שמחה - מהי מהותה של שמחה? מהו שורש השמחה? איך לשמוח בצורה עוצמתית יותר? שמחה. מהי מהותה? מהו שורש השמחה? איך ליצור רגש של שמחה חזק יותר? שמחה = תחושה טובה אישית וסובייקטיבית שיש לאדם כלפי אירוע כלשהו במציאות. תחושת השמחה, היא תחושה של אהבה ביחס למציאות. שמחה = תחושת אחדות עם המציאות. כאשר הרצון של האדם מתאחד עם המצב של המציאות = אחדות = שמחה. כדי ליצור שמחה חזקה, על האדם לחקור ולמצוא את שורש השמחה. פירוש: על האדם לחקור תמיד, מה בדיוק גרם לו לרגש של השמחה. על האדם להסתכל פנימה על המהות של הדבר שיצרה את השמחה. על האדם להתבונן על מה שמתרחש בתוך המחשבות שלו כאשר הוא שמח. על האדם להסתכל פנימה על המצב של הרצון שלו כאשר הוא שמח. על האדם לאתר את השורש של השמחה. על האדם למצוא את המכנה המשותף האמיתי שגורם לכך שהוא שמח. כאשר האדם מבין את השורש של השמחה, הדבר הזה מאפשר לו להתמקד בשורש של השמחה וליצור יותר שמחה. לדוגמה: אדם נמצא באירוע כלשהו ומרגיש שמחה. אדם שאינו מתבונן לעומק, יכול בטעות לחשוב כי האירוע עצמו יצר אצלו את השמחה. מה יקרה לאדם כזה? הוא ינסה לשחזר את האירוע שוב פעם ושוב פעם כדי להרגיש שוב פעם את אותה השמחה. מה הבעיה בזה? החיסרון של הנל, היא מאמץ גדול לשחזר את האירוע + תלות רגשית באירוע כלשהו. בנוסף, בפועל ... כן צריך לעשות כדי לשמר + להגדיל את רמת ההנאה? תשובה: צריך להתבונן לעומק הפנימי של האדם בעת האירוע המשמח. על האדם לחקור מהיכן בדיוק הגיעה השמחה? מה באירוע קרה שיצר את השמחה? מדוע השמחה הייתה דווקא ברמה הספציפית? אנשים שונים שנמצאים באותו אירוע, חווים אותו מבחינה רגשית בצורה שונה. מדוע? בנוסף, מדוע בפעמים הבאות של אותו האירוע, רמת ההנאה יורדת? על האדם להתבונן בכל הנל, ולגלות בסופו של דבר, כי ההנאה והשמחה נוצרות מתחושת האחדות של האדם עם המציאות. כאשר האדם מבין את זה, ממילא החל מאותו הרגע הוא מקבל פטור ... אחרי המעטפת החיצונית של החיים. החל מאותו הרגע, האדם מתחיל לחפש את המהות הפנימית של האירוע שיצר לו את השמחה. כאשר האדם מתמקד בחיפוש עצמי פנימי, לבסוף הוא מוצא את השלמות ואת האושר. בכל רגע של מציאות יש טוב אמיתי שיכול לספק לאדם שמחה אין סופית תמידית. על האדם רק למצוא אותו. כאשר האדם מבין מה טוב באמת בכל רגע של המציאות, הוא מרגיש שמחה אמיתי שנובעת מהשורש של המציאות = אושר = שלמות = טוב אמיתי = אהבה אין סופית.

