למה אנשים שנופלים לכתות הם בעצם אנשים עצלנים?

אנשים שמצטרפים לכתות עושים זאת תמיד מתוך סוג של הערצה למנהיג הכת. לפי אליעד כהן, ההערצה הזאת נובעת תמיד מעצלנות. המנגנון הפשוט שעומד מאחורי הערצת מנהיג כת הוא שאותו אדם מעריץ מישהו אחר מכיוון שהוא רואה בו משהו שהיה רוצה להיות בעצמו. לדוגמה, אם מנהיג הכת הוא אדם מפורסם, מצליח, או בעל כוחות על - טבעיים לכאורה, המעריץ, שהוא הקורבן של הכת, רוצה להיות בדיוק כמוהו. הוא רואה בו דוגמה אישית, מודל לחיקוי, ומאמין שכך יוכל לקבל תכונות או יכולות שחסרות לו.

אלא שהבעיה מתחילה כאן: אותו אדם מתעצל להשיג את התכונות האלה בכוחות עצמו. במקום להפוך בעצמו לאדם מצליח, חכם, עשיר או רוחני, הוא בוחר בדרך קלה יותר - הוא מתחיל להעריץ אדם שכבר יש לו את התכונות האלו, ונצמד אליו. זו בדיוק העצלנות שאליעד כהן מדבר עליה. האדם יכול היה לקחת יוזמה, לפתח את התכונות בעצמו ולהגיע לאותן איכויות, אבל הוא בוחר שלא לעשות זאת. הוא מעדיף להאמין במישהו אחר, להיות תלוי בו, במקום לנסות ולהשיג את אותן תכונות לבד.

איך עצלנות הופכת אנשים לקורבנות של כתות?

אליעד כהן מסביר שלמעשה, בכל כת האנשים שנמצאים בה מתעצלים להרגיש טוב לבד, בכוחות עצמם. הרבה יותר קל לאדם להאמין שהוא יכול להגיע לאושר או להצלחה דרך אדם אחר מאשר לעבוד קשה ולהשיג זאת בעצמו. לדוגמה, אדם בכת עשוי להגיד שהוא מעריץ את מנהיג הכת כי אותו מנהיג "מתקשר עם אלוהים". אדם שאינו עצלן היה אומר לעצמו: "גם אני רוצה לתקשר ישירות עם אלוהים, ללא מתווכים". אבל כאן נכנסת העצלנות. הרבה יותר קל להיות "עבד" של מנהיג הכת ולדמיין שאתה מתקרב לאלוהים דרכו, מאשר לקחת אחריות אישית ולעשות את העבודה הפנימית הנדרשת בכוחות עצמך.

מהי הסיבה הפסיכולוגית האמיתית להערצת מנהיגי כתות?

לפי אליעד כהן, ההערצה למנהיגי כתות היא תמיד תוצאה של רצון סמוי להיות כמו אותו מנהיג נערץ. אנשים מעריצים אחרים אך ורק משום שהם רוצים להשיג בעצמם את התכונות שיש לאדם הנערץ. הם רוצים את המעמד שלו, את הכוח שלו, את ההצלחה שלו, או את המגע שלו עם האלוהות, לכאורה. אבל במקום להיות בעלי היוזמה, לפעול ולהפוך להיות אנשים כאלו בעצמם, הם מעדיפים דרך קלה יותר, שבה הם תלויים באדם אחר.

מה הבעיה בהערצה ומה הפתרון שאליעד כהן מציע?

אליעד כהן מסביר שהערצה תמיד מעידה על תלות נפשית, ומכאן גם על חולשה ועצלנות. במקום להעריץ אדם, כל אדם צריך לנסות להפוך להיות האדם שהוא מעריץ. אם אדם רוצה להיות חכם, יפה, אהוב, או עשיר, עליו לפעול בעצמו כדי להפוך לכזה, ולא להסתפק בהערצת אנשים אחרים שיש להם את התכונות הללו. על פי אליעד כהן, זהו המפתח לחופש אישי - במקום להיות תלוי באחר, תהיה אתה בעצמך המודל שאתה מעריץ.

הוא ממליץ על תרגיל פשוט: קחו דף, ורשמו עליו מי הם האנשים שאתם מעריצים, ולמה אתם מעריצים אותם. במקום להמשיך להעריץ, תחליטו שאתם רוצים להשיג את אותן תכונות לעצמכם, ואז תפעלו למען זה. כך תוכלו להבטיח שלעולם לא תיפלו לכת.

איך אדם יכול להימנע מלהפוך לקורבן של כת?

הפתרון הוא פשוט מאוד, לפי אליעד כהן: להיות עצמאי ולא תלוי. אדם צריך להחליט שהוא שווה או אפילו עולה על האדם הנערץ, ולא להסתפק בהערצה בלבד. לדוגמה, במקום להאמין במשיח, אדם צריך לשאוף להיות בעצמו המשיח. במקום להסתפק בקירבה לאלוהים דרך מנהיג הכת, האדם צריך לשאוף לדבר ישירות עם אלוהים בעצמו. ברגע שאדם פועל בצורה זו, הוא לעולם לא יהיה תלוי באף אחד אחר, ובוודאי שלא יהיה חלק מכת, משום שאין לו סיבה פסיכולוגית או רגשית לכך.

מה מניע אנשים להישאר משועבדים למנהיג הכת?

אליעד כהן מדגיש כי הסיבה לכך שאנשים נשארים משועבדים למנהיג הכת היא קבלת טובת הנאה רגשית. המעריץ מרגיש שהוא משיג משהו בעל ערך דרך ההערצה שלו. התחושה הזאת הופכת אותו לתלותי, והוא מוכן לקבל יחס משפיל או פוגעני בתמורה להרגשה הטובה הזמנית שהוא חווה כשהוא קרוב למנהיג הכת.

לסיכום, לפי אליעד כהן, נפגעי כתות אינם אשמים או רעים, אבל הם עצלנים מבחינה רגשית. עצלות זו גורמת להם להעדיף את התלות במנהיג הכת על פני עצמאות פנימית אמיתית. הדרך היחידה להימנע מכך היא לפעול באופן עצמאי, לא להסתפק בהערצה של אנשים אחרים, ולשאוף תמיד להפוך בעצמכם לדמות שאתם רוצים להיות.