10:20בחירה חופשית - האם יש בחירה חופשית כאשר הכל אחד?
האם יש בחירה חופשית או שהכל מוכתב מראש?
אליעד כהן מציג סוגיה מורכבת בנוגע לשאלת הבחירה החופשית, ושואל האם לאדם באמת יש יכולת לבחור או שהכל נקבע מראש ללא שליטתו. הוא מתחיל בדוגמה פשוטה של בובה על חוטים. אילו היינו רואים בובה שמזיזים אותה באמצעות חוטים, ברור לנו שהבובה עצמה אינה בוחרת לזוז. אך מה היה קורה אילו החוטים הללו היו בלתי נראים? במקרה כזה, אולי היינו חושבים שהבובה זזה מרצונה. הדוגמה הזו משמשת כבסיס לשאלה עמוקה יותר לגבי האדם עצמו.
הוא ממשיך בדוגמה של רובוט. כאשר אנו רואים רובוט פועל, אנו יודעים שמישהו מפעיל אותו, אפילו אם איננו רואים חוטים פיזיים. למשל, לרובוט אין חוטים, אך יש לו אותות חשמליים ותדרים בלתי נראים שמניעים אותו. האדם שאינו מודע לטכנולוגיה זו יכול לחשוב שלרובוט יש בחירה חופשית לזוז.
אליעד ממשיך ומחדד את העניין באמצעות דוגמה נוספת: אם מישהו יזיז לאדם את היד, האם נאמר שאותו אדם בחר להזיז את היד? התשובה היא לא, משום שמישהו אחר ביצע את הפעולה. כעת, אם אדם היה מחובר בחבלים והיו מזיזים אותו דרכם, בוודאי לא היה ניתן לומר שיש לו בחירה חופשית. אך מה אם החבלים היו שקופים ובלתי נראים? האם האדם יחשוב שהוא בוחר מרצונו, משום שאינו רואה את הגורם שמפעיל אותו?
אליעד שואל ישירות - מאיפה בכלל מגיעה ההנחה שיש לנו בחירה חופשית? האדם מרגיש שהוא בוחר, אך האם תחושת הבחירה הזו מעידה באופן אובייקטיבי על קיומה של בחירה אמיתית? הוא נותן דוגמה נוספת של ילד קטן שטוען שהוא רואה פיל, אך האם זה אומר שאכן יש פיל מולו? התחושה או ההרגשה שמשהו נכון לא בהכרח מעידה על המציאות האובייקטיבית.
אליעד מציע תיאוריה מרתקת נוספת: אולי האדם כלל אינו בוחר, ואולי מה שמחליט עבורנו הוא דווקא האוויר הריק או החלל עצמו. הוא מציע לדמיין מצב שבו האוויר, אף שהוא נראה ריק וחסר משמעות, הוא זה שמזיז אותנו, את ידינו, מחשבותינו ורצונותינו. האדם מתנגד ואומר שהאוויר הוא בסך הכל חומר חסר תודעה ואינו יכול להניע אותנו, אך כאן מגיעה נקודת ההפתעה: האדם עצמו עשוי מאותו חומר בדיוק כמו האוויר. אם האדם עשוי אטומים ואלקטרונים בדיוק כמו האוויר, מדוע שנחשוב שלאוויר אין תודעה ואילו לאדם כן? אולי גם לאוויר יש תודעה, פשוט איננו יכולים לראות אותה, בדיוק כפי שלא ניתן לראות את תודעת האדם.
אליעד ממשיך וטוען שאפשר לדמיין שהכל מחובר בחבלים שקופים - מחשבות, רצונות, תנועות, וכל מה שקיים. כל דבר, לדבריו, מחובר בצורה בלתי נראית לנקודת המרחב והזמן, ואלו מחוברים גם הם לדבר שהיה קיים לפני המרחב והזמן, שהוא למעשה המציאות עצמה, המקור של הכל.
כדי להסביר זאת בצורה יותר מוחשית, אליעד נותן דוגמה נוספת: כשהיד זזה, האצבע אינה מחליטה לאן לזוז, אלא היד היא שמחליטה עבורה. כך גם היד אינה מחליטה לבדה אלא האדם או התודעה היא שמחליטה עבורה. ולבסוף - מי מחליט עבור האדם עצמו? לדבריו של אליעד, זו ישות אחת שמחברת הכל. האדם שרוצה להבין לעומק צריך להתבונן במציאות בצורה אובייקטיבית, ואז יבין שכל התהליכים מחוברים זה לזה בצורה מושלמת, אף שנראים כנפרדים.