שמחה, להיות שמח, שמחת חיים, חוסר שמחה, דיכאון, עצבות, ייאוש, חרדות, להיות בשמחה ובו יתבאר עניין השמחה של האדם בחיים. ויתבאר, במה תלויה השמחה של האדם בחיים? ומה גורם לאדם להיות שמח? ואיך האדם יכול לגרום לעצמו להיות שמח? והאם אפשר להיות רק בשמחה? ולמה לפעמים האדם נכנס לדיכאון? וממה נובעת תחושת עצבות ותחושת ייאוש מהחיים? ולמה יש לאדם חרדות וחוסר שמחה? ועוד. ומי שיתבונן יראה, כי כולם מנסים להיות שמחים כמה שיותר. ולאו דווקא שמחים ומחייכים, אלא כולם מנסים להרגיש כמה שיותר טוב, ולהתקרב כמה שיותר אל תחושה של שמחה, ולהתרחק כמה שיותר מתחושה של עצב ודיכאון. כי כאשר האדם מרגיש שמח, אז הוא מרגיש טוב משמחת החיים שלו. וכאשר האדם עצוב ובדיכאון, אז הוא מרגיש רע. והאדם מנסה כמובן להרגיש כמה שיותר טוב. ולכן האדם מנסה כל הזמן לעשות כמה שיותר דברים שמשמחים אותו, כדי להיות שמח וכולי. ומי שעוד יתבונן יראה, כי השמחה של האדם, כל הזמן חומקת ממנו. וגם אחרי שהאדם עושה המון מאמצים כדי להיות מאושר ושמח, וגם אחרי שהאדם כבר מצליח להיות שמח ומאושר, עדיין תמיד בדרך כלשהי, השמחה חומקת מהאדם, והאדם תמיד מסיבה כלשהי, מפסיק להרגיש שמחה ואושר. ובמקום אושר ושמחה, תמיד מופיעות פתאום מחשבות כלשהן של חוסר שביעות רצון מהמציאות כפי מה שהיא. שאם הן מתגברות, אז נוצרת גם תחושה של דיכאון ושל יאוש / מועקה / חרדות וכולי. והשאלה הנשאלת היא, במה באמת תלויה שמחת החיים של האדם? ומה באמת האדם צריך לעשות, כדי להיות שמח, וכמה שיותר שמח? וגם אם לא להיות שמח, אז לכל הפחות, כמה שיותר להיות שבע רצון מהמציאות, וכמה שפחות לחוות עצבות ותסכול מהמציאות? ומהי החוקיות של השמחה והעצב של האדם? והתשובה לשאלה הזאת היא, שמי שרוצה להיות שמח, עליו להתמקד קודם כל, בלהבין את המנגנון הרגשי ... כל הזמן אחרי דברים שאולי יעשו אותך שמח באופן רגעי, במקום זה תנסה בכלל להבין, את המנגנון, שאחראי על השמחה והדיכאון של האדם. דהיינו, יש להתמקד בהבנת המנגנון הרגשי של האדם, במקום להתמקד בכל מיני דרכים למצוא אושר רגעי ורגעים של אושר. כי הדבר החשוב ביותר כדי להיות בשמחה, הוא שהאדם בכלל יבין את המנגנון של השמחה. ומי שיעמיק בהבנת המנגנון הרגשי של השמחה והעצבות, יראה, כי הגורם היחיד שאחראי על מצב הרוח של האדם, זו רמת ההתאמה, שבין הרצון של האדם, לבין ... מסיבות כאלו ואחרות. וככל שרמת ההתאמה שבין המציאות של האדם, לבין הרצון שלו, ככל שרמת ההתאמה עולה, כך עולה השמחה והאושר של האדם. וככל שרמת ההתאמה יורדת, כך עולה רמת העצבות / דיכאון / כעס / חרדה / תסכול ... אף פעם לא רק שמח או רק עצוב. כי כדי להיות עצוב, לשם כך האדם צריך גם להבין מהי שמחה. וכדי להיות שמח, לשם כך האדם צריך להבין גם מהי עצבות. כי בלי שמחה אין עצבות ובלי עצבות אין שמחה. ולכן, בכל מקום שיש שמחה, יש גם עצבות כלשהי, ובכל מקום שיש עצבות, יש גם שמחה כלשהי. כי כאשר יש רק עצבות או רק שמחה, הרי שכבר אין שום משמעות לעצבות או לשמחה. וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים. ונמצא אם כן, כי כדי ליצור הרבה שמחה, לשם כך האדם צריך, לגרום לכך שתהיה התאמה גדולה יותר, בין הרצון שלו לבין המציאות. וכיצד יכול האדם להתאים ... חושב יותר על החסרונות שבדבר, כך האדם פחות רוצה אותו (עד חשיבה חיובית / חצי הכוס המלאה וכיוב). כך שהשמחה של האדם בחיים, היא בעצם תלויה, בכמה האדם רואה את היתרונות או את החסרונות שיש בכל דבר. והאדם רואה ... האלו, כבר ביארתי אותם לעומקם במקומות אחרים. ובסיכומו של דבר, מי שרוצה להיות שמח, עליו להבין את המנגנון של השמחה ושל העצבות. והמנגנון הזה תלוי ברצון של האדם. שהוא תלוי בהבנה של האדם. ועל האדם להתבונן היטב אל תוכו, ...

