איך אפשר לדעת את מה שאינו ניתן לידיעה?

אליעד כהן מסביר בהרצאה באופן מפורט כיצד אפשר לדעת משהו שאינו ניתן לידיעה, להבין בשכל את מה שאין בו שכל, ומה המשמעות של "לדעת את הכלום". ההרצאה עוסקת בשאלה העמוקה: אם אנחנו מדברים על מצב ללא שכל וללא ידיעה, איך בכל זאת אנו יכולים "לדעת" או "להבין" אותו? אליעד מדגיש שהמונח "להבין את הכלום" הוא רק דימוי, כי ברגע שמשהו ניתן להבנה, הוא כבר אינו "כלום".

כיצד אפשר להבין את ה"כלום" בעזרת השכל?

הבעיה המרכזית שעולה היא הסתירה הפנימית בין הצורך להשתמש בשכל כדי להבין, לבין הרצון להבין משהו שאין בו שכל. אליעד מסביר שאכן אין דרך ישירה להבנה כזו, משום שהבנה מטבעה היא שכלית, ואם אנו מנסים להבין משהו חסר שכל, אנחנו מיד מוסיפים לו שכליות, ובכך מאבדים את המשמעות המקורית שלו.

האם באמת אפשר להגיע למקום שאין בו שכל?

אליעד מדגיש שהתשובה מורכבת, משום שאכן יש מקום כזה. הוא מציג את התודעה של האדם בצורה מפורטת, המחולקת לשני חלקים: החלק שהוא השכל והתודעה הנוכחית, והחלק שקדם לתודעה - המהות חסרת השכל. למשל, הוא נותן את הדוגמה של שולחן - השולחן הוא שולחן, אבל במהותו העמוקה יותר, לפני שקיבל את המשמעות של "שולחן", הוא היה קיים בלי הגדרה שכלית כלל. בדומה לכך, כל אדם הוא בו - זמנית גם תודעה בעלת שכל וגם מהות בסיסית חסרת שכל שקדמה לתודעה.

הוא מדגיש שהמצב של "אין שכל" אינו מצב שבו האדם נמצא ומודע לכך באמצעות שכלו. זהו מצב של הימצאות ללא מודעות שכלית. אליעד מסביר שכאשר אדם נמצא במצב זה, הוא בעצם חוזר למצב הראשוני שלו - מצב לפני המודעות וההגדרות העצמיות, לפני הידיעה של "אני" ו"לא אני".

איך אדם יודע שהוא נמצא במצב של "אין שכל"?

אליעד מציג שאלה נוספת: איך האדם בכלל יכול לדעת שהוא נמצא במצב של חוסר שכל או חוסר מודעות? התשובה שלו לכך היא שגם המושג "לדעת שאתה שם" אינו תקף שם, כי "לדעת" זה שכל, והמצב האמיתי של הימצאות ללא שכל הוא מצב שאין בו את היכולת לדעת או לא לדעת. במצב זה האדם פשוט נמצא ללא הפרדה בין "אני" לבין "לא אני", והוא אינו חווה את עצמו כנפרד מהמציאות.

מהי המשמעות של "להיות במצב של חוסר נפרדות"?

אליעד מסביר את מושג "חוסר נפרדות" באמצעות דוגמה פשוטה של חדר: אדם שנמצא בחדר הוא גם בתוך החדר, אך החדר גם קיים בתוכו וסביבו. למעשה, אין הפרדה אמיתית בין האדם לבין החדר, כי החדר נמצא בכל מקום, כולל במרחב הפנימי של האדם. כך גם עם ההוויה או "השלם", שאינה ניתנת להעלמה והיא נמצאת תמיד ובכל מקום, כולל בתוכו של האדם.

אם אדם מתבונן עמוק פנימה, הוא מגיע לחוויה שבה הוא מרגיש שאין הבדל אמיתי בין ה"אני" לבין ה"לא אני". במצב הזה אין תחושה של הפרדה שכלית, אין מחשבה של "אני כאן, וזה שם", אלא יש חוויה של אחדות מלאה, שבה אין שום הבדלה שכלית או הגדרה שמפרידה את האדם מהסביבה או מהמציאות.

איך ניתן להתקדם לקראת המצב של חוסר שכל?

אליעד מציע תהליך של התבוננות עצמית עמוקה - כאשר האדם מתבונן אל תוך עצמו, הוא עשוי לגלות את הנקודה שבה אין שום הפרדה בין ה"אני" שלו לבין כל מה שסביבו. התהליך הזה אינו שכלי, למרות שלעתים משתמשים בשפה שכלית כדי לתאר אותו. זהו תהליך שבו האדם פשוט מגיע למקום שבו לא קיימת השאלה אם הוא יודע או לא יודע, או אם הוא נמצא או לא נמצא - הוא פשוט קיים במצב של אי - ידיעה מוחלטת, חופשית משאלות והגדרות.

האם אדם יכול לזכור או לדעת לאחר מכן שהוא היה במצב של חוסר שכל?

אליעד מדגיש שבמצב האמיתי של חוסר שכל, אין משמעות לזיכרון או לידיעה. האדם לא יכול לומר לאחר מכן בצורה שכלית ברורה שהוא "היה שם", משום שהידיעה עצמה היא שכלית, והמקום האמיתי של חוסר שכל הוא מעבר לשכל, מעבר ליכולת לתאר או לדעת אותו באופן ברור. הוא קיים אך אינו מוגדר על ידי מחשבות או ידיעות כלשהן.

מה הקשר בין חוויית ה"אני" להפרדה מהמציאות?

אליעד מדגיש שחוויית ה"אני" תמיד מגיעה עם תחושת הפרדה: האדם יכול לחוות את עצמו רק אם יש משהו שהוא תופס כ"לא אני". אם לא היה משהו חיצוני, לא היתה משמעות למושג ה"אני". לכן, כל עוד האדם חווה את עצמו כקיים בנפרד מהמציאות, הוא נמצא במצב של תודעה שכלית המייצרת הפרדות. כאשר הוא מגיע למצב שאין בו שכל, תחושת ה"אני" והפרדתו מהמציאות נעלמות לגמרי.

בסיכום, ההרצאה של אליעד כהן מבהירה שבעומק המציאות יש מצב של הימצאות ללא שכל, ללא ידיעה וללא הפרדה. כדי להגיע אליו נדרש תהליך של התבוננות עצמית עמוקה, שבו האדם מתגבר על מגבלות השכל ומגיע למקום שאין בו הגדרות כלל, מצב שהוא פשוט "להיות" ללא שום מודעות שכלית של קיום או אי - קיום.