אליעד מסכם ומבהיר שכל הדברים בעולם מחוברים ומוכתבים באופן בלתי נראה, וכל פעולה בעולם היא חלק מתהליך אחד שלם שבו הכל אחד. האדם חושב שיש לו בחירה חופשית משום שהוא אינו רואה את החוטים השקופים שמחברים אותו למציאות כולה, אך למעשה הכל מחובר למקשה אחת של מקום וזמן, ולדבר שהיה לפני המקום והזמן.
הוא מוסיף שהבנה אמיתית ומעמיקה של הדברים הללו תביא לכך שהתודעה העצמית של האדם תתמזג עם המציאות עצמה. אז האדם יוכל לראות שהטענה "יש בחירה חופשית ואין בחירה חופשית" היא למעשה אותו הדבר, משום שברמת המציאות הכל הוא אחד.
אליעד כהן מציג סוגיה מורכבת בנוגע לשאלת הבחירה החופשית, ושואל האם לאדם באמת יש יכולת לבחור או שהכל נקבע מראש ללא שליטתו. הוא מתחיל בדוגמה פשוטה של בובה על חוטים. אילו היינו רואים בובה שמזיזים אותה באמצעות חוטים, ברור לנו שהבובה עצמה אינה בוחרת לזוז. אך מה היה קורה אילו החוטים הללו היו בלתי נראים? במקרה כזה, אולי היינו חושבים שהבובה זזה מרצונה. הדוגמה הזו משמשת כבסיס לשאלה עמוקה יותר לגבי האדם עצמו.
הוא ממשיך בדוגמה של רובוט. כאשר אנו רואים רובוט פועל, אנו יודעים שמישהו מפעיל אותו, אפילו אם איננו רואים חוטים פיזיים. למשל, לרובוט אין חוטים, אך יש לו אותות חשמליים ותדרים בלתי נראים שמניעים אותו. האדם שאינו מודע לטכנולוגיה זו יכול לחשוב שלרובוט יש בחירה חופשית לזוז.
אליעד ממשיך ומחדד את העניין באמצעות דוגמה נוספת: אם מישהו יזיז לאדם את היד, האם נאמר שאותו אדם בחר להזיז את היד? התשובה היא לא, משום שמישהו אחר ביצע את הפעולה. כעת, אם אדם היה מחובר בחבלים והיו מזיזים אותו דרכם, בוודאי לא היה ניתן לומר שיש לו בחירה חופשית. אך מה אם החבלים היו שקופים ובלתי נראים? האם האדם יחשוב שהוא בוחר מרצונו, משום שאינו רואה את הגורם שמפעיל אותו?
אליעד שואל ישירות - מאיפה בכלל מגיעה ההנחה שיש לנו בחירה חופשית? האדם מרגיש שהוא בוחר, אך האם תחושת הבחירה הזו מעידה באופן אובייקטיבי על קיומה של בחירה אמיתית? הוא נותן דוגמה נוספת של ילד קטן שטוען שהוא רואה פיל, אך האם זה אומר שאכן יש פיל מולו? התחושה או ההרגשה שמשהו נכון לא בהכרח מעידה על המציאות האובייקטיבית.
אליעד מציע תיאוריה מרתקת נוספת: אולי האדם כלל אינו בוחר, ואולי מה שמחליט עבורנו הוא דווקא האוויר הריק או החלל עצמו. הוא מציע לדמיין מצב שבו האוויר, אף שהוא נראה ריק וחסר משמעות, הוא זה שמזיז אותנו, את ידינו, מחשבותינו ורצונותינו. האדם מתנגד ואומר שהאוויר הוא בסך הכל חומר חסר תודעה ואינו יכול להניע אותנו, אך כאן מגיעה נקודת ההפתעה: האדם עצמו עשוי מאותו חומר בדיוק כמו האוויר. אם האדם עשוי אטומים ואלקטרונים בדיוק כמו האוויר, מדוע שנחשוב שלאוויר אין תודעה ואילו לאדם כן? אולי גם לאוויר יש תודעה, פשוט איננו יכולים לראות אותה, בדיוק כפי שלא ניתן לראות את תודעת האדם.
