ידיעה ואי ידיעה בו זמנית, ככל שאני יודע יותר ככה אני יודע פחות, חווית ידיעה, חווית חוסר ידיעה, חוויות מנוגדות בו זמנית, תכלית הידיעה שלא נדע ממש, הלא יודע שלי גדול מהיודע שלי, רבי נחמן מברסלב
איך ייתכן שככל שאני יודע יותר, אני יודע פחות?
אליעד כהן מסביר באופן מפורט על הנושא הפילוסופי והעמוק של ידיעה ואי ידיעה בו - זמנית, תוך התייחסות לרעיון של רבי נחמן מברסלב. הוא מתחיל בהבהרה של האמירה הידועה, "ככל שאני יודע יותר, אני יודע פחות", ומסביר שלמרות שברמה השטחית נדמה שאם אדם יודע יותר דברים, אז הוא יודע פחות דברים ביחס לכמות הכללית של הדברים שקיימים בעולם. אבל, הוא מדגיש שההבנה הזאת היא עדיין לא מספיק עמוקה, כי בעצם החוויה היא של ידיעה וחוסר ידיעה בו זמנית, באותו רגע, ביחס לאותו דבר עצמו.
ההסבר מתחיל בדוגמה פשוטה - אם אדם קם בבוקר ושואלים אותו: "מה אתה יודע?", הוא יכול לענות שהוא יודע כמה דברים, למשל שפות מסוימות, ומה הוא לא יודע - רשימה של שפות אחרות שהוא לא יודע. אם למחרת הוא לומד שפה חדשה, אז באופן אוטומטי גדלה הידיעה שלו, אבל באותו זמן גדלה גם רשימת הדברים שהוא מודע לכך שאינו יודע. אם אתמול ידע 2 שפות ולא ידע 98 מתוך 100, והיום הוא יודע 3 שפות, הוא עדיין אינו יודע 97. לכן, מבחינה מתמטית זה נראה שככל שהוא יודע יותר, הוא למעשה גם יודע פחות, כיוון שמודעותו לחוסר ידיעתו גדלה.
איך אפשר לדעת שיש שולחן ולהרגיש ספק באותו רגע?
אליעד ממשיך להסביר בצורה עוד יותר מפורטת, על ידי דוגמה נוספת, שאדם הרואה מולו שולחן ומבין שיש שם שולחן, יכול לשאול את עצמו, "האם אני באמת בטוח שיש כאן שולחן?", "האם החוויה הזאת ממלאת אותי במאה אחוז?", ואז הוא מבין שתוך כדי הידיעה הברורה הזאת, קיימת בתוכו גם חוויה של ספק. למה? כי אדם יכול לדמיין גם את האפשרות ההפוכה, שאולי אין כאן שולחן, או שהשולחן הוא רק דמיון. למרות שהשכל אומר "יש שולחן", בתוך החוויה האישית עדיין נשארת תחושה של "אולי אין באמת שולחן". לכן, חוויית הידיעה שלו לא יכולה למלא אותו לגמרי - תמיד נשארת תחושה של ספק קל שמערערת על הידיעה הוודאית.
מדוע לימוד של תחום חדש מגביר גם את חוסר הידיעה?
אליעד מביא דוגמה נוספת: אדם שלומד ספר חדש. ככל שהוא קורא יותר ספרים, הוא מרגיש מצד אחד שהוא מבין יותר, אך מצד שני - כל ספר חדש מגלה לו שיש עוד הרבה דברים שהוא עדיין לא יודע, או שהוא לא מבין מספיק טוב. למשל, אם היום הוא התחיל ללמוד פיזיקה, עד סוף היום הוא יידע יותר פיזיקה מאתמול, אבל הוא גם יהיה מודע ליותר דברים שהוא עדיין לא מבין בפיזיקה. אם ביום הבא ילמד רפואה, אז שוב, בסוף היום הוא יידע יותר רפואה, אבל הוא גם יהיה מודע ליותר דברים שאינו יודע בתחום הרפואה. מכאן נובעת התחושה שככל שאתה יודע יותר, אתה גם מודע לחוסר ידיעה גדול יותר.
מה המשמעות של חוויה פנימית של "לא יודע"?
אליעד מדגיש שרבי נחמן התכוון לדבר עמוק אף יותר, לא רק שלא נדע דברים רבים, אלא שהידיעה הכי גבוהה היא ההבנה העמוקה שאנחנו לא יודעים באמת. כלומר, לא מדובר ב"לא יודע" שטחי או פשוט, אלא ב"לא יודע" עמוק מאוד, פנימי, שמכיל בתוכו את ההבנה שאפילו הידיעה הוודאית שלנו היא לא באמת ודאית. לדוגמה, אדם יכול להגיד "אני לא יודע מה אני רוצה", אבל גם הפיל וגם אדם שטרם נולד יכולים לומר זאת. ההבדל הוא בעומק החוויה: לאדם יש הבנה עמוקה של חוסר הידיעה, ולכן החוויה שלו של...
