אליעד מסביר שאפקט פלסבו עובד כאשר האמת מוסתרת בתוך שקר. לדוגמה, אם האדם בריא אך מאמין שהוא חולה, נותנים לו תרופה דמה (פלסבו) שאינה מכילה שום חומר פעיל. האדם מאמין שהתרופה תעזור לו להבריא, ולכן מרגיש טוב יותר, אך למעשה הוא כבר היה בריא מלכתחילה. מה שעזר לו באמת היא הידיעה הפנימית שהוא בריא, אך מכיוון שהיה זקוק לשקר כדי להאמין באמת הזו, הוא קיבל את האמת עטופה בשקר. אפקט הפלסבו פועל רק משום שבתוכו נמצאת נקודת אמת. למשל, אדם שמאמין שחוט אדום יעזור לו להצליח בלימודים, האמת היא שהוא יכול להצליח גם ללא החוט, אך הוא לא מאמין בכך. לכן "מלבישים" לו את האמת בתוך שקר, ובכך גורמים לו להצליח.
למה לחפש את האמת ללא העדפה מראש?
לפי אליעד, החיפוש אחר האמת צריך להיעשות ללא העדפה מוקדמת לתוצאה מסוימת. אליעד לא מתנגד לכך שלמחפש האמת יש אינטרסים והעדפות, אך מדגיש כי על המחפש להיות מודע להעדפות אלו. המטרה היא לחפש את האמת כפי שהיא, ולא לאחוז בהגדרה מסוימת, כמו למשל ההגדרה שהכל אחד. המחפש צריך לבדוק האם המציאות היא אחד או שניים, ללא הנחה מוקדמת שהכל אחד. החיפוש האמיתי מוביל בסופו של דבר להכרה באחדות, אך אסור שזו תהיה נקודת מוצא. עצם ההיאחזות בכך שהכל הוא אחד יוצרת שוב הפרדה, כי המחפש שולל מראש אפשרויות אחרות.
מה הקשר בין הרצון להישאר קיים לחיפוש האמת?
אליעד מסביר שהמכשול הגדול ביותר של האדם בחיפוש האמת הוא האינטרס להמשיך להיות קיים. האדם מחפש את האמת, אך הוא תמיד רוצה להישאר קיים כישות נפרדת. כדי להגיע להבנת האמת, יש צורך לשחרר את האחיזה בקיום העצמי. הרצון להיות צודק, למשל, הוא לבוש של הרצון להיות קיים. כל עוד האדם מחזיק ברצון להישאר קיים, הוא לא יצליח להגיע להבנת האמת המוחלטת שהיא גם "לא להיות קיים". האדם צריך להבין שכדי להגיע לאמת המוחלטת עליו להיפרד מהקיום שלו כאני נפרד. זהו פחד מוות של התודעה עצמה, אפילו יותר מפחיד מהמוות של הגוף.
איך מתמודדים עם הפחד להפסיק להיות קיים?
אליעד טוען שכדי להגיע לאמת, האדם חייב להתעמת עם הפחד מלהפסיק להיות קיים. כאשר האדם באמת מחפש את האמת, הוא מגיע להבנה שהוא גם רק לא קיים, ואז הוא נעלם לחלוטין כישות נפרדת. זהו מצב של אחדות מוחלטת שבו האדם כבר אינו יודע שהוא קיים, ולכן גם אינו יודע שטוב לו, כי אין לו שום דבר להשוות אליו. אליעד מבהיר שהמוות האמיתי של האדם אינו מוות של הגוף, אלא מוות של התודעה, האני הנפרד. להגיע להיות אלוהים פירושו להפסיק להיות ישות נפרדת. יש לכך שתי פרספקטיבות: האחת היא ביטול מוחלט של התודעה (מוות התודעה), והשנייה היא הכרה מוחלטת שאתה עצמך אלוהים, מצב שבו האדם יודע שהוא עצמו הכל.
מה התפקיד של השטן והאגו בחיפוש האמת?
