מה קורה כשאדם לא מבדיל בין טוב לרע בכלל?

אליעד כהן מציג שאלה חשובה ועמוקה: האם אדם יכול להרגיש טוב או רע כאשר הוא לא מבדיל בין טוב לרע? כדי להבין זאת לעומק, יש להבחין בין שני מצבים עיקריים: המצב הראשון הוא כאשר האדם לא מבדיל בין טוב לרע כלל ובאופן מוחלט. המצב השני הוא כאשר האדם מפסיק להבדיל בין טוב לרע באופן חלקי או ברמה מסוימת בלבד.

במצב הראשון, כאשר האדם לא מבדיל כלל בין טוב לרע, המשמעות היא שכל התחושות, הרגשות וההעדפות נעלמות לחלוטין. לדוגמה, אדם שלא מבדיל כלל בין אהבה לשנאה, לא ירגיש יותר לא אהבה ולא שנאה, כי מבחינתו לא תהיה שום משמעות או העדפה לאף רגש או מצב. אם אין הבדל בין טוב לרע, לא ייתכן שהאדם ירגיש טוב בגלל משהו או ירגיש רע בגלל משהו, משום שהמושגים עצמם מאבדים משמעות לחלוטין. במצב כזה, שום אירוע לא יעורר בו תגובה רגשית - לא חיובית ולא שלילית.

לדוגמה, אם אדם מגיע למצב שבו מבחינתו אין הבדל כלל בין הצלחה לכישלון, בין עשיר לעני, בין להיות לבד לבין להיות עם אנשים, אז הוא לא יחווה שום תגובה רגשית לשום מצב. גם אם יקרה הדבר הכי טוב או הדבר הכי גרוע, מבחינתו אין לכך שום משמעות או השפעה רגשית. במצב זה האדם למעשה הופך להיות ניטרלי לחלוטין, וכך הוא לא יכול לחוש אפילו את השלווה או השמחה, כיוון שגם הן מבוססות על הבדלה בין טוב לרע.

מה קורה כאשר האדם מפסיק להבדיל בין טוב לרע רק ברמה מסוימת?

כאשר האדם מפסיק להבדיל בין טוב לרע באופן חלקי בלבד, הוא עשוי לחוות תחושות חיוביות מאוד בתחילת הדרך, מכיוון שהפסקת ההבדלה מפחיתה אצלו את הלחץ והמתח הנובעים מהקונפליקט התמידי בין הרצוי למצוי. אנשים רבים מתמודדים עם סטרס עצום מכיוון שהם מגדירים כל הזמן מה טוב ומה רע, וכך הם חיים במתח מתמיד שמא המציאות לא תהיה כפי שהם רוצים.

לדוגמה, אדם שמרגיש רע באופן קבוע מכך שהוא משווה בין מה שיש לו לבין מה שהוא רוצה שיהיה לו, ברגע שהוא יתחיל להקטין את ההבדלה הזו, הוא ירגיש הקלה עצומה. פתאום הוא חווה שחרור נפשי, שלווה, רוגע, שמחה פנימית ואפילו אושר. מדוע? מכיוון שבעבר הוא סבל מקונפליקט בין הרצוי למצוי, ועכשיו כאשר הוא מקטין את ההבדלה, הוא כבר לא מתוסכל מכך שהמציאות אינה מתאימה לציפיות שלו.

אך בהמשך מתרחשת תופעה הפוכה: לאחר תקופה שבה האדם נהנה משחרור נפשי ורוגע, הוא עלול להתחיל להרגיש ריקנות, שעמום וחוסר משמעות. מדוע? כי ככל שהוא פחות מבדיל בין טוב לרע, הוא גם פחות מתרגש ופחות נהנה מחוויות שבעבר היו משמעותיות עבורו. החיים הופכים להיות פחות מעניינים ופחות מאתגרים. במילים אחרות, ההרגשה החיובית הראשונית נעלמת, והאדם נשאר בתחושה של ריקנות, מכיוון שהוא איבד את המשמעות שנבעה מתוך ההבדלה בין טוב לרע.

למה האושר והשחרור שמגיעים מהפסקת ההבדלה הם זמניים?

אליעד כהן מסביר שהאושר והשחרור שמגיעים כאשר האדם מפסיק להבדיל בין טוב לרע הם זמניים בלבד, מכיוון שהם עצמם נובעים מאותה ההבדלה בין טוב לרע, אך באופן עקיף. בתחילת הדרך האדם מרגיש טוב כי הוא נפטר מהסבל שהיה קשור בהבדלה הזו, אך לאחר זמן, האושר מתחלף בתחושת חוסר עניין, כי כל רגש חיובי קשור בהכרח גם ליכולת להבדיל בין טוב לרע.

לדוגמה, אדם שמפסיק להבדיל בין הצלחה לכישלון בתחילה עשוי להרגיש הקלה גדולה. הוא כבר לא סובל מאכזבה, אך עם הזמן הוא מאבד גם את ההנאה שבהצלחה, ולכן כל אירוע בחייו מאבד משמעות. במצב כזה, השלווה הופכת לשעמום, והאושר לשטחיות, כי אין יותר משמעות או עומק לחוויות.

