... הרצון לא נפרד מהמציאות. כי שם, כל דבר שלם בפני עצמו. וביארתי כי יש הנאה שנובעת מתחושת שלמות שנובעת מתפישת האחדות. וביארתי כי בעיית החרדות, היא לא מהתחושה של הפחד, אלא מחוסר הרצון לחוש את הפחד. ומי שלא מפחד להרגיש פחד, ממילא הפחד לא שולט בו. וביארתי שתפישת "אני" נכונה, מאפשרת לאדם לחוות את האחדות גם בפחד. כמו בשעת החלום, שבו הכל קורה רק כרצונו של האדם. ועוד. ...

... מבין ממך שאם הוא כאילו יש. אליעד: אבל בסופו של דבר הוא מפחד להרגיש פחד. ש: פחד נכון ואם לא יהיה אכפת לו להרגיש את הפחד הכי גדול. אליעד: הוא נאחז במחשבה שאומרת שזה לא משנה אם הוא ימות הוא נאחז במחשבה שאומרת שאין סיכוי שהוא ימות ואת ... מפחד לאבד אותו ולכן בן אדם שלא מוכן להרגיש פחד, בן אדם שמפחד להרגיש פחד הוא בעצם מנטרל את החיים הוא לא יכול להתאהב הוא לא יכול לאהוב ואז זה נקרא להגיד שהוא מפחד לא לאהוב ואז בגלל זה, עכשיו אנחנו עושים סיבוב שלם אוקי אבל המהות של מה ...

... שהיא התקרבות - למה ההתקרבות, נראית כהתרחקות? לפעמים נדמה לאדם שהוא מתרחק מהבנת המציאות, והוא אינו יודע שהוא מתקרב להבין אותה. כי ככל שהאדם מנסה יותר להבין את המציאות, כך הוא מבין עד כמה היא לא מובנת, ואז נדמה לאדם שהוא לעולם לא יבין אותה, ונדמה לו שהוא מתרחק מלהבין אותה. כי הטועים, נדמה להם שהם מבינים את המציאות, וככל שהאדם מנסה יותר להבין את המציאות באמת, כך הוא מבין עד כמה היא לא מובנת, והוא חושב שהוא מתרחק מלהבין את המציאות. ולא כך הוא, כי האדם מתקרב להבין את המציאות. וככל שנדמה לאדם שהוא יותר מתרחק, כך הוא יותר מתקרב. כי להבין את המציאות, פירושו, לראות שהיש והאין הם אחד, ולהתרגל לתפישה הזאת. עד שהאדם מבין, שבאמת הכל אחד, ואז אין לו שום שאלה כלל. וככל שהאדם מתבונן יותר על מהות המציאות פנימה, כך הוא רואה יותר שהוא לא מבין שום דבר. משום שבשכל של הנפרדות, אי אפשר להבין את זה שהכל אחד. וככל שהאדם מתקרב יותר לראות שהיש והאין הם אחד, כך הראש שלו יותר כואב (לפעמים גם כאב ראש, פיזית כפשוטו ממש), מכך שהוא לא מצליח להבין את זה שהכל אחד, ואז הוא חושב שהוא מתרחק מלהבין את המציאות. ולא כך הוא המצב. כי האדם מתקרב תמיד. וככל שהאדם מתאמץ יותר להבין את המציאות ולא מצליח להבין אותה, כך בעצם הוא מתקרב אל ההבנה שהכל אחד. כי רק משום שהכל אחד, רק בגלל זה האדם לא מצליח למצוא תשובה. כי קודם כל האדם משקר שיש נפרדות, שזהו השקר הראשון, ואח"כ האדם מנסה למצוא הסברים לכך שיש נפרדות, למרות שבאמת אין נפרדות. וההבנה שהכל אחד באמת, היא רק כאשר האדם הוא מספיק איש אמת, כדי להסתכל למציאות בעיניים, ולראות שהכל אחד, ולהודות שבאמת הכל אחד, ושהוא עצמו לא קיים כישות נפרדת כלל. וכאשר האדם חוקר את המציאות, ומרגיש שהוא כל פעם מבין אותה פחות, זה רק משום שהוא בכל פעם, הופך להיות יותר ויותר איש אמת . שהאמת, מפרקת לו את כל התפישות השגויות שלו, שעל ידי זה נוצרת אצל האדם, התחושה שהוא מתרחק מלהבין משהו, והוא חושב בטעות, שהוא בהתרחקות. אך לא כך הוא, כי האדם הופך להיות איש אמת, ולכן כל הבנות השקר שלו נופלות. וכל פעם שעוד הבנה של שקר נופלת ונעלמת, האדם מתקרב להבנת הדבר, שאינו מובן כלל, הדבר, שהוא חסר כל הגדרה, דהיינו, אחדות המציאות. ועל ידי זה שהאדם רץ קדימה אל תוך שדה הקרב ולא מפחד כלל מהשדים שעומדים לו בדרכו, על ידי זה, לבסוף, האדם לא מבין יותר שום דבר באמצעות השכל שלו, ואז השכל של האדם מתפרק לגמרי, ואז האדם רואה את האמת שהכל אחד, ואז האדם מקבל שכל חדש, וגוף חדש, ורצון חדש, וחיים חדשים טובים באמת.