אליעד מבהיר שהאגו והאני הנפרד הם בעצם השטן של האדם. השטן אינו ישות חיצונית, אלא עצם הקיום הנפרד של האדם. האגו הנפרד הוא האחראי לכל הסבל והצרות, משום שהוא יוצר נפרדות בין האדם למציאות. אך אליעד גם מסביר שלשטן יש תפקיד חשוב, כי הוא משרת את האחדות. השטן הוא "טוב מאוד", כי דרך הנפרדות האדם מגלה את האחדות. האדם רוצה לסבול, משום שמצד האמת הפנימית של האדם (האלוהים שבתוכו), הסבל הוא טוב מאוד. האדם נהנה מהסבל כי זה רצונו העמוק של האלוהים שבתוכו לחוות צמצום. עם זאת, חלק מהאדם (החלק שאינו מודע לאלוהות שבתוכו) מתנגד לסבל, וכך נוצרת מלחמה פנימית קשה מאוד.
איך חוקרים ומבררים את האמת ביום - יום?
אליעד מדריך כיצד לבצע חקירת אמת יום - יומית. בכל פעם שאדם...
- מהו אפקט פלסבו?
- איך לחפש את האמת ללא אינטרסים?
- למה קשה לוותר על האגו?
- מה זה להיות אלוהים?
- האם השטן הוא האגו?
- למה האדם מפחד לא להיות קיים?
- איך חוקרים הנחות יסוד?
אליעד: כדי שיהיה לך טוב, אתה צריך להיצמד לאמת. ולפעמים קשה לך להיצמד לאמת, אז עוטפים לך את האמת בשקר, ומוכרים לך משהו, ואז טוב לך, אבל טוב לך בגלל האמת שהייתה מעורבת בתוך השקר. כמו לדוגמה הפלסבו, מה זה? למשל אתה בריא, ואם היית יודע שאתה בריא היה לך טוב, אבל אתה חושב שאתה חולה, אז עוטפים לך את הידיעה שאתה בריא בתרופה. מביאים לך תרופה שלא עושה כלום, אבל אתה חושב שבגלל שלקחת את התרופה אז אתה בריא. אבל למעשה אתה כבר בריא. אבל מה שעזר לך זה האמת, כי אם היית באמת חולה לא הייתה עוזרת לך התרופה.
ממשיכים בספר להיות אלוהים, חיפוש האמת באשר היא, עמוד 306.
שאלה: מצד אחד אתה אומר לחפש את האמת ללא העדפות וללא אינטרסים.
אליעד: לא, לא אכפת לי שיש לך העדפות, רק תהיי מודעת לכך. תשקרי את עצמך, אבל תהיי מודעת שאת משקרת את עצמך.
שאלה: כל הלימוד שלך זה להגיע למסקנה שהכל אחד.
אליעד: לא נכון, המטרה תגיעי למסקנה, מה היא האמת. כשאת מחפשת תשאלי, זה אחד או שתיים, לא להניח מראש שזה אחד. המוטו הוא שאם תבררי את האמת, תגלי שהכל אחד. את יכולה להאמין לי שזה אחד, אבל זה לא יעזור לך. את עצמך צריכה לברר שזה אחד. אני מלמד אותך איך לגלות שזה אחד. את צריכה לבדוק, האם יש הבדל בין הדברים, האם זה אחד או שניים? ולא להגיד שזה אחד, כי אולי זה לא אחד?
יש כאן שני הביטים. הראשון, למה אני מחפשת את האמת? כדי להרגיש טוב. אבל מהביט שני, אל תעדיפי שהאמת תהיה כך ולא אחרת.
שאלה: מה שמושך אותי בלימודים שלך שזה אחד.
אליעד: זה לא טוב, מה שצריך למשוך אותך זה לבדוק את האמת באשר היא, ללא הגדרה.
אם את מגדירה שזה אחד, אז למעשה את שוב נאחזת בהגדרה, את אומרת זה אחד ולא שתיים, אז לא עשית למעשה כלום. כשאת אומרת זה רק אחד, את עדיין עושה הפרדה. תחפשי להבין את האמת, וזה בלי להניח הנחות.
האינטרס הראשון של האדם בחיפוש האמת, היא להיות קיים. האדם מחפש את האמת, אבל מעדיף שהחיפוש ישאיר אותו קיים. הוא לא מחפש אמת שתעלים אותו.
שאלה: למה האדם רוצה להישאר להיות קיים?
