למה כן / לא לחיות את הרגע? ועוד. הרבה מדברים או מסבירים איך ולמה לחיות את הרגע, וכדי שלא יהיה בנאלי, נדבר הפעם דווקא על למה לא לחיות את הרגע.

החשיבה של לחיות את הרגע היא גם שגויה, אבל גם יש בה טוב ונסביר בהמשך, אך אף על פי כן נסביר למה אדם לא צריך לחיות את הרגע.

אם אדם יסתכל היטב על המהות, אדם יבין למה לא לחיות את הרגע, ובעצם אדם בכלל לא צריך לעשות דבר זה או אחר. וזאת כיוון שהמציאות כמציאות היא מכילה בתוכה את כל הכוחות, היא מכילה את הטוב, את הרע, מכילה את האפשרות להיות תלוי רגשית בדברים או לא תלוי רגשית בדברים, מכילה את האפשרות לכעס, או להיות רגוע, וגם מכילה בתוכה את העבר, העתיד האפשרות לפחד ועוד ועוד.

וברגע שאדם חושב שהוא צריך ללכת דווקא לצד אחד ולא לצד אחר, בזאת הוא בעצם יוצא מהפרופורציה.

כי להגיד אני חי את הרגע ולא אכפת לי מה יהיה, זה דבר שאינו נכון, כיוון שיש צדדים שכן משנה מה היה או מה יהיה.

ונסביר למה מבחינה פרקטית גם אם מישהו יגיד שהוא חי רק את הרגע, הוא לא באמת יכול לחיות רק את הרגע ותכף נסביר למה. וגם אדם צריך לזכור שהמציאות היא סך כל הכוחות, ואדם צריך לדעת גם לחיות את הרגע וגם לא לחיות את הרגע.

ורצוי מאד שזה יהיה בשלמות, גם לחיות את הרגע בשלמות, ובו בזמן לא לחיות את הרגע.

ואם נבין מה היא המציאות, אם ניקח רגע של מציאות, ניקח את כל הרגעים שבעולם, ונחשוב שהם סרט, ומתוך הסרט ניקח רק רגע אחד, ניקח סרט רגיל, ונקפיא לרגע את התמונה שלו, ונשאל מה המשמעות של התמונה שלו, מה המשמעות של הרגע הזה, אנו נראה שהרגע הזה הוא כל חסר משמעות, יש צבעים ויש צורות, ואין שום משמעות.

המשמעות של הרגע, נוצרת ע"י המשמעות של מה שאנו מיחסים לעבר, והמשמעות של הרגע הזה, באמת היא גם המשמעות שאנו נותנים ביחס לדברים שאנו חושבים שיקרו בעתיד, אבל לרגע עצמו אין כל משמעות.

כשילד נולד, אין לו רצונות, אין לו כביכול משמעות לחיים, אבל לאדם מבוגר יש זיכרונות רבים ולפי זה המשמעות. האדם מיחס לעצמו משמעות לפי מה שקרה לו בעבר, ולפי מה שהוא מניח שיקרה לו בעתיד.

ואילו המציאות הייתה רק רגע אחד, לא היה לה שום משמעות, לא טוב, לא רע, לא רצון עצמי וכדומה, זאת אומרת שהיה בה סתם מציאות.

ואף על פי כן, במציאות שלנו כן יש משמעות וכולי.

ואדם לא יכול לחיות את הרגע, בעוד יש לו מחשבה אחת קטנה, הוא לא יכול לחיות את הרגע, נגיד שהאדם חושב על המילה שולחן, או כסא, הוא לא יכול לחיות את הרגע. כי אם נשאל אותו אם הוא חווה את המילה שולחן וכיסא כאותו הדבר, הוא יגיד שהוא חווה אותם אחרת.

ונגיד שבא אדם מחוץ לכדור הארץ ואין במקום שהוא בא ממנו שולחנות או כיסאות, או תינוק שנולד לדוגמה, אין מבחינתו הבדל בין כיסאות לשולחנות. אין מבחינתם משמעות. ולאדם כן יש משמעות למילה כסא או שולחן, בגלל מה שהאדם למד בעבר על המשמעות של המילה כסא או שולחן.

כל מילה שאדם יגיד, תמיד היא תעלה אצלו קונוטציות לגבי מה שהוא למד עליה או יודע לגביה.

