מי שיתבונן בעניין יראה, כי יש כמה דברים טובים בכל העניין של קיומם של המשוגעים.

ראשית, המהות של שיגעון, היא אי ראיית ואי הבנת הדברים כפי מה שהם. ומצד האמת, כל אחד שלא מבין את הכל, הרי שהוא משוגע ברמה מסוימת.

ומי שיתבונן בעניין יראה, כי השיגעון הכרחי לעצם קיום העולם. מדוע? משום שלהבין את כל המציאות כולה כפי מה שהיא, זה לא אפשרי. משום שהמציאות היא אין סופית. ורק המציאות עצמה, "מבינה" את עצמה כפי מה שהיא. והאדם יכול להבין את המציאות, רק באמצעות צמצומים שונים, שהם סוג של שיגעון ביחס לשכל השלם של המציאות.

ואם לא הייתה קיימת בעולם האפשרות של לא להבין את הדברים כפי מה שהם, הרי ששום דבר בעולם לא היה יכול להיות קיים. מאחר שכדי להבין משהו בשלמות, צריך להיות הוא. וכדי שכל הדברים בעולם, יבינו את כל שאר הדברים בעולם בשלמות, לשם כך צריך שכולם יהיו ישות אחת, וממילא לא יהיה קיום לעולם.

ורק בזכות זה שאפשר לטעות ולא להבין את הכל כפי מה שהוא, רק בזכות זה העולם קיים. כי זה מאפשר לישויות שונות להתקיים, ולא לדעת אחת על קיומה של חברתה. או לדעת ידיעות שונות ברמות שונות. שזה הכל סוג של שיגעון. כי כל חוסר ידיעה הוא סוג של שיגעון. ולכן, השיגעון והאפשרות לא לדעת, היא הכרחית לצורך קיום העולם.

עניין נוסף. אם לא היו משוגעים בעולם, העולם לא היה מתפתח. מדוע? משום שעיקר ההתפתחות של העולם, היא על ידי המשוגעים. כי מה שמניע את האדם לפתח את העולם, זה בין השאר המרדף שלו אחרי הכבוד / האגו / וכל שאר השיגעונות. ואם לא היה שיגעון בעולם, הרי שאף אחד לא היה מפתח את העולם. ולכן טוב שיש משוגעים.

עניין נוסף. אם לא היה שיגעון בעולם, הרי שכולם היו חושבים באותה הצורה, ומבינים ויודעים את אותו הדבר, וממילא לא היה על מה לדבר...