... ובכל מקום. ובכל פעם ופעם, מתבטאות כל נקודות המבט האלו. אלא, שכל נקודת מבט, מתבטאת בעוצמה אחרת. ומנקודת מבט אחת, האדם בתוך תוכו מחובר תמיד לאחדות המציאות בשלמות אמיתית. ולכן, מנקודת מבט מסוימת, האדם כבר מאושר תמיד ... המציאות. ורמת הסבל וההנאה של האדם, היא תלויה בנקודת המבט, שאליה מחובר האני של האדם. ומנקודת מבט אחת, לא שייך לדבר על הסבל כעל דבר רע, כי הרי הכל אחד. ומנקודת מבט נוספת, לא שייך להציע לאדם להבין את האמת, כי הרי זה בכל מקרה ... כולן נקודת מבט אחת). וכאשר החכם האמיתי מדבר עם האדם בשפה של נפרדות, הרי שמנקודת מבט מסוימת, ניתן לומר, שהחכם האמיתי משקר את האדם. כי אם באמת הכל אחד, אז מה שייך לדבר עם האדם, שעליו להבין כך או אחרת, הרי הכל אחד ממש?! וראשית כל, על האדם לדעת, שמצד האמת האמיתית באמת, הנפרדות והאחדות, הן אחד ממש. ולכן גם מצד האחדות האמיתית, כן אפשר לדבר דיבורים של נפרדות, ואעפכ הכל אחד ממש. ומצד האדם שעושה הפרדה בין אחדות לנפרדות, עליו להבין שאכן מנקודת המבט הזו, שמפרידה בין נפרדות לאחדות, מנקודת המבט הזו, דיבורי הנפרדות של החכם, הם אכן מנוגדים לנקודת המבט של האחדות. וזה כמובן, רק אם נאמר, שהנפרדות, היא נפרדת מהאחדות. ועל האדם להבין, שהחכם האמיתי, לא מדבר עם נקודת האחדות שיש באדם, אלא רק עם נקודת הנפרדות שיש באדם. כי בכל אדם, יש תמיד, גם את נקודת האחדות, שבה האדם כבר יודע שהכל אחד ממש. עד כדי כך, שהאדם כבר תמיד נהנה בטוב אמיתי מהמציאות. והחכם האמיתי, מדבר אל נקודות הנפרדות, שיש בתוך האדם. שהן, לא מחוברות לנקודת האחדות שיש באדם. והחכם האמיתי מדבר בשפת הנפרדות, אל נקודות הנפרדות שיש בתוך האדם, כדי להחזיר אותן בתשובה, ולחבר גם אותן אל נקודת האחדות של המציאות. וכאשר האדם שומע את החכם האמת, לפעמים הוא מרגיש בלבול וחוסר ... האדם לנסות להתבונן, על הסיבה ועל השכל, שבגללו החכם האמת, אומר לו את דבריו. והחכם האמת, מוכרח לדבר עם האדם דיבור של נפרדות, כדי לגלות לו את האחדות. כי כל דיבור, הוא נפרדות. והאדם, שומע תמיד מהחכם האמת, דיבורים שנשמעים לו כנפרדות. כי האדם עצמו, עדיין לא חווה, שאחדות ונפרדות הם אחד. ועל האדם לזכור תמיד, שכל דיבורי החכם האמת, אלו רק הקדמות אל שכל אחר של אחדות אמיתית, שהוא מכיל בתוכו תמיד, גם את ההפך של הלבוש החיצוני, של כל דברי ... ולראות, מהי האמת באמת. ועל ידי זה שהאדם תמיד מחפש רק דבר אחד ויחיד, שהוא להבין מהי האמת באמת, על ידי זה האדם מתחבר יותר ויותר אל ההבנה, שהכל אחד ממש, ואז נשלמים כל החסרונות וכולי. ...