... שהיא כולה התקרבות - למה האדם תמיד נמצא רק בהתקרבות? והעניין הוא, כי כאשר האדם מנסה להתקרב אל האמת והטוב, אז עובר עליו מה שעובר... ולפעמים עוברים על האדם ימים ושנים, ונדמה לאדם שהוא כלל לא מתקרב אל האמת ואל הטוב האמיתי, אלא שהוא בכלל מתרחק... כי האדם רואה ומגלה, עד כמה הוא מטעה את עצמו, והאדם פחות נהנה מהחיים ברמה החיצונית וכולי. ועל האדם להבין ולדעת, כי באמת, אין שום התרחקות בעולם כלל. וכל ההתרחקות, היא כולה רק התקרבות. והעניין הוא, כי הטוב האמיתי, הוא בלתי נתפס. משום שטוב אמיתי, פירושו טוב שאינו תלוי בסיבה כלשהי. ומאחר שהוא אינו תלוי בסיבה כלשהי, לכן קשה לאדם להשיג את האושר ואת הטוב הזה. כי כל דבר שהוא תלוי בסיבה כלשהי ובמצב חיצוני ... דבר עבור השגת האושר הזה. ולו זו אף זו, אלא שאושר אמיתי, הוא אושר שנובע מעצמו ושהאדם לא עושה שום דבר כדי להשיג אותו, אלא האושר בא מעצמו, ללא כל מאמץ של האדם. וכאשר המטרה המוגדרת היא, שהאדם ישיג משהו ללא מאמץ, ... כל מאמץ, באמצעות מאמץ כלשהו. וכיו"ב לעניין חיפוש האמת המוחלטת, שהיא אמת שאינה מוגדרת. כי אם הדבר מוגדר, הרי שיש לו ניגוד ששונה ממנו. ואם יש לו ניגוד ששונה ממנו, אז הוא לא מוחלט. ולכן, האמת המוחלטת, היא דבר שלא ניתן להגדיר אותו כלל. ואם לא ניתן להגדיר אותו, כיצד ניתן להבין אותו?! ולכן, בכל פעם שהאדם מנסה להבין את האמת, הוא מתרחק ממנה. כי לנסות להבין משהו, פירושו להגדיר אותו בתוך המחשבה. וכאשר מנסים להגדיר את האמת, אז המציאות טופחת לאדם על פניו ומראה לו שזו לא האמת המוחלטת. כי כל דבר שהוא מוגדר, הוא לא מוחלט. (ואפילו זה שהגדרתו כדבר שאינו מוגדר, גם הוא מוגדר על ידי השלילה שלו וכולי). ובכל פעם שהאדם מנסה להיות מאושר, ... טופחת על פניו ומזכירה לו, שהאושר שלו, הוא לא אושר אמיתי. ובכל פעם שהאדם מנסה להיאחז במשהו, המציאות מרחיקה אותו מהאחיזה שלו. והאדם לא מצליח להיאחז בשום דבר, וחווה ריקנות וניתוק מוחלט וכולי. וזה תהליך ששובר את האדם. ... מה שעובר... ועל האדם להבין, כי אל המוחלט (הטוב האמיתי, שהוא גם טוב מוחלט דהיינו, טוב באמת וגם אמת מוחלטת), אפשר להגיע, רק על ידי שלילת האפשרי. כי הדרך של האדם לאחוז במוחלט, היא על ידי זה שהוא שולל ומרחיק ממחשבתו את האפשרי. והאדם תמיד קיים, ותמיד האדם אוחז ... השקריות, על ידי זה בסופו של דבר האדם מגלה וחושף את האמת. כי האמת היא לא משהו מוגדר, אלא היא מה שנשאר אחרי שכל הדברים המוגדרים נעלמים. והדרך להשיג את הדבר שאי אפשר לאחוז בו, היא על ידי זה שהאדם משחרר את האחיזה שלו, מכל ... וכאשר האדם מספיק אוהב את עצמו, כדי לחפש את הטוב האמיתי המוחלט, אז האדם מתחיל לבדוק את מחשבותיו ואת המציאות שלו, בצורה מוחלטת. ולבדוק כל דבר בצורה מוחלטת, פירושו, שעל האדם לקחת את כל המחשבות והרעיונות שלו והאמונות ... להוציא אותם כולם, להורג. ומי שיישאר בחיים, הוא של אמת, ומי שימות, הוא של שקר. והדבר דומה, לאדם שצריך לגלות, איזה דמות היא של אמת ואיזו דמות היא רק השתקפות של הדמות המקורית. שהאדם מנסה להשמיד את כל