אמונה, היא היכולת של האדם להתחבר רגשית ושכלית לרעיון כלשהו, שאותו הוא לא מבין / יודע בשלמות. ובמאמר הזה, נדבר על כוח האמונה כיכולת שיש לאדם. בלי להתייחס לאמונה ספציפית כלשהי.

אמונה שייכת רק במקום שאין בו ידיעה. אם יש ידיעה לא צריך אמונה. כאשר האדם יודע משהו בידיעה ברורה, הרי שהוא לא מאמין שהידיעה שלו נכונה, אלא הוא יודע אותה. אמונה שייכת רק במקום שאין ידיעה.

כוח האמונה, יכול להיות גם טוב וגם רע. מצד אחד הוא מאפשר לאדם לעשות סוג של קיצור דרך, ולהתחבר מבחינה רגשית לרעיון אמיתי כלשהו, גם בלי להבין אותו בשלמות. אך מצד שני, כוח האמונה מאפשר לאדם להתחבר גם לרעיונות שקריים. משום, שהאמונה מאפשרת לאדם להתחבר לרעיונות, גם בלי לאמת אותם וגם בלי להבין אותם בשלמות.

ולכן, להאמין זה טוב. אך צריך מזל, כדי להאמין בדבר שהוא אכן אמיתי. ובכל מקרה, טוב יותר לדעת, מאשר להאמין.

לדוגמה: ניקח אדם שיש לו את היכולת לעשות משהו, אך הוא לא יודע שהוא יכול לעשות זאת. טוב יהיה, אם הוא יאמין לחכם שמגלה לו שהוא יכול לעשות זאת. אך טוב יותר יהיה, אם הוא ידע זאת בידיעה עצמאית שלו. מצד שני, אדם שלא באמת יכול לעשות משהו, ושבכל זאת הוא מאמין שהוא כן יכול לעשות אותו, הדבר הזה עלול ליצור בעיות מיותרות. כך שיש מצבים שבהם האמונה עוזרת לאדם, ויש מצבים שבהם האמונה מיותרת, כאשר היא לא האמת.

על האדם לשאוף להפוך את כל האמונות שלו לידיעות ולאמת. דהיינו, לא לחיות מתוך אמונה אלא מתוך ידיעה. זה בסדר גמור להאמין, וכמובן שצריך מזל להאמין במשהו שהוא אמיתי. אך אדם עירני, בודק את האמונות שלו והופך אותן לאמיתות. דהיינו, מאמת את אמונותיו והופך אותן לידיעה.

כמו כן, לפעמים האמונות והידיעות מתערבבות אצל האדם. דהיינו, שהאדם בטעות מתייחס למשהו שהוא רק מאמין בו, כאל משהו שהוא יודע אותו, ולהפך. ועל האדם לשים לב למחשבות שלו, ולעשות הבחנה, בין האמונות שבהן לבין הידיעות שבהן. דהיינו, בין הדברים שאותם הוא יודע, לבין הדברים שבהם הוא מאמין.

לדוגמה: נניח שמישהו אמר לאדם איזה משפט, והאדם בוחר לפרש את המשפט הזה בצורה כלשהי. במקרה הזה, על האדם לשים לב לכך, שלמרות שהוא יודע שאכן אמרו לו את המשפט, עדיין הפירוש של המשפט, הוא רק אמונה ופירוש אישי שלו, אך לא ידיעה ברורה, באותה רמת ידיעה, כמו זה שהוא יודע שאמרו לו את המשפט. ועל האדם לעשות הבחנה ברורה, בין מה שהוא יודע בוודאות, לבין הפירושים השונים שהוא נותן למה שהוא יודע.

האדם מקבל החלטות בחייו על סמך הידע האישי שלו. ועל האדם לנסות להיות עירני ולשים לב, איזה חלקים בידע שלו אומתו והם אכן ידיעות. ואיזה חלקים בידע שלו הם: הנחות / אמונות / פרשנות וכיו"ב. כאשר האדם לא מבדיל בין החלקים השונים של הידיעות שלו, ומבחינתו האמונות שלו הן אמיתיות כמו הידיעות שלו, הרי שהדבר הזה עלול ליצור בעיות. כי לא בהכרח שהאמונות של האדם, הן אכן אמיתיות.

אצל החכם קיימת הפרדה ברורה בין ידיעה לבין אמונה. כאשר שואלים את החכם האם דבר מסוים הוא נכון או לא, הוא יכול: או לדעת בוודאות שהוא נכון, או לדעת בוודאות שהוא לא נכון, או לא לדעת מה התשובה, ולנסות לברר אותה לפי האמת. אך בכל מקרה, החכם מעדיף לא להתעסק עם הנחות יסוד כלשהן שלא נבדקו, אלא הוא מברר את האמת ומעדיף לדעת מאשר להאמין.

נכון, החכם יכול גם לשער / לנחש / להעריך מהי האמת. ובנוסף, ברמה המעשית האדם גם מוכרח לפעול מתוך אמונות ולא רק על סמך ידיעות וודאיות. וזאת מאחר שלא כל המידע זמין לכל אחד כל הזמן. ולכן חייבים לפעול על סמך הנחות יסוד כלשהן, שהן בעצם אמונות. אך החכם הוא תמיד עירני לזכור, מהי אמונה ומהי ידיעה.

וכאשר האדם פועל על סמך ידיעה, על ידי זה נוצר אצלו ביטחון עצמי אמיתי, ואין אפשרות שהוא יטעה, לפחות לא לגבי מה שהוא יודע בוודאות. אך כאשר האדם פועל על סמך אמונה, עליו לשים לב לכך כי יתכנו טעויות שונות. כי יתכן שהאמונות שלו, לא תואמות בדיוק את המציאות כפי מה שהיא באמת. וגם אם חלק מהאמונה של האדם נכון, הרי שלא בהכרח שכל האמונה שלו נכונה. ויתכן שאולי ישנם פרטים כלשהם שהם טעונים...