שמחה - איך להגיע לשמחה אמיתית? כי כל השמחות שיש בעולם, יש בהן חיסרון. והשמחה, היא לעולם לא שלמה. כי השמחה, היא תמיד מוגבלת לצורה כלשהי. שהאדם שמח, מכך שהוא נאחז בצורה כלשהי. והאדם לא יכול לשמוח בו זמנית, מכמה דברים שונים. אלא בכל רגע, הוא שמח מההיאחזות שלו בצורה אחרת. אבל אי אפשר בבת אחת באותו הרגע ממש, לשמוח מהרבה דברים שונים בבת אחת. וכל שמחה, יש עמה עצב. גם של הפחד של האדם, לאבד את הדבר, שגורם לו לשמוח. וגם העצב של האדם, שהשמחה היא לא גדולה יותר. וגם העצב של האדם, מכך שלא הכל מושלם, אלא רק חלק מהדברים הם כרצונו וכולי. כך שכל השמחות, אלו שמחות עצובות, של שקר וכולי. ויש שמחה של אמת, שהיא נובעת מהידיעה ומההבנה של האדם. כי מי שהוא איש אמת, ושהוא מבין את האמת בצורה ככ ... מה שהיה הווה ויהיה, זאת התגלות רצונו העצמי. כי האדם הוא בשורשו, אלוהים האמיתי וכולי. והידיעה הזאת, היא יוצרת שמחה אין סופית של אמת. כי האדם שמח, מכך שהכל כרצונו, בלי שום גבול וגדר כלל. (ואפילו רצונו העצמי, הוא כרצונו. והכל אחד). וכאשר הכל כרצונך תמיד, אז נשלמים כל החסרונות, ואז השמחה היא אמיתית ואין סופית וכולי.

שמחה - לשמוח בחלקך, איזהו עשיר השמח בחלקו, להיות שמח בחלקך, איך להיות שמח ובו יתבאר העניין של שמחה בחלקך והעניין של איזהו עשיר השמח בחלקו. ויתבאר, האם באמת עשיר הוא זה ששמח בחלקו? והאם באמת האדם יכול לשמוח בחלקו? ובמה תלויה השמחה של האדם? ועוד. והעניין הוא, כי שמחה היא, כאשר רצונו של האדם מתמלא. כי לאדם יש רצון עצמי, שהמציאות תהיה כך או אחרת. ולאדם יש גם את החלק שלו. דהיינו, את המציאות שלו. ואם האדם שמח בחלקו, דהיינו, רוצה את המציאות שלו, אז הוא נחשב לעשיר ולמאושר. ואם האדם לא שמח בחלקו, דהיינו, לא מרוצה מהמציאות שלו כפי מה שהיא, אז ממילא הוא עני, שאינו מאושר מחייו. ומי שיתבונן יראה, כי מצד האמת, מי שרק ישמח בחלקו בשלמות, הרי שממילא הוא גם לא ימשיך לשחק במשחק של החיים, וגם הוא ממילא יפסיק להיות שמח. ולמה? כי המשחק של החיים, הוא כאשר יש לאדם רצונות שונים, ושהאדם מתאמץ כדי למלא את הרצונות שלו, כדי להשיג את המטרות שלו. ומי שיהיה שמח בחלקו בשלמות אמיתית, דהיינו, שהוא לא ירגיש ששום דבר חסר בעולם שלו, בשום נושא ובשום עניין שהוא, זה בעצם ... אחר, לשנות את המציאות, ואז יש משחק חדש, של מרדף חדש, אחרי רצון חדש. והרעיון הוא, שמי שיצליח