אליעד: זאת עובדה קיימת. אם תתבונן לתוכך תראה שאתה מאוד רוצה להיות קיים. ואם תחפש ולא יהיה לך אינטרס, אז תמצא את האמת. למה אני אומר, שמי שמחפש את האמת, ועדיין רוצה להיות קיים, לא ימצא אותה? כי גם לא קיים, פירושו גם רק לא קיים. אבל את, הגם רק לא קיים, אתה לא מסוגל להכיל אותו, אם אתה רוצה להישאר קיים.
אם אתה רוצה להישאר קיים, אתה לא יכול להכיל את זה שאתה, גם רק לא קיים. האדם צריך להיות מודע לזה, כי בחיפוש זה מה שעומד בינך לבין ההבנה. בפרקטיקה, זה האגו, ההגדרות, האדם לא מוכן לוותר על האחיזה שלו, כמו למשל שהאדם רוצה שדעתו תהיה צודקת. אדם שרוצה להיות צודק זה לבוש של לרצות להיות קיים.
שאלה: איך מגיעים לזה?
אליעד: אם תחקור את האמת, אתה תגלה שאתה גם רק לא קיים. ואז תיעלם לגמרי.
שאלה: זה מפחיד.
אליעד: בדיוק, המפחיד הזה הוא זה שמונע ממך לנסות לברר מה היא האמת.
חיפוש אמיתי צריך להתחיל בבירור של מהות היש והאין. מצד אחד האדם עושה פעולות לדעת את האחד ולא לסבול, ומצד שני אתה כן רוצה להיות קיים, ולכן אתה סובל. אתה קיים כנפרד וסובל כנפרד. בסוף בסוף אתה לא קיים יותר כישות נפרדת, ולכן אתה לא קיים יותר, התודעה שלך לא מסוגלת לחוות הפרדה, את אפילו לא תחווי הפרדה בין אני ללא אני. ובמצב הזה אתה אפילו לא יודע שטוב לך, כי כדי שתדע שטוב לך אתה צריך לדעת מה הוא רע.
האנשים מפחדים מהמוות של הגוף, אדם שחושב שהוא זה הגוף שלו, אז בגלל שהוא רוצה להישאר קיים, הוא רוצה שהגוף שלו יישאר קיים, אבל זה רק לבוש של הרצון של התודעה להיות קיימת. אבל גם התודעה לא בטוח שתהיה קיימת, היא יכולה להיעלם תוך רגע. הרי אף אחד לא מחייה את עצמו.
האדם לא רק שצריך להתמודד עם הפחד מוות של הגוף, הוא צריך להתמודד עם הפחד מוות של התודעה שלו, והוא גם צריך לחוות את המוות של התודעה שלו. כשאתה אומר אני, זוהי תודעה, אבל אם אתה רוצה להגיע לאחד, אין יותר אני. להיות אלוהים זה להפסיק להיות נפרד.
להיות אלוהים יש לזה שני פרספקטיבות, האחד שהתודעה שלך מתאבדת, ואין יותר אני נפרד. והפרספקטיבה השנייה היא שאתה חוזר לעצמך ואתה יודע שאתה אלוהים. זה למשל המצב שלי שאני מדבר איתך.
שאלה: איך מגיעים לזה?
אליעד: תקראי בספר הזה כמה שיותר וזה יהרוג את התודעה שלך. כאשר האדם אומר, אני ולא אני, למעשה הוא בתוך חלום, בתוך נפרדות, ואתה רוצה להתעורר מהחלום, ומה יקרה לך אם תתעורר מהחלום, תהיה בתוך עוד חלום, ואחר שוב בתוך עוד חלום, אבל אם תרצה להתעורר מכל החלומות, פירושו שתרצה להשמיד את התודעה שלך, ומה השוקר שמעיר אותך וממיס את ההפרדה? זה השכל שיש בספר הזה. אם תביני מה שכתוב בספר, ותצליחי לחוות מה שכתוב בספר, זה יעורר אותך.
אם כל פעם שיש לך בעיה תשתמשי בשכל שיש פה, זה בסוף יפרק לך את הנפרדות. למשל אדם סובל, ויש כאן עצה שאומרת שאם האדם סובל, הוא צריך להבין מדוע הוא סובל, וכך אם הוא יבין מדוע הוא סובל, הוא יפתור את הבעיה שלו.
הספר גם מגלה לך את הרמייה העצמית, ומדוע קשה לך. הוא חושף לך את הטריקים שעובדים עליך. הספר יראה לך את האמת ואתה תעלם.
