האם נכון לעודד עובדים לדווח על אחרים במקום העבודה?

אחת השאלות החשובות שעלו בשיחה היא האם נכון וכדאי לעודד עובדים לדווח על עבירות והתנהגות לא ראויה של עובדים אחרים. אליעד כהן מתייחס לנושא זה לעומק, ומסביר שביסוד השאלה עומדים מספר שיקולים:

ראשית, אליעד מבהיר שיש להבחין בין המונח "הלשנה" למונח "דיווח". המילה "הלשנה" נושאת קונוטציה שלילית, לעומת "דיווח" שנשמעת אובייקטיבית יותר. הדיווח יכול להיות על התנהגות לא חוקית, כמו גניבת רכוש מהחברה, וגם על התנהגות שפוגעת בחברה בצורה עקיפה, כמו גלישה בפייסבוק או שימוש באינטרנט שלא לצורך במהלך שעות העבודה.

לדוגמה, אם עובד רואה שעובד אחר גונב ציוד או כסף, הוא מחויב לדווח לממונים עליו. זה ברור ומקובל על רוב האנשים. לעומת זאת, כאשר מדובר בשימוש לא ראוי בזמן העבודה, כמו גלישה בפייסבוק או שימוש אישי אחר באינטרנט, נוצרת מחלוקת. אליעד מדגיש שבסופו של דבר, כל שימוש בזמן עבודה לצרכים אישיים הוא סוג של גניבת זמן מהמעביד, ולכן יש לראות זאת בחומרה דומה לגניבה כספית.

האם לדווח על כל עבירה, קטנה או גדולה, זה נכון?

אליעד טוען שכאשר ההנהלה יוצרת מצב שבו העובדים מפחדים כל הזמן ש"ילשינו" עליהם, נוצר אקלים בעייתי בעבודה. מצד שני, הוא מסביר שיש חשיבות לכך שהעובדים ידעו שהם נמצאים תחת פיקוח, כדי שיימנעו מלכתחילה מהתנהגות לא רצויה. הוא מציין שכאשר עובד חושש ש"ילשינו" עליו, הדבר אומר בדרך כלל שהוא יודע שהוא עושה משהו לא בסדר. עובד שמרגיש שלם עם ההתנהגות שלו לא צריך לחשוש מדיווחים.

הוא נותן דוגמה מוחשית: אם עובד לוקח כסף באופן ישיר מהארנק של עובד אחר, ברור שמדובר בעבירה חמורה וכולם יסכימו שצריך לדווח על כך. אבל אם העובד מתבטל או גולש באינטרנט באופן לא מורשה, גם אז הוא גונב - הפעם זמן, שזה בעצם שווה לכסף. מדוע במקרה כזה העובדים פחות מתלהבים לדווח? אליעד מסביר שזה נובע מתפיסה שגויה של חומרת העניין, למרות שמבחינה כלכלית אין הבדל.

מה הבעיה ביצירת אווירה של חשש במקום העבודה?

נקודה נוספת שאליעד מדבר עליה בהרחבה היא הנזק הפוטנציאלי של יצירת אווירה של פחד וחשש. אם עובדים מרגישים שכל הזמן עוקבים אחריהם ומחפשים אותם, הם עלולים לפתח תחושת מרמור שתפגע בתפוקת העבודה. אליעד מציין שכאשר העובדים יודעים מה החוקים והנהלים באופן ברור והוגן, וכאשר הם מרגישים שההנהלה באמת פועלת לטובת העסק באופן ענייני ולא סתם מתנכלת לעובדים, אז גם דיווחים מצד עובדים אחרים ייתפסו כפחות שליליים.

אליעד מדגיש שלא כדאי לתת הנחיות שהעובדים לא יוכלו לעמוד בהן, כי אז נוצרת בעיה כפולה: העובד מרגיש שהוא לא בסדר מראש, וכך נוצר מעגל שבו הוא כבר לא מנסה לעמוד בחוקים כלל. לדוגמה, אם ההנהלה אומרת שאסור בכלל לגלוש באינטרנט בעבודה, והעובד כן צריך הפסקה קצרה למנוחה ורוגע, הוא עשוי להרגיש מראש כאשם ולאבד מוטיבציה גם בדברים החשובים יותר.

האם תמיד כדאי להקפיד על כללים נוקשים במקום העבודה?

אליעד מדגים מחברות מצליחות מאוד בעולם, שלפעמים מאפשרות לעובדים לנוח או לעשות פעילויות אישיות במהלך העבודה (למשל לשחק סנוקר או לקבל מסאז'). מדוע חברות אלה מאפשרות זאת? כי הן יודעות שברגע שהעובד מרוצה ונינוח, הוא יהיה יותר יעיל...