... בעולם כלל, אבל אין גם שום ייאוש בעולם כלל, כי הכל טוב והכל אחד. וכאשר הכל אחד , אין להיכן להגיע ואין ממה להתייאש ואין למה לקוות, כי הכל כבר טוב בשלמות מוחלטת שאין שלמות אחריה. וגם בעולם שלנו של הנפרדות, שבו התכלית ... מנקודת המבט שלו. כי מצד האמת הוא תמיד כבר נמצא בה, ומצד האחדות, הוא לעולם לא מתרחק ממנה, בכל מקרה. ועל האדם לדעת, שיש תקווה ושאין שום ייאוש בעולם כלל. וכאשר האדם רואה שהוא מוקף מכל הצדדים בחושך ... ללא שום דופי, שכאשר האדם מגיע אליה, אז הוא רואה ומבין שהכל אחד ממש, וכל הנפרדות נכללת בשורשה שהיא האחדות, ואז האדם חווה את השלמות האין סופית, שיש בתוך הנפרדות הסופית, ואז האדם חי טוב באמת. ובפועל, כאשר האדם מבין שהוא מוקף מכל הצדדים בחושך ... שהאדם באמת רוצה רק את האמת, על ידי זה האדם רואה את האמת שהכל אחד ממש, ואז האדם חווה את השלמות האין סופית של המציאות, למרות שהוא עצמו, ישות שהיא נראית כסופית. ואז הכל מתהפך לטובה, כי האדם עובר לעולם ... הלב של האדם נקי לגמרי מכל שקר כלשהו, אז האדם חווה את האחדות של המציאות, ואז טוב לו באמת תמיד. אבל מי שלא משתמש בשכל שלו ונאחז בטעויות שלו, הוא סובל מהקיום העצמי שלו, שהוא נפרד משאר הדברים, שאז האדם ... לחפש את האמת לאמיתה וכולי, עד שהאדם משיג את הבנת וחווית האחדות.

... מתבונן, אל תוך מהות המציאות, כדי להבין את עצמו ואת הרצון של עצמו וכולי. עד שהוא רואה את האמת, שהכל אחד וכולי, ואז הוא נגאל באמת. ...

... כל דבר אל חווית השלמות. וברגע שהתודעה של האדם נפרדה מהאחדות של המציאות, מיד באותו הרגע, כל מה שהתודעה רוצה, זה ... שבסופו של דבר כל אדם ישיג את השלמות ויחזור להתאחד עם האחדות של המציאות. ועד שהדבר הזה קורה, עד אז האדם סובל, מהגעגועים שלו אל האחדות של המציאות, שהם מתגברים בכל פעם מחדש. ובכל פעם ופעם, ... של העולם הזה, ובכל פעם ופעם, הוא מתעורר מחדש להתקרב אל אחדות המציאות. ובדרך, האדם סובל מכך שבכל פעם הוא נע ונד, בין חיפוש האחדות, לבין שיגעונות העולם. וככל שהאדם משתדל יותר ויותר בכל ... אותו יותר. למרות שבפועל, בסוף התהליך, האדם כן מתחבר אל אחדות המציאות, שזהו האושר. ועד שהאדם משיג את האושר המושלם, ... בעיה ורצון כלל. וכדי שהאדם יגיע אל הבנת האמת הזאת שהכל אחד בצורה עמוקה, לשם כך על האדם לצאת מהקיבעון המחשבתי ... ובכל פעם כשהאדם נתקל בספק כלשהו, שקודם כל יהמר על האחדות. דהיינו, שקודם כל יבדוק את האפשרות, שאולי בכלל אין שום שאלה כלל, כי הכל אחד, ורק מחלת השיגעון של האדם, רק היא גורמת לאדם שיראה ... חדש, וחושב בכל פעם בצורה חדשה, עד שהוא רואה את האמת שהכל אחד, וחי חיים טובים באמת. ...

... שהוא מבין את שורש השכל של האחדות, הרי שאו שהוא באמת אוחז במחשבתו במה שהוא מדבר, או שהוא אוחז במחשבתו בנמשל כלשהו, של מה שהוא מדבר. אך עדיין הוא מדבר צמצומים. ומי שהוא חכם אמיתי, כל דבריו הם תמיד משל ... הוא אחד. ושורש השכל הוא, שהכל אחד. והשכל הזה שהוא האחדות של המציאות, הוא נסתר מעיני השכל של האדם. והחכם לוקח שכלים שאותם האדם מבין, והחכם מלביש לאדם בתוך שפת הדיבור שלו ובתוך עולם המושגים שלו, הקדמות שונות ושכל חדש ודרכי ... האדם ישיג את השכל של האחדות באמת. כי יש סדר מופלא בין כל הרעיונות השונים שיש בעולם. וכל רעיון בעולם, הוא בא לידי ביטוי גם בתוך כל שאר הרעיונות שיש בעולם. וכל שכל שמולבש בתוך רעיון אחד, הוא בעצם ...