אליעד כהן מסביר באופן מפורט על הנושא הפילוסופי והעמוק של ידיעה ואי ידיעה בו - זמנית, תוך התייחסות לרעיון של רבי נחמן מברסלב. הוא מתחיל בהבהרה של האמירה הידועה, "ככל שאני יודע יותר, אני יודע פחות", ומסביר שלמרות שברמה השטחית נדמה שאם אדם יודע יותר דברים, אז הוא יודע פחות דברים ביחס לכמות הכללית של הדברים שקיימים בעולם. אבל, הוא מדגיש שההבנה הזאת היא עדיין לא מספיק עמוקה, כי בעצם החוויה היא של ידיעה וחוסר ידיעה בו זמנית, באותו רגע, ביחס לאותו דבר עצמו.
ההסבר מתחיל בדוגמה פשוטה - אם אדם קם בבוקר ושואלים אותו: "מה אתה יודע?", הוא יכול לענות שהוא יודע כמה דברים, למשל שפות מסוימות, ומה הוא לא יודע - רשימה של שפות אחרות שהוא לא יודע. אם למחרת הוא לומד שפה חדשה, אז באופן אוטומטי גדלה הידיעה שלו, אבל באותו זמן גדלה גם רשימת הדברים שהוא מודע לכך שאינו יודע. אם אתמול ידע 2 שפות ולא ידע 98 מתוך 100, והיום הוא יודע 3 שפות, הוא עדיין אינו יודע 97. לכן, מבחינה מתמטית זה נראה שככל שהוא יודע יותר, הוא למעשה גם יודע פחות, כיוון שמודעותו לחוסר ידיעתו גדלה.
איך אפשר לדעת שיש שולחן ולהרגיש ספק באותו רגע?
אליעד ממשיך להסביר בצורה עוד יותר מפורטת, על ידי דוגמה נוספת, שאדם הרואה מולו שולחן ומבין שיש שם שולחן, יכול לשאול את עצמו, "האם אני באמת בטוח שיש כאן שולחן?", "האם החוויה הזאת ממלאת אותי במאה אחוז?", ואז הוא מבין שתוך כדי הידיעה הברורה הזאת, קיימת בתוכו גם חוויה של ספק. למה? כי אדם יכול לדמיין גם את האפשרות ההפוכה, שאולי אין כאן שולחן, או שהשולחן הוא רק דמיון. למרות שהשכל אומר "יש שולחן", בתוך החוויה האישית עדיין נשארת תחושה של "אולי אין באמת שולחן". לכן, חוויית הידיעה שלו לא יכולה למלא אותו לגמרי - תמיד נשארת תחושה של ספק קל שמערערת על הידיעה הוודאית.
מדוע לימוד של תחום חדש מגביר גם את חוסר הידיעה?
אליעד מביא דוגמה נוספת: אדם שלומד ספר חדש. ככל שהוא קורא יותר ספרים, הוא מרגיש מצד אחד שהוא מבין יותר, אך מצד שני - כל ספר חדש מגלה לו שיש עוד הרבה דברים שהוא עדיין לא יודע, או שהוא לא מבין מספיק טוב. למשל, אם היום הוא התחיל ללמוד פיזיקה, עד סוף היום הוא יידע יותר פיזיקה מאתמול, אבל הוא גם יהיה מודע ליותר דברים שהוא עדיין לא מבין בפיזיקה. אם ביום הבא ילמד רפואה, אז שוב, בסוף היום הוא יידע יותר רפואה, אבל הוא גם יהיה מודע ליותר דברים שאינו יודע בתחום הרפואה. מכאן נובעת התחושה שככל שאתה יודע יותר, אתה גם מודע לחוסר ידיעה גדול יותר.
מה המשמעות של חוויה פנימית של "לא יודע"?
אליעד מדגיש שרבי נחמן התכוון לדבר עמוק אף יותר, לא רק שלא נדע דברים רבים, אלא שהידיעה הכי גבוהה היא ההבנה העמוקה שאנחנו לא יודעים באמת. כלומר, לא מדובר ב"לא יודע" שטחי או פשוט, אלא ב"לא יודע" עמוק מאוד, פנימי, שמכיל בתוכו את ההבנה שאפילו הידיעה הוודאית שלנו היא לא באמת ודאית. לדוגמה, אדם יכול להגיד "אני לא יודע מה אני רוצה", אבל גם הפיל וגם אדם שטרם נולד יכולים לומר זאת. ההבדל הוא בעומק החוויה: לאדם יש הבנה עמוקה של חוסר הידיעה, ולכן החוויה שלו של...
- ככל שאני יודע יותר אני יודע פחות
- מה הכוונה תכלית הידיעה שלא נדע?
- חוויית ידיעה וחוסר ידיעה בו זמנית
- מה הפירוש של הידיעה והספק לפי רבי נחמן?
- האם הידיעה שלנו היא מוחלטת?