ילד בן יומו, אין לו משמעות לאני שלו, רק אחר כך מלמדים אותו, זה אני זה לא אני וכו'

וברגע שאדם אומר את המילה אני הוא מיחס משמעות לעבר ולאני שלו.

לחיות את הרגע, פירושו לחיות מחוץ לזמן, אין כלום, יש רק את הרגע הזה.

וכשבן אדם אומר אני, או חושב כל מחשבה אחרת, הוא בעצם יוצר זמן. כי אם יש אני, אז יש גם לא אני. ולו יצויר שכל המציאות הייתה רק רגע אחד, לא היה שייך להגיד את המילה אני, ברגע אחד של מציאות יש רק אחד של מציאות, לא שייך ברגע שאדם יגיד אני ולא אני, כדי להגיד אני או לא אני, צריך שני רגעים.

אם האדם מודע לקיום העצמי שלו, הוא חווה זמן, כיוון שהוא יודע שיש משהו אחר נוסף.

ואם יש רגע אחד, אין אפשרות לנפרדות.

וכל אלו שאומרים אני חי את הרגע, הוא בכלל לא חי את הרגע, הוא בכלל לא מבין, כי אם אדם חי את הרגע, זה להיות במצב שאתה לא תדע שאתה קיים, כי אם יש רק את הרגע הזה, והתודעה של האדם ישנה רק ברגע הזה, אז בעצם אין אני ואין כלום, ומי שיתבונן יבין את הנאמר.

כמו כן יש גם חסרונות ללא לחיות רק את הרגע, כי כשאדם לא חי את הרגע הוא אף פעם לא מרוצה, כי תמיד יהיו לו רצונות, ותמיד יהיה מוטרד ממה שהיה או שיהיה.

אם יש רק רגע אחד של המציאות, לא יהיה בו לא טוב ולא רע ולא כל רצון, יש בו שלמות, יש בו חוויה של שלמות, הרבה יותר טוב מאשר טוב, והרבה יותר טוב מאשר רע.

השלמות היא לא טוב ולא רע, אבל, יש שם משהו, וכשבן אדם יהיה שם, הוא יבין שזה טוב.

כי ברגע, אין טרדות מה יהיה או מה היה יש שקט נפשי, שלמות.

כך שיש יתרונות גם בלחיות את הרגע, וגם בלא לחיות את הרגע.

והשאלה הנשאלת היא מה עושים. כפי שנאמר אדם צריך לחיות גם וגם, גם שיהיה רצון וגם בלי רצון. שיהיה לאדם דבר והיפוכו, ואיך עושים זאת, על ידי כפי שנאמר שוב, על ידי אמת, להבין שיש פרספקטיבה של אחדות ובו בזמן מציאות של נפרדות.

ואדם צריך להגיע להשתוות, וזאת על ידי שאלות, למה אני רוצה דבר מסוים ודבר אחר לא? לשאול עד שיגיע לנקודת ההשתוות שאין נפרדות בין רוצה ללא רוצה. בפרספקטיבה מסוימת של המציאות אין הבדל בין ימין לבין שמאל, ובפרספקטיבה מסוימת של המציאות כן יש נפרדות

הרעיון שהאדם בו צריך להתמקד, זה להבין, לא להאמין, להבין! שהנפרדות של העולם נמצאת באחדות עם האחדות של העולם, כי בעולם יש תערובת של האחדות והנפרדות, ועל ידי הבנה זו יוצר האדם כלי רגשי להכיל דבר והיפוכו, ואז האדם יכול לחיות את הרגע, וגם לחיות בתחושה של זמן, כלומר, לא את הרגע.

גם להגיד ימין ושמאל זו הפרדה, כי צריך זמן להפריד בין ימין ושמאל.

ואם אדם יחיה את הרגע אין תחושת זמן או מקום.

וכשאדם מפנים ומבין את האחדות והנפרדות שקימות בו זמנית, הוא יכול להכיל רגשית את ההבנה, שהוא יכול גם לחיות את הרגע וגם לא לחיות את הרגע, בו זמנית.

כי הנפרדות, היא נפרדות בשלמות, והאחדות, היא אחדות בשלמות, הוא יגיע להבנה שלמרות שהן נפרדות האחדות והנפרדות, הן אחד, ואז בו זמנית יוכל לחיות את הרגע, וגם את הזמן.