רבי נחמן מברסלב, יהדות, התורה היהודית, אליעד כהן, כולם צודקים, כולם טועים, מצא את ההבדלים, ספר הזוהר, הכל נכון, הכל לא נכון
מדוע רבי נחמן מברסלב מצטט ספרים אחרים?
רבי נחמן מברסלב, בכתביו ובספרו המרכזי "ליקוטי מוהר"ן", משתמש רבות בציטוטים מתוך ספרים אחרים כמו ספר הזוהר, ספר שופטים, ספר ויקרא וספרים נוספים מהתורה היהודית. השאלה הנשאלת היא מדוע רבי נחמן מסתמך על מקורות אלו? האם אין לו מספיק סמכות או ביטחון עצמי להציג את רעיונותיו לבד? אליעד כהן מסביר את הרעיון באופן פשוט: רבי נחמן עצמו אמר, "יש כאלה שחושבים שהספר שלי חכם כי אני מצטט הרבה את הזוהר, אבל באמת הזוהר הוא זה שצריך לשמוח שמישהו חכם כמוני מצטט אותו." כלומר, רבי נחמן הציג את ספר הזוהר כמשענת בלבד לדבריו, אך לא כדבר שבלעדיו לא יוכל להתקיים.
הדוגמה שמובאת בעניין היא דוגמת הכיסא והאדם היושב עליו: האדם נשען על הכיסא, אך לא הכיסא חשוב אלא האדם עצמו. כך גם רבי נחמן - הוא הציג את הזוהר כמשהו שהוא רק נשען עליו, לא משהו שהוא זקוק לו באמת. ואז עולה שאלה משמעותית: אם רבי נחמן לא באמת צריך את הזוהר, למה בכל זאת הוא מצטט ממנו?
התשובה לכך נמצאת בספר אחר של רבי נחמן, "ספר המידות", שבו הוא אומר שאם אדם רוצה להעביר מסר והוא חושש שלא יקשיבו לו, עליו לומר את הדברים בשם מישהו אחר, ואז יקשיבו. זאת אסטרטגיה ידועה: אנשים נוטים לקבל דברים שנאמרים בשם אחרים, במיוחד אם האחרים האלה נתפסים כסמכות או כבעלי ערך רב. רבי נחמן השתמש בדרך זו כדי להבטיח שהמסרים שלו יתקבלו.
האם רבי נחמן מחויב תמיד להיות צודק?
נקודה חשובה נוספת שהועלתה היא שרבי נחמן עצמו לא התיימר להיות תמיד צודק. נאמר בפירוש, שאפשר לטעון שרבי נחמן טעה לפעמים. אליעד מדגיש שלמרות הערכתו הרבה לרבי נחמן, הוא אינו מחויב לתרץ כל דבר שרבי נחמן אמר. כלומר, אם רבי נחמן אמר משהו שיכול להיראות כטעות, אז אפשר פשוט להגיד שהוא טעה, וזה לא פוגע בערכו.
למה רבי נחמן הסתיר רעיונות מסוימים מאחורי שמות אחרים?
רבי נחמן עצמו נתן לכך תשובה מפורשת בספר "ספר המידות". הוא אמר שאם אדם רוצה להגיד דבר מסוים וחושש שלא יקבלו את דבריו, עליו לומר זאת בשם מישהו אחר. באופן זה, הדברים מתקבלים על ידי אנשים בצורה פתוחה יותר. דוגמה מודרנית לכך היא מצב שבו אדם לא רוצה לאכול, אבל כולם אוכלים מסביבו ומשכנעים אותו להצטרף. לפעמים הוא יצטרף כי "כולם עושים את זה", כך הוא מצדיק לעצמו את הפעולה, אף על פי שהוא בעצמו לא מעוניין בכך באמת.
מה המשמעות של לראות את האמת והטעות בכל דבר?
אליעד מסביר שבכל דבר יש גם צד נכון וגם צד לא נכון. לדוגמה, אפילו בתוך הספר שלו עצמו ישנם דברים שהם נכונים ויש דברים שאינם נכונים. כאשר קוראים כל טקסט, אם מתבוננים עמוק מספיק, אפשר לראות גם את האמת וגם את הטעות שבו. כשאדם נמצא בהבנה עמוקה של המציאות, כל מה שהוא קורא או שומע, הוא מרגיש שזה בדיוק מה שהוא עצמו התכוון לומר, גם אם אלו דברים שנראים סותרים או הפוכים לגמרי.
האם יש גישות מנוגדות בין מה שאליעד מלמד לבין היהדות?
אליעד מסביר שאין באמת הבדל מוחלט בין הגישה שלו לבין הגישות אחרות, כולל אלו של היהדות המסורתית. הוא מתאר כיצד אדם שלמד קבלה או יהדות ולאחר מכן למד את שיטתו, פתאום מסוגל לראות גם בכתבים אחרים בדיוק את הרעיונות שאליעד עצמו מלמד. פתאום, לאחר הלמידה המעמיקה, התלמיד מסוגל להבין את התכנים הישנים מנקודת מבט חדשה. זאת מכיוון שאליעד...
