הצבת גבולות, להגדיר הגדרות, להציב גבולות, חופש אישי, מסגרות בחיים, שחרור רגשי, חופש פנימי... גבולות, להגדיר הגדרות, להציב גבולות, חופש אישי, מסגרות בחיים, שחרור רגשי, חופש פנימי ובו יתבאר היבט נוסף של עניין ... היא זו שמאפשרת לאדם להרגיש טוב ורע, לפי העניין. ומי שמתבונן בעניין הזה לעומקו, לפעמים הדבר הזה גורם לו, לרצות לא להגדיר יותר שום דבר בחיים שלו. או לרצות להגדיר כמה שפחות דברים בחיים שלו. כי האדם מבין, שככל שהוא יותר מגדיר הגדרות בחיים שלו, כך בעצם החיים שלו ... שהיא תהיה דווקא כך או אחרת. וההבנה הזאת, לפעמים גורמת לאדם ליפול במלכודת. שהיא, שהאדם מגדיר לעצמו, שהוא לא רוצה להגדיר. או שהוא מגדיר לעצמו, שהוא רוצה להגדיר כמה שפחות. שמצד אחד זה נראה מבורך, שהאדם לא יגדיר לעצמו יותר מידי דברים, וכך הוא יוכל להיות בזרימה עם המציאות. אבל מצד שני, החיסרון בכך הוא, שהאדם בעצם שוב פעם מגדיר הגדרה חדשה, שהיא שהוא לא רוצה להגדיר הגדרות. וגם לרצות לא להגדיר הגדרות, גם זו בעצם הגדרה. כי לפעמים המציאות היא, שהאדם מגדיר הגדרות, ולפעמים המציאות היא שהאדם לא מגדיר הגדרות. ובדיוק כמו שהאדם יכול להגדיר הגדרות, בדיוק באותה המידה הוא יכול לא להגדיר הגדרות. וזה לא מחוייב המציאות שהאדם לא יגדיר או כן יגדיר הגדרות. אלא זה רק אפשרי המציאות בלבד, שהאדם יגדיר או לא יגדיר הגדרות. וברגע שהאדם מגדיר לעצמו, שהוא רוצה לא להגדיר הגדרות, ושהוא לא רוצה להגדיר הגדרות, הרי שבעצם בכך, האדם הגדיר לעצמו שוב פעם, עוד הגדרה חדשה. ואז ממילא, האדם מכניס את עצמו לקונפליקט חדש. כי מי שמגדיר שהוא לא רוצה להגדיר הגדרות, אז הוא ירגיש רע, כאשר הוא יגדיר הגדרות. אבל מצד שני, מי שלא יגדיר שהוא לא רוצה להגדיר הגדרות, אז ממילא גם הוא יגדיר הגדרות, ואז ההגדרות יגרמו לו להרגיש רע. והשאלה היא, איך יוצאים מהפרדוקס הזה? והתשובה לכך היא, שהדבר הטוב ביותר הוא, שהאדם לא יגדיר לעצמו, האם הוא רוצה או לא רוצה להגדיר. אלא שהאדם יזרום עם המציאות בלי שום הגדרות, של: האם הוא מגדיר, או לא מגדיר הגדרות. ואז ממילא האדם ... הפתרון האמיתי לפרדוקס הזה, הוא שהאדם מביא את עצמו למצב מוגדר, שבו, הוא מעצמו לא מגדיר שום הגדרות, בלי שהוא יצטרך להגדיר את זה. זא שהאדם מעביר את עצמו תהליך מוגדר ביותר, שיתבאר להלן, שהוא מביא את האדם למצב, שבו, הוא מעצמו כבר לא מגדיר שום דבר, בלי שהוא יצטרך להתאמץ להגדיר זאת בעצמו. ונסביר: הדבר הטוב ביותר הוא, שהאדם לא יגדיר לעצמו, האם הוא רוצה להגדיר או לא רוצה להגדיר. כי אם האדם מגדיר הגדרה כלשהי, אז הוא סובל כאשר המציאות היא הפוכה מההגדרה שלו. או במילים אחרות, הכי טוב שהאדם כן יגדיר, שמבחינתו, להגדיר ולא להגדיר, זה טוב באותה המידה ממש. אלא, שהבעיה היא, שאם האדם מגדיר לא מגדיר דבר כלשהו, זו עצמה הגדרה שמגבילה ... שהאדם יביא את עצמו למצב, שבו, מעצמו, בלי מאמץ שלו, הוא יהיה במצב שבו הוא לא מגדיר שום דבר, בלי שהוא צריך לרצות לא להגדיר שום דבר. פירוש: כי יש שני מצבים. מצב ראשון, שבו האדם מתאמץ לא להגדיר שום דבר. ומצב שני, שבו האדם לא מגדיר שום דבר, כאילו בלי שום בחירה חופשית. דהיינו, האדם לא צריך להגדיר לעצמו לבחור לחשוב בצורה כלשהי, אלא האדם חושב בצורה הזאת, בלי מאמץ כלשהו. והאדם לא מגדיר שום דבר, בלי שהוא צריך להתאמץ לא להגדיר שום דבר, אלא הדבר קורה פשוט מעצמו, בלי שום מאמץ של האדם. וכיצד הדבר הזה אפשרי? והעניין הוא, שיש ... האדם יכול לגרום לכוח שמפעיל אותו, להפעיל אותו בצורה כלשהי, כרצונו. דהיינו, האדם יכול לגרום למציאות לגרום לו, לא להגדיר שום דבר, בלי שהוא יצטרך להתאמץ לא להגדיר שום דבר. וכיצד אפשר לעשות זאת? תשובה: על ידי הבנה. כי ההבנה של האדם, היא הדבר החזק ביותר, שהוא זה ... כי כאשר האדם מבין בשכל שלו, שדבר כלשהו הוא טוב יותר או פחות מאשר דבר אחר, הדבר הזה גורם לאדם להרגיש שהוא מוכרח להגדיר שהוא רוצה את הדבר הטוב יותר. אבל כאשר השכל של האדם, לא מבדיל בין דבר אחד לבין דבר אחר, אז האדם מעצמו, כבר לא מרגיש את הצורך להגדיר שהמציאות תהיה כך או אחרת. והרעיון הוא, שמי שרוצה לזרום עם החיים, צריך ליישר קו עם המציאות. דהיינו, ... בחיים, ועדיין להרגיש חופש אישי ושחרור רגשי, היא על ידי זה שהאדם מתבונן אל תוכו, מגלה את המקום שבו אין הבדל בין להגדיר הגדרות לבין לא להגדיר הגדרות. ואז כאשר האדם מגלה את הדבר הזה, אז הוא מגיע לחופש פנימי, וחי חיים טובים באמת. ...