התחדשות פנימית, התחדשות נפשית, יצירתיות, לחשוב מחוץ לקופסא, חשיבה מחוץ לקופסא, קיבעון מחשבתי, חשיבה יצירתית, פיתוח החשיבה, לפתח חשיבה, חשיבה פורצת גבולות, לפרוץ את החשיבה
איך יוצרים התחדשות פנימית ויצירתיות מתמשכת?
כדי להבין את תהליך ההתחדשות הפנימית והנפשית, אליעד כהן מסביר שהתחדשות אמיתית מגיעה מתוך היכולת להטיל ספק במחויבים האישיים שלנו. משמעות "מחויבים" היא דברים שאדם מרגיש בטוח לגביהם באופן מוחלט, אמונות שהוא לוקח כמובנות מאליהן ומעולם לא ערער עליהן. אליעד מדגיש שהמפתח המרכזי ליצירתיות, להתחדשות וליציאה מקיבעון מחשבתי הוא הטלת ספק במחויבים האלה.
הסיבה לכך היא פשוטה - קיבעון מחשבתי נובע מהאמונה בדברים כמחויבים, כלומר, דברים שאדם לא מוכן או לא מסוגל לראות אחרת. ככל שהאדם מרגיש שיש יותר דברים שהם מחויבים בעיניו, כך היכולת שלו להתחדש קטנה יותר. אדם שרוצה לעבור התחדשות נפשית או רוחנית, מוכרח לבדוק לעומק את אותן אמונות ודעות שהוא מרגיש שהן ודאיות לחלוטין, ולהטיל בהן ספק באופן עמוק ויסודי. אליעד מדגיש כי כל תהליך יצירתי, כל חשיבה מחוץ לקופסא, וכל התעוררות רוחנית מתחילה בדיוק בנקודה הזאת.
למה להטיל ספק הוא המפתח להתחדשות?
הדוגמה הראשונה שנותן אליעד כהן היא פשוטה וברורה: כשאדם רוצה להתחדש, הוא צריך לחפש בתוכו במה הוא בטוח, במה הוא משוכנע שזה נכון, ולשאול את עצמו האם הדבר הזה בהכרח נכון. בעצם ההטלת ספק במחויב, האדם יוצר פתח להסתכלות חדשה. הוא יוצר פתח לשינוי אמיתי, פנימי, ולא רק לשינוי חיצוני או שטחי.
למשל, אם אדם מאמין שהוא "חייב" להצליח בעבודה מסוימת, זהו מחויב עבורו. ברגע שהוא ישאל את עצמו "האם באמת אני חייב את זה? האם באמת יש רק דרך אחת להצלחה? אולי בכלל אני לא צריך להצליח?" - אז הוא פותח לעצמו דרך אחרת להתחדש ולהגיע לרעיונות חדשים לגמרי. בדרך זו הוא שובר את הקיבעון הנפשי שהוא נמצא בו.
מה הקשר בין כלום להתחדשות פנימית?
אליעד מוסיף ומסביר נקודה מהותית נוספת - התחדשות אמיתית חייבת להתחיל מנקודת האפס, מנקודת ה"כלום". אם האדם מנסה ליצור שינוי מתוך מה שהוא כבר יודע או מתוך תבניות קיימות, הוא בעצם משחזר את המוכר, והוא לא באמת מתחדש. כדי ליצור משהו חדש באמת, הוא חייב לחזור לנקודה שבה הוא לא יודע כלום, המקום שבו שום דבר אינו מחויב, המקום שבו אין שום נקודת ייחוס מוכרת.
אם אדם מתחיל את החשיבה שלו מהמקום שבו הוא יודע "כלום", הוא בעצם מאפשר לעצמו להיפתח באמת לכל אפשרות יצירתית חדשה. לעומת זאת, אם הוא מתחיל ממקום שבו הוא "כבר יודע משהו", הוא מוגבל ונשאר בתוך אותו מעגל סגור של מחשבה. במילים אחרות, יצירתיות אמיתית מתחילה במוכנות לוותר על כל הידיעות הקודמות שלנו ולהיפתח לחלוטין לאפשרויות חדשות ובלתי מוכרות.
האם ניתן להגיע להתחדשות רק באמצעות שינוי חיצוני?
אליעד מבדיל בין התחדשות פנימית להתחדשות חיצונית. התחדשות חיצונית עשויה להיות החלפת עבודה, החלפת רכב, או כל דבר חדש אחר. אולם, הוא מציין, זה סוג של התחדשות מוגבלת מאוד. למשל, אדם שהולך לסרט חדש, בהתחלה ירגיש התלהבות כי הסרט חדש. אבל עם הזמן הוא ישים לב שהחידוש הזה זמני בלבד, והוא יחזור לאותה תחושת שגרה מוכרת במהרה.
לדוגמה, כאשר יוצא סרט חדש, האדם מתלהב, אך במהרה הוא מבין שאין באמת "חידוש" אמיתי. זה עדיין סרט, עדיין משהו שכבר מוכר לו. אליעד משתמש בדוגמה הזו להראות עד כמה התחדשות חיצונית היא זמנית ומוגבלת, לעומת התחדשות פנימית...
