מהי המשמעות של חוסר יציבות במחשבה והאם זה חיובי?

חוסר יציבות מחשבתית הוא מצב שבו האדם משנה את דעתו לעיתים קרובות. למשל, לפעמים הוא חושב שמשהו הוא טוב ולפעמים הוא חושב שזה רע. אדם כזה מתקשה להגיע להחלטות יציבות ומרגיש מבולבל וחסר ביטחון. על פי אליעד כהן, חוסר יציבות מחשבתית הוא דווקא סימן טוב. מדוע? כי מי שאינו יציב במחשבתו, בעצם מחפש את האמת. רק שני סוגי אנשים הם יציבים לגמרי במחשבתם: האחד הוא משוגע, שאינו מסוגל להבחין כלל בטעותו ולכן הוא בטוח בעצמו באופן עיוור, השני הוא אדם שהגיע להבנה מוחלטת של האמת האמיתית.

אך רוב בני האדם בעולם דווקא כן יציבים במחשבתם, לא מפני שהם חכמים ויודעים את האמת, אלא בעיקר מפני שהם פוחדים ומתחמקים מספקות, מפחדים לבדוק את אמונותיהם. אנשים כאלה יציבים כי הם פשוט מסרבים להתמודד עם הסיכוי שהם אולי טועים. הם מעדיפים את הנוחות של האמונה הקבועה שלהם מאשר את הספקות המפחידים.

מדוע אנשים חוששים לשנות את דעתם או להיכנס לספקות?

אנשים חוששים לשנות את דעתם או לשאול שאלות כי הדבר גורם להם אי - נעימות. אנשים מפחדים מספקות, מפחדים לשאול שאלות קשות כי יש להם דמיונות ופחדים שאולי יקרה להם משהו רע אם ישנו את דעתם. בגלל הפחדים האלה, רוב האנשים נשארים עם אותן אמונות לאורך כל חייהם, וגם אם הם משנים דעה, הם לא משנים אותה בשורש, בהנחות היסוד הכי עמוקות. למשל, אנשים בדרך כלל לא משנים את האמונה שהעולם קיים. רק בודדים הצליחו לערער באופן עמוק על אמונה בסיסית זו, וגם הם מעטים מאוד.

האם חזרה למחשבה קודמת פירושה חזרה לאותה נקודה בדיוק?

לפעמים אדם אומר: "אבל אני כל פעם חוזר על אותן מחשבות, פעם אחת חושב שהמציאות טובה, פעם אחרת שהמציאות רעה, ואז שוב חוזר למחשבה שהמציאות טובה. אז מה הטעם בזה?" אליעד כהן מסביר שזו טעות. אדם אף פעם לא חוזר בדיוק לאותה נקודה. כאשר אדם משנה את דעתו שוב ושוב, הוא רואה בכל פעם את הדברים מפרספקטיבה חדשה. לכן, גם אם נדמה לו שהוא חוזר לאותה דעה, הוא כבר לא אותו אדם, וזו כבר לא אותה דעה בדיוק.

מהי יציבות אמיתית ואיך אפשר להגיע אליה?

אליעד כהן מדגיש שיציבות אמיתית מגיעה אך ורק דרך האמת. הדבר היחיד שהוא יציב לחלוטין בעולם זו האמת. שקר אפשר לשנות כמה שרוצים. למשל, אפשר להחליט שצבע ירוק הוא אדום או כחול, ואפשר לשקר על זה אלפי פעמים. אך האמת היא שהצבע יישאר ירוק תמיד. האמת איננה משתנה בגלל אמונות האדם או המחשבות שלו. אפשר לצעוק "העולם לא קיים" ועדיין העולם ימשיך להתקיים.

לכן, מי שרוצה יציבות אמיתית חייב להגיע לאמת מוחלטת, כלומר, נקודה שבה הוא כבר לא יכול לשאול את עצמו "אולי אני טועה?". כל עוד אפשר לשאול "אולי אני טועה?", האדם עדיין לא מצא את האמת. כל עוד לא הגעת לטוב מוחלט, תמיד תחפש טוב יותר. הסימן שהאדם לא הגיע לאמת הוא הספק המתמשך. ברגע שתגיע לאמת המוחלטת, כבר לא תחפש את האמת כי אין עוד מה לחפש.

כיצד הספקות מסייעים לאדם להגיע לאמת מוחלטת?

הספקות הם טובים מכיוון שהם מראים לאדם שהוא עדיין צריך להתפתח ולחפש את האמת. אליעד כהן מסביר שעדיף להיות בספק ולהתקדם לעבר האמת מאשר להיות יציב בשקר. מי שמספיק פעמים ישאל את עצמו "אולי ההפך הוא נכון?", בסופו של דבר יגיע למצב של מחויב המציאות. זה מצב שבו אי אפשר לשאול יותר אם ההפך הוא נכון, כי מתברר שגם ההפך עצמו זהה לדבר עצמו. כך, לאחר הרבה ספקות, האדם מגיע לוודאות מוחלטת וליציבות מחשבתית אמיתית שנובעת מתוך האמת.

מה עדיף: יציבות שקרית או ספקות מתמידים?

אליעד כהן מבהיר כי עדיף שיהיו לאדם ספקות מתמידים מאשר יציבות מדומה. יציבות מדומה, כמו זו של האדם המשוגע שתקוע באותו שיגעון כל חייו, היא שלילית ומגבילה. אדם שחי ביציבות שקרית הוא אדם תקוע, שלא מתקדם לעבר האמת. לעומת זאת, אדם שנמצא בספק מתמיד ושואל שאלות, מתקדם לאמת אמיתית ובסופו של דבר מגיע ליציבות אמיתית.

מהי נקודת הוודאות המוחלטת?

נקודת הוודאות המוחלטת או נקודת האמת היא מצב שבו האדם הגיע להכרה מוחלטת באמת, וכבר לא ניתן עוד לערער עליה. נקודה זו נקראת גם מחויב המציאות, שבה גם אם האדם ינסה לחשוב "אולי ההפך הוא נכון?", הוא לא יוכל לעשות זאת, כי הוא יבין שאין הבדל בין הדבר עצמו לבין ההפך שלו. זוהי הבנה עמוקה מאוד שרק מי שהעז לשאול את עצמו שוב ושוב ולהתמודד עם כל הספקות, מסוגל להגיע אליה.

בסופו של דבר, המסקנה המרכזית של אליעד כהן היא כי הספק הוא הדרך לאמת, ועדיף להיות מלא ספקות ולהתקדם לאמת מאשר להיות יציב בשקר כלשהו.