וכאן אסביר, נקודה חשובה ביותר, איך לגרום ללקוח לשנות את דעתו בתהליך מכירה. וזה כמובן נכון לגבי כל תהליך שמנסים לשכנע מישהו? אבל כרגע נתמקד בתהליך מכירה.

אז כאשר באים לגרום ללקוח לשנות את דעתו, עלינו לשים לב, מה בדיוק אנחנו מנסים לגרום ללקוח לחשוב? האם אנחנו מנסים לגרום לו לחשוב שהמוכר צודק? או שמנסים לגרום ללקוח לחשוב שהוא הלקוח לא בטוח צודק. ואני אסביר.

נניח שהמוכר אומר שהמוצר מתאים ללקוח והלקוח אומר שהמוצר לא מתאים לו. מכאן יש לנו 2 אפשרויות מה אנחנו מנסים לשכנע את הלקוח. אפשרות 1, אנחנו ננסה לשכנע את הלקוח שהמוצר מתאים לו. שזה כמובן מה שאנחנו רוצים שיקרה בסופו של דבר. אפשרות 2, שאנחנו ננסה לשכנע את הלקוח שהוא לא בטוח שהמוצר לא מתאים לו, אלא שיש לו ספק לגבי זה.

וכאן צריך לשים לב, שאם מנסים לשכנע את הלקוח שהוא הלקוח טועה ושהמוכר צודק, אז זו משימה הרבה יותר קשה ושהיא עצמה מורכבת מ 2 תהליכים. כאשר קודם כל הלקוח צריך להשתכנע שהוא לא בטוח צודק והדבר השני הוא, שהוא צריך להשתכנע שהמוכר צודק.

ובדרך כלל המוכר ינסה לשכנע את הלקוח, שהמוכר צודק. ובדרך כלל זה יהיה הרבה יותר קשה ללקוח להסכים שהוא עצמו הלקוח טועה ושבנוסף המוכר צודק. גם בגלל שלוגית הרבה יותר קשה להוכיח למישהו שמשהו נכון, יותר מאשר שקל להוכיח למישהו שמשהו לא בטוח נכון.

טכנית, יותר קל להוכיח למישהו שהוא לא בטוח שהוא עצמו צודק ושמשהו לא בטוח נכון, מאשר לשכנע מישהו שמשהו נכון. גם בגלל לוגיקה של נטל ההוכחה כמו שכבר הסברתי במקומות אחרים. וגם בגלל שמצד האמת, ככל שנצמדים יותר לאמת, הדברים הופכים להיות יותר אפשריים ופחות מחוייבים. ולכן חקירה מעמיקה תוביל לספק ולא לוודאות. ובכל מקרה, הספק תמיד יקדם לוודאות.

ומכך נובע ש, כאשר לקוח לא מסכים עם המוכר, על המוכר לנסות לשים לב לכך שהוא קודם כל מנסה לשכנע את הלקוח שהוא הלקוח לא בטוח שהוא עצמו צודק, בלי קשר לכך שהמוכר חושב שהוא צודק. וזה יהיה הרבה יותר קל, מאשר שהמוכר מנסה במכה הראשונה לשכנע את הלקוח, שהוא המוכר בטוח צודק.

וזאת עצה שדורשת...