כדי להבין את תהליך ההתחדשות הפנימית והנפשית, אליעד כהן מסביר שהתחדשות אמיתית מגיעה מתוך היכולת להטיל ספק במחויבים האישיים שלנו. משמעות "מחויבים" היא דברים שאדם מרגיש בטוח לגביהם באופן מוחלט, אמונות שהוא לוקח כמובנות מאליהן ומעולם לא ערער עליהן. אליעד מדגיש שהמפתח המרכזי ליצירתיות, להתחדשות וליציאה מקיבעון מחשבתי הוא הטלת ספק במחויבים האלה.
הסיבה לכך היא פשוטה - קיבעון מחשבתי נובע מהאמונה בדברים כמחויבים, כלומר, דברים שאדם לא מוכן או לא מסוגל לראות אחרת. ככל שהאדם מרגיש שיש יותר דברים שהם מחויבים בעיניו, כך היכולת שלו להתחדש קטנה יותר. אדם שרוצה לעבור התחדשות נפשית או רוחנית, מוכרח לבדוק לעומק את אותן אמונות ודעות שהוא מרגיש שהן ודאיות לחלוטין, ולהטיל בהן ספק באופן עמוק ויסודי. אליעד מדגיש כי כל תהליך יצירתי, כל חשיבה מחוץ לקופסא, וכל התעוררות רוחנית מתחילה בדיוק בנקודה הזאת.
למה להטיל ספק הוא המפתח להתחדשות?
הדוגמה הראשונה שנותן אליעד כהן היא פשוטה וברורה: כשאדם רוצה להתחדש, הוא צריך לחפש בתוכו במה הוא בטוח, במה הוא משוכנע שזה נכון, ולשאול את עצמו האם הדבר הזה בהכרח נכון. בעצם ההטלת ספק במחויב, האדם יוצר פתח להסתכלות חדשה. הוא יוצר פתח לשינוי אמיתי, פנימי, ולא רק לשינוי חיצוני או שטחי.
למשל, אם אדם מאמין שהוא "חייב" להצליח בעבודה מסוימת, זהו מחויב עבורו. ברגע שהוא ישאל את עצמו "האם באמת אני חייב את זה? האם באמת יש רק דרך אחת להצלחה? אולי בכלל אני לא צריך להצליח?" - אז הוא פותח לעצמו דרך אחרת להתחדש ולהגיע לרעיונות חדשים לגמרי. בדרך זו הוא שובר את הקיבעון הנפשי שהוא נמצא בו.
מה הקשר בין כלום להתחדשות פנימית?
אליעד מוסיף ומסביר נקודה מהותית נוספת - התחדשות אמיתית חייבת להתחיל מנקודת האפס, מנקודת ה"כלום". אם האדם מנסה ליצור שינוי מתוך מה שהוא כבר יודע או מתוך תבניות קיימות, הוא בעצם משחזר את המוכר, והוא לא באמת מתחדש. כדי ליצור משהו חדש באמת, הוא חייב לחזור לנקודה שבה הוא לא יודע כלום, המקום שבו שום דבר אינו מחויב, המקום שבו אין שום נקודת ייחוס מוכרת.
אם אדם מתחיל את החשיבה שלו מהמקום שבו הוא יודע "כלום", הוא בעצם מאפשר לעצמו להיפתח באמת לכל אפשרות יצירתית חדשה. לעומת זאת, אם הוא מתחיל ממקום שבו הוא "כבר יודע משהו", הוא מוגבל ונשאר בתוך אותו מעגל סגור של מחשבה. במילים אחרות, יצירתיות אמיתית מתחילה במוכנות לוותר על כל הידיעות הקודמות שלנו ולהיפתח לחלוטין לאפשרויות חדשות ובלתי מוכרות.
האם ניתן להגיע להתחדשות רק באמצעות שינוי חיצוני?
אליעד מבדיל בין התחדשות פנימית להתחדשות חיצונית. התחדשות חיצונית עשויה להיות החלפת עבודה, החלפת רכב, או כל דבר חדש אחר. אולם, הוא מציין, זה סוג של התחדשות מוגבלת מאוד. למשל, אדם שהולך לסרט חדש, בהתחלה ירגיש התלהבות כי הסרט חדש. אבל עם הזמן הוא ישים לב שהחידוש הזה זמני בלבד, והוא יחזור לאותה תחושת שגרה מוכרת במהרה.
לדוגמה, כאשר יוצא סרט חדש, האדם מתלהב, אך במהרה הוא מבין שאין באמת "חידוש" אמיתי. זה עדיין סרט, עדיין משהו שכבר מוכר לו. אליעד משתמש בדוגמה הזו להראות עד כמה התחדשות חיצונית היא זמנית ומוגבלת, לעומת התחדשות פנימית...
- איך יוצאים מקיבעון מחשבתי?
- מה הקשר בין התחדשות פנימית לכלום?
- איך לחשוב מחוץ לקופסא?
- מהי חשיבה פורצת גבולות?
- כיצד להטיל ספק במחויבים אישיים?
- איך לפתח חשיבה יצירתית?
050-3331-331