שאלה: אז בספר יש אינטרס.
אליעד: את תמיד מונעת מאינטרסים. לא אמרתי שלא יהיה לך אינטרס, יש לך אינטרס, רק שתהיי מודעת אליו. אי אפשר לחפש בלי אינטרס, רק שתהיי אלוהים תהיי בלי אינטרסים. רק מי שהכל טוב לו אין לו אינטרס.
כשאתה רוצה לבדוק מה האינטרסים שלך בחיפוש האמת, תבדוק איזה כוחות שתוכך נפגעים מחיפוש האמת. לדוגמה, הרצון להיות צודק. ככול שהאדם מחפש יותר את האמת, כך זה מפרק את האחיזות שלו.
מה הפירוש של להודות שאתה לא באמת, להרחיק אותך מהאחיזה שלך בדברים שהם לא האמת. לחפש את האמת פירושו, שתתרחק מהאחיזה שלך ברעיונות שלך. אז מי נפגע? האגו, הוא רוצה להיאחז.
כשהאדם מחפש את האמת, הוא מבין את האמת, יש אותו ויש את האמת. אבל יש מצב שאני והאמת זה ישות אחת. זה נקרא הוא ומדעו אחד, שאתה ומה שאתה יודע הוא אחד. איך אני אהיה האמת? איך אני יכול להיות הרעיון, הביטוי כאן מתייחס לאלוהים האמיתי, שאין הבדל בין, הוא יודע משהו, שזה כבר שלוש דברים. אבל אצל אלוהים זה שהכל אחד. אין הבדל בין היודע, הידוע והידיעה. אם תגיע למהות של היודע או הידוע או הידיעה, תבין שזה הכל אחד.
האגו הנפרד, הוא שאחראי לכל הצרות של האדם. אבל למעשה מצד האמת, האגו הנפרד לא באמת קיים. זה כמו דמות שקיימת בתוך חלום או מחשבה של מישהו אחר. אז למעשה הוא קיים וגם לא קיים. השאלה היא, האם הדמות שבתוך החלום, חווה שהיא גם לא קיימת? האם היא חווה את המציאות גם מהעיניים של זה שחולם או חושב אותה?
ואם הישות שנמצאת בתוך החלום יודעת שהיא בתוך חלום, היא נעלמת, ואז נהפכת לישות אחרת, אבל מה זה נתן לך? אבל בשורשו היא נעלמת לגמרי, כי השורש הוא אחדות.
שאלה: האחדות היא רק אין?
אליעד: אם היא רק אין, אז היא קיימת. ולכן האחדות היא גם יש ואין.
שאלה: אתה כאן מאכיל אותנו ידע, ואתה אמרת שהידע צריך לבוא מתוכנו.
אליעד: אני נותן לך חומר למחשבה שאחר כך בבית תבדקי אם הוא נכון או לא נכון. וככול שתקראי יותר, המחשבה שלך מתחדדת, וכך תוכלי לבדוק אם זה נכון או לא נכון. ודבר שני, נכון שאמרתי לך שאת צריכה להבין את זה מתוכך, אבל למשל כשאת אוכלת לחם, האם את זורעת וקוצרת וכו'? את למעשה בכסף שאת משלמת עושה את כל הדברים האלה, וכך את יכולה לאכול את הלחם. מי שיקרא את הספר, זה למעשה מקצר לו את הדרך.
מה שכתוב פה נמצא בתוכך, זה מעורר את מה שכבר נמצא בתוכך כדי שתחשבי עליו עוד פעם. בתכלס זה שאנחנו קוראים את הספר, זה לא פותר לך את הבעיות, כי זה לא מכניס אותך לחוויה.
שאלה: אז אני צריכה לקרוא את זה בריכוז?
אליעד: לא, את צריכה לקרוא את זה גם בריכוז. שימי לב לדפוס חשיבה, כל פעם שאת מצמצמת אני אומר לך, לא. את למעשה תמיד מגדירה, ואני אומר לך שלא צריך להגדיר. נכון צריך גם ריכוז, אבל לקרוא בלי להבין גם טוב, כי משהו נתפס.
