לקחת אחריות, דיאטה, לשמור על המשקל, לרדת במשקל, ירידה במשקל, לא אוהב להתאמץ, שונא להתאמץ, ללכת לחדר כושר, לא מחפש עבודה, חיפוש עבודה, מסיר אחריות, לקיחת אחריות, הסרת אחריות
למה אנשים לא לוקחים אחריות על חייהם?
אחת הסוגיות המרכזיות שאליעד עוסק בהן בשיחה הזו היא שאלת לקיחת האחריות. בשיחה מוצגת דוגמה של אדם שטוען שהוא לא מספיק אחראי, ויש לו תחושה של אי - נוחות לגבי התפקוד שלו בחיים, במיוחד בתחום של חיפוש עבודה ושמירה על משקל הגוף. במהלך השיחה, מתברר כי אותו אדם מגדיר "אחריות" כ"תשומת לב לדברים". הוא מרגיש שהוא אינו אחראי משום שישנם דברים שהוא חושב שצריך לעשות (למשל, לחפש עבודה או לרדת במשקל), אבל הוא לא עושה אותם. כאן אליעד מציג נקודת מבט שונה, ואומר שלמעשה האדם הזה דווקא אחראי מאוד, אבל הוא אחראי על דברים אחרים, למשל על השקט הנפשי שלו ועל הנוחות האישית שלו. כלומר, הוא לא באמת חסר אחריות באופן מוחלט, אלא רק ביחס לדברים מסוימים שהוא החליט (במודע או שלא במודע) שהם פחות חשובים לו.
לדוגמה, האדם נמנע מלחפש עבודה לא כי הוא חסר אחריות באופן מוחלט, אלא כי הוא אחראי מאד לכך שלא יפריעו לו, שלא יכתיבו לו סדר יום, ושתהיה לו תחושת חופש. הוא שוקל במוחו את העלות והתועלת, ומחליט שהעלות של חיפוש עבודה גדולה מדי, ולכן הוא מעדיף להישאר ללא עבודה, מתוך מודעות ואחריות מוחלטת להחלטה הזו. אליעד מדגיש כי לא מדובר כאן באדם חסר אחריות, אלא באדם שלוקח אחריות מלאה על ההחלטה שלו לא לעבוד.
האם אפשר לא להיות אחראי בכלל?
אליעד טוען שזה בלתי אפשרי לא להיות אחראי בכלל, מכיוון שכל אדם, גם כשהוא לא עושה משהו מסוים, עושה זאת מתוך אחריות מלאה לדבר אחר שהוא כן עושה. למשל, אדם שלא יורד במשקל ולא הולך לחדר כושר, אחראי על ההנאה שלו מלאכול בלי הגבלה, ואחראי על כך שהוא לא צריך להתמודד עם הסבל של אימונים. הוא תמיד נמצא במצב של אחריות כלשהי, רק שזו אחריות המופנית למקומות שהוא אולי לא מחשיב כחשובים מספיק. כך נוצר מצב שהאדם חווה קונפליקט פנימי: הוא תופס עצמו כחסר אחריות ביחס למטרות חיצוניות (עבודה, דיאטה), אבל הוא אחראי מאוד ביחס למטרות פנימיות (נוחות, רוגע, חופש).
מדוע אנשים סובלים מהחלטות שלהם?
האדם בשיחה טוען שהוא סובל מכך שהוא לא משיג את המטרות שלו, למשל את הירידה במשקל או מציאת עבודה. אליעד מדגיש שהסבל שלו לא נובע מכך שהוא לא משיג את המטרות, אלא מכך שהוא משקר לעצמו וחושב שהמצב אמור להיות שונה. הסבל לא נובע מחוסר ההישגים, אלא מהפער בין הרצון לבין המציאות. האדם רוצה שינוי אבל לא רוצה להתאמץ למענו, ולכן הוא נשאר במקום, ומרגיש סבל כתוצאה מהקונפליקט בין שני הרצונות המנוגדים האלו.
האם החיים יכולים להיות מושלמים?
נושא נוסף שאליעד מתייחס אליו הוא המושג של "מושלמות". הוא מציין כי אי אפשר להגיע למצב מושלם, שכן בכל מצב יש תמיד חיסרון כלשהו. גם אם אדם יגיע למשקל האידיאלי שלו, הוא יצטרך להתאמץ כדי לשמר את המצב הזה, והמאמץ עצמו כבר יהפוך להיות חיסרון חדש. הוא מדגים זאת בצורה ברורה: אדם שרוצה לרדת במשקל, ייאלץ להתאמץ כל חייו כדי לשמר את המשקל הרצוי, או שיהיה עליו להתמודד עם הסבל מהעלייה המחודשת במשקל. כך או כך, אין פתרון מושלם שמבטל את כל החסרונות.
למה אנשים נמנעים ממאמץ?
אליעד מסביר שאנשים נמנעים ממאמץ לא מתוך חוסר אחריות, אלא מתוך בחירה אחראית מאוד...
