מה ההבדל בין אושר רגיל לאושר מזוכך ואמיתי?

אליעד כהן מסביר את המושגים "אושר" ו"אושר מזוכך" בצורה מקיפה. הוא דן בשאלה האם ניתן להיות מאושר באופן מוחלט ומסביר את ההבדלים בין אושר רגעי, אושר זמני ואושר אמיתי. לפי ההסבר של אליעד, רוב האנשים חווים אושר רגעי, כזה שמתרחש כאשר הם מתמקדים בדברים הטובים ומתרחקים מהמחשבה על החסרונות או הסבל שבחיים. האושר הרגעי הזה מתבטא בכך שברגע מסוים יש הרגשה טובה מאוד, אבל לאחר זמן קצר האדם נזכר שיש חסרונות, ואז האושר חולף.

אושר מזוכך, לעומת זאת, מוגדר על ידי אליעד כהרגשה של טוב מוחלט ללא שום חסרון. לדבריו, אושר כזה חייב להיות מוחלט, כלומר, מצב שבו האדם לא מודע לחסרונות כלל. כאשר האדם מודע שיש לו גם חסרונות, האושר כבר לא יכול להיות מוחלט ומזוכך. כך שאליעד מסביר שאם יש לך אפילו מעט מודעות לסבל או חסרון, לא תוכל להיות באמת מאושר באופן שלם. הוא מדגיש שאושר אמיתי חייב להיות משוחרר לחלוטין ממחשבה שלילית, אפילו ברמת הזיכרון.

האם ניתן להרגיש אושר מלא בזמן שיש מודעות לחסרונות?

אליעד דן באפשרות שאדם יהיה מאושר באמת גם כשהוא מודע לכך שקיים חסרון. הוא מסביר שזה בלתי אפשרי אם מדברים על "אושר מזוכך", אך כן אפשרי אם מדובר על אושר רגיל, רגעי או זמני. אליעד טוען שאושר מלא חייב לכלול שכחה מוחלטת של החסרונות. כל עוד האדם מודע לכך שיש חיסרון, הוא בעצם לא מאושר באופן מוחלט, כי המודעות הזו יוצרת השוואה בין הטוב לרע, ובכך מפחיתה מהטוהר של התחושה החיובית.

דוגמה לכך היא תחושה של התאהבות: אדם מאוהב יכול להרגיש שהוא "שוכח את עצמו", כלומר, באותו רגע אין לו מודעות לבעיות ולחסרונות, ואז הוא חווה אושר מזוכך ומלא. לעומת זאת, ברגע שבו הוא מתחיל לחשוב על הבעיות או החסרונות, אפילו באופן קטן, האושר שלו כבר אינו מוחלט.

האם כדאי לחשוב חיובי ולהתעלם מהחסרונות?

אליעד מתייחס לנושא של "חשיבה חיובית" - המחשבה שיש להתמקד ביתרונות ולהתעלם מהחסרונות. לדבריו, גישה זו יכולה להוביל לאושר רגעי, אך לא לאושר אמיתי וקבוע, מכיוון שהמציאות תמיד מורכבת גם מחסרונות. אם אדם מחליט באופן מודע לחשוב רק על דברים טובים ולהתעלם מהרע, הוא בעצם משקר לעצמו, כי האמת המלאה תמיד מכילה גם טוב וגם רע. המודעות הזו לטוב ולרע מבטיחה עניין בחיים, כי החיים ללא מודעות לחסרונות יהפכו בסופו של דבר למשעממים וחסרי משמעות.

הוא נותן דוגמה של אדם שהולך במדבר וצמא מאוד, כאשר ברור לו שהוא עומד למות. השאלה שעולה היא האם יש הבדל אם הוא ימות בנקודה הנוכחית או במקום אחר בהמשך הדרך. האדם עדיין בוחר ללכת קדימה, כי יש לו תקווה שאולי עוד יקרה משהו טוב בדרך, וזאת למרות שהוא מודע למציאות שאין סיכוי לשינוי ממשי. כך שאליעד מדגים את הנקודה שאפילו כשהמציאות ברורה, התקווה או המחשבה החיובית עדיין גורמות לאדם לפעול.

מה עדיף - להיות תמיד מאושר או תמיד לראות את האמת?

אליעד כהן מציין שקיימת התלבטות בין "להיות מאושר באופן נקודתי" לבין "להיצמד...