להיות שמח בחלקו בשלמות אמיתית, דהיינו, שהוא יהיה שבע רצון בשלמות מלאה מכל חלקו, דהיינו, מכל המציאות שלו. הרי שבאותו רגע, ... ושל אחדות מלאה עם המציאות. ולא שזה טוב או רע, אלא שזה המצב. והרעיון הוא, שמי שיצליח להיות עשיר ששמח בחלקו בשלמות, ממילא הוא כבר לא יחווה שום רצון כלשהו. ואז ממילא הוא גם כבר לא יוכל יותר להרגיש ... מי שלא יודע מהו אדם עני, הוא לא יכול לדעת גם לא שהוא אדם עשיר. ולהגיע למצב של עשיר ששמח בחלקו בשלמות, פירושו, שהאדם ככ שמח בחלקו, עד כדי כך שהוא אפילו לא מסוגל לחוות חוסר שמחה בחלקו. שהאדם ככ מרוצה מהמציאות, עד כדי כך שהוא לא יכול, אפילו לא לדמיין מצב של חוסר אושר ושל ... רצון מהמציאות. ואז הוא מפסיק להיות עשיר או עני, כי כבר אין לזה משמעות עבורו. והמסר הוא, שלהיות עשיר ששמח בחלקו, זה אומנם חוויה מאוד טובה, ביחס לאדם שמרגיש שהוא עני, כי הוא לא שמח בחלקו. אבל צריך לדעת, שכאשר לוקחים את החוויה הזאת לקצה האחרון שלה, אז היא מתבטלת, כי אין לה את הניגוד שלה. ומי שרוצה להיות עשיר ששמח בחלקו, באופן חלקי או בשלמות, כיצד הוא יכול לעשות זאת? תשובה: על ידי הבנת מנגנון השמחה. דהיינו, שהאדם מוכרח להבין, מה באמת אחראי לכך שהוא יהיה בשמחה או בעצבות, ומה אחראי לרמה של השמחה או של העצבות שלו. ועל ידי הבנת המנגנון של השמחה והעצבות, על ידי זה האדם יכול להגיע למצב שבו הוא שמח יותר או שמח פחות, לפי כמה שהוא נצמד לחוקיות של השמחה ושל העצבות.

אופטימיות / חשיבה אופטימית / חשיבה חיובית / שמחה / תקווה - מהי מהותן? השורש של החשיבה האופטימית ושל החשיבה החיובית הוא השכל. אופטימיות = האמונה שהכל לטובה ... להשתמש בחשיבה חיובית ואופטימית, משום שהוא רואה ומרגיש את השלמות בכל דבר. כאשר האדם מבין את המציאות, הוא חווה שמחה תמידית ואינו נזקק לאופטימיות משום שהוא חי את המציאות שאליו היא רוצה להגיע.

רגשות חיוביים / שמחת חיים - איך ליצור רגשות טובים של שמחה ואושר? איך יוצרים רגשות טובים של שמחת חיים וכולי? תשובה: על ידי שהופכים את הרגשות לשכל. הסיבה היחידה שהאדם אינו מאושר, היא רק משום שהוא אינו מקשיב ... סיכום: כדי ליצור רגשות חיוביים, צריך לחקור את השכל ואת ההיגיון שלהם. רק באמצעות השכל שלהם, ניתן להפוך אותם לשמחים יותר. הרגש של האדם והשכל שלו מנהלים מערכת יחסים זוגית. ככל שהשכל עובד טוב יותר, כך הרגש מרגיש טוב ...