אליעד ממשיך וטוען שאפשר לדמיין שהכל מחובר בחבלים שקופים - מחשבות, רצונות, תנועות, וכל מה שקיים. כל דבר, לדבריו, מחובר בצורה בלתי נראית לנקודת המרחב והזמן, ואלו מחוברים גם הם לדבר שהיה קיים לפני המרחב והזמן, שהוא למעשה המציאות עצמה, המקור של הכל.
כדי להסביר זאת בצורה יותר מוחשית, אליעד נותן דוגמה נוספת: כשהיד זזה, האצבע אינה מחליטה לאן לזוז, אלא היד היא שמחליטה עבורה. כך גם היד אינה מחליטה לבדה אלא האדם או התודעה היא שמחליטה עבורה. ולבסוף - מי מחליט עבור האדם עצמו? לדבריו של אליעד, זו ישות אחת שמחברת הכל. האדם שרוצה להבין לעומק צריך להתבונן במציאות בצורה אובייקטיבית, ואז יבין שכל התהליכים מחוברים זה לזה בצורה מושלמת, אף שנראים כנפרדים.
אליעד מסכם ומבהיר שכל הדברים בעולם מחוברים ומוכתבים באופן בלתי נראה, וכל פעולה בעולם היא חלק מתהליך אחד שלם שבו הכל אחד. האדם חושב שיש לו בחירה חופשית משום שהוא אינו רואה את החוטים השקופים שמחברים אותו למציאות כולה, אך למעשה הכל מחובר למקשה אחת של מקום וזמן, ולדבר שהיה לפני המקום והזמן.
הוא מוסיף שהבנה אמיתית ומעמיקה של הדברים הללו תביא לכך שהתודעה העצמית של האדם תתמזג עם המציאות עצמה. אז האדם יוכל לראות שהטענה "יש בחירה חופשית ואין בחירה חופשית" היא למעשה אותו הדבר, משום שברמת המציאות הכל הוא אחד.
- האם יש בחירה חופשית?
- מי מחליט עבור האדם?
- מהי תחושת הבחירה החופשית?
- האם המציאות מוכתבת מראש?
- האם לאוויר יש תודעה?
- הכל אחד?
הפעם אדבר על בחירה חופשית ועל חופש הבחירה שיש לאדם.
ונאמר שהיינו רואים בובה על חוטים, והאם היינו אומרים שהבובה על החוטים
יש לה בחירה לעשות מה שהיא רוצה, ורובם יגידו שמישהו מזיז אותה, ומי שלא יודע כי מזיזים אותה, יחשוב אולי שהיא זזה מעצמה.
ואם נראה רובוט, האם הוא בוחר לעשות את שעושה? או שמישהו מפעיל אותו
ויכולים להגיד, אין לו חוטים, אבל יש לו תדר של חשמל שמפעיל אותו. אבל מי שאינו היה יודע על כך היה חושב שאולי יש לרובוט בחירה חופשית לזוז מעצמו.
ואם מישהו היה מזיז לאדם את היד, האם האדם בחר להזיז את היד?
או אם היינו מזיזים את האדם, האם היינו אומרים שהוא בחר? לא, הזיזו אותו.
ומה שאני בא לאמר, מי אמר והחליט שיש לך בחירה חופשית?
האם אתה חושב שאתה בוחר, שאף אחד לא מזיז אותך?
ואני לא אומר שיש או אין בחירה, כי באמת יש ואין בחירה בו זמנית
אבל אני נותן כאן נקודה למחשבה למי שרוצה לבדוק את נושא הבחירה החופשית.
ומאיפה באה הנחת העבודה שיש לאדם בחירה חופשית, כי בעצם הבחירה היא תחושה
"האדם יגיד, בטח שאני בוחר, אני מרגיש שאני בוחר", אך האם יש לו באמת בחירה?
כמו ילד קטן, שאומר: "אני רואה מולי פיל", האם באמת יש מולו פיל?
האם ההרגשה שיש לך בחירה מעידה ברמה אובייקטיבית שיש לך בחירה?
כן האדם מרגיש שיש לו בחירה, האם זה באמת אומר שיש לך בחירה בגלל שאתה מרגיש?
אתה לא יכול להוכיח, בגלל שלא ראית את מי שמזיז אותך, זה לא אומר שיש לך בחירה.
ועכשיו אתן תיאוריה, שלבני האדם אין בכל בחירה בעולם, והאוויר הריק, הוא שיש לו בחירה, החלל, הוא מחליט שתזוז
שתעשה את הפעולות, זה בעצם כוח מסוים שמניע אותך, ואת כל המחשבות ואת הרצונות.
