נכון אתגר, האתר ממכר. אחרי התכתובת הראשונה בינינו אמרתי לעצמי שאעשה הפסקה, ומשום מה שקראתי את מה שכתבת, מיד הגבתי, מדוע? כי המשפט תאמין לי אני יודע, נמצא בתוכי. אני אפילו לא יודעת אם הוא בתוכך אבל בתוכי הוא נמצא ואני לא שלמה איתו. שבדקתי למה אני לא שלמה איתו, ראיתי שיש לי דעות איך אדם רוחני צריך להתנהג ואיך לא וכו'. בוכל אופן אני מקווה שכרגע אני חיה יותר בשלום איתו ואם לא זה גם בסדר. בכל אופן רציתי להודות לך ולכל מי שמשתתף בפורום הזה, כי יש לנו כאן במה שאנחנו יכולים ללמוד או לא ללמוד ממנה והכל אפשרי. ובסך הכל זה עוד מגרש משחקים שיצרנו לעצמנו. תודה.

שחר שווקא צודק אל תזלזלו בו. עדיף לא להגיב את התגובה לא לעניין. אני כבר מתלבט כבר יומיומיים אם להישאר בפורום כיוון שאני שם לב לפעמים שאני נשאב לפעולה עם עושה. זה נכון. ובכל רגע עדיף לקום ולעשות כי ככה למחשבות אין אחיזה רבה בכם וגם מתרגלים לחיות מרגע לרגע ולעשות מה שדורש אותו הרגע. כולנו פה בגלל הסורגים. שד"כ אלא שבלי לא מדברים כל כך הרבה. הרי גם ככה יחטפו גידופים. התחושה שלי אומרת שהתגובה של שחר לפוסט אינה טועה והרגשתי זאת לפעמים. אם אתם שואלים אותי האתר הזה ממכר וצריך בכלל לראות אם אנחנו כאן מתוך הרגל וגם אם לא היינו עליו אילו דברים אחרים יכולנו לעשות. יי בינתיים.

שחר יקר

אתם ואתם ואתם... כל מה שאתה אומר על "אתם", "הסורגים שלכם" זו ההשתקפות המצוחצחת שלך אתה, כל מה שאתה חושב עלינו זה אחד לאחד משקף את מה שעובר אותך בלבד.

דבר על מה שעובר עליך, כי אתה לא מבין בחופש או בסוגר של הזולת...

האם בוודאות אתה יכול להעיד על הזולת את חוויתו הפנימית

בעצמך אמרת שזו תחושת בטן שלך, האם היא מחוייבת, או רק אפשרית, תבדוק עם עצמך...

הרעיונות שאנו מתגוננים ותוקפים כפי שאמרת בעבר מס פעמים

אולי רק אתה בחוויה של תקיפה והתגוננות ואחרים בחוויה של ביטוי חופשי והקשבה.

יש משל אינדיאני יפה, שאצבע מושטת קדימה כמאשימה, מותירה 4 אצבעות מופנות אליך ממש!!

רק נקודה למחשבה שחר, בתקווה שלא תחשוב שתקפתי או התגוננתי, אלא הארתי וזעזעתי את הקיבעון שמה שאתה חושב שקורה לאנשים בחוץ, הוא לא שלך בלבד, ואנחנו מלאכי רצון טוב, שבאנו לשקף לך את עצמך...

בצלאל

הכי טוב שתנסה להשתמש בתאור המקורי שנתתי

ולא לנסות לתת לא משמעויות חדשות משלך

אם תצליח לפענח עבורך את הרעיון שלי

תדע לבד מה לעשות עם זה

בעזרת השם

בהמשך למה שכתבתי

ואני מקווה שכל חברי הקבוצה יגיעו לפוסט הזה

הצלחתי לגבש עכשיו מסר אחד גדול לכולכם

==========================================

יש לי תחושת בטן

שמה שכולכם עושים זה מדברים על הסורגים של חדר ההמתנה שלכם

או על איזה חלון שקיים בו

ומתחילים להתווכח או לקבל תחושת אי נוחות ברגע שהתיאורים שלכם לא תואמים לתאורים של האחרים

את מה שאתם רואים מאותו החלון

חלקכם ממש משוכנע שהסורגים או החלונות שלו הם הם

מבטאים את החופש שאתם מייחלים אליו או כל טייטל אחר שבחרתם

אני טוען שאתם מטפחים את חדר ההמתנה

ממש מנקים ומשפשפים בסמרטוט את הסורגים והחלונות בכדי שיהיה נקי

ומי שסיים לנקות ממש גאה בנקיון של החדר

ומציץ לטינופת שעדיין קיימת בחדרים של האחרים

ומעביר ביקורת על מידת הנקיון של החדרים

אין תכלית להתעסק בסורגים או בחלונות

אין צורך גם לחבר שירים ופראזות לגבי הנוף שאתם רואים מאותו חלון

אתם עושים עוול לעצמכם ולאחרים

אני ממש מאחל לכולכם ולעצמי שמה שכתבתי כאן יעורר משהו בלב שלכם.

