איזה עולם עצוב חחחחחחחח מין גהינום תחתון חחחחח

ישנן שאלות שאי אפשר למצא עלייהן תשובה בשכל הרגיל, ומה שהבנתי שבמקומות האלה דווקא צריך להפעיל את השכל היצירתי ולחשוב לכיוונים שבחיים לא חשבתי עלייהם, כל דבר, כל רעיון - מה שבא ברוך הבא! וזה דווקא נשמע לי כמו חוייה של ממש.. להפציץ את המח בדרכי חשיבה חדשות (-:

הייתי היום בטיפול שיאצו וכל הגוף שלי קפא, בדרך כלל שהיה לי קר, הרגשתי מה זה רע, ואפילו בקשתי שמיכה. הפעם ממש הרגשתי כמו בקירור, ובכל זאת יכולתי להכיל את ההרגשה ולא לראות אותה כתחושה רעה או טובה, אלא סתם תחושה.

אני אחרי הרצאה צריכה להחנות את הרכב ליד הבית ותמיד אין מקום חנייה קרוב (כמו שאני רוצה) תמיד אני מתבאסת, ומרגישה רע. אתמול כשחזרתי, יכולתי להחנות במקום רחוק ולא לשפוט את מה שקרה. בעצם מחידוש הוא: לא שפטתי את המציאות, פשוט קיבלתי את האירוע כמו משהוא. החוויה השתנתה, אני מבינה שהשינוי הוא חלק מהתהליך אותו התחלתי, להבין את הנפרדות, האחדות, הסבל, מי אני? ועוד... תודה לשותפים שלי לדרך.

עלתה לי תובנה, שלמעשה כל הרגשות התחושות והמחשבות נובעות מהמהות, מהאחד, ואם זה כך הרי אין הבדל בין הרגשה נעימה ללא נעימה, בין מחשבה טובה ללא טובה, הכל זה אחד, הכל בסדר.

הבנתי שגם כשמתגלה לי השכל החדש, אני לא ממהרת להקשיב לו תמיד. הבנתי שלשחרר אחיזה זה אומר להפסיק רק להאחז בניפרדות, כי האחדות היא גם ניפרדות וגם אחדות! להיות שלם עם האחיזה, אני אומנם מרגישה רע באחיזה כי אני חווה צימצום אבל ברגע שאני מבינה למה אני אוחזת בנפרדות אחווה שלמות. עוד הבנתי שאים אשאל הרבה פעמים מספיק פעמים למה אני רוצה את זה... אחווה שלמות ברצון ואבין שהכל אחד. עוד הבנתי שלפתור בעיות בשיטה חדשה על פי ברור האמת, זה מכסך הרבה דברים. עוד הבנתי האלוהים ברא שכל כדי לפרש לטובה את כל היקום. וכשאבין באמת אחווה את המציאות מאוחדת והכל שמח וטוב.

הבנתי שאני גם רוצה את האחדות אבל בו זמנית גם רוצה את הפירוד (וגם הרוצה וגם הלא רוצה שניהם אני)