ובואו נישאר במקום, שנניח שהאויר הוא זה שמזיז אותך, ואיך בכלל ניתן להגיד שהאויר שהוא כלום כביכול מזיז אותך?
זה בסך הכל אטומים, אלקטרונים, זה לא משהו עם תודעה ובחירה, איך זה יכול להיות?
ומי ששואל את זה, ממה הוא עשוי? גם האדם עשוי ממה שהאויר עשוי.
אבל האדם אומר: " לא... אבל לי יש תודעה, אני מודע, אני שונה מהאויר, לאויר אין תודעה".
ואיך אתה יודע שלאויר אין תודעה עצמית? ראית שאין לו?
וגם אולי לך אין, כי לא רואים את התודעה שלך, ואולי גם לאויר יש הרגשה ותחושה ותודעה
כי גם את התודעה שלו לא ניתן לראות
ואפשר להגיד שהתודעה של האין, החומר הריק שממלא את העולם הוא שמניע את הכל
ואם האדם היה מחובר בחבלים אז היתה הבנה שמזיזים אותו, ומצד האמת האדם מחובר לחבלים
וכל העולם מלא בחבלים שקופים, והחבלים אליהם מחובר האדם, מחוברים לנקודת המרחב והזמן
הכל כולל הכל מחובר, הרצונות, המחשבות, כל מה שאינו נראה, ובטח מה שכן נראה כמו הידיים
וכל אלו מחוברים למקשה אחת של מקום וזמן, וגם המקום והזמן, מחוברים למקשה למה שהיה לפני המקום והזמן.
ניקח לדוגמה, שהיד זזה, היא מזיזה איתה את האצבע, האם זה אומר שהאצבע בחרה לאן לזוז?
לא, מי החליט לאן האצבע תזוז? היד! ומי החליט ליד לאן לזוז? האדם, התודעה, או איך שלא נקרא לזה
ומי החליט לאדם כיצד לזוז? הישות האחת שהיא מחברת את הכל
והאדם צריך להתבונן בזה באופן אובייקטיבי, כי מי שיתבונן יראה שמבחינה שכלית
הדברים כולם מחוברים אחד לשני, והאדם לא קולט שהכל זז כאחד כל הזמן
וישנו מקום מרחב וזמן, שמחוברים למקום שמחוץ למקום והזמן, שהיה לפני המקום והזמן
שמהווה כרגע את המקום והזמן, אבל כל מה שקיים כולל הכל נמצא בתוך מקום וזמן
וכל שינוי במקום ובזמן, הוא יוצר את כל השינויים.
וכששני אנשים רוצים דברים שונים, זה רצה ככה וזה רצה ככה, הם לא מבינים שזה בכלל תהליך אחד, ממנו מתהווים הדברים, אליו שני הדברים האלו מחוברים.
ועכשיו ניתן מחשבה נוספת ונאמר, שמי שיבין את הדבר הזה מספיק טוב
ויחקור עוד יותר את השורש, התודעה העצמית שלו תתחלף להיות המציאות עצמה
ואז כשהוא יחקור את הבחירה החופשית שלו בפני עצמה
אז הוא יגלה את מה שאמרתי קודם, שיש בחירה חופשית, ואין בחירה חופשית זה אותו הדבר.
ונאמר שהיינו רואים בובה על חוטים, והאם היינו אומרים שהבובה על החוטים
יש לה בחירה לעשות מה שהיא רוצה, ורובם יגידו שמישהו מזיז אותה, ומי שלא יודע כי מזיזים אותה, יחשוב אולי שהיא זזה מעצמה.
ואם נראה רובוט, האם הוא בוחר לעשות את שעושה? או שמישהו מפעיל אותו
ויכולים להגיד, אין לו חוטים, אבל יש לו תדר של חשמל שמפעיל אותו. אבל מי שאינו היה יודע על כך היה חושב שאולי יש לרובוט בחירה חופשית לזוז מעצמו.
ואם מישהו היה מזיז לאדם את היד, האם האדם בחר להזיז את היד?
או אם היינו מזיזים את האדם, האם היינו אומרים שהוא בחר? לא, הזיזו אותו.
ומה שאני בא לאמר, מי אמר והחליט שיש לך בחירה חופשית?
האם אתה חושב שאתה בוחר, שאף אחד לא מזיז אותך?