ותנסו להפיק משהו אמיתי ממה שכתבתי

יש כאן חומר מאד לא רע למחשבה

ואולי בעזרת השם, זה ישפיע על הכתיבה של כולנו בפורום הזה

שבת שלום

ככל שבנאדם מפסיק לחכות ומתחיל לצעוד

נוצרת לו הבנה יותר מלאה לגבי עצמו והחיים

ויש לו תחושת כיוון ומשמעות יותר מלוטשת

ובנוסף.

כפי שרמזתי באחד הפיסקות למעלה...

העולם הזה הוא כמו חדר המתנה אחד גדול

המטריקס נותן הרגשה שזה חדר המתנה אחד אבל זה לא נכון

כל אחד נמצא בתוך חדר ההמתנה האישי שלו - בחידה האישית שלו שהוא עדיין לא פיצח אותה

לכל אחד ההאחזות באפשרויות שהוא מאמין בהם שמאפשרות לו וגם מצמצמות אותו - וזה תלותי במנגנון ההתייחסות שלו

וכל מחשבה או הבנה שיש קשר ביננו לבין מה שקורה לאנשים אחרים... לרוב בכל רמה... הוא לא מציאותי באמת והוא רק מטעה

לגבי התפיסה העמוקה של מה זה חיים עבור כל אחד מאיתנו

חשוב:

אחד הדברים שמונע מאיתנו כל אחד להבין את חדר ההמתנה שלו.

זה הכוח שאנחנו נותנים לאמונות ולהבנה שהאמונות משותפות לכולנו. אנחנו מאמינים במועדונים ובשותפויות

זה נותן לנו את המסר שחייבים להמתין למשהו וכי האמונות עשויות ברזל.

עוד יותר חשוב:

ממיטב הבנתי הכנה הנתיב לפיצוח חדר ההמתנה נעוץ בזיהוי - פיצוח - הבנה. של הכסא. של המקום שלכם.

ברגע שכל אחד יפענח את החלק הזה

באופן אוטומטי תשומת הלב שלכם תופנה אליכם ולגבולות חדר ההמתנה שלכם..

לא תחפשו משהו מהותי בסורגים של חדר ההמתנה של אחרים

ברמה מסויימת רובנו מספרים לאחרים לגבי הכבלים שלנו ולא על החופש האפשרי. אני מרגיש שמה שכתבתי עכשיו מהותי.

וזאת הסיבה גם לויכוחים בינכם

המשך שבת נעימה

בכדי להבין על מה כתבתי תצטרך לטעמי בצלאל לבדוק איך דבר כזה מתבטא אצלך בכדי להבין את מה שכיוונתי אליו.

בתור אחד אורך אני למעשה טוען.

שיש בתוכנו מעין מבנה פנימי שמורגל לחכות לדברים שבמהותו של החכיון אינם קיימים.

כשהעיקר הוא שאנחנו חיים במעין תרדמה ותפיסה שגויה לגבי מה זה >חיים<

והרבה חוקים שבתוכנו לגבי איך המציאות בעולם עובדת

אנחנו מחכים להזדמנות הנכונה לעשות דברים

כאשר ברמה היותר עמוקה של המציאות אנחנו היא ההזדמנות עצמה

וכל אחד יכול ליצור את אותן הזדמנויות רק אם הוא יבין למה הוא מחכה ואיך עושים את זה וכן מה הם ההזדמנויות האמיתיות שהמציאות מציגה בפנינו..

שזה כבר התקדמות מלחכות בתורים

ומשהו שמגלים לבד.. בלי טיפים מראש... זה חלק מהמשחק

כמו בסרט המטריקס

some rules can be broken and the others can be bent

אני עד היום שובר כל מיני חוקים מדי פעם

לא תמיד זה נותן לי משהו נקודתי אבל לפעמים מוסיף לי לבנה נוספת בבנייה של הבנה גדולה יותר.

רעיון נהדר בצלאל.

אבל עכשיו הזכרת לי את מה ששכחתי.

וזה היה זמן!!!!!!

וסיבה.

תמיד היו לי תורים שכל מיני רעיונות שהזדהתי איתם חיכו

ופשוט ראיתי הכל כתור אחד ארוך של זמן

שלא קיים כלל

ואני בתרדמה

אז יאללה להתעורר

הדלת שמובילה לגן עדן עלי אדמות!

החכיון שלנו אמיתי מאד

יום אחד עליתי על זה שאני מחכה לא משנה למה, אבל ביג טיים

וניסיתי להעיז לקום מהכסא

פשוט ככה, כל "כסא" בכל סיטואציה התחלתי לקום בלי להקשיב לתירוצים שהיו לי למה אני עדיין יושב

בלי להקשיב לקריזות שהיו לי כשנבהלתי מעצם זה שהפסקתי לחכות בתור

יש תורים שחשבתי שאני מחכה למשהו אחד אבל בסוף התברר שחיכיתי למשהו אחר...

ואז הבנתי שכל התורים בתוכי הם למעשה תור אחד עמוק יותר

תור אל הדלת המרכזית

אני לא זוכר מה היא.

מי יכול להשלים?

יש שיחות בין אנשים על כל מיני נושאים שהם כמו חדר המתנה.

אנשים מדברים על משהו שהם מחכים לו

שנים...

שחר, הדלת פותחת לרעיונות את הכלא ועכשיו הם חופשיים לבוא לידי ביטוי?

והתור זה בעצם פונטציאל שלא מגיע לידי שימוש בהמתלות שונות ומשונות?