האגו של האדם לא רוצה לברר את המהות העצמית שלו, כי הוא יודע שהוא יעלם. אבל מצד שני, כל מה שהאגו רוצה, זה להבין את מהותו העצמית ולהיעלם. האדם מנסה להבין את עצמו, וכאשר הוא מתקדם, הוא מתחיל להתייאש מהלימוד. ואיך? הוא נותן לך ללמוד, אבל כל הזמן שומר להיות קיים. כי מצד אחד הנפרדות רוצה להיכלל באחדות, ומצד שני האחדות רוצה שתהיה נפרדות.
והאדם מטעה עצמו, ומחפש את האמת שמחוצה לו, במקום להבין מיהו ומהו. האדם מנסה להבין הרבה דברים, כמו מי ברא את העולם, אבל את עצמו הוא לא חוקר, ולא יודע מי הוא. ואם הוא לא ידע מי הוא, איך יבין את המציאות.
זה מקביל לתהליך של לקחת אחריות, כמו לא לגלגל את האחריות החוצה, אלא לקחת אחריות על עצמך, כך האדם צריך להסתכל פנימה ולא החוצה.
לכן בשלב ראשון, האדם צריך להסתכל פנימה, ולהבין מיהו ומהו האני שאיתו הוא כל כך מזדהה.
למשל רצחו מישהו, אז דבר ראשון שאליך להבין הוא, מי האני שראה שרצחו את האדם, זה אירוע שנובע מהאני.
שאלה: זה נשמע שהאני הוא זר.
אליעד: נכון, מצד אחד הוא הכי אוהב אותך, ומצד שני הוא זה שאחראי לכל המחדלים.
האני הוא משהו מופשט, ולא מוגדר, ולכן קשה לחקור מי אני. אבל מאחורי האני, עומד אלוהים. את צריכה להבין, מי זה שחושב, מי זה שרוצה, מה תפקידו, מה הוא עושה כאן, האם הוא תמיד קיים או לא תמיד קיים, איך הוא קיים?
כי אם למשל האני של האדם הוא ישות משוגעת, הרי שכול המידע של האני שגוי ושקרי. אולי האני הוא ישות משוגעת, שכול מה שהיא חושבת הוא שקרי ומטעה? לכן האדם צריך לשאול שאלות ולבדוק אולי כל מה שהוא חושב לא נכון. ואולי האדם יפחד להשתגע, אם הוא ישאל שאלות אלו, אז אם טוב לו שלא ישאל, אבל אם לא טוב לו, בסוף הוא יצטרך לשאול אותם. אם אף שיטה לא תעבוד לך, אז בסוף תצטרך לבדוק האם אתה משוגע או לא.
לאדם יש בעיה בחיים בגלל שהוא יודע משהו, ולכן אתה צריך להבין מה הצורה שבה אתה תופש את המציאות. כשאני רואה למשל בית, מה גורם לי לראות את הבית ולא את הפיל שנמצא מאחורי? הרי כל התפיסה של האדם נגזרת מההבנה שלו, וההבנה מושתת על חוקי הלוגיקה, ולכן לשאול, מה היא אותה חוקיות שלפיה אני מבין את המציאות?
אם תתבונן בשאלה, מה היא מהות השכל ומהות התפיסה? אתה תראה לדוגמה, שהשכל לא יכול להבין שדבר והיפוכו זה אחד. ולכן הוא מוגבל לתפוס שדבר והיפוכו זה אחד. ברגע שאתה מודע לזה, אז אם אתה מנסה להתבונן על המציאות שלך, על הבעיות שלך, אז אתה מודע מראש שאתה מתבונן דרך התפיסה שאומרת שדבר והיפוכו זה לא אחד. אבל אם אתה מודע לזה, אז אתה אומר, אולי לא נכונה מגבלת התפיסה לי? כל זמן שאתה לא מבין את המגבלה שלך, אז אתה לא יכול להסתכל מחוצה לה, אבל אם אתה מבין שאתה לא חווה נכון את המציאות, בגלל שהרגש שלך לא נותן לך להבין שדבר והיפוכו זה אחד, אז תשאל, אולי זה כן אחד, ואני לא חווה זאת, אולי בגלל שאני מוגבל? רק אם האדם מבין את כללי המשחק שלו, רק אז הוא יוכל להתחיל לחשוב שאולי זה כן אחד.