... תהיה בטוח במה שאינך בטוח - משמעות ההסתברות ועל האדם להבין, שכל סבלו הוא רק בגלל שקריו של התת מודע, הקטנים והגדולים כאחד. ובכלל שקר נכלל, גם כאשר האדם מאמין במשהו שהוא אכן האמת, אלא שהאדם עצמו, לא יודע באופן מוחלט שאכן זו האמת. וזהו השקר החמור יותר, שהוא מונע מהאדם להתאחד עם האמת. כי כאשר ... מוחלט. ועל האדם להבין את האמת, שתמיד יכול להיות שהוא טועה. ושהסיכוי שהשכל האנושי טועה, הוא זהה בדיוק לסיכוי שהשכל צודק. וכאשר האדם נצמד אל האמת הזאת, על ידי זה הוא מגלה את השכל האובייקטיבי, שבו הכל אחד והכל מושלם ממש וכולי. ...

... על השכל של האדם, הרי שהאדם עדיין חי בשקר. וכן, זה רלוונטי על כל אמת באשר היא. וכאשר האדם מזכך את עצמו יותר ויותר, אז בסוף התהליך הוא מגיע לאמת האמיתית. ובאמת האמיתית, אין שום בחירה כלל, כי יש אחדות מוחלטת. והבחירה אפשרית, רק כאשר יש שתי אפשרויות. ... שהאדם לא הגיע אל האמת הזאת, ששם אין לו שום אפשרות לחשוב על ההפך של האמת שלו, הרי שהוא עדיין חי, באמת שקרית. ועל ידי זה שהאדם מחפש את האמת המוחלטת, על ידי זה האדם רואה את האמת המוחלטת, ורואה שהכל אחד ממש, ואז הוא חי טוב באמת, ללא כל שום מאמץ וכולי. ...

... לא באמת מבין על מה ולמה יש לו רצון שמנוגד למציאות. והנה, הסיבה שבגללה יש לאדם רצון שמנוגד למציאות, היא משום שהכל אחד. והכוונה היא, שמי שיתבונן על שורש הרצון שלו ועל הסיבה שבגללה יש לו רצון עצמי, הוא יגלה ... הראשונה, לשם כך צריך להבין מהי בכלל סיבה, ומהי המהות שלה. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, בסופו של דבר הוא מבין שהכל אחד . דהיינו, שהאדם מבין, שמצד האמת אין הבדל בין יש סיבה לבין אין סיבה, כי הכל אחד ממש. ואין הכוונה לומר שתמיד אין או תמיד יש סיבה, אלא הכוונה היא לומר, שאין בכלל מושג ... (כפי שכבר ביארתי במקום אחר). וכאשר האדם מבין את הדבר הזה, ממילא הוא לא סובל כלל. משום שהוא מבין את הסיבה של האחדות שבגללה הוא סובל. כי כנל, הסבל של האדם נובע מכך שיש לו רצון שמנוגד למציאות. וכאשר האדם ... הפרדה בין הלבושים השונים של המציאות. ורק בעולם הקליפות יש הבדל בין האני לבין הלא אני. ורק בעולם הקליפות של המהות האחת, רק שם יש הבדל בין הרצון לבין האין רצון. ובין הרצון העצמי של האני, לבין רצון אחר של מה ... שממנו האדם לא סובל כלל. ורק בעולם של הקליפות, יש הבדל בין הסיבה, לבין ההעדר שלה. וכאשר האדם מחובר בשכל שלו לאחדות של המציאות, על ידי זה, גם הרגש של האדם מחובר לאחדות של המציאות, ואז כל הנפרדות נעלמת לגמרי, ואז האדם לא יכול לסבול כלל. ואז מה שנשאר לאדם, ... וההנאה של המילוי רצון, היא רק בבחינת ושוב של האדם, כאשר הוא חוזר מהביטול בבחינת רצוא). כי כאשר האדם מחובר לאחדות של המציאות, שם אין שום רע כלל, כי אין שם שום הפרדה כלל בין רצונו של האדם, לבין המציאות עצמה. ובאחדות של המציאות אין שום רצון עצמי, ואין שום רצון, ואין שום עצמי כלל, אלא יש רק אחדות אחת ממש. והרצון והעצמי והמציאות הם אחד ממש. כי בשורש אין הפרדה, אפילו לא בין התודעה ... הסיבה הראשונה, עדיין הוא יכול לסבול. אבל אז, הסבל הוא לא אמיתי. כי האדם סובל רק כלפי חוץ. והאדם עצמו מחובר לאחדות של המציאות שהיא הסיבה הראשונה, שמנקודת המבט שלה, הסבל הוא טוב ממש. כי מנקודת המבט של הסיבה הראשונה, הסבל והטוב הם תהליכים שווים, מנקודת מבט של אחדות שבה אין טוב ורע כלל. ונוסיף ונבאר, כי יש כאן מצבי תודעה שונים. והאדם סובל כפי כמה שהוא רחוק מהבנת השלמות של המציאות, שהיא הבנת שורש הרצון, שורש המציאות, אחדות המציאות, שורש הרגשות, שורש המחשבות, שורש הסיבות וכל התהליכים כולם, שבשורשם כולם מתאחדים לישות אחת ממש. וכאשר האדם נמצא בשלמות בתוך התודעה של האחדות, הרי ששם התודעה העצמית של האדם מתבטלת לגמרי. והאדם קיים בלי לדעת שהוא עצמו קיים. וכאשר ... ולכן, נכנסה בו רוח שטות דווקא. ואעפכ יש לאדם בחירה חופשית מצד השורש שלו, והאדם יכול לבחור להתחבר לשלמות ולאחדות של המציאות, על ידי שימוש בשכל שלו וכולי. ...

