הספר להיות אלוהים - אחדות המהות והצורה, היש איננו והאין ישנו, היש ישנו והאין איננו, הוכחה שאין אלוהים, הוכחה שיש אלוהים, אחדות המציאות...מצב חסר צורה, זמן ומקום הוא בעצם כלום. אך דווקא היעדר ההגדרה הזה מוביל לכך שאי אפשר לחשוב עליו, ובמובן מסוים - הוא הופך לדבר שהכי קיים, כי אי אפשר להטיל ספק בקיומו. אליעד מביא דוגמה נוספת לכך: ככל שהאדם חושב על משהו יותר, הוא מרגיש שהוא יותר ישנו. וככל שהוא חושב על משהו פחות, הוא מרגיש שהוא יותר איננו. לכן, הדבר שהאדם לא יכול שלא לחשוב עליו, הוא למעשה הדבר שהכי ישנו, והוא המהות. מדוע, לפי אליעד, היש איננו והאין ישנו? אליעד מציין שלמעשה ישנו פרדוקס...