אחת הסוגיות המרכזיות שאליעד עוסק בהן בשיחה הזו היא שאלת לקיחת האחריות. בשיחה מוצגת דוגמה של אדם שטוען שהוא לא מספיק אחראי, ויש לו תחושה של אי - נוחות לגבי התפקוד שלו בחיים, במיוחד בתחום של חיפוש עבודה ושמירה על משקל הגוף. במהלך השיחה, מתברר כי אותו אדם מגדיר "אחריות" כ"תשומת לב לדברים". הוא מרגיש שהוא אינו אחראי משום שישנם דברים שהוא חושב שצריך לעשות (למשל, לחפש עבודה או לרדת במשקל), אבל הוא לא עושה אותם. כאן אליעד מציג נקודת מבט שונה, ואומר שלמעשה האדם הזה דווקא אחראי מאוד, אבל הוא אחראי על דברים אחרים, למשל על השקט הנפשי שלו ועל הנוחות האישית שלו. כלומר, הוא לא באמת חסר אחריות באופן מוחלט, אלא רק ביחס לדברים מסוימים שהוא החליט (במודע או שלא במודע) שהם פחות חשובים לו.
לדוגמה, האדם נמנע מלחפש עבודה לא כי הוא חסר אחריות באופן מוחלט, אלא כי הוא אחראי מאד לכך שלא יפריעו לו, שלא יכתיבו לו סדר יום, ושתהיה לו תחושת חופש. הוא שוקל במוחו את העלות והתועלת, ומחליט שהעלות של חיפוש עבודה גדולה מדי, ולכן הוא מעדיף להישאר ללא עבודה, מתוך מודעות ואחריות מוחלטת להחלטה הזו. אליעד מדגיש כי לא מדובר כאן באדם חסר אחריות, אלא באדם שלוקח אחריות מלאה על ההחלטה שלו לא לעבוד.
האם אפשר לא להיות אחראי בכלל?
אליעד טוען שזה בלתי אפשרי לא להיות אחראי בכלל, מכיוון שכל אדם, גם כשהוא לא עושה משהו מסוים, עושה זאת מתוך אחריות מלאה לדבר אחר שהוא כן עושה. למשל, אדם שלא יורד במשקל ולא הולך לחדר כושר, אחראי על ההנאה שלו מלאכול בלי הגבלה, ואחראי על כך שהוא לא צריך להתמודד עם הסבל של אימונים. הוא תמיד נמצא במצב של אחריות כלשהי, רק שזו אחריות המופנית למקומות שהוא אולי לא מחשיב כחשובים מספיק. כך נוצר מצב שהאדם חווה קונפליקט פנימי: הוא תופס עצמו כחסר אחריות ביחס למטרות חיצוניות (עבודה, דיאטה), אבל הוא אחראי מאוד ביחס למטרות פנימיות (נוחות, רוגע, חופש).
מדוע אנשים סובלים מהחלטות שלהם?
האדם בשיחה טוען שהוא סובל מכך שהוא לא משיג את המטרות שלו, למשל את הירידה במשקל או מציאת עבודה. אליעד מדגיש שהסבל שלו לא נובע מכך שהוא לא משיג את המטרות, אלא מכך שהוא משקר לעצמו וחושב שהמצב אמור להיות שונה. הסבל לא נובע מחוסר ההישגים, אלא מהפער בין הרצון לבין המציאות. האדם רוצה שינוי אבל לא רוצה להתאמץ למענו, ולכן הוא נשאר במקום, ומרגיש סבל כתוצאה מהקונפליקט בין שני הרצונות המנוגדים האלו.
האם החיים יכולים להיות מושלמים?
נושא נוסף שאליעד מתייחס אליו הוא המושג של "מושלמות". הוא מציין כי אי אפשר להגיע למצב מושלם, שכן בכל מצב יש תמיד חיסרון כלשהו. גם אם אדם יגיע למשקל האידיאלי שלו, הוא יצטרך להתאמץ כדי לשמר את המצב הזה, והמאמץ עצמו כבר יהפוך להיות חיסרון חדש. הוא מדגים זאת בצורה ברורה: אדם שרוצה לרדת במשקל, ייאלץ להתאמץ כל חייו כדי לשמר את המשקל הרצוי, או שיהיה עליו להתמודד עם הסבל מהעלייה המחודשת במשקל. כך או כך, אין פתרון מושלם שמבטל את כל החסרונות.
למה אנשים נמנעים ממאמץ?
אליעד מסביר שאנשים נמנעים ממאמץ לא מתוך חוסר אחריות, אלא מתוך בחירה אחראית מאוד...
- איך לוקחים אחריות?
- איך לרדת במשקל בלי להתאמץ?
- למה אני שונא להתאמץ?
- למה אני לא מחפש עבודה?
- איך להתמודד עם מטרות סותרות?
- האם אפשר להגיע לשלמות?
050-3331-331