... והאחדות - כמה אתה רחוק ממנה? ובו יתבאר ... שהם נמצאים שם בשלמות. ואו שאתה חי או שאתה מת. אבל יש מי שהוא קרוב יותר להתעורר וכולי. וכך גם בתוך השלמות עצמה. שיש שלמות מעל שלמות עד אין סוף, ואעפכ הכל אחד ממש, מצד מהות השלמות הזאת. וכך גם ...

האחדות והשלמות של המציאות - למה אנשים ככ רחוקים ממנה? ומהצד של שלמות והאחדות, התשובה האמיתית היא, שאף אחד בעולם לא באמת רחוק משלמות ומהאחדות. כי אין שום הבדל בין אחדות לבין נפרדות כלל. כי כאשר היש והאין הם אחד, אז לא שייך לומר שמישהו רחוק ממשהו. כי אין מישהו ואין משהו שנפרד ממשהו אחר. וכאשר הכל אחד ממש, אז כולם קרובים תמיד. והעולם רחוקים מהאחדות, רק משום שהם מפרידים אותה מהנפרדות, וממילא זה מציב אותם, במרחק אין סופי ממנה. כי האחדות היא ההפך המוחלט של הנפרדות. והאחדות היא ההעדר המוחלט, שהוא ההפך המוחלט, של כל מה שישנו ושאיננו. וכאשר האדם מבין, שהיש והאין הם אחד, אז האחדות והנפרדות הם אחד, ואז הוא שם תמיד. אבל, כאשר האדם מאמין לשכל של עצמו, שהיש והאין הם רק נפרדים, והוא לא מבין את האמת, שהנפרדות והאחדות הם דבר אחד ממש, הדבר הזה מרחיק את האדם במרחק אין סופי מהאחדות של המציאות. כי כל המציאות כולה, היא נגד האחדות. כי מהות האחדות , היא מחוץ למקום ולזמן. וכל מה שישנו בתוך המקום והזמן, הכל צועק רק נפרדות בלבד. ואין שום אחדות כלל. כי כל דבר שהוא ישנו, הרי שהוא נפרד, וממילא הוא לא אחדות. והאדם רחוק במרחק אין סופי מהאחדות, משום שאפילו עצם קיומו העצמי של האדם, הוא עצמו מרחיק את האדם מהאחדות של המציאות. כי הקיום העצמי של האדם, הוא עצמו, כל מהותו היא ... של האני של האדם, הוא תלוי בקיומה של הנפרדות. והנפרדות זועקת מכל זמן ומכל מקום, ואפילו מהמקום ומהזמן, של האדם עצמו. ולכן כל העולם, רחוקים ככ מהשלמות ומהאחדות של המציאות, משום שכל העולם כולו אומר את ההפך של השלמות והאחדות. כי אין שום אחדות ושלמות בעולם כלל. כי הכל נפרד בזמן ובמקום, ואין שום אחדות שלמות כלל. ואעפכ, מי שהוא איש אמת, הוא שונא את האפשרי ואוהב את ... דהיינו, שהאדם שונא בתכלית השנאה את חוסר הוודאות, ואוהב בתכלית האהבה את הוודאות. שעל ידי זה האדם מגלה את הוודאות המוחלטת, שהיא מחויב המציאות, שהיא האחדות של המציאות, ששם אין שום נפרדות, ולכן היא המצוי הראשון. ואז האדם רואה את האמת, שאין שום הפרדה בין האחדות לבין הנפרדות, אלא הכל אחד ממש. ואז האדם חי בנפרדות ובאחדות בו זמנית ממש. וכאשר האדם מבין עד כמה האחדות היא הניגוד של הנפרדות, אז הוא קרוב מאוד להבין את האחדות באמת. כי המחשבה שהאחדות רחוקה מאוד מהנפרדות, היא אמת חלקית. כי היא מאירה את האחדות, אך היא עדיין אחדות של שקר. כי ב