חווית האני שלך קיימת, רק בגלל חווית התפיסה של האני. האני לא יכול לתפוס שדבר והיפוכו זה אחד, ולכן הוא חווה אני ולא אני, ולכן הוא חווה שהוא קיים.
מהות השכל וקיומך העצמי תלויים אחד בשני. כי אם היית מבין שדבר והיפוכו זה אחד, אז לא היית קיים כנפרד. והשטן הוא שמזין את השכל ואת האני שלו.
שאלה: מי הוא השטן?
אליעד: השטן זה האני. האני הנפרד הוא השטן.
שאלה: האם אין בנפרדות משהו טוב?
אליעד: יש משהו טוב, רק אם את יודעת שאת אלוהים. השטן למעשה משרת את אלוהים. השטן פירושו, הרע, הנפרדות.
קיומו של האני הוא עצמו הטעיה של השטן. והוא עצמו השטן. והאדם עצמו הוא השטן של עצמו. מה זה שטן? זה מישהו שעושה רע, והרי אתה השטן, ולכן אתה הוא זה שעושה לעצמך רע. לכן כל הרע שלך הוא בגלל בשטן, שזה הקיום שלך כנפרד.
בספר כתבתי שהרע הוא טוב מאוד, הכוונה שטוב מאוד הוא גם טוב וגם רע. שברגע שהאדם מגיע לאחדות עם המציאות, השטן הרע נעלם ונולד שטן אחר שהוא טוב מאוד. טוב מאוד, זה מנקודת מבט שלא צריך שיהיה טוב, כמו באחדות שלא צריך שיהיה טוב כי כבר טוב, ולכן זה טוב מאוד.
השטן הרע רוצה להמשיך להיות קיים, ולכן שולח את האדם לחקור כל מיני דברים שונים, ורק הגילוי העצמי של האדם, הוא זה מה שיציל את האדם.
והאינטרס המודחק ביותר של האדם, זה שהוא רוצה להמשיך לסבול, ולהיות קיים כישות נפרדת. האדם שואל את עצמו, מה מונע ממני להבין? האינטרס שרוצה לסבול ולהיות קיים כנפרד. ולכן האדם לא מחפש את האמת ללא אינטרסים, ולכן הוא גם לא מגיע לאחדות.
למעשה הנפרדות נוצרה כדי שתגלי את האמת. כשאת יודעת את האמת באופן חלקי, אז את חושבת שהנפרדות מסתירה את האמת. אבל שתדעי באמת מה היא האמת, תגלי שהנפרדות מגלה את האחדות.
אבל גם עכשיו האדם יודע מה האמת באופן יחסי, וגם לא יודע מה האמת באופן יחסי. אז מי זה שרוצה לסבול? הרי האדם בתוכו יודע את האמת, ולכן הוא רוצה לסבול, כי מצד האמת לסבול זה טוב מאוד. הכוח בתוכך שרוצה לסבול, נובע בגלל שכול כך טוב לך בתוכך מהאחדות, שאת רוצה שיהיה לך עוד יותר טוב בנפרדות.
הכוח שגורם לאדם לסבול, הוא לא סובל מהסבל, הוא נהנה מהסבל, וטוב לו שיש סבל, האלוהים שזה אתה רוצה את הצמצום וטוב לו מזה שיש צמצום. אלא מה, האלוהים שבתוכך רוצה שתמשיך לסבול, רוצה להמשיך עם הנפרדות, אבל יש בתוכך חלקים שלא יודעים שאתה אלוהים, והם לא רוצים את הסבל. החלק בך שהוא אלוהים, הוא זה שמייצר את השטן שבך, כי זה עושה לו טוב מאוד. אבל יש חלק בך, שלא יודע שהוא אלוהים, וכל מה שהוא יודע שהוא נפרד, ורוצה להיות אלוהים.
החלק שבך שיודע שהוא אלוהים, חווה את הסבל כהתגלות רצונו, אז זה טוב מאוד עבורו. אבל החלק בתוכך שלא יודע שהוא אלוהים, הוא לא חווה את הסבל כהתגלות רצונו, ולכן הוא לא רוצה את הסבל, ולכן הם רבים, ואתה רב עם עצמך. למה זאת מלחמה כל כך קשה, כי למעשה אלוהים נלחם בעצמו. זה אלוהים עצמו כאילו חתך עצמו...