מהו המצב האידיאלי לפי אליעד כהן?

אליעד כהן מבהיר שהמצב האידיאלי הוא לא להישאר במצב שבו האדם לא מבדיל כלל בין טוב לרע, אלא להגיע למצב של איזון דינמי: האדם גם מבדיל בין טוב לרע, וגם לא מבדיל בין טוב לרע בו - זמנית. משמעות הדבר היא שהאדם יכול להרגיש רגשות, ליהנות מחוויות, ולהתמודד עם החיים מתוך הבנה עמוקה שאין באמת הבדל מוחלט בין טוב לרע.

לדוגמה, המצב האידיאלי הוא שאדם יכול ליהנות מהצלחה, אך אינו נחרב מכישלון, הוא יכול להרגיש אהבה, אך לא להיות תלוי בה כדי להיות מאושר. במצב כזה, האדם לא נשלט על ידי ההבדלה בין טוב לרע, אך הוא עדיין יכול לחוות רגשות וחוויות בצורה מלאה ועשירה.

המטרה היא להגיע לאחדות אמיתית, שבה האדם מודע לכך שיש ואין הבדל בין טוב לרע בו זמנית. זו לא אחדות שקרית, שבה האדם מבטל את ההבדל באופן מלאכותי, אלא אחדות אמיתית שבה ההבדל מוכר, קיים, אך אינו שולט באדם ואינו מגביל את חופש הבחירה הרגשי והנפשי שלו.

סיכום ומסקנות עיקריות:

• אם אין הבדל מוחלט בין טוב לרע, האדם לא ירגיש שום דבר - לא טוב ולא רע.
• הפסקת ההבדלה בין טוב לרע באופן חלקי מביאה לתחושות חיוביות זמניות של שחרור ורוגע.
• בטווח הארוך, היעדר ההבדלה מוביל לשעמום, ריקנות ואובדן משמעות.
• המצב האידיאלי הוא שילוב מודע: היכולת להבדיל בין טוב לרע וגם לא להבדיל ביניהם בו זמנית, וכך לחיות בשלום, באיזון, בלי סטרס ובלי ריקנות.

מה קורה אם אדם לא מבדל בין טוב לרע?

השאלה המרכזית בהרצאה היא האם אדם יכול להרגיש טוב או רע כאשר הוא לא מבדל בין טוב לרע. אליעד מסביר שיש הבחנה בין שני מצבים: הראשון הוא מצב שבו אדם לא מבדיל בין טוב לרע בכלל, והשני הוא מצב שבו הוא מפסיק להבדיל בין טוב לרע ברמה מסוימת בלבד.

מה קורה אם אדם לא מבדל בין טוב לרע כלל?

אם אדם לא מבדל בין טוב לרע בצורה מוחלטת, הוא לא יחווה שום תחושת טוב או רע. אם הוא לא מבדל בין טוב לרע, כל תחושות הרגש ייעלמו. לדוגמה, אם אדם לא מבדיל בין אהבה לשנאה, הוא לא יחווה אהבה או שנאה כלפי עצמו או אחרים, גם אם ישנם מצבים שבהם רגשות אלו טבעיים ומובילים לתגובה רגשית.

מה קורה אם אדם לא מבדל בין טוב לרע ברמה מסוימת?

אם אדם מבצע עבודה פנימית ומפחית את ההבדלה בין טוב לרע, אך לא עושה זאת בצורה מוחלטת, הוא עדיין עשוי להרגיש טוב ורע במידה מסוימת. לדוגמה, אנשים שסובלים מהסטרס של ההבדלה המתמדת בין טוב לרע, עשויים להרגיש שחרור ושקט נפשי כאשר הם מפסיקים להבדיל בין טוב לרע. תחושות אלו עשויות לכלול אושר פנימי, רוגע, שמחה ושקט.

מה קורה לאחר שהאדם לא מבדל בין טוב לרע?

ההרגשות החיוביות של שחרור עשויות להרגיש טוב בהתחלה, אך אחרי זמן מה, כאשר לא מבדילים בין טוב לרע, החיים עשויים להרגיש חסרי צבע וריקניים. האדם עלול לחוות תחושות של שעמום, ריקנות וחוסר משמעות. התחושות החיוביות שהיו בהתחלה עשויות להתפוגג, והאדם יכול למצוא את עצמו מנותק מחוויות ורגשות חיוביים.

האם זה המצב האידיאלי?

אליעד מציין כי המצב האידיאלי הוא מצב שבו אדם יכול גם להבדיל בין טוב לרע וגם לא להבדיל ביניהם בו זמנית. הכוונה היא לא להיות נתקע בהבדלה המתמדת בין טוב לרע, ובו זמנית להיות מודע להבדל הזה מבלי לאפשר לו להשלוט בכל תחום רגשי או מנטלי. המצב האידיאלי הוא איזון שבו ניתן לחוות רגשות בצורה טבעית מבלי להרגיש תחושות של סטרס, שעמום או ריקנות.