רבי נחמן מברסלב, בכתביו ובספרו המרכזי "ליקוטי מוהר"ן", משתמש רבות בציטוטים מתוך ספרים אחרים כמו ספר הזוהר, ספר שופטים, ספר ויקרא וספרים נוספים מהתורה היהודית. השאלה הנשאלת היא מדוע רבי נחמן מסתמך על מקורות אלו? האם אין לו מספיק סמכות או ביטחון עצמי להציג את רעיונותיו לבד? אליעד כהן מסביר את הרעיון באופן פשוט: רבי נחמן עצמו אמר, "יש כאלה שחושבים שהספר שלי חכם כי אני מצטט הרבה את הזוהר, אבל באמת הזוהר הוא זה שצריך לשמוח שמישהו חכם כמוני מצטט אותו." כלומר, רבי נחמן הציג את ספר הזוהר כמשענת בלבד לדבריו, אך לא כדבר שבלעדיו לא יוכל להתקיים.
הדוגמה שמובאת בעניין היא דוגמת הכיסא והאדם היושב עליו: האדם נשען על הכיסא, אך לא הכיסא חשוב אלא האדם עצמו. כך גם רבי נחמן - הוא הציג את הזוהר כמשהו שהוא רק נשען עליו, לא משהו שהוא זקוק לו באמת. ואז עולה שאלה משמעותית: אם רבי נחמן לא באמת צריך את הזוהר, למה בכל זאת הוא מצטט ממנו?
התשובה לכך נמצאת בספר אחר של רבי נחמן, "ספר המידות", שבו הוא אומר שאם אדם רוצה להעביר מסר והוא חושש שלא יקשיבו לו, עליו לומר את הדברים בשם מישהו אחר, ואז יקשיבו. זאת אסטרטגיה ידועה: אנשים נוטים לקבל דברים שנאמרים בשם אחרים, במיוחד אם האחרים האלה נתפסים כסמכות או כבעלי ערך רב. רבי נחמן השתמש בדרך זו כדי להבטיח שהמסרים שלו יתקבלו.
האם רבי נחמן מחויב תמיד להיות צודק?
נקודה חשובה נוספת שהועלתה היא שרבי נחמן עצמו לא התיימר להיות תמיד צודק. נאמר בפירוש, שאפשר לטעון שרבי נחמן טעה לפעמים. אליעד מדגיש שלמרות הערכתו הרבה לרבי נחמן, הוא אינו מחויב לתרץ כל דבר שרבי נחמן אמר. כלומר, אם רבי נחמן אמר משהו שיכול להיראות כטעות, אז אפשר פשוט להגיד שהוא טעה, וזה לא פוגע בערכו.
למה רבי נחמן הסתיר רעיונות מסוימים מאחורי שמות אחרים?
רבי נחמן עצמו נתן לכך תשובה מפורשת בספר "ספר המידות". הוא אמר שאם אדם רוצה להגיד דבר מסוים וחושש שלא יקבלו את דבריו, עליו לומר זאת בשם מישהו אחר. באופן זה, הדברים מתקבלים על ידי אנשים בצורה פתוחה יותר. דוגמה מודרנית לכך היא מצב שבו אדם לא רוצה לאכול, אבל כולם אוכלים מסביבו ומשכנעים אותו להצטרף. לפעמים הוא יצטרף כי "כולם עושים את זה", כך הוא מצדיק לעצמו את הפעולה, אף על פי שהוא בעצמו לא מעוניין בכך באמת.
מה המשמעות של לראות את האמת והטעות בכל דבר?
אליעד מסביר שבכל דבר יש גם צד נכון וגם צד לא נכון. לדוגמה, אפילו בתוך הספר שלו עצמו ישנם דברים שהם נכונים ויש דברים שאינם נכונים. כאשר קוראים כל טקסט, אם מתבוננים עמוק מספיק, אפשר לראות גם את האמת וגם את הטעות שבו. כשאדם נמצא בהבנה עמוקה של המציאות, כל מה שהוא קורא או שומע, הוא מרגיש שזה בדיוק מה שהוא עצמו התכוון לומר, גם אם אלו דברים שנראים סותרים או הפוכים לגמרי.
האם יש גישות מנוגדות בין מה שאליעד מלמד לבין היהדות?
אליעד מסביר שאין באמת הבדל מוחלט בין הגישה שלו לבין הגישות אחרות, כולל אלו של היהדות המסורתית. הוא מתאר כיצד אדם שלמד קבלה או יהדות ולאחר מכן למד את שיטתו, פתאום מסוגל לראות גם בכתבים אחרים בדיוק את הרעיונות שאליעד עצמו מלמד. פתאום, לאחר הלמידה המעמיקה, התלמיד מסוגל להבין את התכנים הישנים מנקודת מבט חדשה. זאת מכיוון שאליעד...
- למה רבי נחמן מצטט את הזוהר?
- האם רבי נחמן יכול לטעות?
- מה זה ליקוטי מוהר"ן?
- האם הכל נכון והכל לא נכון?
- איך אליעד כהן מסביר את האמת היחסית?