הדמויות כולן, ורק הדמות שנשארת, היא ורק היא הדמות המקורית האמיתית, שאיתה צריך להתמודד. והאדם מכלה את כוחו במלחמה בדמויות מצוירות ובדיוניות שאינן קיימות, וכל זה רק משום, שהאדם לא מוציא את כל הדמויות האלו להורג, על ידי הטלת ... לא משקר את עצמו ולא מאמין לעצמו, אלא מחפש רק את האמת, ובאמת מטיל ספק בתפישת הנפרדות שלו, ומחפש את הידיעה המוחלטת, שאין בה שום ספק כלל. ועל ידי זה שהאדם בודק כל דבר, האם הוא אכן האמת באופן מוחלט, על ידי זה כל הישויות השקריות של האדם מתות, ואז נשארת רק

... / אור החכם האמת - למה החכם האמת, לא מגלה את אורו הגדול באמת? כי יש אנשי חושך, שנדמה להם שהם אנשי אור, והם טורחים ומתאמצים מאוד לגלות את החושך שלהם, שנדמה בעיניהם לאור. אבל החכם האמת, האור שלו חזק יותר מכל האורות שבעולם, ובכל זאת הוא מסתיר את אורו הגדול. כמו ששלמות המציאות ואלוהים, מסתירים את אורם הגדול והאין סופי, למען קיום העולם. והסיבה לכך היא, משום שאורו כ"כ גדול, עד שהוא לא רואה את החושך שיש בעולם. כי האור של מי שהוא חכם אמת, הוא כ"כ מאיר, עד שבעולם של החכם האמת, אין שום חושך כלל, שצריך להאיר אותו. וכאשר האדם הוא חכם אמת, שבעיניו הכל אחד ממש, אז ממילא אין לו השתוקקות להאיר את אורו, במקום שהוא כבר כולו אור אמיתי. והחכם האמת, צריך לצמצם את אורו, ולומר לעצמו שיש חושך, רק כדי שהוא יוכל לעזור, לאלו שהם מבחינתם נמצאים בחושך. (ולמה שהוא יעשה זאת? והכל אחד וכולי). ורק החכם האמת שחושב שהאדם כולו נמצא באור, רק הוא יכול לעזור לאדם להביא אותו אל האור. כי אנשי החושך, שנדמה להם שהם מוארים, הם חושבים שהאדם נמצא בחושך. ובאמת, החושך הוא בתוך ליבם. כי כל מי שרואה חושך מחוצה לו, באמת, החושך הוא רק בליבו. ואלו שנדמה לעולם, שהם כ"כ מוארים ושהם מנסים להפיץ את אורם הרב, כדי להציל אחרים מהחושך שבו הם נמצאים, באמת, ליבם מלא חושך ואפילה, והם מפיצים רק חושך תמיד. ולמרות שנדמה לאדם, שאותם אנשי חושך, הם מפיצים אור, זה רק משום שהאדם עצמו נמצא בחושך כ"כ גדול, עד שהוא חושב, שהחושך שהוא רואה, שהוא אור. אבל באמת, כל אנשי האור, שמנסים להציל את העולם מהחושך, הם כולם אנשי חושך ואפילה. וכל האהבה שנראה שהם מפיצים בעולם, הם בעצם מפיצים שנאה. כי הם שונאים את המציאות, והם מסתירים את זה, והם כאילו מפיצים אהבה. ובאמת, הם מפיצים שנאה למציאות. ולאדם נדמה שהם גורמים לו להרגיש טוב, ובאמת הם גורמים לו להרגיש רע וכולי. והכל תלוי בעד כמה המנהיג, יודע שהכל מושלם כבר כרגע, גם בלי לשנות אותה. וככל שהמנהיג, בתוכו, חושב שהמציאות צריכה יותר תיקון בעיניו, ככה התיקון שלו, מקלקל את המציאות. כי התיקון שהוא עושה, מחזק את השכל שאומר שהמציאות צריכה תיקון, שזה עצמו קלקול. לעומת החכם האמת, שהוא לא חושב שהמציאות צריכה תיקון כלשהו, אלא הוא חושב שהיא מושלמת כבר עכשיו בשלמות מוחלטת. ואעפ"כ הוא כאילו מנסה לתקן אותה, על ידי זה שהוא מפיץ את השכל שאומר, שאין צורך לתקן אותה וכולי... והחכם האמת שרואה את כל זה, שהוא עצמו מאיר באור אמיתי ואין סופי ממש, הוא