... כמה שיותר דברים, ממה שהוא רוצה. כי ככל שיש לאדם יותר את מה שהוא רוצה, כך האדם מרגיש יותר שמחה. אך גם הדבר הזה הוא שקר. כי בפועל, כאשר האדם משיג את המטרה שלו, הרי שהוא יותר מרוצה. אבל ... לו חיסרון כלשהו, דהיינו, הרצון של האדם, שהוא חיסרון. ואחכ כאשר הרצון הזה מתמלא, אז האדם מרגיש סוג של שמחה. אבל אחרי שעובר זמן כלשהו, הרי שתחושת השמחה הזאת דועכת. ואחרי שתחושת השמחה הזאת דועכת, אם האדם יפסיק לרוץ אחרי מטרות חדשות, הרי שהאדם חוזר למצב רגשי זהה לחלוטין למצב שבו הוא היה לפני שהוא השיג את המטרה שלו. דהיינו, שכל תחושת השמחה של האדם כאשר הוא משיג איזו מטרה, היא לא בגלל שהוא השיג את הדבר שאותו הוא השיג, אלא אך ורק מעצם זה שהחיסרון והרצון של האדם התמלא. וזה בעצם אומר, שכדי שהאדם ירגיש תחושה של שמחה, לשם כך האדם מענה את עצמו, ורודף אחרי מטרות שאותן הוא לא צריך, וכל זה כדי לחוות רגע אחד של שמחה רגעית, כאשר האדם מצליח להשיג את רצונו. ומילא אם הרגע הזה, היה של אושר אמיתי בשלמות. אז אולי באמת ... את האמת, האדם יודע. והאמת היא, שגם כאשר האדם כן מצליח להשיג איזו מטרה, וגם כאשר האדם כן מרגיש שמחה מכך שהוא השיג איזו מטרה, הרי שגם אז האדם לא מרגיש סוג של שמחה שלמה. כי גם באותו הרגע יש לאדם טרדות על הראש, וגם אז האדם בתוך תוכו חווה פחד לאבד את ... הוא ימשיך לרדוף אחרי הזנב של עצמו, וימשיך כל הזמן להמציא לעצמו מטרות חדשות בחיים, כדי לנסות לחוות רגעי שמחה קטנים. למרות שבאמת, האדם כמו משוגע חי במעגלים, בלי שום נקודת עצירה. כי מי שהוא קצת חכם, הוא כבר ... לדוגמה שהאדם שנמצא בדיכאון מוצא איזו מטרה ומנסה להשיג אותה. וככל שהאדם מתקרב להשיג אותה, כך הוא מרגיש יותר שמחה. ואחרי שהאדם משיג את המטרה שלו, אז הוא מרגיש תחושת שמחה עוד יותר גדולה. אבל רגע אחד אחרי שהאדם השיג את המטרה שלו, כבר אז תחושת השמחה דועכת. ורגע אחד אחרי שהאדם משיג את המטרה שלו, הוא כבר חייב להציב לעצמו כמו עבד, איזו מטרה חדשה ...

... את מה שטוב ברגע הזה, הוא מרגיש בדידות / עצבות וכולי. כאשר האדם מתעסק במשהו שמעניין אותו, הוא מרגיש שמחה ולא מרגיש בודד. הבדידות = חוסר היכולת של האדם להתחבר למציאות כפי שהיא כרגע. חוסר חיבור למציאות = בדידות. ... הטוב שיש בכל רגע בתוך עצמו. להתבונן החוצה = להרגיש לבד = להרגיש ריחוק = להרגיש בדידות / חוסר שמחה ושעמום. להתבונן פנימה = להרגיש מחובר לעצמך = להרגיש קירבה = אחדות = שמחה. מה זא להתבונן פנימה? להתבונן פנימה = האדם מסתכל אל תוך עצמו ומנסה להכיר את עצמו יותר טוב (כמו ... האדם עצמו אינו נמצא עם עצמו. על האדם להעסיק את עצמו על ידי התבוננות פנימית. התבוננות פנימית יוצרת אושר ושמחה. להתבונן פנימה = לשאול ולהבין מי אני? מה זה האני? מהי מהותו של האני? להתבונן פנימה = לנסות להבין ... החיצונית של המציאות. כאשר האדם מתבונן בדברים האלו, בסופו של דבר תחושת הבדידות תעלם לחלוטין. והאדם ירגיש אושר / שמחה ש שלמות בכל מקום ובכל זמן.