ואני לא אומר שיש או אין בחירה, כי באמת יש ואין בחירה בו זמנית
אבל אני נותן כאן נקודה למחשבה למי שרוצה לבדוק את נושא הבחירה החופשית.
ומאיפה באה הנחת העבודה שיש לאדם בחירה חופשית, כי בעצם הבחירה היא תחושה
"האדם יגיד, בטח שאני בוחר, אני מרגיש שאני בוחר", אך האם יש לו באמת בחירה?
כמו ילד קטן, שאומר: "אני רואה מולי פיל", האם באמת יש מולו פיל?
האם ההרגשה שיש לך בחירה מעידה ברמה אובייקטיבית שיש לך בחירה?
כן האדם מרגיש שיש לו בחירה, האם זה באמת אומר שיש לך בחירה בגלל שאתה מרגיש?
אתה לא יכול להוכיח, בגלל שלא ראית את מי שמזיז אותך, זה לא אומר שיש לך בחירה.
ועכשיו אתן תיאוריה, שלבני האדם אין בכל בחירה בעולם, והאוויר הריק, הוא שיש לו בחירה, החלל, הוא מחליט שתזוז
שתעשה את הפעולות, זה בעצם כוח מסוים שמניע אותך, ואת כל המחשבות ואת הרצונות.
ובואו נישאר במקום, שנניח שהאויר הוא זה שמזיז אותך, ואיך בכלל ניתן להגיד שהאויר שהוא כלום כביכול מזיז אותך?
זה בסך הכל אטומים, אלקטרונים, זה לא משהו עם תודעה ובחירה, איך זה יכול להיות?
ומי ששואל את זה, ממה הוא עשוי? גם האדם עשוי ממה שהאויר עשוי.
אבל האדם אומר: " לא... אבל לי יש תודעה, אני מודע, אני שונה מהאויר, לאויר אין תודעה".
ואיך אתה יודע שלאויר אין תודעה עצמית? ראית שאין לו?
וגם אולי לך אין, כי לא רואים את התודעה שלך, ואולי גם לאויר יש הרגשה ותחושה ותודעה
כי גם את התודעה שלו לא ניתן לראות
ואפשר להגיד שהתודעה של האין, החומר הריק שממלא את העולם הוא שמניע את הכל
ואם האדם היה מחובר בחבלים אז היתה הבנה שמזיזים אותו, ומצד האמת האדם מחובר לחבלים
וכל העולם מלא בחבלים שקופים, והחבלים אליהם מחובר האדם, מחוברים לנקודת המרחב והזמן
הכל כולל הכל מחובר, הרצונות, המחשבות, כל מה שאינו נראה, ובטח מה שכן נראה כמו הידיים
וכל אלו מחוברים למקשה אחת של מקום וזמן, וגם המקום והזמן, מחוברים למקשה למה שהיה לפני המקום והזמן.
ניקח לדוגמה, שהיד זזה, היא מזיזה איתה את האצבע, האם זה אומר שהאצבע בחרה לאן לזוז?
לא, מי החליט לאן האצבע תזוז? היד! ומי החליט ליד לאן לזוז? האדם, התודעה, או איך שלא נקרא לזה
ומי החליט לאדם כיצד לזוז? הישות האחת שהיא מחברת את הכל
והאדם צריך להתבונן בזה באופן אובייקטיבי, כי מי שיתבונן יראה שמבחינה שכלית
הדברים כולם מחוברים אחד לשני, והאדם לא קולט שהכל זז כאחד כל הזמן
וישנו מקום מרחב וזמן, שמחוברים למקום שמחוץ למקום והזמן, שהיה לפני המקום והזמן
שמהווה כרגע את המקום והזמן, אבל כל מה שקיים כולל הכל נמצא בתוך מקום וזמן
וכל שינוי במקום ובזמן, הוא יוצר את כל השינויים.
וכששני אנשים רוצים דברים שונים, זה רצה ככה וזה רצה ככה, הם לא מבינים שזה בכלל תהליך אחד, ממנו מתהווים הדברים, אליו שני הדברים האלו מחוברים.
ועכשיו ניתן מחשבה נוספת ונאמר, שמי שיבין את הדבר הזה מספיק טוב
ויחקור עוד יותר את השורש, התודעה העצמית שלו תתחלף להיות המציאות עצמה
ואז כשהוא יחקור את הבחירה החופשית שלו בפני עצמה
אז הוא יגלה את מה שאמרתי קודם, שיש בחירה חופשית, ואין בחירה חופשית זה אותו הדבר.