לא רץ להציל את האדם מהחושך שבו הוא נמצא. כי בעיני החכם האמת, אין שום חושך כלל, והכל הוא אור אמיתי באמת. ואעפ"כ, מצד הנפרדות, החכם האמת, עוזר לאדם לראות את האמת. שבאמת, כל הצורות שבעולם, הן אור אמיתי, שהוא חסר כל צורה וכולי. ואעפ"כ, מחמת שהחכם האמת כבר ניצח את המלחמה, ומחמת שהוא כבר בשלמות שאין שלמות אחריה, לכן הוא לא רץ לפרסם ולגלות את אורו הגדול. וגם כל מה שהוא מגלה, אלו הכל צמצומים בלבד. כי השכל של החכם האמת הוא כ"כ גדול, עד שכדי לומר אותו, צריך זמן אין סופי ושכל אין סופי. ורק השתיקה, יכולה לומר את כל עוצמת השכל האין סופי, של החכם האמת. ואעפ"כ, החכם האמת מגלה מאורו קצת. והוא מלביש אותו בלבושים שונים וכולי. ועל האדם להתבונן היטב בכל זה, ולהבין, עד כמה הוא צריך לבקש מהחכם האמת, שיגלה לו את אורו הגדול. וככל שהאדם נמצא בחושך יותר גדול, כך הוא צריך יותר להתקרב אל

... החכם האמיתי / אלוהים של אלוהים - מיהו אלוהים, של החכם האמיתי? כי כל אחד יש לו אלוהים, וגם לאלוהים, יש אלוהים. אלא, שאצל אלוהים, אלוהיו, זה הוא עצמו ממש. וכאשר אדם שאינו חכם אמת, מדבר על אלוהים / מהות המציאות / המצוי הראשון / הסיבה הראשונה / הרצון הראשון וכיו"ב, הוא מדבר על ישות שהיא נפרדת ממנו. אבל החכם האמיתי, שהוא שקוף לגמרי, והוא באחדות אחת עם המציאות, כאשר הוא מדבר על אלוהים, הוא בעצם מדבר, על מי שהוא עצמו ממש. וכאשר האדם שומע את החכם האמת מדבר על אלוהים, בעיני האדם, החכם האמת, זה הגוף הגשמי והלבוש החיצוני שלו. ולכן קשה לאדם להבין, שהחכם האמיתי מדבר על אלוהים בגוף ראשון. כי הלבוש החיצוני של החכם האמת, הוא רק חלק מהמציאות, אך הוא לא המציאות האין סופית עצמה. אבל, אצל מי שהוא חכם אמת, אצלו ה"אני" שלו, הוא לא הלבוש הגשמי שלו (וגם התודעה, היא לבוש גשמי והיא רק הגוף של אלוהים האמיתי), אלא הוא נקודת האחדות הראשונה, שהיא מחויבת המציאות, שהיא אלוהים האמיתי. וכאשר החכם האמת אומר "אני", זה בעצם אלוהים האמיתי, אחדות המציאות ממש, שאומרת "אני", ושמלובשת בתוך גוף גשמי. והדבר דומה למלך, שבוחר להתחפש לעבד. וכאשר הוא מדבר עם עבד אחר, על המלך, ... כעבד. וכאשר האדם מדבר, עם מי שהוא חכם אמת באמת, הוא בעצם מדבר עם התודעה של המלך, שיודעת וחווה את זה שהיא המלך, ושהיא חווה גם שהיא בגוף גשמי וצמצום, שמדבר עכשיו עם לבוש אחר, שלו ... הם צמצומים של המלך. וכאשר החכם האמיתי מדבר עם אדם אחר, מנקודת המבט של החכם האמיתי, הוא מדבר עם עצמו ממש, בתוך המחשבה שלו עצמו ממש, שבתוכה נמצאת כל המציאות שלנו וכולי. וההסבר הנ"ל, הוא רק כדי לסבר את האוזן של השומע. אבל מנקודת המבט של החכם האמת, של המלך האמיתי, אצלו אין שום חווית נפרדות וצמצום כלל, כחוויה שנפרדת מחוויית האחדות. כי החכם האמת באמת, הוא יודע שהמהות וכל צורה שהיא, הם אחד תמיד. ולכן הוא לעולם, לא נמצא בחוויה של עבד. וזה נגד השכל, שהלבוש, הוא גם המהות. ואעפ"כ, מי ... גם ברגש שלו. וכאשר האדם מדבר עם החכם האמת, הוא בעצם מדבר עם ה"אני" האמיתי שלו עצמו. כי החכם האמת, מחובר ל"אני" ה