מהי אחדות אמיתית ולמה אי אפשר באמת לא לרצות שום דבר?

אליעד כהן מסביר בצורה מפורטת את המושג "אחדות של נפרדות", ומתייחס במיוחד לטעות נפוצה של אנשים החושבים שהשיגו אחדות, כאשר למעשה הם משיגים מצב של נפרדות המתחזה לאחדות. הוא מדגיש כי כאשר מישהו טוען שהוא הגיע למצב שבו הוא לא רוצה שום דבר, ומכנה את זה "אחדות", הוא טועה. הסיבה לכך היא שמצב של "לא לרצות שום דבר" מוביל בהכרח לשעמום. אליעד מסביר שהאדם הזה לא באמת מבין את משמעות האחדות, כיוון שאחדות אמיתית אינה "אי רצון" בלבד, אלא מצב מורכב בהרבה.

הטעות של האדם הטוען כי "אחדות היא לא לרצות שום דבר" טמונה בכך שהוא למעשה יוצר מצב של נפרדות חדשה: מצב שבו הוא מפריד בין "לרצות" לבין "לא לרצות". בכך הוא מפספס את המהות האמיתית של אחדות, שהיא מצב שבו שני הצדדים - הרצון והאי - רצון - מתקיימים בו - זמנית ללא ניגוד או סתירה ביניהם. אליעד מדגיש שאי אפשר באמת לא לרצות שום דבר, משום שהמציאות האמיתית, האחדותית, מכילה באופן מובנה את שני הקצוות: גם הרצון וגם האי - רצון.

מדוע אי אפשר באמת להפסיק לרצות?

אליעד כהן מסביר נקודה מהותית נוספת: אי אפשר להגיע למצב שבו באמת לא רוצים שום דבר, כיוון ש"לא לרצות שום דבר" הוא בעצמו רצון מסוג מסוים. עצם ההחלטה "לא לרצות שום דבר" היא פעולה שנובעת מתוך רצון להשיג מצב מוגדר - מצב שבו לא רוצים. כלומר, האדם הזה למעשה רוצה לא לרצות. זו סתירה פנימית שמוכיחה בצורה חד משמעית שאי אפשר באמת להימנע מרצון באופן מוחלט. בכל פעם שהאדם יאמר שהוא לא רוצה שום דבר, הוא ימצא את עצמו במצב שבו הוא בכל זאת רוצה לפחות דבר אחד - לא לרצות.

אליעד מדגיש כי מצב של אחדות אמיתית הוא מצב פרדוקסלי, שבו האדם מסוגל להכיל בו - זמנית רצונות מנוגדים: הוא גם רוצה וגם לא רוצה, והוא אינו נזקק לבחור בין שתי האפשרויות, אלא חווה אותן כאחד. במצב כזה אין סבל ואין שעמום, כיוון שאין התנגשות בין הרצונות השונים.

האם באמת אפשר לא לרצות בכלל?

אליעד כהן מתייחס גם לטענה של אנשים שטוענים כי הצליחו להגיע למצב של אי - רצון מוחלט, ואומר בבירור שאין אפשרות כזו בפועל. הסיבה לכך היא שהמציאות עצמה, באופן המהותי ביותר שלה, היא גם רצון וגם אי - רצון. לדבריו, המציאות אינה מאפשרת מצב שבו הרצון לא קיים בכלל, מכיוון שאי קיום של רצון משמעותו אי קיום של שום תחושה, תנועה, או מודעות - מה שלא אפשרי מבחינה לוגית ומבחינה חווייתית כאחד.

בנוסף, אליעד כהן מסביר שאנשים הטוענים שהם לא רוצים שום דבר, בכל זאת מתפקדים, מדברים, חושבים ופועלים בעולם, מה שמוכיח באופן ברור שהם כן רוצים משהו - גם אם הרצון הוא רק להוכיח לאחרים או לעצמם שהם לא רוצים דבר.

למה מי שאינו רוצה דבר בכל זאת סובל משעמום?

אליעד מסביר את הקשר הישיר בין "לא לרצות כלום" לבין תחושת שעמום. כאשר האדם מנסה לא לרצות שום דבר, הוא למעשה מנסה לשלול מעצמו את הדינמיקה הטבעית של המציאות, שהיא הרצון. ניסיון זה מוביל מיד לחוסר משמעות, ולתחושה שהמציאות משעממת וריקה מתוכן. אבל אליעד מדגיש שתחושת השעמום עצמה מעידה על כך שהאדם עדיין רוצה משהו, הוא רוצה לחוות תחושה אחרת או משהו מעניין. בכך מתגלה שוב הסתירה הפנימית: מי שאומר שהוא לא רוצה דבר, רוצה לפחות משהו אחד - לא להשתעמם.

כך מובהר שהניסיון להגיע לאחדות על ידי שלילת הרצון בלבד הוא ניסיון חסר תועלת, כי הוא מוביל תמיד לתסכול ולסבל. אליעד מציע דרך אחרת, שבה האדם מבין שהאחדות אינה שוללת את הרצון, אלא כוללת אותו בהרמוניה מלאה עם האי - רצון, וכך נוצרת תחושה של שלמות ומלאות, ללא סבל או תחושת חוסר.

האם אפשר באמת לחיות בלי רצון ובלי סבל?

התשובה של אליעד כהן לשאלה זו ברורה וחד - משמעית: אפשר לחיות ללא סבל, אך לא באמצעות דיכוי של הרצון. הדרך האמיתית לחוות את האחדות השלמה היא לא להילחם ברצון ולא לנסות להיפטר ממנו, אלא להכיר בכך שהרצון והאי - רצון הם שני פנים של אותה מטבע. כשאדם מבין זאת לעומק, הוא כבר אינו זקוק לבטל את רצונותיו, אלא חווה אותם בצורה מאוחדת ומאוזנת, ללא קונפליקט פנימי.

לסיכום, אליעד כהן מבהיר באופן יסודי מדוע מצב של אי - רצון מוחלט אינו אפשרי, וכיצד ניתן בכל זאת לחיות בהרמוניה מלאה עם המציאות, ללא סבל, באמצעות הבנה עמוקה של אחדות האמיתית, הכוללת בתוכה הן את הרצון והן את האי - רצון באופן מלא ומוחלט.