המניפולציה של נתניהו מצליחה שוב ושוב?

אליעד מסביר שהמניפולציה מצליחה בגלל השימוש של נתניהו בצורך הרגשי של הציבור בהזדהות ובמציאת אשמים. אנשים מרגישים רע, רוצים להאשים מישהו, ונתניהו מספק להם את האשם האידאלי - אויבים חיצוניים או פנימיים אחרים. בנוסף, הוא "מפמפם" לציבור תחושה של אחדות לאומית ("עם ישראל", "צה"ל", "ישראל חזקה"), וכך מפחית את הרצון שלהם להפנות ביקורת כלפיו. הוא מחזק את התחושה שהוא המגן והמציל, למרות שלא תמיד הוא נותן פתרונות מעשיים לבעיות עצמן.

מה הקשר בין שיטת השכנוע של נתניהו לבין מצבים בחיי היום - יום?

אליעד משווה את המניפולציה של נתניהו למצבים נפוצים בחיי היום - יום שבהם אנשים מנסים להקל על חוסר שביעות רצון באמצעות הטלת אשמה על דברים חיצוניים. למשל, אם מישהו מתלונן שאין לו משהו, אומרים לו "לך תשיג את זה ותהיה מאושר". זה דומה למצב שבו הכעס של הציבור מוסט למישהו אחר במקום להתמודד עם הסיבה האמיתית של הכעס - תחושת חוסר שביעות הרצון הבסיסית מהמציאות.

מהו הפתרון שאליעד מציע להתמודד עם המניפולציה?

אליעד אומר שהפתרון האמיתי הוא להכיר בכך שהבעיה אינה בגורמים חיצוניים אלא בגישה הפנימית שלנו למציאות. לא העכבר הוא האשם אלא החור - כלומר, לא האירועים עצמם הם הבעיה אלא ההסתכלות של האדם על המציאות ועל תחושת החסר שלו.

אליעד ממליץ על הבנה מעמיקה של עצמך ושל מקור תחושותיך כדי לא ליפול בפח של מניפולציות מסוג זה. כשמבינים שהבעיה נמצאת בתפיסת המציאות ולא באירועים עצמם, המניפולציה כבר לא יכולה לעבוד עליך.