... מהמצב הרגשי שלו, ומכך שהוא לא יודע מה הפתרון למצב שלו. וכאן נסביר, גם ממה נובעות כל התחושות הלא שמחות האלו שיש לאדם, וגם נאמר, מה הפתרון האמיתי לכל הבעיות האלו. והעניין הוא, כי בתודעה של האדם, יש רמות ... ורצון יותר פנימי וכן הלאה... ומאחר שהנפש של האדם משתוקקת תמיד להגיע אל האושר, על ידי זה האדם מרגיש שמחה, כאשר תת המודע שלו חושב שהוא מתקרב אל האושר. וכאשר תת המודע של האדם מרגיש, שאותה ההצלחה שהוא רוצה ... מובילה אותו אל האושר שאותו הוא באמת רוצה להשיג, על ידי זה נוצרת אצל האדם תחושה של עצבות, חוסר שמחה, מועקה, ריקנות קיומית, חרדות וכולי. ושורש התחושות האלו, הוא בכך שתת המודע של האדם, מה שמעניין אותו, זה להיות ... המיוחל. ותת המודע של האדם לא רואה כיצד הוא מגיע אל האושר הזה, באמצעות שיגרת העבודה וחיי היום יום. והשמחה, היא ממלאת את האדם ברגש חיובי. וכאשר האדם שמח, הרי שהוא נהנה מעצם הקיום שלו. והשמחה של האדם נוצרת, על ידי ההתחדשות, שהוא מתחדש בדרך אל האושר. כי בכל פעם שקורה לאדם איזה דבר חדש, שהאדם מרגיש שהדבר הזה מקרב אותו אל האושר, על ידי זה האדם חווה תחושה של שמחה והתעלות. וכן להפך, כאשר תת המודע של האדם מרגיש, שהאדם מתרחק מהאושר, על ידי זה, במקום רגשות של שמחה ושל התעלות רוחנית, האדם מרגיש תחושה של דאון, של ירידה, של עצבות ושל ריקנות קיומית. כי חוסר השמחה מרוקן את האדם מתחושת הטוב, שזו נקראת ריקנות קיומית. והאדם מטבעו, מחפש את האושר. וכאשר האדם לא מוצא את האושר, אז הוא מחפש דרכים חדשות להיות מאושר. וכאשר האדם משיג איזה דבר חדש, על ידי זה מתעוררת אצלו שמחת החיים. אבל כאשר הזמן עובר, האדם קולט שהדבר הזה עדיין לא עשה אותו למאושר, ואז השמחה דועכת והאדם מרגיש שוב פעם סוג של עצבות ושעמום. ואז האדם מחפש איזה משהו אחר גדול יותר. ונדמה לו ...

... הזה מאושר? ולכאורה הדרך לדעת עד כמה אדם קרוב אל האושר היא די פשוטה. כי אושר הוא מצב של שמחה / שלוות נפש / רוגע וכיוב. ואכ ככל שהאדם קרוב יותר לתחושה של שמחה, כך כנראה שהוא קרוב יותר אל אושר בשלמות. ומאחר שהאדם מבין שאושר בשלמות הוא כאשר האדם שמח בשלמות, אכ ככל שהאדם יותר שמח, כך הוא קרוב יותר אל אושר אמיתי. ואם האדם רואה איזה בודהה יושב ועושה מדיטציה ונראה מאוד רגוע, ואם האדם רואה איזה מנהיג רוחני שנראה מאוד שמח, ואם האדם רואה איזה מורה דרך רוחני שהוא אדם מאוד סבלני שלא כועס כלל וכיוב, לכאורה ניתן לומר שהאדם רואה מולו אדם מאושר בשלמות, או על כל פנים קרוב מאוד אל האושר. כי מאחר שהאושר הוא שמחה / רוגע / שלוות נפש, ממילא מי שהוא נראה יותר שמח, ומי שהוא יותר רגוע, ושנראה שיש לו יותר שלוות נפש, כנראה שהוא קרוב יותר אל האושר בשלמות. והמחשבה הזאת ... לייעץ לאדם להסתכל רק על חצי הכוס המלאה, החכם מייעץ לאדם להסתכל רק על האמת. ובמקום לייעץ לאדם להיות שמח בחלקו, החכם האמיתי מייעץ לאדם להסתכל על האמת ולרצות להגיע לשלמות בשלמות. ובמקום לייעץ לאדם לפחד מכך שהוא בעצבות ... הוא יודע שכל שינוי שיש במציאות שלנו, הוא ביטוי לכעס של המציאות שלנו. כי ניתן לומר שאם המציאות הייתה שמחה בחלקה ולא כועסת, הרי שהיא לא הייתה משנה את המצב אלא הייתה דוממת. וטבע המציאות הוא להשתנות כל הזמן. ...