נניח לדוגמה שאתה רוצה שבכל פעם שהעובד שלך כותב הצעת מחיר, שלפני שהוא כותב את המחיר, שלפני כן הוא יכתוב בשורה מודגשת משפט כלשהו. עכשיו, לכאורה הדרך הקצרה ביותר לגרום לכך שזה יקרה, היא פשוט להגיד לעובד שלך, שמע, בכל פעם שאתה כותב הצעת מחיר, אז תעשה כך או אחרת. ואם הוא לא זוכר את זה, אז לעשות לו נוהל של כתיבת הצעות מחיר. ואם הוא לא שומע לך, אז לאיים עליו באיזה משהו ומצד שני גם לפתות אותו באיזה תגמול אם הוא כן יקשיב לך. אבל זו כמובן השיטה של העצלנים והלא חכמים, שהם פשוט באים לעובד ואומרים לו מה לעשות.
והיתרונות של השיטה הזאת, הם שלכאורה הפתרון מאוד מהיר. באים לעובד ואומרים לו לעשות את מה שרוצים. אבל החסרונות הם עוד יותר גדולים. כי העובד צריך "לזכור" את מה שהוא צריך לעשות. ולא תמיד הוא יכול לזכור את כל הפרטים של כל מה שאתה רוצה שהוא יעשה. ובנוסף, העובד צריך לזכור לעשות את זה, כדי לעשות את מה שאתה ביקשת ממנו לעשות. או במילים אחרות, העובד שלך יזכור לעשות את זה, רק בגלל שביקשת ממנו לעשות את זה.
ולכן יש את השיטה היותר טובה שאומרת כך, שעליך לשאול את עצמך, למה אתה חושב שכדאי שהעובד ירשום את השורה הזאת. ולמה זה יותר טוב לדעתך שהעובד שלך יעשה דווקא כך או אחרת. ואז עליך לגרום לעובד שלך להבין את ההיגיון הזה. כדי שאז כשהעובד יבין ויסכים איתך על ההיגיון הזה, הוא יפעל מתוך היגיון, יבין אותך ולא יצטרך לזכור הרבה דברים, אלא הם יקפצו לו מההיגיון שלו, בדיוק כמו שאתה פועל מתוך ההיגיון שלך ולא מתוך הזיכרון שלך.
וגם כאן, המנהל העצלן, יבוא לעובד שלו ויסביר לו, עליך לעשות כך משום כך. שזה כמובן יותר טוב מאשר פשוט להסביר לעובד מה לעשות. אבל גם לזה יש חסרונות, כי לא בטוח שהעובד שלך באמת יבין אותך ובאמת יסכים איתך. והאידיאל הוא, שעליך להציג לעובד שלך את הבעיה שגרמה לך להגיע לפתרון שאתה מציע אותו. ולגרום לעובד שלך להגיע מעצמו למסקנה שאתה הגעת אליה. וכך על הדרך, אתה גם מעודד את העובד שלך לחשוב.
לדוגמה: שאל את העובד, שלך: "בהצעות המחיר שאנחנו כותבים ללקוח, נתקלנו בבעיה שהלקוחות שלנו לא תמיד מבינים שאנחנו חברה מאוד וותיקה. כיצד אתה מציע לטפל בזה? איזה רעיונות יש לך להציע לזה?". כאשר אתה שואף לכוון את המוח שלו לכיוון שהוא מעצמו יציע לך לכתוב את השורה שאתה רוצה שהוא יוסיף.
והמהות היא: תחשוב בדיוק על מה שאתה רוצה שהעובד שלך יעשה לפרטי פרטים. עכשיו תשאל את עצמך, למה אני חושב שצריך לעשות את זה. עכשיו עליך...
והיתרונות של השיטה הזאת, הם שלכאורה הפתרון מאוד מהיר. באים לעובד ואומרים לו לעשות את מה שרוצים. אבל החסרונות הם עוד יותר גדולים. כי העובד צריך "לזכור" את מה שהוא צריך לעשות. ולא תמיד הוא יכול לזכור את כל הפרטים של כל מה שאתה רוצה שהוא יעשה. ובנוסף, העובד צריך לזכור לעשות את זה, כדי לעשות את מה שאתה ביקשת ממנו לעשות. או במילים אחרות, העובד שלך יזכור לעשות את זה, רק בגלל שביקשת ממנו לעשות את זה.
ולכן יש את השיטה היותר טובה שאומרת כך, שעליך לשאול את עצמך, למה אתה חושב שכדאי שהעובד ירשום את השורה הזאת. ולמה זה יותר טוב לדעתך שהעובד שלך יעשה דווקא כך או אחרת. ואז עליך לגרום לעובד שלך להבין את ההיגיון הזה. כדי שאז כשהעובד יבין ויסכים איתך על ההיגיון הזה, הוא יפעל מתוך היגיון, יבין אותך ולא יצטרך לזכור הרבה דברים, אלא הם יקפצו לו מההיגיון שלו, בדיוק כמו שאתה פועל מתוך ההיגיון שלך ולא מתוך הזיכרון שלך.
וגם כאן, המנהל העצלן, יבוא לעובד שלו ויסביר לו, עליך לעשות כך משום כך. שזה כמובן יותר טוב מאשר פשוט להסביר לעובד מה לעשות. אבל גם לזה יש חסרונות, כי לא בטוח שהעובד שלך באמת יבין אותך ובאמת יסכים איתך. והאידיאל הוא, שעליך להציג לעובד שלך את הבעיה שגרמה לך להגיע לפתרון שאתה מציע אותו. ולגרום לעובד שלך להגיע מעצמו למסקנה שאתה הגעת אליה. וכך על הדרך, אתה גם מעודד את העובד שלך לחשוב.
לדוגמה: שאל את העובד, שלך: "בהצעות המחיר שאנחנו כותבים ללקוח, נתקלנו בבעיה שהלקוחות שלנו לא תמיד מבינים שאנחנו חברה מאוד וותיקה. כיצד אתה מציע לטפל בזה? איזה רעיונות יש לך להציע לזה?". כאשר אתה שואף לכוון את המוח שלו לכיוון שהוא מעצמו יציע לך לכתוב את השורה שאתה רוצה שהוא יוסיף.
והמהות היא: תחשוב בדיוק על מה שאתה רוצה שהעובד שלך יעשה לפרטי פרטים. עכשיו תשאל את עצמך, למה אני חושב שצריך לעשות את זה. עכשיו עליך...
050-3331-331