האם באמת אפשר להציל את העולם מהרע ומהטיפשות?

אנשים רבים חושבים שהמטרה בחיים היא לעשות טוב, לעזור לאחרים, ולהציל את העולם מהרע שקיים בו. אך אליעד כהן מסביר כי הרעיון הזה הוא דמיון אחד גדול ושגוי. מדוע? משום שלא משנה כמה טוב אדם יעשה, הרע תמיד ימשיך להתקיים בעולם. הרע והטוב קיימים בצורה מהותית והם תמיד יהיו נוכחים, ולכן כל ניסיון מוחלט למחוק את הרע הוא חסר משמעות, מאחר שבמהות הדברים, הרע לעולם לא ייעלם.

מהו בכלל הטוב שאנחנו רוצים לעשות?

אליעד מסביר שאחד השורשים לבעיה הוא שהאדם כלל אינו יודע להבחין בצורה אובייקטיבית בין טוב לרע. כשאדם חושב שהוא עושה טוב, הוא למעשה עושה את מה שנדמה לו או את מה שהוא מדמיין שטוב, אך אין בכך אמת מוחלטת. אליעד נותן דוגמה לכך באדם שממציא תרופה למחלת הסרטן. לכאורה, זהו מעשה טוב וגדול, אך במבט מעמיק יותר מתברר שהאנשים האלו בכל מקרה ימותו בסוף. אולי מאוחר יותר, אולי בעוד חמש או עשרים שנה, אבל עדיין ימותו. לכן, מהותית, האדם שהמציא את התרופה לא באמת עשה משהו בעל משמעות מוחלטת.

האם באמת טוב יותר לחיות מאשר למות?

אליעד מעלה שאלה נוספת: מי בכלל קבע שזה שהצלת חיים הוא טוב? אולי בכלל המוות טוב יותר מהחיים? אנשים מניחים שהחיים טובים רק כי אין להם באמת מושג למה הם חיים. לכן הם מחליטים באופן שרירותי שהחיים הם ערך חשוב, ובכך משוכנעים שהארכת החיים היא מעשה טוב. אליעד מדגיש שבמציאות שלנו קיימת רוטציה מתמדת של חיים ומוות, ולכן אין שום ודאות אובייקטיבית שהחיים הם טובים יותר מהמוות.

האם חיי נצח יהפכו אנשים למאושרים?

הדוגמה הבאה שאליעד נותן היא המצאת תרופה שתאפשר חיים נצחיים. לכאורה, זהו הפתרון האולטימטיבי. אך גם כאן הוא מבהיר שהאושר של האדם אינו תלוי בבריאות או בעושר, אלא ברמת התסכול שלו מהמציאות. אנשים סובלים בכל מקרה - גם אם הם עשירים, בריאים או מצליחים - לכן חיים נצחיים לא בהכרח יביאו לאושר. האדם צריך להבין שגם אם הוא יצליח לגרום לכולם להרגיש טוב לחלוטין, זה עדיין יהיה דמיון, כי המציאות עצמה מכילה באופן מהותי גם את הטוב וגם את הרע.

מהי אהבה אמיתית של הטוב והרע?

אהבה אמיתית לפי אליעד כהן היא לאהוב את הטוב והרע במידה שווה. הוא מסביר שאדם שחושב שהוא עושה טוב בזה שהוא גורם לאנשים לחייך או להיות מאושרים, למעשה גורם להם סבל, כי הוא מחזק בהם את התפיסה השגויה שהמצב הנוכחי שלהם רע. אליעד נותן דוגמה של אנשים שמבקרים חולים בבית חולים ואומרים להם "תשמח שאתה חי" או "תסתכל על חצי הכוס המלאה". משפטים אלו מחזקים באנשים את האשליה שרע להם באמת, בעוד שלמעשה המצב שלהם כבר טוב. במקום לעודד אותם להבין מדוע מה שנראה להם רע הוא טוב במהותו, הם מחזקים את האשליה שקיים רע שיש להילחם בו.

מהי הדרך האמיתית להפצת טוב בעולם?

הפצת טוב אמיתית לפי אליעד כהן פירושה לאהוב את הרע בדיוק כפי שאוהבים את הטוב, ולא לנסות למחוק את הרע מהעולם. הטעות של אנשים שרוצים להפיץ טוב היא שהם חושבים שהדרך לעשות זאת היא על ידי השמדת הרע, אך זו בדיוק האשליה. להפיץ טוב אמיתי פירושו לקבל ולהבין את קיומו של הרע, ולאהוב אותו באופן שווה.

מהי ההצלה האמיתית שאדם צריך?

אליעד מבהיר כי האדם אינו באמת צריך להציל אחרים, אלא את עצמו מהטיפשות שלו - מהמחשבה השגויה שיש רע ושצריך להציל אחרים. כשהאדם סובל מכך שיש רע בעולם, הוא בעצם מנסה להציל את עצמו מהתפיסה המוטעית שלו עצמו. אדם שבאמת מבין שאין רע במציאות, שאין צורך להציל אף אחד, יכול אחר כך לבחור "להציל את העולם" - אבל הוא יעשה זאת כמשחק בלבד, ולא מתוך אמונה אמיתית בקיומו של הרע. אליעד נותן דוגמה לילד שמשחק בלגו ומדמיין שהוא מציל אנשים. הילד מבין שזה משחק, וכך גם האדם שמבין באמת - העולם אינו זקוק להצלה, כי אין בו בעיה אמיתית.

למה אנשים רוצים בכלל להציל את העולם?

אליעד מסכם שהרצון להציל את העולם ולגרום לו להיות טוב יותר נובע אך ורק מהטיפשות ומהדמיון של האדם, שאינו מבין שאין רע אמיתי. רק כאשר האדם מבין בשלמות שהמציאות כבר מושלמת ושהרע עצמו הוא חלק בלתי נפרד מהטוב, הוא יכול לראות שכל המאמץ שלו להציל אחרים נבע מאשליה בלבד.

אליעד מסיים באמירה שההצלה האמיתית היא להציל את מי שלא צריך להציל - כלומר, להציל את המציל מעצמו, מהדמיון והאשליה שיש רע שצריך לתקן.